חסיה היתומה

כריכת המחזה משנת 1911

"חסיה היתומה" (ביידיש: די יתומה) הוא מחזה מאת הסופר והמחזאי היהודי יעקב גורדין ממייסדי תרבות היידיש ותיאטרון היידיש בארצות הברית. המחזה נכתב בשנת 1903 ומחולק לארבע מערכות.

המחזה הוא סיפור יהודי המתרחש בתחילת המאה ה-20, תמונות מחיי משפחת טרכטנברג העירונית והעשירה ובראשה יואל סוחר עשיר, לעומת חיי משפחת שטרייכל הכפרית והענייה ובראשה מוטיה רוכל עני שומר מצוות ומרובה ילדים. חסיה, בתו של מוטיה, שנתייתמה מאמה וגודלה על ידי אם חורגת, נשלחת על ידי אביה מהכפר אל העיר לדודתה, ההופכת לאם חורגת שנייה.

הדמויות במחזה

• יואל טרכטנברג - סוחר עשיר, כבן 50. הוא טוען שהוא אדם מאוד ליברלי, כל הזמן מדבר על 'פרנציפ' וטוען שאדם בלי עקרונות הוא שום דבר.
• פריידה - אשתו, קצרת רואי, לוקחת כדורים על בסיס יומי אחרת היא לא מרגישה טוב. הייתה לה אחות ענייה בכפר שנפטרה והשאירה אחריה בת בשם חסיה שלא מסתדרת עם אמה החורגת ולכן היא נשלחת לפריידה כדי שתגדל אותה.
• ולדימיר - בנו, בן 25. לא סובל שמטיפים לו, בחור יפה ומחוזר על ידי נשים רבות.
• קרולינה - בתו, בת 20. בת זוגו של מרק, מיועדת להתחתן איתו, בחורה יפה שמשתמשת במראה החיצוני שלה כדי לכבוש גברים אחרים ובינתיים מנהלת רומן עם נוצרי שהיא מאוהבת בו מבלי שאיש יודע על כך.
• מרק קרנוויץ - בן 30. בן הזוג של קרולינה, מיועד להתחתן איתה. הוא עורך דין שעדין לא התחיל את הפרקטיקה שלו, מחכה שיואל אביה של קרולינה יביא את הנדוניה ואז הם יוכלו להתחתן.
• מוטיה שטרייכל - גיסה של פריידה, בן 45. אשתו הראשונה נפטרה לפני כמה שנים והוא נישא בשנית לאישה שלא מסתדרת כלל עם בתו חסיה מנישואיו הראשונים. מוטיה הוא איש שומר מצוות, עני ועצוב על גורלו העגום.
• חסיה - בתו, בת 15. אמה נפטרה לפני כמה שנים ומאז היא מרגישה שאין לה באמת בית בשום מקום, היא לא מסתדרת כלל עם אמה החורגת ולכן אביה שולח אותה להתגורר עם דודתה. היא נערה עקשנית שעומדת על שלה ולא חוסכת בדבריה.

עלילה

חסיה היא נערה צעירה אשר גדלה בבית עני בכפר, רחוק מהעיר. אמה נפטרה ולכן גדלה עם אם חורגת שהתאכזרה אליה, אביה של חסיה מחליט שיהיה לה טוב יותר לגדול אצל אחות של אמא שלה, הלוא היא פריידה טרכטנברג, בעלת משפחה עשירה שגרה בעיר.

מערכה ראשונה

חדר אורחים בביתו של יואל טרכטנברג, נערה משרתת מנקה את החדר, יואל מספר לה עד כמה הוא "ליברלי", אך אשתו פריידה פחות מתרשמת, היא לא רוצה יותר זרים בבית שלה ולכן כעבור כמה רגעים היא מפטרת את הנערה. אורחים מגיעים, והמשפחה מתיישבת לשחק איתם בקלפים. בנו של יואל, ולדימיר, בן 25, קורא בקול בלעג מכתב של מוטיה שטרייכל, מוטיה היה נשואי בעבר לאחותה של פריידה והיא נפטרה לפני שנים. במכתב הוא כותב כי אשתו השנייה לא מסתדרת עם בתו חסיה, וכי הוא מתכנן לשלוח את חסיה לביתם כדי שפריידה תעזור בגידול שלה כי אצלם בבית זה כבר לא אפשרי.

