ונוס מאורבינו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Tizian 102.jpg
ונוס מאורבינו
טיציאן, 1538
שמן על בד, 119 × 165 ס"מ
גלריה אופיצי, פירנצה

"ונוס מאורבינו" (1538) הוא ציור מאת הצייר האיטלקי, בן תקופת הרנסאנס טיציאן. הציור מתאר אישה צעירה עירומה, המזוהה עם האלה ונוס. הציור נחשב לאחת מיצירות האמנות הידועות ביותר.

הציור הוזמן על ידי גידובלדו דלה רוביה (Guidobaldo II della Rovere), דוכס העיר אורבינו. במקור קישט הציור תיבת עץ (Cassone) הניתנות כמתנת נישואים. על פי רונה גופן (Rona Goffen), מבקרת אמנות מודרנית, שימש הציור כ"מודל דידאקטי" עבור ג'וליה וראנו (Giulia Varano), אשתו הצעירה של הדוכס ‏‏[1].

הציור מתאר אישה צעירה עירומה הנמצאת בתוך ארמון ונציאני. היא שוכבת על גבי ספה או מיטה, נשענת בהסבה על גבי כרים ומאחוריה מעין וילון או מסך ירוק. בקצה המיטה שוכב כלב קטן. מאחורי הוילון מתגלה מראה חלל ארמון מפואר המרוצף באריחים חומים המדגישים את הפרספקטיבה ואת עומק החלל. על הקירות הארמון פרושים שטחי קיר פרחוניים וקבוע חלון מרפסת גדול. בקצה החדר מתוארות שתי נשים נוספות - האחת, הלבושה בשמלה לבנה, כורעת ליד ארגזי מטען או נדוניה, הדומים לארגז שאליו נוצר הציור, ואילו השנייה, הלבושה בשמלה בגוון כתום או בגוון אפרסק, עומדת לצידה ואוחזת בבגד.

ייחודו של הציור בפרובוקטיביות העזה שבו. אבר המין הנשי מצוי במרכז התמונה, ונוס משירה את המבט אל עבר הצופה, תוך אדישות מוחלטת לעירום בו היא מצויה. הכלב השוכב על המיטה, סימן לנאמנות, הינו תוספת אירונית לאירוטיות המשוחררת של ונוס.

מבנה הציור מבוסס על הקומפוזיציה של הציור "ונוס הישנה" (1510) מאת ג'ורג'ונה. שם, מופיע ונוס כאישה עירומה וישנה השוכבת בטבע הפתוח. טיציאן בחר לצייר את "ונוס" כאישה בת התקופה, שאיננה מוטרדת מעירומה ומתבוננת בצופה. למעשה, הרמז היחיד לזהותה של האלה הוא בשמו של הציור.

בשנת 1863 יצר הצייר הצרפתי אדוארד מאנה את "אולימפיה", ציור השואב את השראתו מציורו של טיציאן, ובו מוחלפת הדמות הערטלאית של ונוס בדמותה של הציירת ויקטורין מאונט, שהייתה המודל האהוב על מאנה. בציור של מאנה "הולבשה" מאונט כזונה. כמו כן אלמנטים מהוגנים כביכול דוגמת הנשים הקשורות בחיי הנישואין והכלב המנומנם הוחלפו בשפחה שחורה המביאה מתנות מלקוחות הזונה וחתול ששערו מסומר, סמל לערמומיות ובוגדנות. השימוש שעשה מאנה ביצירת המופת של טיציאן תוך החלפת האלמנטים הקלאסיים והמהוגנים באלמנטים חריגים הוביל לתגובה קשה כנגד ציורו של מאנה בעת שהוצגה, ובדיעבד הפכו את מאנה לאחד מאבות הציור המודרני.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏ראו: Gofman, Rona, Titian's 'Venus of Urbino, Cambridge University Press, 1997.‏