חיל הקשר (רוסיה)

**חיל הקשר**
	; סמל; ; דגל
פרטים
מדינה	רוסיה
שיוך	כוחות היבשה הרוסיים
אירועים ותאריכים
תקופת הפעילות	1877–הווה (כ־147 שנים)
מלחמות	מלחמת רוסיה-יפן, המעורבות הרוסית במלחמת האזרחים בסוריה, מלחמת צ'צ'ניה הראשונה, מלחמת צ'צ'ניה השנייה, משבר קרים 2014, החזית המזרחית במלחמת העולם השנייה, מלחמת אפגניסטן, מלחמת העולם הראשונה, מלחמת אוקראינה–רוסיה

ערך זה עוסק בחיל הקשר הרוסי. אם התכוונתם לחילות קשר בעולם, ראו חיל קשר.

חיל הקשר (ברוסית: Войска связи Российской Федерации) הוא חיל בכוחות המזוינים של הפדרציה הרוסית, אשר חייליו פועלים בכל אחת מזרועות הכוחות המזוינים צבא היבשה, הצי וכוחות האוויר והחלל. חיל הקשר נועד לפרוס מערכות תקשורת ולספק שליטה ובקרה בתקופת שלום ובעת מלחמה. כמו כן, הם מופקדים על משימות תפעול של מערכות הפעלה וציוד אוטומציה בנקודות בקרה.

החיל הוקם לראשונה בשנת 1877 כחיל הקשר של הצבא הקיסרי הרוסי. במתכונתו הנוכחית החיל הוקם ב-7 במאי 1992 כיורש חיל הקשר הסובייטי.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהתפתחותה, התקשורת הצבאית עשתה דרך ארוכה ומורכבת מהאמצעים הקוליים והחזותיים הפשוטים ביותר להעברת אותות ופקודות שליטה ישירות לשדה הקרב למערכות אוטומטיות רב-ערוציות המוגברות בה, המסוגלות לספק תקשורת בקנה מידה עולמי, הן עם מטוסים נייחים וניידים. על היבשה, על מים, מתחת למים ובאוויר.

בשל היקף המרחב בשדב הקרב, בעיית התקשורת בצבא הקיסרי הרוסי במאה ה-19 זכתה לחשיבות רבה. בצבא הקיסרי הרוסי שימש לראשונה טלגרף חשמלי צבאי בשנת 1855 בתנאי הלוחמה בסבסטופול במהלך מלחמת קרים. עד 1855 כבר הוקמו ברוסיה מעל 5,000 ק"מ של קווי טלגרף קבועים.

בשנת 1864 הוקם מבצר הטלגרף הצבאי בסוויבורסק ובשנת 1865 גם בקרונשטאדט. בשנת 1867 הוקם גדוד קשר ראשון שהורכב מארבעה קצינים ו-40 חיילים, 8 מפעילי קוד מורס ו-35 פורסי חוטי תקשורת).

השימוש בטלגרף במלחמת רוסיה-טורקיה בשנים 1877–1878 הביא תועלות אדירות בפיקוד ובשליטה, והם הביאו לשימוש נרחב יותר בתקשורת הצבאית. הטלגרפים והטלפונים תפסו מקום בולט בפיקוד ובקרה, עם קווים ניידים שנפרסו בזירת המבצעים. בסוף המאה ה-19 הופעלו במרכז רוסיה - 17 קווים ובקווקז - שניים. בנוסף, הוקצו 55 צמתי תקשורת. באפריל 1905 שתי חטיבות לתפעול טלגרף אלחוטי.

בפברואר 1905 נשלחה קבוצת קצינים בוגרי בתי ספר צבאיים לתחנות הרכבת בכפר האדום, שם שכן המחסן הצבאי של מקלטי רדיו שנרכשו מחוץ לארץ, כדי ללמוד את חוויית הפיקוד והשליטה בתנאי לחימה. כבר במרץ 1905 נשלחו קצינים אלה לחזית המלחמה הרוסית-יפנית באותו אביב ונכללו בכוחות הצבא הסדיר. מאז שנת 1910 הופיעו צוותי תקשורת גם בגדודי החי"ר.

החיסרון העיקרי בהתפתחות התקשורת הצבאית היה היעדר גוף שלטוני מרכזי אחד. לא היה חיל קשר עצמאי. שירות התקשורת בחיילים הוקצה למחלקות הכלליות במטה. רק במאי 1917 נכלל תפקיד ראש התקשורת בכל המטות, ממפקדת המפקד העליון וכלה בגדודים עצמם. עם זאת, לא נפתרו הסוגיות של ארגון שירות קשר מרכזי אחד בצבא הרוסי והקצאת יחידות ותת יחידות תקשורת. בשנת 1912 הוקם חיל הקשר (Корпус связи) כיחידה נפרדת עם יחידות החיל בצבא. חיל זה כלל שתי חטיבות איתות (8 גדודי חי"ר בארבע חטיבות), גדוד אותות (שכלל שלוש פלוגות טלגרף קרביות) וחטיבה של המחלקה להנדסת שדה, שהיו בה 193 מערכות טלגרף וכ-333 קווי כבלים. החיל נלחם בחזיתות מלחמת העולם הראשונה.

