ברברים (קבוצה אתנית)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ברברים
Berbers Mosaic.jpg
טאריק אבן זיאדיובה הראשוןמסיניסהתלמי של מאוריטניה
לוקיוס אפוליאוסאבן בטוטהאוגוסטינוסעבד אל-קאדר אל-ג'זאירי
מוסטפא בן בולעידאל-ח׳טאביכאתב יאסיןאידיר
זינדין זידאןקארים בנזמההינדי זהרהלורין
אוכלוסייה
כ-46 מיליון
ריכוזי אוכלוסייה עיקריים
מרוקו
אלג'יריה
צרפת
ניז'ר
ספרד
מאלי
לוב
הולנד
בלגיה
תוניסיה
מצרים
מאוריטניה
שפות
שפות ברבריות
שפות הארצות בהן הם שוכנים
דת
אסלאם
נצרות
קבוצות אתניות קשורות
עמים שמיים
עמים דוברי שפות אפרו-אסיאתיות

הבֶּרְבֶּרִיםברברית: Imazighen/Imaziɣen ⵉⵎⴰⵣⵉⵖⴻⵏ) הם תושביה הקדומים ביותר של צפון אפריקה, נקראים "אימאזיגין" ("בני חורין") בשפה התאמאזיגת. הם מאכלסים את האדמות שבין מדבר סהרה לים התיכון ובין מצרים לאוקיינוס האטלנטי. הברברים מהווים מרכיב משמעותי באוכלוסיות לוב, אלג'יריה ומרוקו. להוציא את שבט הטוארג, הברברים הם, מבחינה מסורתית, חוואים החיים במבנה שבטי רופף בכפרים עצמאים עם תעשיות מקומיות.

הברברים כיום הם מוסלמים סונים. לשונותיהם הילידיות שייכות לקבוצת השפות הברבריות של משפחת השפות האפרו אסיאתיות, אך רוב הברברים דוברים גם ניבים מקומיים של ערבית, בהתאם לאזור בו הם חיים. למרות היסטוריה של כיבושים שמרו הברברים על אחידות תרבותית. תרבותם מתוארכת לפי ציורים מצריים כקדומה לשנת 2400 לפני הספירה. עד לכיבושם בידי הערבים המוסלמים במאה השביעית לספירה החזיקו הברברים באמונות שונות: חלק היו פוליתאיסטים, חלק נוצרים[1] וחלק בעלי אמונות ודתות מקומיות.‏[2]

הברברים התאסלמו תחת שלטון הערבים ונטלו חלק בכיבוש ספרד. עם זאת, התמרדו הברברים פעם אחר פעם נגד הערבים. בתקופת הח'ליף האומיי הישאם (724-743), מרדו הברברים בח'ליפות, כיוון שלמרות השתתפותם במלחמות ולמרות היותם מוסלמים נאמנים, היה עליהם להעלות מס כמו נתינים. הברברים המורדים אימצו את תורת הח'וארג' ופרקו מעליהם את עול השלטון האומיי. הם הקימו מדינה עצמאית בתאהירת שבצפון אלג'יריה, שהתקיימה בין השנים 776-909.

הברברים תמכו בשושלת האידריסית, שושלת שיעית מזרם הזידים, ששלטה במרוקו בין השנים 780-975 והקימה את העיר פס. במאה התשיעית לספירה תמכו בשושלת הפאטמית בכיבושה את צפון אפריקה. לאחר שהשושלת הפאטימית נסוגה למצרים, נקלעה השבטים הברברים השונים בצפון אפריקה למלחמות שנמשכו עד עליית השושלות הברבריות אל-מוראביטון ואל-מוואחידון. שושלות אלו הצליחו להדוף את ניסיונות הנוצרים לכבוש מחדש את ספרד במהלך המאה ה-13. ההיסטוריון המוסלמי אבן חַ'לדוּן (תוניס, 1332-1406), חיבר ספר היסטוריה עולמית והקדיש חלק ניכר ממנו לתולדות הברברים באזור המגרב.

עם התפוררות השושלות הברבריות של ימי הביניים, נטמעו חלק מהברברים שחיו באזורים עירוניים בחברה הערבית, בעוד שהברברים שחיו באזורים ההרריים שימרו את מסורותיהם. כשהצרפתים והספרדים כבשו את רוב צפון אפריקה היו אלו הברברים מהרמות שהפגינו את ההתנגדות העזה והיעילה ביותר. בתקופה המודרנית סייעו הברברים (במיוחד אלו מקביליה) לגרש את הצרפתים מאלג'יריה. לעתים גוברת המתיחות ביחסים בין ברברים לערבים, במיוחד באלג'יריה בה מרדו הברברים בשלטון הערבי בשנים 1963-1965 והפגינו במחאה על אפלייתם לרעה. הפגנות סוערות התרחשו גם לאחר הירצחו של לונס מאטוב, רצח בו הואשם הממשל האלג'יראי.

כיום חיים הברברים בכל מדינות צפון אפריקה, עם פזורה משמעותית במדינות אירופה.

