מחאה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מחאה היא מעשה המבטא ביקורת וחוסר הסכמה. מחאה יכולה להיות מופנית כלפי השלטון אך לא בהכרח.

צורות מחאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תצוגה של עיצוב סדרת בולים בנושא "מחאה", כחלק מעיצוב סדרות בולים בנושא "60 שנה למדינת ישראל", מעשה ידי תלמידי שכבת י"ב במגמת אמנות בתיכון "היובל" בהרצליה.

צורות המחאה יכולות להיות שונות ומגוונות, חוקיות או בלתי חוקיות. צורות המחאה הבולטות ביותר והמוכרות כחוקיות במדינות המערב הן חלוקת מנשרים, הפגנה, תהלוכה (מצעד או צעדה), משמרת מחאה, שביתה, פרסום מחאה כתובה באמצעי התקשורת, ניהול ויכוח ציבורי, החתמת אזרחים על עצומה ועוד. לעומת צורות מחאה אלה מוכרות בעולם גם צורות מחאה אחרות, הכרוכות על-פי רוב בהפרת חוק, ובהן החרמת מושא המחאה, המתבטאת בסירוב לקבל ממנו שירותים, סירוב לשרת בצבא, סירוב לשלם מסים וסירוב להופיע לדין בבתי המשפט – וגם בפעולות כמו חסימה של כבישים ראשיים, הבערת צמיגים ועוד.

הצבעת מחאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לעתים בהצבעה המיעוט טורח להצביע כנגד הרוב, לא מטעמים מעשיים, אלא כדי להביע את מחאתו ביחס לדעת הרוב.

בהצבעה לכנסת אזרחים הרוצים להביע את מחאתם מכל המפלגות המתמודדות בוחרים פעמים רבות שלא להצביע לאף מפלגה אלא להכניס למעטפה פתק לבן. במקרים אחרים בחרו האזרחים להצביע למפלגות נישה, כדוגמת מפלגת הגמלאים בבחירות לכנסת ה-17.

מחאה פוליטית מקוונת[עריכת קוד מקור | עריכה]

דפוס מחאה שמתקיים במרחב הממוחשב ומשפיע על המציאות הפוליטית הממשית. האינטרנט משפיע על האופן בו האזרחים תופסים את הפוליטיקה ועל אופן ההשפעה שלהם עליה. מדיום מקוון זה מעניק ליחידים או לקבוצות קטנות אמצעים חדשים וכך מעצים את כוחם הפוליטי. ‏[1]

אחד האמצעים להגברת כוחם של המוחים ברשת הוא ביטול מחסומים פיזיים ומרחביים. משתתפי המחאה המקוונת לא מוגבלים כיום במגבלות גאוגרפיות, סטאטוס חברתי-כלכלי, מגדרי, רמת השכלה או תעסוקה, כל מי שרוצה להיות חלק במחאה, יש באפשרותו נגישות מקוונת. עניין זה מרחיב את המאגר הפוטנציאלי של אנשים המתגייסים למחאה הפוליטית. אמצעי נוסף הוא יצירת רשתות חברתיות שמאפשרות לאנשים להתארגן בקבוצות בעלות התעניינות או אידאולוגיה משותפת וכך גם התגבשות למטרות מחאה פוליטית. פרט יכול להיות פעיל במגוון של רשתות חברתיות. חיזוק הקשרים הבין- אישיים ברשתות החבריות גורם לפרטים לתפוס את עצמם כחלק מקהילה גדולה יותר, להיות חזקים יותר בכוחם הפוליטי ובעלי פוטנציאל רב יותר לפעול.‏[2]

ישנו מגוון של אמצעי מחאה מקוונים. אחד האמצעים בפופולאריים ביותר הוא מכתבי שרשרת שמועברים מדי יום למאות אלפי גולשים וחושפים אותם למחאה בנושא מסוים. בתמורה מתבקשים הגולשים להגיע להפגנה בנושא, לחתום על עצומה, לתרום כסף או תרומה מסוג אחר או להעביר את המכתב הלאה. חברי כנסת ומועמדים לראשות הממשלה משתמשים גם הם במכתבי השרשרת כדי לגייס תומכים וחברי מפלגה חדשים. אמצעי מחאה נוסף והפופולארי בעיקר בבלוגים הוא כתיבת יומן רשת כלומר אתר אינטרנט שבו נכתבות רשומות טקסט (פוסטים) שעוסקות בחייו של הבלוגר– חוויותיו ודעותיו על העולם. אמצעים נוספים הם: הקמת קבוצות מחאה וירטואליות בפייסבוק, שליחת הודעות בטוויטר, העלאת סרטונים ליו-טיוב, התקפת אתרים הכוללת השחתה או הפלה של אתרים, והתגובתיות-טוקבקים.