ב-20 באוקטובר 1919, בצו מספר 1736/362 של המועצה הצבאית המהפכנית, הוקם אגף הקשר של הצבא האדום. כך התרחש לראשונה איחוד ומיזוג כלל חילות הקשר לכדי גוף מרכזי לניהול הקשר בצבא האדום. ב-20 באוקטובר 1919 חיל הקשר של הכוחות המזוינים, הפך לכוח עצמאי ונותר גוף עצמאי בכוחות המזוינים של ברית המועצות גם במהלך מלחמת העולם השנייה ולאחריה ולאורך כל שנות המלחמה הקרה.

חיל הקשר של הכוחות המזוינים של הפדרציה הרוסית נוצרו לאחר התמוטטות ברית המועצות, במהלך התהליך של פיצול הכוחות המזוינים של ברית המועצות. הבסיס ליצירתו היה מתוך חיל הקשר של כוחות הצבא לשעבר בברית המועצות שהיו פרוסים בשטח רוסיה הסובייטית וממדינות ברית ורשה.

החיל עמד במרכז ההתפתחות הטכנולוגית בשנות ה-90 ונוצרו גם מערכות הולכה סיב אופטיות והוכנסו לשימוש מערכות טלפון, טלגרף, תקשורת פקסימיליה, העברת נתונים ותפעול מערכות מחשוב. החיל היה במרכז תכנון שיטות העברת דיגיטליות ועיבוד מידע ומילא תפקיד מרכזי בהכנסת טכנולוגיה מתקדמת לשימוש נרחב בצבא רוסיה. אמצעי התקשורת החדשים אפשרו ליצור מערכות תקשורת רחבות היקף ולראשונה החלו להשתמש בממסרי רדיו ומכשירים טרופוספיריים לסיווג ערוצי טלפון וטלגרף במערכות תקשורת צבאיות. תקשורת הרדיו אורגנה מכל נקודות הפיקוד והבקרה של הצבא עם נקודות בקרה של היחידות הצבאיות. כמות גדולה של עבודה בוצעה ליצירת מערכות תקשורת טריטוריאליות נייחות רב-תכליתיות של המחוזות הצבאיים. במקביל, הוקדשה תשומת לב מתמדת לשיפור רשת התקשורת הארצית, הגברת שרידותה ומאפייני האיכות של ערוצי התקשורת, מכיוון שמערכות הפיקוד והבקרה העיקריות של המטה הכללי וסוגי המטוסים, כמו גם מערכות בקרה מיוחדות של משרד ההגנה, היו מבוססות על ערוצי רשת זו. במהלך שנות 1970–1987 חיל הקשר התבסס כמערכת קוהרנטית, שאפשרה להנהגה בזמן אמת להביא ובביטחון החלטות וצווים לשימוש קרבי בכוחות הלוחמים.

התפתחות חיל הקשר במאה ה-21 קשורה לרפורמה ולעדכון של לא רק ציוד התקשורת, אלא גם פעילויות ארגוניות שמאפשרות לתפקוד הכוחות בהתאם לתנאי הפיתוח המודרני של מערכות טלקומוניקציה שונות. בשנים 2005–2008. בראש חיל הקשר של הכוחות המזוינים של הפדרציה הרוסית עמד אלוף-משנה א. א. קרפוב. משרד מפקד הקשר ערך ניתוח מעמיק של מצבה האמיתי של מערכת הקשר של הכוחות המזוינים. על מנת לתקן את הליקויים שזוהו, משרד המפקד פיתח מספר מסמכי תוכנית שאושרו על ידי שר ההגנה וראש המטה הכללי: "הרעיון של העברת מערכת התקשורת של הכוחות המזוינים של הפדרציה הרוסית לציוד טלקומוניקציה דיגיטלי" ונועדה ליישם תוכנית להעברה הדרגתית של רשתות תקשורת משניות לנתונים דיגיטליים ופיתוח מערכות דיגיטליות לשימוש הצבא. לכל יחידה בכוחות מזוינים של הפדרציה הרוסית יש סניף של חיל הקשר המספק ציוד תקשורת ורדיו במפקדה הראשית, מחוזות צבאיים, ביחידות, שנועד לספק את מפקדות המטה של היחידות השונות. מאז יישום הרפורמה הצבאית ברוסיה חיל הקשר אחראי לתמיכה טכנית בתקשורת ומערכת הבקרה האוטומטית, שירותי אבטחת תקשורת ושירותי שליחויות המתפעלות את הדואר הצבאי. את ניהול חיל הקשר שמופעל בכל אחת מזרועות הצבא (צבא היבשה, חיל הים וכוחות האוויר והחלל) מוביל מפקד מינהל הקשר הראשי של הכוחות המזוינים של הפדרציה הרוסית, שהוא גם סגן ראש המטה הכללי של הכוחות המזוינים של הפדרציה הרוסית.