חוקת בלארוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ממשל ופוליטיקה של
בלארוס
סמל בלארוס

חוקת בלארוסבלרוסית: Канстытуцыя Рэспублікі Беларусь) היא המסמך המשפטי המחייב והגבוה ביותר בחוק של בלארוס.

היסטוריה של החוקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אומצה בנוסח המקורי של החוקה הראשונה של רפובליקת בלארוס בשנת 1919 והייתה בתוקף עד שנת 1922 כאשר בלארוס נכנסה לברית המועצות והחוקה שוכתבה על-פי הגדרות סובייטיות. לאחר העצמאות בשנת 1991 הפרלמנט הבלארוסי כתב את החוקה הדמוקרטית הראשונה בהיסטוריה של בלארוס.

אומצה בנוסח המקורי שלה במשאל עם ב-15 במרץ 1994 על-פי חוקות המערב. על אף שתוקנה מאז כתיבתה 3 פעמים, עיקריה נותרו בעינם ללא שינוי משנת 2004. החוקה קבעה והנשיא אלכסנדר לוקשנקו קרא להקמת משטר נשיאותי עם סמכויות רבות לנשיא.

עקרונות כלליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוקה קובעת שבלארוס היא רפובליקה שבראשה עומד נשיא בעל סמכויות נרחבות, הנבחר בבחירות כלליות אחת ל־7 שנים. הנשיא ממנה את ראש הממשלה, האחראי על מינוי השרים בממשלתו.

  • במוסד המחוקק שני בתים: בית עליון ובו 64 צירים, 8 מהם ממונים על ידי הנשיא ו־56 נבחרים על ידי נציגים של מועצות מקומיות לתקופה של 4 שנים, ובית תחתון ובו 110 צירים הנבחרים בבחירות כלליות אחת ל־5 שנים.
  • כל שופטי בית המשפט העליון ממונים על ידי הנשיא; מחצית משופטי בית המשפט הגבוה לחוקה ממונים אף הם על ידי הנשיא והמחצית השנייה - על ידי הבית העליון של הפרלמנט.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]