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם "בֶּרְבֶּרִים" (בלועזית: Berbers) אינו השם שבשימוש על ידי המשתייכים לקבוצה אתנית זו, אלא הוא בא ממילת הגנאי ברברים (מונח). ההתייחסות הראשונה לתושביה של צפון אפריקה בשם ברברים ניתן למצוא בכתביו של הקונסול של האימפריה הרומאית באפריקה שהשתמש במושג כדי לתאר את תושבי ממלכת נומידיה, ממלכה צפון אפריקאית עתיקה .‏[3] בצורה דומה, הרומאים השתמשו במושג "ברברים" במהלך הפלישות הגדולות של שבטי הונדלים לאימפריה הרומאית כדי לתאר את שבטים גרמאניים אלו. התייחסויות אחרות לתושבי צפון אפריקה הילידים בשם "ברברים" ניתן למצוא גם בכתביהם של היסטוריונים מוסלמים כגון אבן ח'לדון, שכתב ספר נרחב לגבי ההיסטוריה שלהם.‏[4] זאת על אף שאבן ח'לדון היה ידוע בהערכה הרבה שהוא רכש להם.

השם "ברברים" נושא עמו מטען שלילי והוא מהווה שם זר עבור הברברים עצמם, המכונים בשפתם "אמזיגים" (("אימאזיגין"; בני חורין). חלק מבני הקבוצה מנסים להיאבק בשימוש בשם "ברברים" שנהפך לנפוץ וממוסד בשפות זרות, והם רואים בו שם מגונה ופוגעני.

בכתבים של יהדות ספרד מימי הביניים ושל יהדות צפון אפריקה עד העת המודרנית, כונו הברברים על פי רוב בשם פלשתים. המקור לכינוי היה המסורת שבמהלך המלחמה הממושכת בין בני ישראל לפלשתים בכנען, הצליח הצבא של ממלכת ישראל המאוחדת לגרש את הפלשתים עד לצפון אפריקה. על פי מסורת זו, הברברים הינם צאצאי הפלשתים.

מוצא הברברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנן מסורות שונות וסותרות לגבי מוצאם של הברברים.‏[5] מסורות אלה צמחו במהלך העת העתיקה וימי הביניים, בעיקר על ידי כותבים לא-ברברים (ביזנטים, יהודים וערבים) שניסו להסביר את מוצאם של ילידי צפון אפריקה. מסורות אלו הן בעלי אמינות היסטורית מעטה, והתקיימו במקביל בקרב כותבים שונים. המשותף למסורות השונות הוא שהן מייחסות את המוצא של הברברים למזרח התיכון.

מסורת אחת ששורשיה בהיסטוריונים מהעת העתיקה, טוענת כי הברברים הינם צאצאי הפלשתים שגורשו מארץ ישראל על ידי דוד המלך ושר הצבא שלו יואב בן צרויה. שורשיה של מסורת זאת מופיעים כבר בספר היובלים, ספר חיצוני לתנ"ך, שנכתב במאה ה-2 לפנה"ס. על מסורת זאת חוזר גם ההיסטוריון פרוקופיוס הביזנטי בן המאה ה-6. המסורת אומצה מאוחר יותר גם על ידי כמה מהמלומדים המוסלמיים בימי הביניים שניסו להתחקות אחר מוצאם של הברברים, והתקבלה גם במקורות יהודיים. עקב מסורת זאת, בספרות של יהדות ספרד בימי הביניים ובספרות של יהדות צפון אפריקה עד העת החדשה, השם המקובל לברברים היה "פלשתים". כך למשל כאשר שמואל הנגיד התייחס בשיריו לשליטים הברברים של הממלכה המוסלמית-ברברית של גרנדה שנתנה לו חסות, הוא כינה אותם בכינוי התנ"כי "סרני פלשתים".

מסורת שנייה לגבי מוצא הברברים טוענת שהם צאצאי חם, בנו של נוח, שלכאורה גורש למערב צפון אפריקה על ידי אביו. שושלת ייחוס זאת בדרך כלל מוזכרת בהקשר של תושבי אפריקה השחורה, אך מספר כותבים בימי הביניים טענו שגם הברברים הם מבניו של חם.

ישנן גם שתי מסורות שונות שטוענות שלברברים מוצא ערבי. על פי מסורת אחת הברברים הם צאצאי שבט ע'סאן, שבט ערבי נוצרי טרום-אסלאמי שניהל ממלכה עצמאית באזור הסהר הפורה. במאה ה-7 צבאות האסלאם הביסו את הממלכה של שבט ע'סאן, ועל פי מסורת זאת, בעקבות התבוסה שבט ע'סאן נס לכיוון צפון אפריקה, והברברים הינם צאצאי השבט. מסורת שנייה שמייחסת לברברים מוצא ערבי מייחסת אותם לבניה של ממלכת חמיר מתימן, שגורשו לכאורה לצפון אפריקה לאחר פירוק הממלכה על ידי אתיופיה והאימפריה הביזנטית. מספר מלומדים מוסלמים מימי הביניים נדרשו לשאלה האם אכן הברברים הם ממוצא ערבי או לא, שאלה ברת-חשיבות בחברה מוסלמית שבה ייחוס-ערבי נחשב ליוקרתי ומכובד. אבן ח'לדון בספרו על ההיסטוריה של הברברים סקר בביקורתיות את המסורות על המוצא הערבי של השבטים הברברים השונים, וטען שרק לשניים מהם (סנהג'ה וקוטאמה) אכן יש מוצא ערבי, בעוד ששאר השבטים הברברים (ובמיוחד הזנאטה) זייפו את המסורות לגבי מוצא ערבי.

