וינס קלארק
| וינס קלארק | |
|---|---|
 וינס קלארק בסן פרנסיסקו, 1986 |
|
| מידע כללי | |
| שם לידה | וינסנט ג'ון מרטין |
| תאריך לידה | 3 ביולי 1960 |
| מקום לידה | סאות' וודפורד, אנגליה |
| שנות פעילות | מאז 1979 |
| סוגה | סינת'פופ גל חדש מוזיקת דאנס |
| עיסוק | חבר בלהקות דפש מוד, יאזו ואירייז'ר |
| כלי נגינה | סינתיסייזר גיטרה |
| אתר אינטרנט | האתר הרשמי |
וינס קלארק (באנגלית: Vince Clarke; נולד ב-3 ביולי 1960) הוא מוזיקאי ופזמונאי פופ בריטי, שהיה חבר במספר להקות מצליחות, ביניהן דפש מוד, יאזו ואירייז'ר.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
[עריכה] השנים הראשונות
קלארק נולד בשם וינסנט ג'ון מרטין בסאות' וודפורד, פרבר של צפון-מזרח לונדון. הוא גדל בעיר בסילדון שבמחוז אסקס. בילדותו למד לנגן על כינור ולאחר מכן גם על פסנתר.
בסוף שנות השבעים קלארק וחברו לספסל הלימודים אנדרו פלטשר הקימו את להקת "No Romance in China" ("אין רומנטיקה בסין"), שפעלה זמן קצר. ב-1979 הקימו השניים את להקת "French Look" ("מראה צרפתי"), הגרסה המוקדמת של "דפש מוד", שלאחר הצטרפותו של מרטין גור שינתה את שמה ל-"Composition of Sound". בהרכבים אלה שימש קלארק גם בתפקיד הסולן.
[עריכה] דפש מוד
 |
ערך מורחב – דפש מוד |
ב-1980 הזמר דייב גהאן הצטרף להרכב להקת "Composition of Sound", ושם הלהקה שונה ל-"דפש מוד". קלארק עבר מעמדת הסולן לעמדת נגן הסינתיסייזר, ובאותה תקופה גם אימץ לעצמו את שם הבמה וינס קלארק. ב-1981 הוציאה הלהקה את אלבום הבכורה שלה, "Speak & Spell". קלארק היה אחראי לכתיבתם של תשעה מתוך אחד-עשר שירי האלבום, כולל הלהיט "Just Can't Get Enough", שיצא כסינגל השלישי מתוך האלבום, והיה לשיר הראשון של הלהקה שהופק לו וידאו קליפ.
"Speak & Spell" היה האלבום היחיד של הלהקה שבו לקח קלארק חלק. הוא עזב את הלהקה זמן קצר לאחר יציאת האלבום, והקליפ הראשון של הלהקה היה גם לקליפ היחיד שלה בו הופיע קלארק. היו שמועות רבות סביב עזיבתו את הלהקה, אך השמועה הרווחת ביותר, וזו שקלארק אף הודה בה בעצמו, היא שלא אהב את הכיוון אליו הלכה הלהקה. בראיונות מאוחרים שנערכו עמו, התוודה קלארק כי לא אהב את האספקטים הציבוריים של ההצלחה, כגון סיבובי ההופעות והראיונות לתקשורת, ועל כן מצא עצמו בעימותים בלתי פוסקים עם חבריו ללהקה, בעיקר בזמן סיבובי ההופעות.
"דפש מוד" המשיכה לפעול שנים רבות לאחר עזיבתו (הלהקה פעילה עד היום), והפכה לאחת הלהקות המוכרות והמצליחות ביותר בעולם.
[עריכה] יאזו
|
|
ערך מורחב – יאזו |
לאחר שעזב את "דפש מוד" חבר קלארק לזמרת אליסון מויה, ועוד באותה שנה (1981) הקימו השניים את צמד הסינת'פופ "יאזו". קלארק ומויה הכירו בעיר בסילדון, בה שניהם גדלו. בארצות הברית נקרא הצמד "יאז", מאחר שהשם יאזו כבר היה בשימוש של להקת רוק אמריקאית.
הצמד הקליט שני אלבומי אולפן, "Upstairs at Eric's" (1982, מקום שני במצעד האלבומים הבריטי) ו-"You and Me Both" (1983, מקום ראשון במצעד הבריטי), מהם יצאו מספר סינגלים מצליחים, כגון "Only You", "Situation" ו-"Nobody's Diary". להיטם המצליח והידוע ביותר היה "Don't Go", שהגיע למקום השלישי במצעד הסינגלים הבריטי, וכן הגיע למקום הראשון במצעד הדאנס האמריקאי ושהה בו שבועיים. חברי הצמד כתבו את כל שיריהם בעצמם.
