המלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
המלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה
מלחמה: הסכסוך האתיופי-איטלקי
Italians in ethiopia 1935.JPG

חיילים איטלקיים באתיופיה צולם ב-8 בנובמבר 1935.
תאריך התחלה: אוקטובר 1935
תאריך סיום: מאי 1936
משך הסכסוך: כ־30 שבועות ו-4 ימים
מקום: אתיופיה
תוצאה: סיפוח אתיופיה לאימפריה המזרח-אפריקאית של איטליה
עילה: תקרית וולואל
הצדדים הלוחמים
מפקדים
כוחות

Flag of Ethiopia (1897-1936; 1941-1974).svg ~ 760,000 חיילים

Flag of Italy (1861-1946).svg ~ 500,000 חיילים

אבידות

Flag of Ethiopia (1897-1936; 1941-1974).svg ~ 275,000 הרוגים

Flag of Italy (1861-1946).svg 3,074 הרוגים
Flag of Italy (1861-1946).svg 8,000 פצועים וחולים

המלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה התרחשה בשנים 1935-1936 עקב השאיפות האימפריאליסטיות של איטליה.

גורמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

איטליה פנתה לכיבוש אתיופיה ממספר סיבות.

  • הייתה זו אחת משתי המדינות העצמאיות היחידות שנשארו באפריקה (השנייה הייתה ליבריה).
  • המושלים האיטלקים של אריתריאה וסומליה חששו מפני התחזקותה של אתיופיה תחת מפעל המודרניזציה של היילה סלאסי.
  • בנוסף התפשטות טריטוריאלית הייתה מימוש האידאולוגיה הפשיסטית.
  • בחירת העיתוי גם היא לא הייתה מקרית. אותה תקופה צרפת הייתה זקוקה לתמיכת איטליה באירופה, ולכן תמורת התמיכה הזו הייתה מוכנה לוותר למוסוליני באתיופיה.

מהלך המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקרית גבול בדצמבר 1934 בין סיור אתיופי לאיטלקי שבה נהרגו כמה חיילים איטלקיים נתנה תירוץ לתביעות איטלקיות כלפי אתיופיה. אתיופיה פנתה לאיטליה על מנת לפתור את הסכסוך בהתאם לחוזה ביניהן, אך איטליה הגישה אולטימטום. אי לכך אתיופיה פנתה לחבר-הלאומים שבו הייתה חברה. בריטניה וצרפת ניסו לפייס את מוסוליני בכוחות עצמן. בריטניה אף הציעה בסודיות לתת שטח מאתיופיה לאיטליה ובכך לסיים את המשבר (הסכם לוואל-הור). הניסיונות נחלו כישלון.

צבאות איטליה החלו לפלוש לאתיופיה מצפון באוקטובר 1935, ללא התנגדות כבדה. בתגובה חבר-הלאומים הכריז על איטליה כעל תוקפן והטיל עליה סנקציות כלכליות אשר לא השפיעו על מוסוליני, בעיקר בגלל אי-ההסכמה בנוגע ליחס לאיטליה בין בריטניה וצרפת, אשר לא רצו לקרב את מוסוליני להיטלר ואי-התערבות ארצות הברית.

מוסוליני התחזק מהצלחתו, והפלישה התרחבה לשתי חזיתות עד שבאפריל 1936 נכבשה אדיס אבבה, והקיסר האתיופי, היילה סלאסי נמלט. אתיופיה, סומלילנד האיטלקית ואריתריאה אוחדו ל"אפריקה המזרחית האיטלקית".

השלכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוסוליני נהנה מהערצה אדירה באיטליה והפשיזם האיטלקי הגיע לשיא. היה זה הישג בינלאומי לכוח הפשיסטי, אשר נתן עידוד למוסוליני להתערב במלחמת האזרחים בספרד ולעזור בהשתלטות הפשיסטים שם. איטליה פרשה מחבר הלאומים, והתקרבה לגרמניה (ציר רומא-ברלין, 1936).

הוכח מחדש כי חבר הלאומים אינו מסוגל להשכין שלום ולמנוע כיבושים, ובכך מעודדת תוקפנותן של מדינות. המערב נראה כמשותק מפני החשש שפעולותיו יחזקו את היטלר. המדינות הדמוקרטיות לא יכלו לגבש קו אחיד, והאשימו זו את זו במשבר.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]