הכוחות המזוינים של ברית המועצות

הכוחות המזוינים של ברית המועצות (ברוסית: Вооружённые Силы Союза Советских Социалистических Республик) הם הכוחות המזוינים הסובייטים החל מ-1918 ועד פירוקם ב-1991.

על פי חוק השירות הצבאי מספטמבר 1925, הכוחות כללו חמישה מרכיבים: זרוע היבשה, חיל האוויר , חיל הים, המינהל הפוליטי הממלכתי המאוחד (אוגפא"ו, OGPU) (קודמו של הוועדה לביטחון המדינה, הק.ג.ב)‏

לאחר מלחמת העולם השנייה נוספו זרועות נוספים כחיל הטילים האסטרטגיים של ברית המועצות (ב-1960), כוחות ההגנה האווירית (ב-1948) וכוחות ההגנה האזרחית.

מוצא

ה-23 בפברואר 1918 נחשב ליום ייסוד הצבא האדום כאשר הונפק צו גיוס המוני בפטרוגרד ומוסקבה. ה-23 בפברואר הפך לחג לאומי חשוב בברית המועצות ונחוג כ"יום הצבא הסובייטי", ומסורת זו נמשכת גם היום ברוסיה כאשר ה-23 בפברואר הוא רשמית "יום מגיני המולדת", דווקא לזכר הגנת הכוחות הרוסיים מפני תקיפת הפולנים ב-1613. למייסד הצבא האדום, נחשב ליאון טרוצקי, הקומיסר העממי במהלך מלחמת האזרחים הרוסית בשנים 1918-1924.

בראשית קיומו, הצבא האדום תפקד כצבא ללא מבנה מוגדר, לחייליו לא היו דרגות או סמל. בבחירות דמוקרטיות נבחרו הקצינים. אולם, עם זאת, בצו מה-29 במאי 1918 של הסובנרקום הוטל שירות צבאי חובה לכל הגברים מגיל 18 עד 40. לצורך זה, הבולשביקים יצרו קומיסריונים צבאיים אזוריים (военный комиссариат, военкомат), כאשר בשנת 2005 מערכת הגיוס הצבאית ברוסיה עדיין נקראת תחת שם זה והוא התרגום ללשכות הגיוס.

ב-1920, הבולשביקים ביקשו לגייס לשורותיהם את הגנרל אלכסיי ברוסילוב בשל הידע המקצועי שלו, והם החליטו לאפשר גיוס קצינים לשעבר מהצבא הקיסרי הרוסי. הרשויות הבולשביקית הקימו ועדה מיוחדת שבראשה עמד לב גלזארוב (Лев Маркович Глезаров). וכך באוגוסט 1920 גוייסו כ-315,000 קצינים לשעבר. לרוב הם החזיקו בתפקידים של יועץ צבאי ("военспец", קיצור של "военный специалист", כלומר "מומחה צבאי"). מספר מפקדים בצבא הסובייטי בלטו בשירותם בעבר בצבא הרוסי הקיסרי. למעשה, מספר החיילים ששירתו בצבא הקיסרי, (כמו חבר המועצה הצבאית העליונה, מיכאיל בונץ-ברוייביץ') הצטרפו לבולשביקים כבר קודם לכן.

ערך מורחב – פוליטרוק

הרשויות הבולשביקיות הקצו לכל יחידה בצבא האדום "קומיסר פוליטי" , או ("פוליטרוק", כפי שהם כונו), לקומיסר הייתה הסמכות לעקוף פקודות של מפקדי היחידות, אם אלה נגדו את עקרונות המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות. אמנם זה הביא לעתים, לכך שהייתה סרבנות גדולה בצבא בתקופה הראשונה לייסודו, אך הנהגת המפלגה ביססה את היותה לשליטה הפוליטית על הצבא, ככל שהצבא הסתמך יותר ויותר על קצינים מנוסים מתקופת הצאר.