מוטיה וחסיה מגיעים. יואל והאורחים כמעט מתעלמים מהם בהתחלה. ולדימיר לועג לדרכיהם בעיירה הקטנה, חסיה לא נשארת חייבת ומקניטה בחזרה את ולדימיר. היא מתארת את הכפר שלה ואת הפרחים שם. כבר מההתחלה ברור שולדימיר חושק בה, מה שגורם לחסיה להעיר: "ולוול, כשאתה מסתכל עלי, יש לי הרגשה שאתה נוגע בי בידיים".

פריידה מתעצבנת על חסיה ואומרת לה שהיא מדברת יותר מידי ושהיא תלמד אותה איך להיות בן אדם ואיך להיות חרוצה, רכה, מצייתת ונעימה ולא כמו שהיא עכשיו ומודיעה לה שאצלה בבית היא תצטרך לעבוד. מוטיה פונה לחזור לביתו בחזרה, חסיה מתחננת בפניו שהמקום הזה לא מוצא חן בעיניה וכי היא לא רוצה להישאר שם, היא מתחננת שיחזיר אותה הביתה, אך הוא מזכיר לה כי האמא החורגת שלה לא תאהב את זה וכי אצלם אין לה באמת בית. חסיה עונה "כן, אין לי בית, זה נכון.. כשאין אמא, אין בית, אין בית בלי אמא".

מערכה שנייה

כעבור 15 חודשים, מוטיה מבקר את חסיה, היא מספרת לו שהיא המשרתת שלהם ושהם לא נותנים לה כסף אבל היא לא מתלוננת על כך. חסיה מלווה את מוטיה החוצה, ולדימיר נכנס, הוא מסתיר סיכה בתנור והולך. חסיה חוזרת, רואה את הסיכה בתנור ומתעלמת. כל המשפחה מתארגנת ללכת לתיאטרון. קרולינה נכנסת אל חסיה ומסבירה כיצד הנישואים עובדים בעיר הגדולה: אביה מחכה שמרק יקבל את הפרקטיקה שלו, ומרק מחכה לנדוניה. בינתיים היא מאוהבת בנוצרי, ופוגשת אותו בחשאי. היא מנסה ללמד את חסיה קצת לקרוא, אך מהר מאוד מתייאשת ממנה. כולם מטילים על חסיה מטלות. מרק נכנס ומחבק אותה, היא מתרחקת. קרולינה רואה את זה, נכנסת, צובטת את חסיה, הולכת. יואל נכנס, ומפטפט איתה כשהוא מצחצח את נעליו. פריידה נכנסת ועוצרת את זה. קרולינה צועקת שהיא לא מוצאת את סיכת היהלומים שלה, וכשחסיה לא עוזרת ושותקת, החשד נופל עליה. פריידה וקרולינה עורכות חיפושים בחפציה ובכיסיה, ואילו מרק הולך להשיג את מוטיה, מכיוון שהתיאוריה היא שחסיה נתנה לו את הסיכה. פריידה וקרוליניה קושרות את חסיה ומפצירות בה לגלות איפה הסיכה, אך יואל וולדימיר עוצרים זאת כשחסייה מתחילה לצרוח מכאבים. כשולדימיר לבד עם חסיה הוא אומר לה שהוא לא חושד בה, היא מוציאה את הסיכה מהתנור ונותנת לו אותה. הוא מבין שכל הזמן הזה היא ידעה שהוא זה שלקח את הסיכה והחביא אותה בתנור. הוא מתנצל בפניה ומסביר שהם אף פעם לא נותנים לו מספיק כסף. מוטיה נכנס עם מרק שבינתיים הביא אותו, כשמרק מתחיל לחפש בדברים של מוטיה, יואל צועק שהוא מצא את הסיכה מונחת מתחת לעיתון. פריידה מבינה שולדימיר שם אותה שם. חסיה מאושרת וכולם צוחקים.

