זאווייה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

זַאוִיַהערבית: زاوية, מילולית: פינה, זווית) היא תא תפילה והתבודדות לדרווישים צופים. במובן רחב יותר, הנפוץ בארצות צפון אפריקה (מגרב), משמש המושג לתיאור מדרסה - בית מדרש ללימודי דת האסלאם, המשולב לרוב במבנה תפילה.

בארצות המגרב
בארצות המגרב הזאווייה מפוארת, בנויה סביב בריכת-נוי ובה לרוב מזרקה, והשם הוא שם נרדף, למעשה, ל"מדרסה".
במזרח המזרח התיכון
במזרח המזרח התיכון מדובר במבנה צנוע, כראוי למתבודדים צופים. בתקופה הממלוכית בארץ ישראל נבנו בארץ ישראל זאוויות רבות במיוחד בירושלים ורבות מהן על הר הבית, רובן ככולן פשוטות ביותר.
במדינות הסהרה
במדינות הסהרה המערבית, מאלי, מאוריטניה ודרום אלג'יריה חיים שבטים ערביים הנקראים "בני חסן" (חסנים). השבטים מחולקים ללוחמים ("חסנים"), מלומדים (להם מיוחס המונח "זאווייה") וקבוצות נוספות. המונח זאווייה מיועד גם על מנת להבדיל את השבטים החסנים מהשבטים ה"בֶ‏‏רבֶ‏רים". השייח'ים של שבטי הזאווייה יכולים להקים בתי ספר ובמותם נהפכים קבריהם לקברי קדושים.
בלוב קיימים מחוז ועיר בשם א-זאווייה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יוסף דרורי, ירושלים בתקופה הממלוכית ו-אדריכלות ממלוכית בירושלים, בתוך: אלי שילר (עורך), תולדות ירושלים מחורבן בית שני ועד לתקופה העות'מאנית, אריאל 83-84, 1992. ע"מ 169-206

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]