היסטוריונים מודרניים נוטים לא לייחס אמינות לאף אחת משלל המסורות לגבי מוצאם של הברברים.‏[6]

מחקר גנטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחקר הגנטי בדרך כלל מניח שהברברים הינם ברובם צאצאי האוכלוסיות הפרה-היסטוריות של צפון אפריקה.[7] לצד זאת נמצאו השפעות גנטיות של התערבבות בין הברברים לבין אוכלוסיות שהיגרו לצפון אפריקה לאורך ההיסטוריה. כך למשל מחקרים גנטיים מצאו קרבה גנטית מסוימת בין הברברים לבין לאפים (סאמים), האוכלוסייה הילידית של סקנדינביה, שמעידה על קשר קדום בין האוכלוסיות בתקופה שבין 9000 שנה לפנה"ס [8] ל-5000 לפנה"ס. בעת העתיקה הברברים התערבבו גם עם הפיניקים שהגיעו לצפון אפריקה והקימו בה קולניות גדולות כגון אימפריית קרתגו. בעתות מאוחרות יותר הברברים התערבבו גם עם הערבים והבדואים שהגיעו לצפון אפריקה לאחר הכיבוש הערבי.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבנה בעל ארכיטקטורה ברברית, עמק מזאב באלג׳יריה.

בעת העתיקה האוכלוסייה הילידית של צפון אפריקה, שצאצאיה קרויים כיום ברברים, ניהלה קשרים ענפים עם מצרים העתיקה. "לובים" (מאזור לוב) מוזכרים בכתבים פרעוניים שונים ומאוחר יותר גם בתנ"ך. בעת העתיקה חלה תנועת הגירה של לובים למצרים הפרעונית, עד שב-945 לפנה"ס שישק הראשון הלובי ייסד את השושלת הפרעונית הראשונה ממוצא לובי ששלטה במצרים העתיקה, ופרעונים נוספים ממוצא לובי שלטו במצרים העתיקה במהלך מרבית המאה ה-10 והמאה ה-9 לפנה"ס.

מההמאה ה-4 לפנה"ס עד סוף המאה ה-3 לפנה"ס התקיימו בצפון אפריקה מספר פדרציות של שבטים ברברים שבין השאר לקחו חלק במלחמה הפונית הראשונה. בשנת 202 לפנה"ס המלך מסיניסה איחד את השבטים העצמאיים השונים לממלכה ברברית חזקה אחת בשם נומידיה (46-202 לפנה"ס).[9][9][10][11][12][13] שטחיה של נומידיה כללו את כל תוניסיה וחלק מאלג'יריה של היום. השטח ממערב לנומידיה (מערב אלג'יריה ומרוקו של כיום) היה בשליטה של האימפריה הרומית והוגדר כחלק מפרובינקיה רומאית בשם מאוריטניה. לתקופה מסוימת (80-110 לפנה"ס) הברברים במאוריטניה מרדו ברומאים וניהלו בה שלטון עצמאי בהובלת המלך בוככוס, אך כעבור הזמן הרומאים הצליחו להשתלט על האזור מחדש.

במאות הראשונות לפני הספירה התקיימה תנועת הגירה של הברברים גם לכיוון דרום הסהרה, תוך כדי הברחת אוכלוסיות אחרות שהתגוררו באזור.

הכיבוש המוסלמי של צפון אפריקה במאה ה-7 היה תהליך הדרגתי של פלישה של צבאות ערבים לאזור. בין השנים 642-669 המוסלמים ערכו פשיטות צבאיות על צפון אפריקה והחלו לכבוש את חלקיה המזרחיים. פשיטות מוקדמות אלה היו בעיקר יוזמות מקומיות של מפקדים צבאיים שישבו במצרים. עם זאת רק לאחר מכן התקבלה החלטה אסטרטגית על ידי הח'ליפות האומיית לכבוש את צפון אפריקה, כדי להרחיב את השליטה המוסלמית על הים התיכון. ב-670 צבא ערבי בראשות המצביא עוקבה בן נאפע הקים את מה שלימים תהיה העיר קירואן בעומקה של צפון אפריקה בתור בסיס צבאי להמשך הפלישה. אבו אל-מוהאג'יר דינאר השלים את כיבוש צפון אפריקה. הוא המשיך את הפלישה לכיוון מערב בכך שהוא ערך ברית עם מנהיג של קונפדרציית שבטים נוצרים-ברברים שהתאסלם, וכמוהו התאסלמו ברברים רבים אחרים. למרות זאת שבטים ברברים המשיכו בהתנגדותם לכיבוש המוסלמי והתנהלו קרבות רבים על השליטה בחלקה המערבי של צפון אפריקה עד שנת 697. הצבא האומיי השיג הצלחה בקרבות, והיה מחוזק בברברים שהמירו דתם לאסלאם ונלחמו לצדו, ועד שנת 711 השלים את כיבוש צפון אפריקה באופן סופי. צפון אפריקה סופחה לשטח האימפריה המוסלמית, ונהפכה להיות וילאיה (מחוז) של הח'ליפות האומיית. בתקופה זו קירואן תפקדה כעיר בירתה של הוילאיה.

מסגד אל-כותוביה במרקש שנבנה על ידי שליטי שושלת אל-מוואחידון.

