אבץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אבץ
גליום - אבץ - נחושת

Zn
Cd
   
 
30
Zn
 
               
               
                                   
                                   
                                                               
                                                               
     
                                         
נתונים בסיסיים
מספר אטומי 30
סמל כימי Zn
סדרה כימית מתכות מעבר עמידות
מראה
אפור בהיר-כחלחל
תכונות אטומיות
משקל אטומי 65.39 u
רדיוס ואן דר ואלס 139 pm
סידור אלקטרונים ברמות אנרגיה 2, 8, 18, 2
דרגות חמצון 1, 2 עריכת הנתון בוויקינתונים
תכונות פיזיקליות
צפיפות 7,140 kg/m3
מצב צבירה בטמפ' החדר מוצק
נקודת רתיחה 1,180.15K (907°C)
נקודת התכה 692.43K (419.28°C)
לחץ אדים 192.2Pa ב-692.73K
מהירות הקול 3,700 מטר לשנייה ב-293.15K
שונות
אלקטרושליליות 1.65
קיבול חום סגולי 390 J/(kg·K)
מוליכות חשמלית 16.6 106/m·Ω
מוליכות חום 116 W/(m·K)
אנרגיית יינון ראשונה 906.4 kJ/mol
אנרגיית יינון שנייה 1,733.3 kJ/mol
אנרגיית יינון שלישית 3,833 kJ/mol
אנרגיית יינון רביעית 5,731 kJ/mol
היסטוריה
נקרא על שם tine (גרמנית) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אָבָץ (בלטינית: Zincum; לעיתים בעברית גם בשם הלועזי צִינְק) הוא יסוד כימי שסמלו הכימי Zn ומספרו האטומי 30. זהו מינרל קורט חשוב להפעלתם של אנזימים רבים ולתפקודים ביולוגיים רבים נוספים.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבץ הוא מתכת המשמשת לגלוון פלדה. יחסית למתכות אחרות, היסוד מגיב במתינות. מתחבר עם חמצן ואל־מתכות אחרות ומגיב עם חומצות מהולות בתהליך המשחרר מימן. עם חומצת מלח מגיב בתגובה אקסותרמית. זהו הרביעי מבין המתכות הנמצאות בשימוש נפוץ, כשלפניו רק ברזל, אלומיניום ונחושת במונחים של כמות המתכת המופקת מדי שנה.

מיקומו של האבץ בטור ה-12 של הטבלה המחזורית גורם לכך שיש לו נטייה לאבד 2 אלקטרונים בפוטנציאל גדול ממתכות אחרות, 2 האלקטרונים מהקליפה 4S- לכן יש לו מצב חמצון נפוץ יחיד, +2, והוא מחזר מצוין. הוא דיאמגנטי.

שימושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Zamak - סגסוגת על בסיס אבץ עם אלומיניום, מגנזיום, ונחושת המשמשת בתעשיית התכשיטים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגסוגות אבץ נמצאות בשימוש האנושות מזה אלפי שנים. סחורות מפליז מהשנים 1000-1400 לפנה"ס נמצאו בארץ ישראל, וחפצים המכילים 87% אבץ נתגלו באזורים פרהיסטוריים של טרנסילבניה. בשל נקודת הרתיחה הנמוכה שלה ואופן ההגבה הכימי שלה, אופייה האמיתי של מתכת זו לא הובן בזמנים קדומים.

אופן ייצור הפליז היה מוכר לרומאים מאז שנת 30 לפנה"ס לערך, בשיטה של חימום קלמין ונחושת יחדיו בכור-היתוך. תחמוצות האבץ בקלמין פחתו, והאבץ החופשי נלכד בידי הנחושת ויצר סגסוגת. הפליז שנוצר נוצק או רוקע לצורה הרצויה.

