הומוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: נכון אבל לא מדויק. אופן הכתיבה מבלבל..
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ההומוס מעניק לאדמה צבע חום כהה

הוּמוּס, או רַקְבּוּבִית בעברית‏[1], הוא סך החומרים האורגניים המצויים בקרקע אשר הגיעו לנקודה יציבה ממנה לא ימשיכו להתפרק. הומוס ממוצע מכיל יסודות חיוניים לצמחים, כגון ברזל, אשלגן, חנקן, זרחן ומנגן, בעל חומציות נייטרלית, מכיל אנזימים ובקטריות המועילים לצמחים ומכיל ריכוז גבוה של חומצות הומיות ופולבית. חומרים אלה הכרחיים לקיומה של אדמה פורייה ממנה יכולים צמחים וגידולים חקלאיים לשאוב את המרכיבים הנחוצים לשגשוגם. הומוס יכול להישאר בקרקע במשך מאות ואלפי שנים.

בימינו קיים לפעמים בלבול בין מונח זה לבין המונח "קומפוסט" (בעברית: דְּשונֶת), המתייחס לתרכובת של חומרים אורגניים שעברו תהליך של פירוק ביולוגי, שבסופו המוצר המוגמר הוא הומוס המשמש כדשן.

הכנת הומוס לשימוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

הומוס נוצר באופן טבעי בעשיית דשונת (קומפוסט) ומשמש כתוסף לקרקע בעלת איכות חומר אורגני ירודה, פוריות נמוכה ומבנה חסר. יתרונות הוספת הומוס הם בין היתר: שיפור המבנה הפיזיקלי של הקרקע, שיפור יכולת ספיחת המים, אוורור טוב יותר, גיבוש תלכידים באדמות חוליות, עידוד התפתחות מהירה של מיקרואורגניזמים המועילים לצמחים, זירוז צימוח וגטטיבי בשלבי החיים הראשונים של הצמח.

בגלל תהליך הכנתו הארוך, הקומפוסט נקי מחיידקים מחוללי מחלות, נקי מזרעים של עשבים, פריך וחסר ריח ונוח מאוד לפיזור. הקומפוסט לא צורך חנקן בעת פירוקו ולכן אין לו תחרות עם הצמחים. בדרך-כלל רוב תהליכי הפירוק בקומפוסט מסתיימים תוך מספר חודשים ונותר בו רק הומוס יציב.

חוסר בהומוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצות למען איכות הסביבה מוחות במרץ נגד ההשפעה ההרסנית של תעשיית החקלאות המודרנית על רמות ההומוס באדמה, שנעשית באמצעות שימוש בדשנים כימיים וחומרים מזיקים אחרים שמובילים לטענתם למעגל קסמים בו נראה כי רק עזרה כימית יכולה לכאורה לאפשר גידולים חקלאיים מוצלחים.

שיטות חקלאיות אלטרנטיביות רבות מנסות לרפא את האדמה באמצעות הוספה קדחתנית של הומוס, ושיטות שהונהגו במשך דורות במקומות מסוימים בעולם למטרה זו הביאו ללא ידיעת החקלאים לאסון. למשל, במדינות עניות מאוד במזרח אסיה, נהוג להוסיף צואת אדם ישירות על אדמות הגידול כדי להעלות בהן את רמת ההומוס, דבר שמסייע לעתים קרובות בהפצת מחלות. החקלאות האלטרנטיבית המערבית מעודדת שימוש בקומפוסט כדי להוכיח שהוספת זבל אורגני לאדמה בצורה מדעית יכולה לשקם את האדמה ולהשיב לה את רמות ההומוס המקוריות, זאת בנוסף לרצון לצמצם את כמות האשפה הנשלחת למטמנות.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עפ"י האקדמיה ללשון העברית