ישנן מסורות לגבי מנהיגה ברברית בשם קהינה שאיחדה את השבטים הברברים והובילה אותם במאמצם להדוף את הכיבוש המוסלמי של צפון אפריקה. על פי חלק מהמסורות קהינה אף הייתה יהודיה או משבט ברברי שהתייהד, אך מקובל כיום לפסול השערות מעין אלה.‏[14] השאלה האם אל-קהינה הייתה אישיות היסטורית או דמות בדיונית נתונה למחלוקת בין החוקרים.

על אף התפשטות האסלאם בקרב הברברים, תמיכתם בח'ליפות המוסלמית שנשלטה על ידי האומיים הערבים לא הייתה מובטחת, שכן השלטון הערבי נקט בגישה מפלה כנגדם. השליטים הערבים הרחיקו מהם את נתיניהם הברברים על ידי הטלת מיסים כבדים, יחס מזלזל לאלה שהמירו דתם לאסלאם כ"מוסלמים מדרגה-שנייה", והגרוע ביותר, על ידי הפיכה לעבדים של חלק מהברברים הכבושים. כתוצאה מכך מרד ברברי פרץ בשנים 739-40 תחת הדגל של האסלאם האבאדי. האבאדים נלחמו בבית אומיה במזרח, וברברים רבים נמשכו לגישה של זרם מוסלמי זה שראתה במוסלמים כשווים ללא קשר למוצאם. לאחר המרד, האבאדים ייסדו מספר ממלכות שבטיות תיאוקרטיות ששלטו למשך זמן קצר, אך גם ממלכות מבוססות יותר כגון ממלכת הסיג'ילמסה שאף פרחו בתקופות מסוימות בזכות קיומן על נתיבי סחר.

ב750 עם הקמתה של הח'ליפות העבאסית האימפריה העבאסית הצליחה להשתלט מחדש על צפון אפריקה והם מינו את אברהים אבן אל-אע'לב בתור המושל הראשון של המחוז (שנקרא איפרקיה). עם זאת למרות שאל-אלע'ב ויורשיו ייצגו כביכול את האימפריה העבאסית, הלכה למעשה הם ניהלו מדיניות עצמאית והשושלת האע'לבית שלטה על רוב צפון אפריקה עד שנת 909. בירתם הייתה קירואן, ובמהלך שלטונם הם נתנו חסותם לאינטלקטואלים ועודדו שגשוג תרבותי. ממערב לשושלת האע'לבית שלטה שושלת אבאדית שנוסדה על ידי עבד א-רחמאן אבן רוסתאם ושלטה במשך השנים 761-909. השליטים של שושלת זו נבחרו על ידי "אזרחים בכירים" ונחשבו לצדיקים וצנועים, שנתנו את חסותם לאינטלקטואלים ומדענים ואפשרו שגשוג תרבותי. עם זאת שושלת זו הייתה חלשה מבחינה צבאית, ובסופו של דבר התמוטטה תחת התקפת השושלת הפאטמית.

במהלך ימי הביניים הברברים היו מעורבים בכיבוש המוסלמי של ספרד והיוו את עיקר הלוחמים של הצבא המוסלמי הכובש, וכמו כן מפקד הצבא המוסלמי היה המצביא הברברי טאריק בן זיאד. הצבא המוסלמי נשלח לפלוש לספרד על ידי הח'ליף האומיי עבד אל-מַלִכּ בן מרואן, ועל ידו נכבשה ספרד ונוסדה ח'ליפות קורדובה. לאחר התפרקות ח'ליפות קורדובה במאה ה-10 קמו מספר ממלכות מוסלמיות שכונו ממלכות הטאיפה על שטחה, וחלק משליטיהן היו ברברים; כולל המלכים של גרנדה וזיריד. תקופת ממלכות הטאיפה הסתיימה כאשר השושלת הברברית אל-מוראביטון השתלטה על אל-אנדלוס (אנדלוסיה) שבזמנה אנשי רוח יהודים רבים פעלו בספרד כחלק מתור הזהב בספרד. תחתם עלתה במאה ה-12 השושלת אל-מוואחידון, גם היא שושלת ברברית, שידועה בכך שנקטה גישה קיצונית ביחס למיעוטים היהודים והנוצרים תחת שלטונה. בפוליטיקה האנדלוסית התקיים מאבק בין הברברים לבין האריסטוקרטיה הערבית, והרבה מהשינויים הפוליטיים באנדלוסיה התקיימו על רקע מאבק זה. בתקופה זו ברברים היוו כ-20% מאוכלוסיית אנדלוסיה.[15] לאחר הרקונקיסטה רבים מהברברים באזורים שחזרו לכוחות הנוצרים נאלצו להתנצר, וחלק ניכר מאוכלוסיית אנדלוסיה המודרנית הם צאצאיהם.

הכפר הברברי איית בן חדו בדרום מרוקו, הוכרז ב-1987 כאתר מורשת עולמית.

