נדוניה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נדוניה, היא תשלום הניתן בכסף או במתנות, הניתן על ידי משפחת הכלה לחתן או לשני בני הזוג יחד. בחברות מסורתיות התשלום מיועד לחתן, לעומת זאת בחברות שוויוניות יותר התשלום ניתן לשני בני הזוג. הנדוניה נחשבת לעתים לחלק של הבת בירושה של הוריה, והוא נמסר לה בעת חתונתה.
לפרקטיקה זו שתי פונקציות מרכזיות:
- בחברות מסורתיות בהן פרקטיקה זו רווחת, רווקוּת אינה מקובלת ונתפסת כפגם של הרווקה ומשפחתה, ונישואין בגיל צעיר הם הנורמה הרצוייה חברתית. הנדוניה מאפשרת להורי הכלה קלף מיקוח, אמצעי לניהול משא ומתן מול חתנים פוטנציאליים.
- הנדוניה נועדה להבטיח שהאשה לא תישאר חסרת כל במקרה של מות הבעל או גירושים.
[עריכה] בחברה החרדית
בחברה החרדית נהוג שהורי החתן והכלה נפגשים על מנת לקבוע את הכסף שכל צד צריך לתת לזוג הצעיר. מקובל שהורי כלה המתחתנת עם תלמיד ישיבה הנחשב מתמיד בלימודו יקנו לזוג הצעיר דירה. נוהג זה גורם לכך שמשפחות חרדיות רבות נכנסות לחובות כבדים כדי לחתן את בנותיהם. במשפחות אחרות, הבנות כלל אינן מתחתנות מכיוון שהן אינן יכולות לממן את הנדוניה ואינן מעוניינות להתחתן עם חתן שאינו נחשב תלמיד טוב או שאינו משתייך לחברה החרדית. נוהג זה זוכה לביקורת רבה גם בתוך החברה החרדית [1].
