העננים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Hannaim.jpg

העננים או העננותיוונית: Νεφέλαι) היא קומדיה יוונית שנכתבה על ידי המחזאי היווני אריסטופנס, והוצגה לראשונה בשנת 423 לפנה"ס. מחזה זה לועג לסופיסטים והזרמים הפילוסופיים השונים של אתונה במאה החמישית לפנה"ס. מחזה זה הוא אחד הידועים במחזות אריסטופנס מאחר שהוא מציג את סוקרטס בצורה לא אופיינית.

המחזה נחשב לכישלון בעת שהוצג לראשונה, ולאחר מכן (בין השנים 419 לפנה"ס ל-419 לפנה"ס) שיכתב אותו אריסטופנס, על ידי הוספת קטע בו הוא עצמו מופיע על הבמה ומבקר את הקהל על היעדר חוש ההומור שלו.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחזה עוסק בחינוך האתונאים בתקופת הפריחה של אתונה. בתקופה זו גדלו מוסדות החינוך הפרטיים לעשירים. אלו התמחו ברטוריקה שהייתה כלי חשוב בחברה האתונאית, הן בבית המשפט והן באסיפות העם. עשירי אתונה נרדפו בידי תובעים. בשלב מסוים הרווח הכלכלי מהעניין גדל עד כדי שהסיפוקנטנים תבעו עשירים בתביעות לא ממשיות מאחר והעשירים העדיפו להגיע להסדר מאשר לפנות למשפט ארוך.

הסופיסטים זכו לנתח רחב בחינוך זה והם טענו כי ביכולתם להפוך טיעון חלש לטיעון חזק. מבחינה מוסרית עם גישה זו שמעודדת כוח ולא מוסר. במקביל באתונה התפתה הפילוסופיה אשר בראשה עמד סוקרטס אשר כל הוראתו נעשתה בעל פה וכל תורתו הגיע באמצעות אפלטון וכסנופון. הוא לא תבע כסף על הוראתו להבדיל מהסופיסטים. עם זאת, בעבור הציבור הרחב לא היה הבדל בין סופיסטים לפילוסופים כך למשל דיאלוגים רבים של סוקרטס מסתיימים באפוריה וזו בעיה מסורית. אם מחנכים אדם כי אין אנו יודעים מה הוא "צדק", למעשה אנו רומזים כי ניתן לעשות כל שעולה על הדעת. בנוסף, חלק גדול מבני האליטה שנמשכו אל סוקרטס היו פוליטיקאים גרועים וחלקם לקחו חלק משלטון ה-30. בשנת 399 לפנה"ס סוקרטס עמד למשפט, הואשם בהסתה של הנוער וחינוך נערים לעבודת אלים שאינם קיימים. בתום המשפט הוא הוצא להורג.

במחזה סוקרטס מוצג כסופיסט. מבחינת אריסטופנס ההבדל בין פילוסוף לסופיסט אינו חשוב מאחר שיש קשר בעייתי בין המדע לבין חתרנות וכפירה באלים. למשל כאשר מניחים שברק הוא תופעה טבעית ולא ברק שנזרק בידי האל, מדובר על כפירה. בנוסף, אריסטופנס טוען כי מחקר זה הוא מטומטם שאינו ממנו רווח ממשי, ובוחר להציג שאלות ביולוגיות כמו על הצרצר באופן ציני וסרקסטי.

המחחזה מציג את הבעתיות עם חינוך האב. האב מנסה להתחמק מחובותיו ולכן שולח את בנו להתחנך אצל סוקרטס לומד להפוך את הטיעון החלש לחזק אך לא משנה את התנהגותו ובמקום שובר את מרותו של האב. כלומר בגלל החינוך הסוקרטי יש שבירה של המשפחה, התשתית החברתית של אתונה. בנוסף, מצטייר קשר בין חוסר יכולת של האב ללמוד את החינוך הסוקרטי לבין היותו אדם מוסרי.

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת המחזה מתלונן גיבורו, סטרפסיאדס, אזרח אתונאי על התמכרותו של בנו, פאידיפידס, למרוצי סוסים - התמכרות שגרמה לו להיכנס לחובות. סטרפסיאדס מציין כי הוא עצמו גדל בחווה קטנה, ומקלל את נישואיו לאשתו האריסטוקרטית, ילידת העיר אתונה ובעלת הממון הרב, ומקלל את ממונה שהביא להתמכרות בנו. פאידיפידס מסרב למצוא עבודה, ועל כן סטרפסיאדס מחליט ללכת לסוקרטס וללמוד ממנו רטוריקה על מנת שיוכל לשכנע את בנו למצוא עבודה על מנת לשלם את חובותיו.