בצפון אפריקה במאה ה-13 נוסדה השושלת המרינית הברברית, ששליטיה עודדו השכלה וחיי רוח. השליטים המרינים הברברים בנו מספר רב של מדרסות, הקימו אימפריה רחבת היקף, והפכו את העיר פאס לעיר משגשגת והגדולה בעולם באותה תקופה. השושלת המרינית שלטה על חלקים נרחבים מהמגרב עד המאה ה-15 כאשר היא הוחלפה על ידי הווטאסים שצמחו מתוך הממשל המריני ומרדו בו. השושלת הווטאסית שלטה עד המאה ה-16 והייתה השושלת הברברית האחרונה ששלטה על המגרב, אחריה עלתה השושלת הסעדית ולאחר מכן השושלת העלאווית שייחסו לעצמן מוצא ערבי היישר ממשפחת הנביא מוחמד.

ההיסטוריון הערבי הנודע אבן ח'לדון כתב על השושלות הברבריות המוסלמיות:

״הן שייכות לעם רב עוצמה, משמעותי, אמיץ וגדול. עם אמיתי כמו כל כך הרבה אחרים שראה העולם - הערבים, הפרסים, היוונים והרומאים. האנשים המשתייכים למשפחת העמים הזו (הברברים) אכלסו את המגרב מראשיתו.״

– אבן ח'לדון, היסטוריון ערבי בן המאה ה-14.

בתקופה המודרנית, הברברים לקחו חלק במאבק נגד הקולוניאליזם המערבי בצפון אפריקה. כך למשל המנהיג של המאבק האלג'ירי לעצמאות מהקולוניאליזם הצרפתי במהלך המאה ה-19 היה עבד אל-קאדר אל-ג'זאירי, ברבר עם אמונות סופיות. על אף שהברברים היו שותפים לרבים מהמאבקים לעצמאות מהקולוניאליזם, קיים דיון לגבי הצורה שבה העצמאות למדינות הלאום הצפון-אפריקאיות, שכולן מגדירות את עצמן כערביות, השפיעה על הברברים. יש ברברים שבחרו בהתבדלות והם מדגישים את זהותם ותרבותם הברברית ולעתים אף מדברים על החוסר-לגיטימציה שבשלטון ערבי על צפון אפריקה על אף שהברברים הם תושביו הילידים. לעומת זאת ברברים אחרים בחרו בהיטמעות באליטות החברתיות של צפון אפריקה על אף האוריינטציה הערבית שלהם, וכך למשל הנשיא לשעבר של אלג'יריה ליאמין זרואל וראש הממשלה לשעבר של מרוקו דריס ג'טו הם ממוצא ברברי, על אף שבחרו לא להדגיש זאת. על פי רוב, מדינות הלאום הצפון-אפריקאיות כגון מרוקו, אלג'יריה, לוב ועוד, לא הכירו בתרבות, בשפה ובזהות הברברית אלא במידה רבה ניסו לכפות ערביזציה. עם זאת יש שינויים מסוימים במגמה זו בשנים האחרונות, וכך למשל החוקה החדשה של מרוקו מ-2011 הכירה בברברית כשפה רשמית של המדינה בנוסף לערבית, וגם באלג'יריה יש הכרה בברברית כשפה רשמית על אף שכמעט ולא מלמדים אותה בבתי הספר במדינה.

יהודים בסביבה ברברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יהדות הרי האטלס
יהודים מאזור הרי האטלס בתחילת המאה ה-20

מספר אלפי יהודים חיו באזורים הכפריים והשבטיים של ארצות צפון אפריקה, כגון הרי האטלס, שהיו בעיקרם בעלי צביון תרבותי ברברי.‏[16] יהודים אלה דברו לרוב בניב יהודי של תַשֶלְחִית לצד העברית כשפת קודש והיו תחת השפעתן של התרבויות הברבריות השונות, תוך שמירה על ייחודיות יהודית. היהודים שחיו באזורים ברברים היו במעמד של בני חסות של השבט הברברי ששלט על האזור בו הם חיו, ובתור גורם א-שבטי, תפקידם של היהודים בחברה הברברית היה עבודת מלאכה או ניהול המסחר בין השבטים השונים שעסקו לרוב בחקלאות. פעמים רבות בתקופות של סכסוכים בין-שבטיים, היהודים היו היחידים שלהם היה מותר לחצות הלוך ושוב בין הגבולות השבטיים. נתינת חסות ליהודי נתפשה כסמל יוקרה לברבר נכבד, והיהודים, על אף מעמדם הנמוך, נהנו לרוב מביטחון ושמרו באדיקות על דתם. עם זאת, לעתים ביטחון היהודים נפגע, ופטרון ברברי היה עלול לפשוט על רכושו של בן החסות היהודי. על יהודים היה להיזהר לא להיתפש כמי שנוהגים בגאוותנות, ולהשלים עם מעמדם הירוד. היהודים על פי רוב לא יכלו להיות בעלי אדמות אלא הם נאלצו לשכור את האדמות מברברים מוסלמים, ולרוב היהודים חיו ברובע יהודי נפרד בתוך הכפר ברברי. לאורך המאה ה-20 כלל היהודים שחיו באזורים ברברים עלו לישראל או היגרו לארצות אירופה. המניעים להגירתם היו בעיקר ההתרגשות שעוררה הקמת מדינת ישראל, והמצוקה הכלכלית שהחלה לאחר שברברים מוסלמים החלו לדחוק את רגלי היהודים מהמקצועות המסורתיים בהם הם עסקו.