מערכה שלישית

מאוחר יותר באותו לילה, חדר האורחים, ולדימיר שוכב על הספה, לאחר שחזר מוקדם מהתיאטרון. הוא אומר לחסיה שהוא עזב מוקדם גם כדי להתרחק מאמו וגם כדי לראות אותה. הוא גם אומר לה שחברה שלו לשעבר הייתה כל כך מאוהבת בו שהיא ניסתה להרעיל את עצמה בגופרית מגפרורים כשהוא עזב אותה, אך הניסיון שלה נכשל מפני שהמינון היה נמוך מדי. הוא מבקש ממנה להתחתן איתו - הוא אומר שהוא יתחתן עם יתומה עניה רק כדי להכעיס את משפחתו. מוטיה נכנס, רגליו נשחקו מהליכה, הוא פספס את ההסעה שלו הביתה. ולדימיר פורץ למזווה הנעול כדי להביא לו אוכל ושתייה, הוא מספר לו שהוא הולך להתחתן עם חסיה. שאר בני המשפחה חוזרים הביתה, זועמים על הבלאגן שהם מוצאים. פריידה מפטרת את חסיה, ולדימיר אומר שהוא הולך להתחתן איתה, חסיה מנסה להרגיע ואומרת שהוא שיכור וישנה את דעתו מחר. פריידה מלגלגת על הרקע הצנוע של חסיה, אך חסיה לא נשארת חייבת ואומרת את המילה האחרונה "המשפחה שלי לא מוצאת חן בעיניך? ואת באה מייחוס גדול? נו מה אני יכולה לעשות, שאמא שלי, עליה השלום הייתה לה החוצפה להיות אחותך?" היא דוחה את ולדימיר, לוקחת את אביה הביתה, ומשאירה את השאר לעמוד המומים.

מערכה רביעית

שחר, כשלוש שנים מאוחר יותר במגורים המוזנחים של חסיה ושל ולדימיר. חסיה ליד השולחן מתקנת גרביים, על הרצפה עריסה בה ישנה התינוקת שלהם. ולדימיר נכנס, שיכור, אחרי בילוי לילי. מבקש להעביר את העריסה כך שהתינוקת לא תפריע לו לישון, מתייחס אליה כאל מטרד. הוא מתלונן שחסייה היא לא הבחורה האוהבת שהייתה בעבר, היא עונה שזה לא אפשרי כשיש תינוקת שצריכה שישגיחו עליה. הוא הולך לישון, נכנס מוטיה, שבילה את הלילה במטבח והגיע לבקר אותם. חסיה מספרת למוטיה כיצד משפחתו של ולדימיר ניתקה לחלוטין את הקשר איתה ועם ולדימיר, היא שואלת ממנו קצת כסף כדי שתוכל ללכת לקנות לחם. ולדימיר נכנס, וכשחסיה חוזרת כעבור כמה רגעים, הוא אומר שהוא רוצה שהיא והתינוקת ילכו לגור עם אביה לכמה חודשים. חסיה ומוטיה נדהמים, היא אומרת לו שאם הוא רוצה לסיים את הנישואין, עליו פשוט לומר זאת. מרק מגיע, בתגובה למכתב ששלח ולדימיר להוריו, תוך התייחסות חריפה שאם לא יתנו לו כסף, הוא יירה בעצמו. שאר בני המשפחה של ולדימיר מגיעים גם במהרה. יואל סוגר עסקה עם מוטיה שיפצה את מוטיה וחסיה וישלם להם כסף רב אם היא תחזור לבית אביה, ולדימיר לוחץ על חסיה לקבל את העסקה ולחזור לבית אביה לתקופה מסוימת ומבטיח שזה יהיה רק לזמן קצר, היא נכנעת ומסכימה. כשהאחרים יוצאים, חסיה נותנת לאביה כסף לקנות גפרורים. בזמן שהיא לבד, היא מהרהרת באפשרויות העגומות העומדות לפניה: להרוג את עצמה ואת התינוקת שלה, או רק להרוג את עצמה. בסופו של דבר היא בוחרת באחרונה, ולדימיר נכנס ואחריו כל שאר המשפחה, הוא מבין שחסיה הרעילה את עצמה, מוטיה מגיע והיא מבקשת ממנו שידאג לתינוקת, ולדימיר בוכה שהוא תמיד אהב אותה.