התכה והוצאה של צורות לא טהורות של אבץ בוצעו בהודו ובסין כבר בשנת 1000 לספירה. בסוף המאה ה-14, ההודים כבר ידעו על האבץ כמתכת נפרדת משבע המתכות שהיו מוכרות לקדמונים. במערב, נהוג לציין את הגרמני אנדריאס מרגראף כמי שגילה את האבץ המתכתי הטהור בשנת 1746, אף על פי שהסיפור המלא מורכב למדי.

תאורים של ייצור פליז במערב אירופה מופיעים בכתביו של אלברטוס מגנוס משנת 1248 לערך, ובמאה ה-16, ההבנה והמודעות למתכת חדשה זו התרחבו במידה ניכרת. גאורגיוס אגריקולה ציין ב-1546 כי ניתן לעבות ולגרד מתכת לבנה מדפנות כור ההיתוך כשמתיכים עפרות אבץ. הוא ציין בכתביו כי מתכת דומה המכונה "zincum" הופקה בשלזיה. פאראצלסוס (1541-1493) היה הראשון שטען כי "zincum" היא מתכת חדשה, שיש לה תכונות כימיות שונות מאלה של מתכות אחרות.

מכאן שהאבץ כבר היה מוכר בעת שמרגראף גילה את תגליותיו, ולמעשה אבץ בודד שנתיים קודם לכן בידי כימאי אחר, אנטון פון שוואב. אולם דוחותיו של מרגראף היו מקיפים ושיטתיים, ואיכות המחקר שלו קבעה את המוניטין שלו כמגלה האבץ.

בטרם גילוי שיטת ההצפה[דרושה הבהרה] של סולפיד האבץ (המינרל ספלריט), היווה קלמין את המקור העקרי לאבץ.

תפקיד ביולוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאכלים המכילים אבץ

אבץ הוא מרכיב חיוני בבני-אדם, אשר הכרחי לקיום החיים. מחסור באבץ מוביל לתוצאות ניכרות של עליה במשקל אצל בעלי-חיים, לפגיעה במערכת החיסון (ולעיתים בחוש הטעם והריח),[3][4] וכן בבריאות המנטלית, בשל השפעתו על הורמונים (בפרט טסטוסטרון), על מערכת העצבים ועל אזורים במוח.[5] מחסור באבץ נקשר גם לריפוי איטי של פצעים ונשירת שיער.[6] אבץ מצוי באינסולין, בחלבונים מסוימים, ובאנזימים שונים.

מקורות מזון טבעיים לאבץ כוללים בשר אדום, בשר עוף, שעועית, אגוזים, דגנים מלאים, גרעיני דלעת, גרעיני חמנית וצדפות. חלקי השוק והצוואר בבשר בקר עשירים במיוחד באבץ.

אצל גברים, אבץ הוא מרכיב חשוב בייצור נוזל הזרע. עד 5 מ"ג אבץ אובדים בעת פליטה. מחסור באבץ אצל גברים מוביל לספירת זרע נמוכה ומרץ מיני מופחת. במשנה במסכת נדרים מוזכר אכילת שום בלילות שבת כדי להרבות זרע, כנראה עקב הימצאות האבץ בו.

שימוש רפואי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מזה עשרות שנים ידוע כי לאבץ יכולת לעכב שכפול של Rhinoviruses - הווירוס העיקרי הגורם לצינון - בניסויי מבחנה.[7] סקירות מחקרים ומטה-אנליזה שפורסמו ב-2013 מצאו ראיות באיכות בינונית לכך שנטילת לכסניות של אבץ-אצטט בכמות של 75 מ"ג או יותר אבץ יוני ביום עשויות להפחית את זמן ההצטננות בקרוב לשלושה ימים, וייתכן שאף מפחיתה מחומרת התסמינים.[8][9][10][11] יש לשים לב לכך שמרבית תוספי האבץ המוצעים למכירה בשוק מכילים תרכובות אבץ שאינן אבץ-אצטט ושהמחקרים מעידים על יעילות פחותה/היעדר יעילות שלהן. בנוסף, אפשר שלצורת הנטילה - לכסניות למציצה - חשיבות רבה, מפני שצורת מתן זו עשויה ליצור ריכוז גבוה יחסית של אבץ באזור הזיהום (דרכי הנשימה העליונות). בכל אופן, על-מנת להגיע למסקנות חד-משמעיות בנושא זה דרושים מחקרים נוספים.

שכיחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבץ נמצא במיקום ה-23 ברשימת היסודות הנפוצים בקרום כדור הארץ. המחצבים הניכרים ביותר מכילים בקירוב 10% ברזל ו-40 עד 50 אחוז אבץ.

איזוטופים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבץ מופיע בתרכובות בטבע ב-4 איזוטופים יציבים: 66Zn, 67Zn, 68Zn ו-64Zn. ה-64 הוא הנפוץ ביותר (48.6%). אופיינו 22 רדיואיזוטופים; הנפוץ והיציב שבהם הוא 65Zn, שלו זמן מחצית חיים של 244.26 יום, ואחריו 72Zn עם זמן מחצית חיים של 46.5 שעות. לכל שאר האיזוטופים הרדיואקטיביים יש מחצית חיים של פחות מ-14 שעות - למעשה, אצל רובם מדובר בפחות משנייה אחת. ליסוד יש גם 4 מטא מצבים.

אמצעי זהירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף על פי שההשלכות השליליות של מחסור באבץ היו מוכרות שנים רבות, לקח זמן רב עד שעלתה המודעות לסכנות אפשריות של צריכת אבץ מוגזמת. אבץ נחשב לא רעיל יחסית, במיוחד אם הוא נלקח דרך הפה. עם זאת, סימפטומים של רעילות גלויה (בחילה, הקאות, כאבים באזור רום הבטן (אנ'), ותשישות) עלולים להתרחש במקרה של צריכת כמות אבץ גבוהה במיוחד. גם בצריכה שאינם מוגזמת, אך כזו העולה בהרבה על קצב התזונה המומלץ (למשל, צריכת 100–300 מ"ג ליום, במקום כ-15 מ"ג ליום), ישנן עדויות לעליה בסיכון לתופעת חוסר בנחושת (אנ') המלווה בתסמינים של אנמיה ונויטרופניה, פגיעה במערכת החיסון ותסמינים נוספים. גם צריכה שהיא רק מעט מעל למומלץ עלולה לגרום לשיבושים בניצול הגוף של נחושת וברזל ולהשפיע לרעה על ריכוזי כולסטרול.[12]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ [https://www.solgar.co.il/media/16824/zinc-acetate-lozenges-common-cold-bmc-family-pract-15.pdf The effectiveness of high dose zinc acetate lozenges on various common cold symptoms: a meta-analysis], BioMed Central
  2. ^ מניעת ריח רע מהפה באתר Infomed
  3. ^ Zinc in Human Health: Effect of Zinc on Immune Cells
  4. ^ Zinc in Taste and Smell Disorders
  5. ^ The Emerging Role for Zinc in Depression and Psychosis
  6. ^ The Role of Vitamins and Minerals in Hair Loss: A Review
  7. ^ http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/4363085
  8. ^ Singh M, Das RR. Zinc for the common cold. Cochrane Database of Systematic Reviews 2013, Issue 6. Art. No.: CD001364. DOI: 10.1002/14651858.CD001364.pub4. [1]
  9. ^ Michelle Science; Jennie Johnstone; Daniel E. Roth; Gordon Guyatt; Mark Loeb (10 ביולי 2012). CMAJ. Vol. 184(10). pp. E551–E561. doi:10.1503/cmaj.111990. PMC 3394849. {{cite book}}: (עזרה)
  10. ^ Zinc Lozenges May Shorten the Duration of Colds: A Systematic Review
  11. ^ Zinc for the treatment of the common cold: a systematic review and meta-analysis of randomized controlled trials
  12. ^ G J Fosmire, רעילות אבץ, באתר המכונים הלאומיים לבריאות