הוואה ברזילאית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgהוואה ברזילאית
Hevea brasiliensis - Köhler–s Medizinal-Pflanzen-071.jpg
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: מלפיגאים
משפחה: חלבלוביים
סוג: Hevea
מין: הוואה ברזילאית
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Hevea brasiliensis

הוואה ברזילאית (שם מדעי: Hevea brasiliensis; קרויה גם עץ הגומי ולעתים גם קאוצ'וק) היא עץ המהווה את המקור העיקרי לגומי טבעי.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההוואה הברזילאית גדלה פרא ביערות ברזיל, באגן האמזונאס, בעיקר מדרום לנהר. השימוש בעץ היה ידוע לאינדיאנים בני המקום והם יצרו מוצרים שונים מהלטקס. חוקר הטבע הצרפתי שארל מארי דה לה קונדמין (Condamine) הבחין בעץ ובאופן שימושו וכבר ב-1745 הביא כמות קטנה מהלטקס לאירופה ופרסם מחקר מקיף אודותיו. ב-1770 הובא הגומי לראשונה לאירופה, כחומר גלם למחקים.

עם המצאת הגיפור על ידי צ'ארלס גודייר ב-1839 ‏‏[1] הלך וגדל השימוש בגומי, שהביא לשגשוג כלכלי בברזיל ונטיעת מטעי גומי, במסגרת "בום הגומי", בין השנים 1879 ל-1912. ערים כמנאוס, בלם ופורטו וליו שגשגו וצמחו באותה תקופה. באגן האמזונס צמחו טייקונים של גומי, שנעשו לעשירים מופלגים. אחד מהם, חוליו אראנה, שלט על מטעים בשטח של קרוב ל30,000 קמ"ר. העובדים בתעשייה זו חוו עבודה בתנאים קשים ובתשלום מינימלי.

ייצוא זרעי עצי ההוואה הברזילאית מברזיל נאסר, אולם קצינים בריטיים הצליחו להבריח מספר זרעים ונטעו אותם במושבות במזרח הרחוק. עם התבגרות המטעים בראשית המאה ה-20 קמה לראשונה תחרות לגומי הברזילאי.

תיאור העץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

איסוף לטקס באמצעות ניקוזו מחתך בקליפת העץ.

ההוואה הברזילאית משתייכת למין הוואה, ממשפחת החלבלוביים. חשיבותה הכלכלית העיקרית נובעת משרף הלטקס, נוזל חלבי לבנבן, המצוי בעיקר בשיפת העץ, וממנו מייצרים גומי. אזור הגידול של ההוואה הברזילאית הוא באקלים טרופי - בעיקר ביערות הגשם של ברזיל, והיא איננה סובלת קרה או כפור. החל מראשית המאה ה-20 מגדלים את העץ גם באזורים הטרופיים של דרום מזרח אסיה - בתאילנד, וחצי האי המלאי. בטבע מגיעים העצים עד לגובה של יותר מ-40 מטרים, אולם במטעים מוגבל גובהם לכ-24 מטר, שהוא הגובה האופטימלי לייצור הלטקס. בטבע גדלים העצים בצפיפות נמוכה של כ-28 עצים בקילומטר רבוע.

איסוף הלטקס[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר העצים הם בני שש שנים ניתן להתחיל באיסוף הלטקס. חתכים מתבצעים בניצב לעורקי הלטקס שבעץ, תוך פגיעה מינימלית בעץ עצמו. את השרף אוגרים בדליים קטנים הנתלים מתחת לחתכים אלה.

שימושים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

להוואה הברזילאית שימוש גם כעץ לרהיטים. שימוש זה נחשב כידידותי לסביבה מאחר שהוא אינו כרוך בכריתת עצים, שכן באלו נעשה שימוש רק לאחר שסיימו את תפקידם כיצרני לטקס.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אם כי הפטנט נרשם על ידי תומאס הנקוק, ‏שהיה שותפו של מקינטוש‏ בעסקי הגומי