סטרפסיאדס מגיע אל הפרונטיסטריון, בית ספרו של סוקרטס בו מצויים תלמידיו של סוקרטס. סוקרטס מספר לסטרפסיאדס על "תגליותיו", האבסורדיות בעליל, ובהם - אורך צעדו של פרעוש, והסיבה מדוע זבובים נופחים, ובהמשך מספר לו כי האל "מערבולת" החליף את זאוס וכי העננים (המגולמים במחזה על ידי המקהלה) הם מקור החוכמה האמיתי. סטרפסיאדס בא לביתו של סוקרטס ומגלה כי סוקרטס נאלץ לגנוב אוכל מבית הספר ללחימה הסמוך כדי להאכיל את תלמידיו, ואף גונב את כל בגדיו של סטרפסיאדס לאחר שהתייאש מהניסיון ללמד אותו.

בשובו לביתו מספר סטרפסיאדס לבנו את כל מה שלמד, ושולח אותו ללמוד אצל סוקרטס. כאשר פאידיפידס מגיע לבית הספר הוא רואה ריב בין "קרייטון ("הנכון", "החזק") לבין "אטון" ("שאינו נכון" - וגם "החלש"), אלגוריה לפרוטגורס שטען כי רטוריקן טוב יכול להפוך טיעון חלש לחזק וצודק - קביעה ששימשה בסיס לדעותיהם של הסופיסטים. קרייטון מסביר לפאידיפידס מדוע הוא צריך ללמוד את הלוגיקה הקלאסית ולא את שיטות הלימוד החדשות, ואילו אטון מנסה לשכנע אותו ללמוד בשיטות הלימוד החדשות (ובדרך מעליב את הקהל).

פאידיפידס מסכים ללמוד את הלוגיקה החדשה, וסטרפסיאדס לומד כי מטרת העננים ללמד את בני האנוש שיעור בענווה, ולפחד מהאלים.

סטרפסיאדס הולך לבנו לראות מה למד, ומגלה כי פאידיפידס מצא פרצה בחוק שמאפשרת לו להתחמק מתשלום חובותיו, אולם הוא מפסיק לתת כבוד לאביו, ואף מראה לוגית כי לבן מותר להכות את אביו מבחינה מוסרית. סטרפסיאדס מקבל את המכה מבלי להתלונן, אולם כאשר פאידיפידס מציע להכות את אמו, מתעצבן סטרפסיאדס על שיטות הלימוד של סוקרטס, ולאחר שהוא מתייעץ עם פסל אפולון הוא שורף את בית ספרו של סוקרטס, וסוקרטס ותלמידיו נחנקים מהעשן.

ביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק מהמלומדים סבורים כי המחזה היווה אחד הגורמים ליחס הציבורי השלילי כנגד סוקרטס שהוביל לבסוף להוצאתו להורג. הצגתו של סוקרטס כסופיסט חמדן נוגדת את תיאורו כפי שהוא מופיע בכתבים אחרים מהעת העתיקה. על פי תיאורים אלה, אף שסוקרטס לימד לוגיקה, הוא מעולם לא דרש תשלום עבור ההוראה, ואף תקף סופיסטים אחרים על העדר המוסריות של תורותיהם.

במהלך משפטו ציטט סוקרטס את המחזה, דבר שממנו ניתן להסיק כי לא נעלב מתיאורו השלילי במחזה, וכן יש תיאור לפיו אף נכח בהופעת הבכורה של הקומדיה, ואף עמד ונופף לקהל בסיום המחזה.

ספרו של אפלטון "המשתה" (שהינו סיפור דמיוני אולם הדמויות בו אמיתיות), שנכתב לאחר הצגת המחזה, מציג את אריסטופנס כטיפוס וולגרי הנתקף גיהוקים כשמגיע תורו לדבר וכאשר הוא כבר מצליח להתאושש ולדבר, הוא מציג תיאוריה נלעגת לגבי מקורה של המשיכה המינית. גם בסופו של דיאלוג זה מוצג אריסטופנס כמי שאינו משתווה לסוקרטס מבחינת חדות מחשבתו ויכולתו להתגבר על דחפיו הביולוגיים. במידה מסוימת, אפשר לראות ב"משתה" את נקמתו הספרותית של אפלטון באריסטופנס באמצעות הצגתו כאדם נלעג, ממש כפי שאריסטופנס הציג במחזהו את סוקרטס.

תרגומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרגומים לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרגומים לאנגלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחזות אריסטופנס
האכארנים - הפרשים - העננים - הצרעות - השלום - הציפורים - ליסיסטרטה - חג הנשים - הצפרדעים - מהפכת הנשים - פלוטוס Aristophanes - Project Gutenberg eText 12788.png