רוב גדול מיהודי צפון אפריקה חיו בערים הגדולות, שהיו על פי רוב בעלות אופי ערבי בשפה ובתרבות, ולכן הושפעו בצורה מוגבלת יותר מהתרבות הברברית. עם זאת השפעות תרבותיות מסוימות בכל זאת חדרו, וכך למשל ניתן למצוא מילים משפות ברבריות בערבית צפון אפריקאית יהודית ולא-יהודית.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדגל הברברי (אמזיגי)

קיימת בעיה בניסיון להעריך את מספר הברברים החיים כיום בצפון אפריקה, שכן יש מספר גדול של ברברים "מסתערבים", כלומר, כאלה שעברו ערביזציה ועל אף שהם ממוצא ברברי הם נטמעו לתוך התרבות והזהות הערבית. מחקרים מודרניים מצאו שרוב אוכלוסיית המגרב היא ממוצא ברברי.[17][18][19][20][21][22][23][24][25][26] עם זאת רבים מאלה שהם ממוצא ברברי רואים את עצמם כיום כבעלי מורשת ערבית וכערבים, ואינם דוברים עוד את השפות הברבריות. לפי הגדרות קשיחות יותר עבור "מיהו ברבר?", שכוללות רק את מי שהוא ממוצא ברברי וגם דובר שפות ברבריות, כמחצית מאוכלוסיית מרוקו היא ברברית וכשליש מאוכלוסיית אלג'יריה. ישנן קהילות קטנות יותר בלוב וטוניסיה וקהילות מצומצמות יחסית גם במצרים ומאוריטניה. מלבד קהילות אלה בארצות צפון אפריקה, ישנן קבוצות ברברים גם בארצות דרומיות יותר. כ-1.12 מיליון ברברים בני שבטי הטוארג מתגוררים במאלי, ניגר ובורקינה פאסו כאשר רובם (600 אלף) יושבים במאלי. לאחרונה התעורר סכסוך במדינה כאשר שבטי טוארג הכריזו עצמאות על המחוז אזוואד וניסו להשתלט על חלקים נוספים, מה שהניע התערבות צבאית צרפתית.

קבוצות ברבריות עיקריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברברים מאזורים שונים של צפון אפריקה הם בעלי המאפיינים התרבותיים הייחודיים של כל אזור. על פי חלוקה אזורית הברברים דוברים בלהגים שונים של שפות ברבריות, והם בעלי מאפייני לבוש, מוזיקה, אמנות ומלאכה שונים.

קבוצה ארץ הערות
ברברים של מרכז הרי האטלס Flag of Morocco.svg מרוקו
הברברים של בלידה Flag of Algeria.svg אלג׳יריה אזור במרכז אלג׳יריה.
שלוכים Flag of Morocco.svg מרוקו דרום מרוקו.
שאווים Flag of Algeria.svg אלג׳יריה בעיקר באזור מזרח אלג׳יריה.
שנאווים Flag of Algeria.svg אלג׳יריה הר שנאווה במערב אלג׳יריה.
ברברים של ג'רבה Flag of Tunisia.svg תוניסיה התושבים הברברים של האי ג׳רבה.
קבילים Flag of Algeria.svg אלג׳יריה ברברים מאזור קביליה בצפון אלג׳יריה
ברברים של מטאמאטה Flag of Tunisia.svg תוניסיה מאזור העיר מטאמאטה בדרום תוניסיה.
מזאבים Flag of Algeria.svg אלג׳יריה ברברים מעמק מזאב בדרום אלג׳יריה.
נפוסים Flag of Libya.svg לוב מאזור מערב לוב.
ריפים Flag of Morocco.svg מרוקו ברברים מאזור הריף בצפון מרוקו ומיעוטם גם מאלג'יריה.
סיווים Flag of Egypt.svg מצרים כ-30 אלף ברברים שחיים בנווה המדבר סיווה במערב מצרים.
ברברים של תלמסאן Flag of Algeria.svg אלג׳יריה ברברים מאזור העיר תלמסאן במערב אלג׳יריה.
טוארגים Flag of Algeria.svg Flag of Libya.svg Flag of Niger.svg Flag of Mali.svg Flag of Burkina Faso.svg מאזור מדבר הסהרה.
זנגים Flag of Mauritania.svg מאוריטניה בדרום-מערב מאוריטניה.
זנאטה Flag of Algeria.svg אלג׳יריה במוצאם ממערב אלג׳יריה.
זווארים Flag of Libya.svg לוב ברברים מאזור עיר הנמל זווארה בצפון-מערב לוב.

תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

באופן מסורתי בחברה הברברית, הגברים דואגים לבעלי החיים של משק הבית, והשבטים והמשפחות חיים בצורה נוודית ונעים ממקום למקום כדי למצוא מים ומקלט ביחד עם בעלי החיים שלהם. בצורה הזו מובטח להם שתהיה להם כמות מספיק של צמר, כותנה וצמחים (בהם משתמשים גם לצביעה). מצדם, הנשים הברבריות דואגות לחיים תקינים של המשפחה ועוסקות במלאכת ידיים, הן עבור שימושם האישי והן כדי למכור בשוק הקרוב לביתם. באופן מסורתי ברברים גם עוסקים באריגה של שטיחים. השטיחים שומרים על נראות מסורתית וייחודיות שמקושרת לאזור שממנו בא כל שבט, כאשר לכל אזור יש למעשה רפרטואר וסגנון ציורים משלו. [27] המבנה החברתי הברברי הוא שבטי כאשר לכל שבט יש מנהיג שממונה על ידי השבט כדי להוביל אותו. לאורך ההיסטוריה, נשים רבות הנהיגו ושלטו על שבטים ברברים, ולכן לפעמים נהוג לתאר את החברה הברברית כמטריאכלית. בין נשים אלו ניתן למנות את המלכה-המורדת קהינה, את המורדת בצרפתים ללה פטאמה מאזור הקביליה, את תין הינאן מהמאה ה-4 שאליה הטוארג מתייחסים כאל "אם השבט", ואת פאטמה טאזוע'רת שמלכה על פדרציית שבטים באזור הרי אוראס. עם זאת, רובם של השבטים הברברים בימינו מונהגים על ידי גברים.