יחסיהם של קלארק ומויה החלו להתערער כבר בתחילת עבודתם על האלבום השני, וזמן קצר לפני יציאתו של האלבום הם הודיעו על החלטתם לפרק את הצמד. מויה חתמה על חוזה הקלטות בחברת התקליטים קולומביה רקורדס והחלה את קריירת הסולו שלה.
באמצע 2008 מויה וקלארק איחדו את "יאזו" באופן חד-פעמי, לסדרה של 18 הופעות חיות באירופה ובארצות הברית, לכבוד הוצאת מארז תקליטורים ו-DVD של הצמד.
[עריכה] The Assembly
ב-1983 חבר קלארק למפיק אריק רדקליף, שהיה שותף להפקת האלבומים של "יאזו", והשניים הקימו פרויקט סינת'פופ בשם "The Assembly", שבו היה אמור קלארק לשתף פעולה עם זמר אחר בכל פעם. בסופו של דבר הפרויקט לא שרד זמן רב, ויצא ממנו סינגל אחד בלבד, שבו הזמר היה פרגל שארקי. הסינגל, "Never Never", זכה להצלחה והגיע למקום החמישי במצעד הבריטי. במקביל הקימו קלארק ורדקליף לייבל בשם "Reset Records", ובמהלך השנים 1984 - 1983 הפיקו במסגרתו ארבעה סינגלים למוזיקאי הסינת'פופ רוברט מארלו.
[עריכה] אירייז'ר
|
|
ערך מורחב – אירייז'ר |
בתחילת 1985 פרסם קלארק מודעה במגזין המוזיקה "מלודי מייקר", בה חיפש זמר. אחד מאלו שענו למודעה היה אנדי בל, שהיה מעריץ של קלארק. השניים הקימו את "אירייז'ר", אחת מהלהקות המצליחות ביותר שצמחו מה"גל החדש" והנאו-רומנטי של שנות השמונים, שפעילה עד היום ומכרה עד כה כ-26 מיליון אלבומים ברחבי העולם.
נכון ל-2010 ובמהלך 25 שנות פעילות, הצמד הוציא 13 אלבומי אולפן (ארבעה מהם הגיעו למקום הראשון במצעד הבריטי ולמעמד של אלבום פלטינה), 11 אלבומי EP, 10 אלבומי אוסף והופעות חיות וקרוב ל-40 סינגלים, מהם 17 שהגיעו ל"עשרת הגדולים" במצעד הבריטי. בין להיטיהם הגדולים: "Sometimes", "Victim of Love", "The Circus", "Ship of Fools", "A Little Respect", "Love to Hate You", "Take a Chance on Me" ו-"Who Needs Love Like That". חברי הצמד כותבים את כל שיריהם בעצמם.
[עריכה] פרויקטים אחרים
ב-1984 חבר קלארק לשלושה מוזיקאים נוספים, והארבעה הקימו הרכב בשם "West India Company", שהוציא מיני-אלבום ובו ארבעה שירים.
ב-1999 שיתף פעולה עם מפיק הסינת'פופ מרטין וייר, ותחת השם "The Clarke & Ware Experiment" ("הניסוי של קלארק ווייר") הם שיחררו את האלבום "Pretentious". ב-2001 הם שיחררו אלבום נוסף בשם "Spectrum Pursuit Vehicles".
קלארק היה מרכיב מרכזי בפרויקט שהוקם בשנת 2000 ונקרא "Family Fantastic". ההרכב הוציא בשנת 2000 את האלבום "!Nice" וב-2007 הוציא אלבום נוסף, "Wonderful".
ב-2007 כתב עבור להקת הפופ הנשית "Girl Authority" את הסינגל "Let's Get Together", שהופיע גם באלבומה השני של הלהקה. השיר נכתב במקור עבור "דפש מוד", אך מעולם לא הוקלט על ידם.
במהלך השנים היה אחראי קלארק לרימיקסים לשיריהם של אמנים רבים, ביניהם "האפי מאנדייז", אליסון מויה, "סימפל מיינדס", "רמשטיין", "The Saturdays" ו-"פרנץ פרדיננד".
[עריכה] חייו האישיים
ב-2004 התחתן קלארק עם טרייסי הארלי, ולשניים יש בן בשם אוסקר.
[עריכה] דיסקוגרפיה נבחרת - אלבומי אולפן
[עריכה] עם דפש מוד
- 1981 - Speak & Spell
[עריכה] עם יאזו
- 1982 - Upstairs at Eric's
- 1983 - You and Me Both
[עריכה] עם אירייז'ר
- 1986 - Wonderland
- 1987 - The Circus
- 1988 - The Innocents
- 1989 - !Wild
- 1991 - Chorus
- 1994 - I Say I Say I Say
- 1995 - Erasure
- 1997 - Cowboy
- 2000 - Loveboat
- 2003 - Other People's Songs
- 2005 - Nightbird
- 2006 - Union Street
- 2007 - Light At The End Of The World
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- האתר הרשמי
- וינס קלארק, באתר Allmusic (באנגלית)
