הפילהרמונית של ברלין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הפילהרמונית של ברלין
Berliner Philharmoniker
תאריך ייסוד 1882 עריכת הנתון בוויקינתונים
מייסד בנימין בילזה
מדינה גרמניהגרמניה גרמניה
מיקום ברלין, גרמניה
אולם קונצרטים אולם הפילהרמונית של ברלין
מנצח קיריל פטרנקו
חברת תקליטים דויטשה גרמופון עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים מדליית קרל הגדול למדיה אירופאית, דב ברלין, פרס המוזיקה ע״ש הרברט פון קאראיין, אקו קלאסיק להרכב/תזמורת עריכת הנתון בוויקינתונים
האתר הרשמי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
אולם הפילהרמונית של ברלין, מקום משכנה הקבוע של התזמורת

הפילהרמונית של ברליןגרמנית: Berliner Philharmoniker) היא בין התזמורות הראשונות במעלה בעולם. המנצח הראשי שלה הוא המנצח הרוסי קיריל פטרנקו, שנכנס לתפקיד בשנת 2019.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התזמורת נוסדה בברלין בשנת 1862 על ידי בנימין בילזה, בשם "התזמורת של בילזה". בשנת 1882 ניתן לה שמה הנוכחי, והיא התארגנה מחדש בניהולו הפיננסי של הרמן וולף. מנצחה הראשון בניהול החדש היה לודוויג פון ברנר; בשנת 1887 הצטרף לתזמורת הנס פון בילוב, מחשובי המנצחים בעולם, ושמה של התזמורת התבסס יותר ויותר, עם הנס ריכטר, פליקס ויינגרטנר, ריכרד שטראוס, גוסטב מאהלר, יוהאנס ברהמס ואדוארד גריג כמנצחים אורחים במהלך השנים הבאות.

בשנת 1895 התמנה ארתור ניקיש למנצח ראשי. החליף אותו בשנת 1923 וילהלם פורטוונגלר. התזמורת המשיכה לנגן כל שנות מלחמת העולם השנייה ועברה, כמעט ללא פער זמנים, לנגן תחת שרביטו של לאו בורכארד. עם מותו, התמנה סרג'יו צ'ליבידאקה תחתיו. פורטוונגלר חזר בשנת 1952 ונשאר עד מותו בשנת 1954.

מחליפו היה הרברט פון קאראיין האגדי, שנשאר עם התזמורת עד 1989 ופרש חודשים ספורים לפני מותו. בניצוחו הפיקה התזמורת מספר רב ועצום של הקלטות וסיירה ברחבי העולם. קלאודיו אבאדו היה למנצח ראשי אחריו. הוא הרחיב את רפרטואר התזמורת מעבר ליצירות הליבה הקלאסיות והרומנטיות, אל המוזיקה המודרנית יותר של המאה ה-20.

סיימון ראטל הציב כתנאי לחתימתו על החוזה עם הפילהרמונית של ברלין שזו תהיה למוסד ציבורי בניהול שיתופי, שבידו הכוח לקבל החלטות אמנותיות ופיננסיות משלו. לשם כך נדרש שינוי בחוק המדינה, שאושר בשנת 2001 ואיפשר לו להצטרף לארגון בשנת 2002.

אולם הקונצרטים של התזמורת נהרס בזמן המלחמה, בשנת 1944, ונבנה מחדש בשנת 1963, על ידי האדריכל הנס שארון.

התזמורת הקליטה גם אלבום בשם "רגע של תהילה" עם להקת הרוק הכבד הגרמנית "סקורפיונז", בשנת 2000. הפילהרמונית של ברלין תומכת גם בכמה הרכבי מוזיקה קאמרית שרוב חבריה הם נגני התזמורת.

נגנים ישראלים בתזמורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכנר הישראלי גיא בראונשטיין שימש ככנר ראשי בתזמורת בין השנים 2000–2013. בשנת 2009 התמודד הוויולן הישראלי עמיחי גרוס על משרת הוויולן הראשי וזכה בה.[1] ישראלי נוסף שהיה בתזמורת בין השנים 20072021 הוא נגן הבסון מור בירון.

מנצחים ראשיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקלטות התזמורת זכו לאין-ספור פרסים ואותות הוקרה, ובהם:

פרסי קלאסיקל בריט לאלבום השנה של תזמורת/הרכב:

  • הפילהרמונית של ברלין וסר סיימון ראטל על מאהלר, סימפוניה מס' 5 (2003)

פרס גראמי על הביצוע התזמורתי הטוב ביותר:

  • מישל גלוץ (מפיק), הרברט פון קאראיין (מנצח) והפילהרמונית של ברלין על בטהובן: כל מחזור הסימפוניות

(9) (1979).

פרסי גראמופון להקלטה התזמורתית של השנה:

  • הפילהרמונית של ברלין/סר סיימון ראטל, מאהלר, סימפוניה מס' 10 בפה # מז'ור, (EMT (2002

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]