כוח רב עדיין שמור למבנה השבטי ואף ניתן לו מעמד רשמי על ידי מדינות שונות. באלג'יריה לשבטים באזור הקביליה ניתנה הסמכות החוקית להעמיד למשפט את מי שהם חברי השבט ולקנוס אותם במידה והם מורשעים בהליך הפנימי. גם באזור הרי אוראס מנהיגים שבטיים יכולים להטיל סנקציות משפטיות על חברי השבטים שלהם שפשעו.[28] בשבטי הטוארג המנהיג העליון של השבט קרוי אמנוקל. המבנה השבטי מספק גם יציבות מסוימת, וכך למשל בעקבות מהומות בעיר ברייאן באלג'יריה בין ערבים שהתיישבו בה לבין הברברים המקומיים (במהלך האלימות נהרגו 4 אנשים ורבים אחרים נפצעו), ראשי השבטים התערבו והיו אלה שדאגו כדי להחזיר את הסדר.[29] בנישואין בחברה הברברית, הגבר על פי רוב הוא זה שבוחר את האישה, ובשבטים מסוימים המשפחה היא זו שעושה את הבחירה הזו עבורו. לעומת זאת בתרבות הטוארגית האישה היא זו שבוחרת את בעלה לעתיד. מנהגי הנישואין שונים בין שבט לשבט וניתן למצוא שבטים יותר מטריאכלים לעומת שבטים יותר פטריאכלים.

המטבח הברברי[עריכת קוד מקור | עריכה]

המטבח הברברי הוא מטבח מסורתי שהשתנה מעט לאורך השנים. הוא שונה בין אזור אחד למשנהו ובין הקבוצות הברבריות השונות. מאכלים ברברים עיקריים הם:

מוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציור והסבר קצר באנגלית על כלי הנגינה הברברים הנפוצים ביותר

למוזיקה ברברית, המוזיקה המסורתית של צפון אפריקה, יש מגוון רחב של סגנונות אזוריים. הידועות שבהן אלה המוזיקה המרוקאית, מוזיקת הקביליה, מוזיקה הגסבה, מוזיקת שאווי מאלג'יריה, ומוזיקת הטוארג ממאלי, בורקינה פאסו וניז'ר. הכלים המוזיקליים הברברים הם הבנדיר (תופים גדולים) וגומברה (סוג של לאוטה), שמלווים בשירה וריקודים.

מוזיקת הקביליה המסורתית מורכבת מזמרים שמלווים בכלי נגינה קצביים כגון הטבלה (דומה לתוף מרים) ובנדיר וכלי נגינה מלודיים כגון ע'ייטה (סוג של חמת חלילים) ואג'ואג (חליל). מוזיקה קבילית הייתה פופולארי בצרפת מאז שנות ה-30 ונוגנה בעיקר בבתי קפה. ככל שמוזיקה זו התפתחה נוספו אליה גם כלי נגינה מערביים וערביים.

ישנם שלושה סוגים של מוזיקה ברברית: מוזיקה כפרית, טקסית, ומוזיקה שמבוצעת על ידי אמנים מקצועיים. מוזיקה כפרית מבוצעת באופן קולקטיבי לשם ריקודים מסורתיים כגון האחוואש והאחידוס. כלי הנגינה בכפרים כוללים חלילים ותופים. ריקודים אלו מתחילים עם שירה של תפילה. מוזיקה טקסית מבוצעת בחגיגות נישואין ושאר אירועים חשובים, וכמו גם עבור טקסים טרום-אסלאמיים כגון גירוש הרוחות הרעות. מוזיקים מקצועיים ("אימדייאזן") נוסעים בקבוצות של ארבעה אנשים ובראשם משורר (אמיידאז). המשורר מקריא את שיריו בהופעות, פעמים רבות מלווה בתופים ולעתים גם ברבאב (כלי מיתר). תפקיד אחר בקבוצות אלה של אמנים מקצועיים הוא זה של ה"בו אוע'אנים", שמנגן על סוג של קלרינט ומתפקד גם כליצן שתפקידו לשעשע את הקהל.

לוח השנה הברברי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לברברים יש לוח שנה ייחודי, שמקורו כנראה בלוח השנה היוליאני (שהיה נהוג באימפרית הרומית לפני הנחלת הלוח הגרגוריאני המקובל באירופה כיום). לוח השנה הברברי מורכב מ-12 חודשים, ואורך 365 ימים עם שנה מעוברת שאורכת 366 ימים וחוזרת כל ארבע שנים. ראש השנה הברברי הוא בתאריך 14 בינואר של לוח השנה הגרגוריאני.