ביקורת וקבלת המחזה בתרבות היידיש

בכתיבת המחזה קרא יעקב גורדין להתאגדות של יהודים לצורך הקמת חברה יהודית המבוססת על שוויון ושיתוף, גורדין נודע כבעל דעות מהפכניות, דעותיו נחשבו קיצוניות בחברה היהודית והוא טען כי על היהודים לשנות את עיסוקיהם כמתווכים, לחדול מלהיות טפילים בחברה שבה הם חיים ולפנות לעיסוק בעבודה יצרנית, ובעבודת האדמה בפרט.

גורדין הכיר את קהל צופיו היהודי-אמריקאי וידע כי סצנת מוות של הדמות המרכזית תוביל לזעזוע ותחדד את המסר. במחזה "חסיה היתומה" הביקורת של גורדין ודעותיו על החברה היהודית באו לידי ביטוי, הנערה הפיקחית והפשוטה נפלה לתוך בית המלא בהטפות מוסר, עקרונות ומשחקי קלפים. מחזה זה הוא דרמה אידית המתארת את הקונפליקט של בחורה צעירה בין רצונותיה לבין לחצי החברה שסביבה, קונפליקט זה מוביל אותה בסוף המחזה להתאבדות.

בתחילת המאה ה-20 התפתח בארצות הברית תיאטרון היידיש, בעיקר בעיר ניו יורק, והפך למוסד התרבות העיקרי של יהודים דוברי יידיש ממזרח אירופה, הוא פנה בעיקר למהגרים בעלי השכלה נמוכה והציע אופרות היסטוריות, מלודרמות, קומדיות מוזיקליות והצגות ריאליסטיות. דרך מחזות התיאטרון של יעקב גורדין ובניהם גם המחזה "חסיה היתומה" המטרה הייתה לנסות לחנך את הקהל, שכן במחזה "חסיה היתומה" הייתה ביקורת חברתית סביב מעלות יהודיות וזהות לאומית וכן ביקורת על תהליך ההתברגנות וההתעשרות של יהודים.

תיאטרון היידיש בארצות הברית היה אהוב על חברי כמעט כל קבוצות הקהילה היהודית המהגרת- עשירים ועניים, משכילים ואנאלפביתים, שומרי מצוות, הוגים חופשיים ומהפכנים. היו עשרות תיאטראות יידיש ברחבי אמריקה. בתחילת המאה ה-20, ארבעת התיאטראות הגדולים ביידיש - תאליה, וינדזור, העם והגראנד - הציגו 1,100 הצגות מדי שנה, כשבמרכזם המחזות של יעקב גורדין והמחזה "חסיה היתומה" בפרט.

עיבודים

תרגום המחזה לעברית

• חסיה היתומה, תרגום ידידיה בן ציון, תיאטרון חדש בהנהלת הרש הארט, 1945
• חסיה היתומה, תרגום דפנה אילת, בית צבי- בית הספר הגבוה לאומנויות הבמה, 2001

העלאת המחזה

• 1921 - בתיאטרון העברי מאת יהודה גבאי בקבוצת "הבמה העממית ירושלים"
• 1945 - בתיאטרון "חדש" בבימוי הרש הארט
• 1947 - במחנה העקורים פרנוולד שבגרמניה על ידי קבוצת התיאטרון היהודית "במדבר"
• 2001 - בבית צבי בבימוי משה קפטן
• 2007 - בתיאטרון באר שבע בשם "הנערה מן הכפר" בבימוי משה קפטן
• 2017 - בבית צבי בבימוי סלבה מלצב

קישורים חיצוניים

סריקה מלאה של המחזה ביידיש

• חסיה היתומה, יעקב גורדין, היברו פאבלישינג קומפני, (1911)

מאמרים

• ברברה הנרי, דרמת היידיש של יעקב גורדין, בכתב העת שופר, 2013 (באנגלית)
• וורנק בטינה, רפורמה בתיאטרון היידיש בניו יורק, אוניברסיטת קולומביה, 2001 (באנגלית)
• נחשון עדנה, תיאטרון לעם, בקדימה, 2000 (באנגלית)

כתבות

• מיכאל הנדלזלץ, יהודים רחמו רחמו, באתר הארץ, 20 בספטמבר 2007
• יצחק ליבוש פרץ, "חסיה היתומה" בפרויקט בן-יהודה (תרגום: שמשון מלצר)