דרגות הצבא האדום

ערך מורחב – דרגות הכוחות המזוינים של ברית המועצות

בתחילה הצבא האדום נטש את השימש במוסד קצונה כפי שהיה נהוג בתקופה הצארית. הבולשביקים גינו את השימוש במילה "קצין" והם השתמשו במילה "מפקד" במקום. הצבא האדום נטש את הכותפות והדרגות, וכינה את מפקדיו כ"מפקד אוגדה" ו"מפקד החיל". ב-1924 הצבא השלים את המערכת עם טבלת דרגות משלו, החל מדרגת K-1 (הנמוך ביותר) ל-K-14 (הגבוה ביותר). קבלת הדרגות הותנה למעשה ברמת הביצוע התפקודי בצבא: הם ציינו את כישוריו ויכולותיו של המפקד. אולם, באופן מביך, מפקדי הצבא האדום כונו לעתים "חברים", בהתאם לצו המפלגה ולכן יכול היה מפקד מסויים להיקרא "החבר סגן מפקד".

ב-22 בספטמבר 1935 הצבא האדום נטש את הדרגות שהונהגו בו ועם זאת, השתמש בשילוב ייחודי של הדרגות המסורתיות, מהתקופה הצארית, עם תוספות חדשות. לדוגמה, דרגת "סגן" (Комдив) הייתה למפקד אוגדה. נוסף לכך "חטיבת הקומיסר" הייתה "דרגה 2 בצבא הקומיסר", עבור חיילים במחלקות טכניות, היה נפוץ הכינוי "דרגת מהנדס 3" עבור רבים ממהנדסי "אגף ההנדסה". ב-1934, את תחייתו של הדירוג האישי החל עם החייאת דרגת מרשל ברית המועצות בדרגה של 5 מפקדים בצבא.

ב-9 באוקטובר 1942 הרשויות ביטלו את השיטה של הקומיסרים הצבאיים, יחד עם דרגות הקומיסר. בתחילת 1943 נעשה מהלך לאיחוד המערכת ובוטלו כל הדרגות התפקודיות שנותרו. המילה "קצין" אושרה רשמית לשימוש כדרגה צבאית, יחד עם הכותפות שהחליפו את הדרגות הקודמות. דרגות סמל בשנת 1943 לא השתנו הרבה עד לימיה האחרונים של ברית המועצות; הצבא הרוסי העכשווי משתמש בעיקר באותה מערכת (למרות ניסיונות למודרניזציה ורפורמה רחבה).

עד סוף מלחמת העולם השנייה, דרגת אדמירל הצי (שב-1945 הייתה שווה ערך לדרגת מרשל) הוחלפה רשמית בדרגת "אדמירל הצי הסובייטי" ב-1955. עד 1972, את השינוי הסופי של הדרגות הצבאיות החל בדרגת פראפורשצ'יק (קצין בכיר) שנוסף כדרגה בצבא היבשה ובחיל האוויר וכלה בדרגת סטארשצ'ינה (רס"ל), היה מעתה לדרגתם של החיילים בשירות הסדיר.

המטה הכללי הסובייטי

ב-22 בספטמבר 1935, השלטונות מינו צוות של הצבא האדום למטכ"ל, שלמעשה היה יורש למטה הכללי של האימפריה הרוסית. רבים מאנשי אותו צוות היו קצינים לשעבר בסגל הקצונה באימפריה הרוסית ועד מהרה הם היו גם לקציני המטה הכללי של ברית המועצות. לקציני המטה הכללי בדרך כלל היה ניסיון קרבי רב והכשרה אקדמית מוצקה.

ראשי המטה הכללי הסובייטי

• סרגיי קאמנב (1923-1924)
• יוסיף סטאלין (1941-1953)

משנות ה-50 ועד 1990 בוטל המטכ"ל.

• מיכאיל גורצ'וב (1990-1991)
• יבגני שאפושניקוב (1991-1993)