לוח השנה הברברי באופן מסורתי לא כלל "ספירה של השנים" החל מנקודה מסוימת. אולם במאה ה-20 החלו לייחס כנקודת התחלה של לוח השנה הברברי את 950 לפני הספירה, התאריך המשוער בו עלה לשלטון הפרעה של מצרים העתיקה שישק הראשון, שמיוחס לו מוצא ברברי. לכן שנת 2013 של לוח השנה הגרגוריאני היא שנת 2963 של לוח השנה הברברי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Bruce Maddy-Weitzman, The Berber identity movement and the challenge to North African, University of Texas Press, 2011.
  • Hoffman, Katherine E., and Susan Gilson Miller, eds. Berbers and Others: Beyond Tribe and Nation in the Maghrib, Indiana University Press, 2010.
  • Maya Shatzmiller, The Berbers and the Islamic state : the Marinid experience in pre-protectorate Morocco, Markus Wiener Publishers, 2000.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ http://www.orthodoxengland.org.uk/maghreb.htm The Last Christians Of North-West Africa: Some Lessons For Orthodox Today
  2. ^ http://www.bbc.co.uk/worldservice/specials/1624_story_of_africa/page66.shtml The Berbers, BBC World Service
  3. ^ http://africaantiqua.free.fr/CRJD18juin.html Journée d'étude Africa Antiqua sur l'historiographie de l'Afrique du Nord. Voir les remarques de M. Lenoir en fin de compte rendu
  4. ^ Ibn Khaldoun, Histoire des Berbères et des dynasties musulmanes de l'Afrique septentrionale"
  5. ^ Maya Shatzmiller, The Berbers and The Islamic State, Markus Wiener Publication: Princeton, 2000, pp. 15-29.
  6. ^ Maya Shatzmiller, The Berbers and The Islamic State, Markus Wiener Publication: Princeton, 2000, pp. 15-29.
  7. ^ J. Desanges, "The proto-Berbers" 236-245, at 237, in General History of Africa, v.II Ancient Civilizations of Africa (UNESCO 1990).
  8. ^ Alessandro Achilli et al, Saami and Berbers—An Unexpected Mitochondrial DNA Link, American Society of Human Genetics, v.76(5), May 2005, Article PMC1199377
  9. ^ 9.0 9.1 Histoire de l'émigration kabyle en France au XXe siècleréalités culturelles ... De Karina Slimani-Direche
  10. ^ Google Books
  11. ^ Les cultures du Maghreb De Maria Angels Roque, Paul Balta, Mohammed Arkoun
  12. ^ Dialogues d'histoire ancienne à l'Université de Besançon, Centre de recherches d'histoire ancienne
  13. ^ Les cultures du Maghreb de Maria Angels Roque, Paul Balta et Mohammed Arkoun
  14. ^ חיים זאב הירשברג, תולדות היהודים באפריקה הצפונית: התפוצה היהודית בארצות המגרב מימי קדם ועד זמננו, כרך ראשון, הוצאת מוסד ביאליק, תשכ"ה, עמ' 65-66.
  15. ^ Spain - Al Andalus, Library of Congress
  16. ^ משה שוקד, ‏קיום יהודי בסביבה ברברית, פעמים חורף תש"ם 1980, עמ' 65.
  17. ^ ↑ Rando et al., 1998 ; Brakez et al., 2001 ; Kéfi et al., 2005
  18. ^ ↑ Turchi et al. 2009, Polymorphisms of mtDNA control region in Tunisian and Moroccan populations: An enrichment of forensic mtDNA databases with Northern Africa data [archive]
  19. ^ ↑ Côrte-Real et al., 1996 ; Macaulay et al., 1999
  20. ^ ↑ Fadhlaoui-Zid et al., 2004 ; Cherni et al., 2005 ; Loueslati et al., 2006
  21. ^ Africa: Algeria. The World Factbook. Central Intelligence Agency. אוחסן מהמקור ב־17 January 2010. אוחזר ב־7 December 2009.
  22. ^ "A Predominantly Neolithic Origin for Y-Chromosomal DNA Variation in North Africa" (June 7, 2004). Am. J. Hum. Genet. 75 (2): 338–45. doi:10.1086/423147. PMID 15202071. אוחזר ב־30 October 2011. 
  23. ^ Stokes, Jamie (2009). Encyclopedia of the Peoples of Africa and the Middle East: L to Z. Infobase Publishing, 21. 
  24. ^ Willem Adriaan Veenhoven, Winifred Crum Ewing, Stichting Plurale Samenlevingen (1975). Case studies on human rights and fundamental freedoms: a world survey, Volume 1. Martinus Nijhoff Publishers, 263. 
  25. ^ Oxford Business Group (2008). The Report: Algeria 2008. Oxford Business Group, 10. 
  26. ^ Oxford Business Group (2011). The Report: Algeria 2011. Oxford Business Group, 9. 
  27. ^ ABC Amazigh. An editorial experience in Algeria, 1996–2001 experience, Smaïl Medjeber
  28. ^ Elwaten, Hassan Moali, 31 August 2008, to honor the tribe
  29. ^ Hadj-Brahim nechat-Member-of-Elwaten, Salima Tlemçani, 18 June 2008