הומיט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הומיט
Humite with Spinel.jpg
הומיט עם ספינל (המינרל הסגול)
תכונות המינרל
הרכב כימי Mg,Fe2+)7(SiO4)3(F,OH)2)
מערך קריסטלוגרפי אורתורומבי
צורת הגביש בדרך כלל משובץ כגרגירים. הגבישים קטנים מעוגלים באורך של עד סנטימטר אחד
צבע בדרך כלל צהוב, אך גם לבן, חום או כתום כהה
ברק זגוגי
שקיפות שקוף עד שקוף למחצה.
פצילות גרועה בכיוון אחד המקביל לבסיס
שבירה בלתי שווה עד דמוית קונכייה
קשיות 6 בסולם מוס
משקל סגולי 3.3-3.2
שרטוט לבן
מידע נוסף תופעת פליאוכרואיזם בגבישים
מינרלים נלווים ספינל, קלציט, דיופסיד, ביוטיט, סרפנטין, כונדרודיט, פורסטריט, וולאסטוניט וגרוסולאר

הומיט הוא מינרל מינרל נזוסיליקטי (סיליקט במבנה דמוי איים) של ברזל ומגנזיום, המכיל גם פלואור והידרוקסיל, והשייך לקבוצת מינרלים הקרויה על שמו, קבוצת ההומיט.

תכונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוסחת המבנה הכימי של הומיט היא Mg,Fe2+)7(SiO4)3(F,OH)2). ההומיט העניק את שמו לקבוצה של מינרלים המאופיינים במבנה המשלב שכבות של סיליקטים ותחמוצות. לשכבות הסיליקטים יש מבנה כשל המינרל אוליבין ולשכבות התחמוצת יש מבנה דמוי המינרל ברוסיט (Mg(OH)2). במקרה של ההומיט יש שלוש שכבות רצופות של אוליבין בין שכבות הברוסיט.

ההומיט מתגבש במערכת האורתורומבית, חבורת סימטריות נקודתית האורתורומבית דיפירמידלית 2/m\ 2/m\ 2/m וחבורת סימטריות מרחבית Pmcn. הפרמטרים של תא היחידה הם: Å‏a=10.243‏, b=20.72Å‏, c=4.735Å.

ההומיט מופיע בטבע בדרך כלל בדרך כלל משובץ כגרגירים. הגבישים קטנים מעוגלים באורך של עד סנטימטר אחד. ההומיט נשבר באופן בלתי שווה. הקשיות של המינרל בינונית, 6 בסולם מוס, והמשקל הסגולי הוא בממוצע 3.3.

אופטית המינרל הוא דו-צירי חיובי. מקדם השבירה של ההומיט נע בין 1.607 ל-1.67. גבישי ההומיט שקופים עד שקופים למחצה וצבעם הם בדרך כלל צהוב, אך גם לבן, חום או כתום כהה. המינרל ניחן בפליאוכרואיזם. מכיוון אחד נראה המינרל בגוון צהוב חיוור עד צהוב עמוק, ומשני הכיוונים האחרים צהוב חיוור עד חסר צבע.

המינרל תואר לראשונה ב-1813 על סמך גבישים קטנים בצבע צהוב-דבש שנמצאו משובצים בתוך גוש אבן גיר גבישית שנפלטה מהר סומה - הר געש קדום שפסגתו קרסה לפני כ-18 אלף שנה בפעילות געשית, ובמרכז המכתש שנוצר צמח החרוט הגעשי הצעיר יותר של הר הגעש וזוב שבמחוז קמפניה, שבאיטליה. הדוכס ז'אק לואי דה ברנון (Jacques Louis de Bournon‏ 1825-1751), המינרלוג והקריסטלוגרף הצרפתי שתיאר את המינרל לראשונה, קרא לו על שם אספן עבודות האמנות, המינרלים ואבני החן היקרות‏[1] האנגלי, סר אברהם הומה (Abraham Hume‏ 1839-1749). הדגימה המקורית מצויה במוזיאון לתולדות הטבע בפריז שבצרפת.

שימושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

השימוש העיקרי בהומיט הוא במכירה בחנויות לאספנים. קיימות אומנם אבני חן מחיתוך גבישים של הומיט, אבל השימוש בהם נדיר, ומקובל יותר להשתמש בשני סוגים אחרים של מינרלים מקבוצת ההומיט למטרה זו, הקלינוהומיט והכונדרודיט.

מקור ותפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההומיט מצוי בדרך כלל בסלעי גיר וסלעי דולומיט שעברו התמרה אזורית והתמרת מגע במפגש עם סלעיים פלוטוניים פלסיים או אלקליים. וכן בעורקים הידרותרמיים במיוחד אם כתוצאה תהליך המטאסומטיזם חדרו לסלע תמיסות המכילות ברזל, בורון ופלואור.

ההומיט הוא מינרל נדיר למדי. מקומות בהם ניתן למצוא ההומיט כוללים את הר סומה שסמוך להר הגעש וזוב שבמחוז קמפניה, שבאיטליה. (המקום בו נתגלה המינרל לראשונה); מכרה השיש היינריך בגליבך (Gailbach), ליד אשפנבורג (Aschaffenburg), הרי ספסרט (Spessart) בבוואריה שבגרמניה; מכרה אל ברוקל (El Berrocal) שליד טולדו שבספרד; אתר המינרלים של פרנקלין במחוז ססקס (Sussex) בניו ג'רזי, ומכרה קרסוול (Creswell) במחוז ג'פרסון (Jefferson), בקולורדו שבארצות הברית; ומכרה מין טיין (Minh Tien) במחוז לוק יאן (Lục Yên) בפרוביינציה ייאן באיי (Yên Bái) שבוייטנאם.‏[2]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Deer, W. A., Howie, R. A., and Zussman, J., 1997, Rock-forming minerals: Volume 1A, Second Edition, Orthosilicates. The Geological Society, Bath, UK. ISBN 1-897799-8-88

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ במוזיאון קיימברידג' מצוי עד היום אוסף היהלומים שהוא הוריש לאוניברסיטה
  2. ^ לרשימה המלאה ניתן להיעזר בקישור לאתר Mindat.