השכלה צבאית

בתקופת מלחמת האזרחים כמה מפקדים קיבלו הכשרה באקדמיה של המטה הכללי של הצבא האדום (Академия Генерального штаба РККА), והיו למעשה פליטי האקדמיה הקיסרית של המטה הכללי ע"ש ניקולאי השני (Николаевская Генерального штаба академия). ב-5 באוגוסט 1921, הפכה האקדמיה לאקדמיה הצבאית של הצבא האדום (Военная академия РККА), שבה התחנכו קציני הצבא האדום, וב-1925 נקראה האקדמיה הצבאית ע"ש מיכאיל פרונזה (М. В. Фрунзе). המפקדים הבכירים קיבלו הכשרה באמצעות קורסים באקדמיה הצבאית הגבוהה (Высшие военно-академические курсы), שבאותה שנה כונו גם קורסים מתקדמים עבור הפיקוד העליון (Курсы усовершенствования начальствующего состава высшего); ב-2 באפריל 1936 האקדמיה המטכ"לית הפכה לבית ספר העיקרי של המפקדים הבכירים במטה העליון של הצבא האדום והיה למרכז צבאי מתקדם להשכלה.

יש לציין כי מוסדות החינוך בשם "אקדמיות" שבצבא האדום (ובהמשך הצבא הסובייטי) אינם תואמים את האקדמיות הצבאיות במדינות המערב. אל האקדמיות התקבלו רק בוגרי בתי הספר וחובה היה לכל הקצינים שפונים לקבלת דרגות בכירות (למשל, בדרגת קולונל מאז 1950), לעבור הכשרה באקדמיה הצבאית. בעוד מוסדות ההשכלה עבור הקצונה ניתנו על ידי מוסדות בשם военная школа או училище военное - שעשוי להיות מתורגם בדרך כלל "בית ספר" ואולם הם מקבילים לאקדמיות המערביות כמו בווסט פוינט או בסנדהרסט.

מחיקת הקצונה

ב-1930 הצבא האדום לא הצליח להתחמק מהטיהור הגדול. הטיהורים שסטאלין ביצע היוו מטרה לטיהור הצבא האדום מ"אלמנטים לא אמינים פוליטית" (במילים אחרות - כל מי שלא היה נאמן למפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות נרצח או/ו נשלח לסיביר), דבר שבוצע בעיקר בקרב בכירים וקצינים גבוהים. ב-1937, מנה הצבא האדום כ-1,300,000 קצינים והוא גדל כמעט פי שלושה ממספר זה עד יוני 1941. גידול מהיר זה בקצינים זוטרים, לעתים קרובות הדגיש את חוסר ניסיונם או הכשרתם, ואכן הטיל השלכות חמורות ברורות על יעילות הצבא בעת הפלישה הנאצית לחלק המערבי של ברית המועצות.

בדרגים הגבוהים ביותר של הצבא האדום "טוהרו" 3 מתוך 5 מרשלים, 13 מתוך 15 גנרלים, 8 מתוך 9 אדמירלים, 50 מתוך 57 הגנרלים של גייסות הצבא, 154 מתוך 186 גנרלים שעמדו בראש פלוגה, 16 מתוך 16 הקומיסרים הצבאיים, ו-25 מתוך 28 הקומיסרים שעמדו בראש גייסות.

שליטת המפלגה בצבא

למפלגה הקומוניסטית היו מספר מנגנוני שליטה על הכוחות המזוינים במדינה. ראשית, רק חבר מפלגה יכול היה להיות מפקד צבאי, ולכן היה כפוף למשמעת מפלגתית. שנית, מנהיגים צבאיים היו חייבים להשתלב באופן שיטתי בדרגים הגבוהים ביותר של המפלגה, על מנת להמשיך לשמש בתפקידם הצבאי. שלישית, המפלגה הציבה רשת של קצינים פוליטיים ברחבי הכוחות המזוינים על מנת להשפיע על הפעילות בצבא.

מפקד פוליטי (zampolit) שימש כקומיסר פוליטי בכוחות המזוינים הוא היה בפיקוחם של ארגונים פוליטיים שנערכו ביחידות הצבא. הוא הרצה על מרקסיזם-לניניזם, והציג את ברית המועצות בזירה הבינלאומית, ואת משימות הכוחות המזוינים עבור המפלגה. במהלך מלחמת העולם השנייה המפקד הפוליטי איבד סמכות וטו על החלטות המפקד ביחידה, אך שמר על כוחו כקצין פוליטי גבוה. ב-1989 מעל 20% מכל אנשי הכוחות המזוינים היו חברי מפלגה או הקומסומול. מעל 90% מכל הקצינים בצבא היו תומכי או חברי הקומסומול.