על מנת שהמחאה המקוונת תהיה אפקטיבית, תצליח לגרום לשינוי והשינוי התודעתי יהפוך למעשי, יש צורך בהתערבות אמצעי תקשורת המסורתיים. מחאות מקוונות שזוכות למקום באמצעי תקשורת ההמוניים הן אפקטיביות יותר. נוסף לכך במטרה להביא לשינוי ממשי, המנהיגים מפעילים מניפוליציה על המשתתפים הפוטנציאליים, יוצרים אצלם עניין ומציגים בפניהם נושאים חדשים ועדכניים באופן רצוף, כך הם גורמים להשתתפות פעילה במחאות.

מקרים של מחאות מקוונות באינטרנט[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מחאה על כרטיסים להופעה של להקת מטאליקה - לאחר פרסום מחירי הכרטיסים הגבוהים להופעתה של מטאליקה, תומר מוסמן בן 25, סטודנט למנהל עסקים באוניברסיטה למנהל, מיהר לפתוח קבוצה בפייסבוק על מנת לגבש את מתנגדי המחירים הגבוהים. קבוצה זו קראה לחרם על ההופעה בשל המחירים המופרזים. לאחר ארבעה ימים בלבד, בקבוצה היו 4000 חברים, מה שהביא לפגישתו של מוסמן עם מפיקי ההופעה והוזלת הכרטיסים. ‏[3]
  • מחאה על הרפורמה למניעת רעש - במרץ 2010, יזם השר לאיכות הסביבה, גלעד ארדן, רפורמה לפיה לא יהיה ניתן להפעיל כלי נגינה במהלך היום. הדבר עורר את זעמם של מוזיקאים חובבים רבים. נמרוד פרידברג בעל חברת Feed Media ליחסי ציבור וניהול מוניטין ברשת הנהיג קבוצת פייסבוק שמחתה נגד התקנות החדשות. חברי הקבוצה שלחו מכתבים רבים ללשכתו של ארדן על מנת להפעיל עליו לחץ לשינוי החוק ובסוף הצליחו במטרתם וגרמו לביטול החוק.
  • מחאה מקוונת נגד הכרייה בדיונה האחרונה של ערבה - מחאה של מפלגת התנועה הירוקה הקוראת לכל האנשים בישראל להתחייב ב-100 ש"ח כדי רכוש דיונה ממינהל מקרקעי ישראל במידע וידרש. מדובר בדיונה אחרונה מסוגה בערבה שבה בעלי חיים ייחודיים שעלולה להיעלם במידה וקבלנים יקבלו את השטח. המחאה נפתחה באתר של התנועה ומשכה כ-2000 מתחייבים לחתום. ‏[4]
  • מחאת הישראלים נגד מסירת שמות של המשתתפים בפשיטה על ספינת מרמרה - בעקבות בקשת טורקיה מישראל למסור את שמותם של המשתתפים בפשיטה על ספינת מרמרה במאי 2010, ארגון "ישראל שלי" החליט לפתוח במחאה מקוונת בפייסבוק. במסגרת מחאה זו המשתמשים הישראלים פירסמו בדף פייסבוק של טורקיה משפט: "אני ישראלי – העמידו אותי לדין" בשפה טורקית. ‏[5]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שפרמן קרין תמר, מחאה.com, אתר idi, ביוני, 2010
  2. ^ Garrett R. Kelly, Protest in an Information Society: A Review of Literature on Social Movements and New ICT's, Information, communication & Society, 2006
  3. ^ כהן שגיא, כשה"לייק" החליף את המגאפון: המחאה עוברת לפייסבוק, אתר מעריב, במאי, 2010
  4. ^ דורי בן ישראל קריו, קונים את החולות, אתר mizbala, במאי, 2011.
  5. ^ ברודו אילנה, ישראלים בעמוד הפייסבוק של טורקיה: "אנחנו ישראלים – העמידו אתנו לדין", במאי, 2011.