המלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
המלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה
חלק מהמאבק האתיופי-איטלקי
Italians in ethiopia 1935.JPG
חיילים איטלקיים באתיופיה צולם ב-8 בנובמבר 1935.
תאריך:

אוקטובר 1935 - מאי 1936

מקום:

אתיופיה

תוצאה:

סיפוח אתיופיה לאימפריה המזרח-אפריקאית של איטליה

עילה:

תקרית וולואל

הצדדים הלוחמים
Flag of Ethiopia (1897-1936; 1941-1974).svg האימפריה האתיופית Flag of Italy (1861-1946).svg איטליה הפשיסטית
מפקדים

Flag of Ethiopia (1897-1936; 1941-1974).svg היילה סלאסי
Flag of Ethiopia (1897-1936; 1941-1974).svg ימרו היילה סלאסי

Flag of Italy (1861-1946).svg בניטו מוסוליני
Flag of Italy (1861-1946).svg אמיליו דה בונו
Flag of Italy (1861-1946).svg פייטרו באדוליו
Flag of Italy (1861-1946).svg רודולפו גרציאני

כוחות

Flag of Ethiopia (1897-1936; 1941-1974).svg ~ 760,000 חיילים

Flag of Italy (1861-1946).svg ~ 500,000 חיילים

אבידות

Flag of Ethiopia (1897-1936; 1941-1974).svg ~ 275,000 הרוגים

Flag of Italy (1861-1946).svg 3,074 הרוגים
Flag of Italy (1861-1946).svg 8,000 פצועים וחולים

המלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה התרחשה בשנים 1935-1936 עקב השאיפות האימפריאליסטיות של איטליה.

גורמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

איטליה פנתה לכיבוש אתיופיה ממספר סיבות.

  • הייתה זו אחת משתי המדינות העצמאיות היחידות שנשארו באפריקה (השנייה הייתה ליבריה).
  • המושלים האיטלקים של אריתריאה וסומליה חששו מפני התחזקותה של אתיופיה תחת מפעל המודרניזציה של היילה סלאסי.
  • בנוסף התפשטות טריטוריאלית הייתה מימוש האידאולוגיה הפשיסטית.
  • בחירת העיתוי גם היא לא הייתה מקרית. אותה תקופה צרפת הייתה זקוקה לתמיכת איטליה באירופה, ולכן תמורת התמיכה הזו הייתה מוכנה לוותר למוסוליני באתיופיה.

מהלך המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקרית גבול בדצמבר 1934 בין סיור אתיופי לאיטלקי שבה נהרגו כמה חיילים איטלקיים נתנה תירוץ לתביעות איטלקיות כלפי אתיופיה. אתיופיה פנתה לאיטליה על מנת לפתור את הסכסוך בהתאם לחוזה ביניהן, אך איטליה הגישה אולטימטום. אי לכך אתיופיה פנתה לחבר-הלאומים שבו הייתה חברה. בריטניה וצרפת ניסו לפייס את מוסוליני בכוחות עצמן. בריטניה אף הציעה בסודיות לתת שטח מאתיופיה לאיטליה ובכך לסיים את המשבר (הסכם לוואל-הור). הניסיונות נחלו כישלון.

צבאות איטליה החלו לפלוש לאתיופיה מצפון באוקטובר 1935, ללא התנגדות כבדה. בתגובה חבר-הלאומים הכריז על איטליה כעל תוקפן והטיל עליה סנקציות כלכליות אשר לא השפיעו על מוסוליני, בעיקר בגלל אי-ההסכמה בנוגע ליחס לאיטליה בין בריטניה וצרפת, אשר לא רצו לקרב את מוסוליני להיטלר ואי-התערבות ארצות הברית.

מוסוליני התחזק מהצלחתו, והפלישה התרחבה לשתי חזיתות עד שבאפריל 1936 נכבשה אדיס אבבה, והקיסר האתיופי, היילה סלאסי נמלט. אתיופיה, סומלילנד האיטלקית ואריתריאה אוחדו ל"אפריקה המזרחית האיטלקית".

השלכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוסוליני נהנה מהערצה אדירה באיטליה והפשיזם האיטלקי הגיע לשיא. היה זה הישג בינלאומי לכוח הפשיסטי, אשר נתן עידוד למוסוליני להתערב במלחמת האזרחים בספרד ולעזור בהשתלטות הפשיסטים שם. איטליה פרשה מחבר הלאומים, והתקרבה לגרמניה (ציר רומא-ברלין, 1936).

הוכח מחדש כי חבר הלאומים אינו מסוגל להשכין שלום ולמנוע כיבושים, ובכך מעודדת תוקפנותן של מדינות. המערב נראה כמשותק מפני החשש שפעולותיו יחזקו את היטלר. המדינות הדמוקרטיות לא יכלו לגבש קו אחיד, והאשימו זו את זו במשבר.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]