טיוטה:אליושה דימיטרייביץ'

תבנית {{מוזיקאי}} ריקה מתוכן. יש להזין פרמטרים בערך או בוויקינתונים.

אלכסיי (אליושה) דימיטרייביץ (ברוסית: Алексей Иванович Димитриевич;‏ 23 במרץ 1913 - 23 בינואר 1986 ) היה זמר רוסי ממוצא צועני, דמות ההגירה הרוסית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליושה דימיטרייביץ' נולד במשפחת אמנים צוענים רוסים. אביו יצר הרכב מוזיקלי צועני של זמרים ורקדנים, ארגן סיבובי הופעות ברחבי רוסיה. לאליושה היו שלושה אחים גדולים יותר - איבן, ניקולאי ודמיטרי, ושתי אחיות - וליה ומרוסיה. לכל ילד היה תפקיד משלו בהרכב: זמר, רקדן או מוזיקאי. אליושה היה רקדן וגיטריסט.

לאחר פרוץ מלחמת האזרחים עברה המשפחה לולדיווסטוק, ובתום המלחמה היגרו לחרבין.

ההרכב הופיעה במדינות רבות, כולל יפן, פיליפינים, הודו, יוון, מרוקו. בשנים 1924–1925 הם עברו לספרד, שם בילו מספר שנים ושיפרו את מצבם הכלכלי. ב-1929 הם עברו לצרפת - תחילה למרסיי, אחר כך לפריז. בפריז הם הופיעו במסעדת "הרמיטאז'", שם הופיעה אלכסנדר ורטינסקי. אליושה דימיטרייביץ' הופיע הרבה כרקדן ואקרובט בזמן זה.

מאז סוף שנות ה-30 הוא היה מיודד עם יול ברינר, איתו הופיע אז במסעדות וקברטים פריזאיים רבים. מאוחר יותר הקליטו אלבום משותף.

בשנת 1934 השתתפה משפחת דימיטרייביץ' בצילומי הסרט "לילות מוסקבה" (אנ').

ערב מלחמת העולם השנייה יצאו דימיטרייביצ'י לגלות, הפעם לדרום אמריקה. ההרכב הופיע בברזיל, ארגנטינה, בוליביה ופרגוואי. אליושה נפרד מהמשפחה כעבור חמש שנים, מחליף מקצוע, מטייל הרבה, רוקד בקברט טבאריס בבואנוס איירס. חי בארגנטינה תקופה ארוכה^[1].

בשנת 1960 מת אביו, אחותו מארוסיה, ועד מהרה אחיו איוון. האחות וליה, הסובלת מבדידות בפריז, קוראת לו אליה. בשנים 1960–1961 חזר לפריז, והופיע עם וליה במסעדות הרוסיות "שחריזדה" ו"רספוטין". לפני כן הוא היה רקדן וגיטריסט, ורק בגיל 50 החל לשיר^[2].

בשנת 1964, בסיועו של הסופר הצרפתי המפורסם ממוצא רוסי יוסף קסל, יצא לאור הדיסק "הקולות האחרונים של הצוענים". וליה דימיטרייביץ' ו-וולודיה פוליאקוב הקליטו אותו, ואליושה ליווה אותם עם גיטרה. אז הוקלט אלבום משותף עם יול ברינר ב-1967, וב-1976 הוציא מיכאיל שמיאקין (אנ') את אלבום הסולו של אליושה^[3].

בשנות ה-70 דימיטרייביץ' נפגש בפריז עם ולדימיר ויסוצקי. הם שרו לא פעם שירים ורומנים ביחד, ואפילו תכננו להקליט תקליט משותף, אבל מותו של ויסוצקי מנע יישום פרויקט זה.

באמצע שנות ה-80, נטליה מדבדבה (אנ'), שעבדה אז במסעדת "רספוטין", ניסתה לרשום את זיכרונותיו, אבל אליושה דימיטרייביץ' כבר היה זקן ומבולבל במקומות, תאריכים ואירועים. היא כתבה על כך בספר "המאבק שלי". ב-1984 הוא סייר בארצות הברית והופיע ב-12 ערים. האמן מת בפריז ב-21 בינואר 1986 בגיל 72. הוא נקבר בבית הקברות סנט-ז'נבייב-דה-בואה (אנ').