אלכסנדר ורטינסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אלכסנדר ורטינסקי

אלכסנדר ניקולאייביץ' ורטינסקירוסית:Александр Николаевич Вертинский ,‏ 21 במרץ 1889 או 9 במרץ - לפי לוח השנה היוליאני, קייב - 21 במאי 1957 סנט פטרבורג, אז לנינגרד) היה זמר-יוצר, זמר קברט, סופר ושחקן רוסי, יליד אוקראינה. היגר מרוסיה בשנת 1919 וחזר לברית המועצות ב-1943 בעיצומה של מלחמת העולם השנייה

רקע משפחתי ושנות ילדותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלכסנדר ורטינסקי נולד בשנת 1889 בקייב כילד מקשר ללא נישואים. אביו היה ניקולאי פטרוביץ' ורטינסקי (1894-1845), בן למשפחה ממוצא רוסי, של פקיד מסילות הברזל,‏[1] עסק בעריכת דין ופרסם פיליטונים בעיתון תחת שם העט "הרוזן ניבר".‏[2]. אמו, יבגניה סטפאנובנה סקולאצקאיה הייתה בת למשפחת אצילים רוסים.‏[3]. מפני שאשתו החוקית של האב סרבה לתת גט, הוא נאלץ אחרי מותה של יבגניה "לאמץ" את ילדיו, הבת הכורה נדז'דה ואת הבן אלכסנדר. ‏[4]

בגיל שלוש התייתם ורטינסקי מאמו ונמסר לטיפול דודה בשם מריה, אחות של אמו. בגיל 5 איבד גם את אביו, שהתייסר מאוד אחרי מות בת זוגו ונפטר משחפת דוהרת. אז גם אחותו, נדיה, שהילד הקטן נקשר אליה, נמסרה לטיפולה של דודה אחרת. כדי שהילדים לא יפריעו להפרדתם, הודיעו לאלכסנדר הקטן שאחותו נפטרה. הגורל הפגיש אותם מאוחר יותר‏[5]. בהמשך גדל אלכסנדר בקייב אצל דודתו, מריה סטפאנובנה.‏[6].

אלכסנדר התקשה בלימודים. בגיל 9 התקבל אחרי מבחן לכיתת מכינה של הגימנסיה האימפריאלית אלכסנדריסקי מס.1בקייב, שבה למדו בני עשירים, אבל, כעבור שנתיים, סולק ממנה בנימוק שלא עמד בדרישות ו"התנהגות רעה".‏[7] הועבר לגימסניה הקלאסית מס. 4 אך לא סיים אותה מפני שסולק גם ממנה, בערך בשנת 1904, בגיל 15. בשנותיו בגימנסיה התוודע כמו תלמידים אחרים להצגות להקות התיאטרון הרבות שהתארחו בעיר הולדתו. אלכסנדר הרגיש משיכה עזה והתלהבות כלפי אמנות הבמה, השתתף בהצגות חובבים ואף שיחק כניצב על במת התיאטרון "סולובצוב"‏[8]

שנות צעירותו בקייב[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם סילוקו מבית הספר, מצב יחסיו עם דודתו הורע והוא עזב את ביתה. חסר בית, הצטרך לא פעם למצוא קורת גג בפתחי בתים ולישון על מדרגות. עבד לפרנסתו במכירת גלויות, בסבלות בנמל שעל הנהר דנייפר, כמנהל חשבונות של מלון או כמגיה בבית דפוס[9][10]. הופעתו על במת מועדון יהודי בשכונת פודול הסתיימה בכישלון.‏[11].

הוא הזדמן לבקר בביתה של סופיה זלינסקיה, מורה בגימנסיה לבנות באותו בית ספר אלקסנדרינקי שבו למד, אשה משכילה ומוערכת, בעבר אשת אחיו של אנטולי לונצ'ארסקי. בביתה היו מתארחים רבים מבני האליטה האינטלקטואלית של קייב, כמו הפילוסוף ניקולאי ברדיאייב, המשוררים והסופרים מיכאיל קוזמין, ולדימיר אלסנר, בנדיקט ליבשיץ, הציירים אלכסנדר אוסמיורקין, מארק שגאל, קזימיר מלביץ' ונתן אלטמן. חבורה זאת עוררה אצל הצעיר עיניין רב בסוגיות ספרותיות ותרבותיות וגרתה אותו להתחיל להתנסות בכתיבה.‏[12] התחיל לכתוב סיפורים קצרים בעיתונים המקומיים. סיפורים כמו "דיוקן", "סיגריות", "אביב","ארוסתי" הופיעו ב"קייבסקיה נדליה", ו"פרפרים אדומים" בשבועון "לוקומוריה". בהדרגה רכש ידע ונסיון בתחום הספרות ואמנויות אחרות והתחיל גם לכתוב מאמרי רוויו על הופעות של זמרי אופרה, אופרטות ורומנסות שביקרו בקייב, ביניהם פיודור שליאפין, אנסטסיה ויאלצבה, מיכאיל ואוויץ', ג'וזפה אנסלמי, מריה קארינסקיה, טיטה רופו ואחרים.

במוסקבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

איוואן מוסז'וחין
ורה חולודנאיה

בשנת 1912 עבר עם אחותו למוסקבה שם ניסה להתקבל לתיאטרון האומנותי אך לא עבר את ה"אודישן" אצל קונסטנטין סטניסלבסקי שלא אהב את הדיקציה המאולצת שלו.

בסביבות שנת 1916 התחיל ורטינסקי להופיע כ"פיירו" (Pierrot) ולשיר כשפניו מאופרים בפודר "שירים ריאליסטיים" הידועים כ "ארייטות" בעלי תוכן טראגי. שירים אלה היו מורכבים מ"פרולוג", אקסופוזיציה, שיא וסוף טראגי. האמן הצעיר כונה "פיירו הרוסי" והיה לאובייקט להערצה וחיקוי בקרב רבים, אך הושמץ והושם ללעג על ידי מדורי הבקורת בעיתונים.

במקביל לקריירה שלו כזמר-יוצר ושחקן "סטאנד אפ" התחיל ורטינסקי לשחק כניצב ובתפקידים שוליים בראינוע. בשנת 1912 הופעת הבכורה שלו בסרט הייתה בתפקיד של מלאך שנפל בערמת שלג בסרט שהופק לפי ספורו של לב טולסטוי בבימוי בנו של הסופר, איליה טולסטוי‏[13]. כאיש צוות ושחקן במשרה חלקית באולפן של אלכסנדר חנז'ונקוב‏[14] הופיע בכתריסר מסרטיו של הבמאי הזה -"מלך ללא כתר", "מעבדות לחופש" (1916) ואחרים‏[15]. כמו כן שיחק בתיאטרון לדרמה "אליטור". באותם ימים קישר ידידות ארוכת שנים עם כוכב הראינוע איוואן מוסז'וחין, עשה היכרות קרובה עם המשורר ולדימיר מיאקובסקי ופקד את מועדון הפוטוריסטים. באותה תקופה התחיל לצרוך קוקאין. מבחינה אמנותית ואידאולוגית לא הושפע מהפוטוריסטים אלא מה"קונצרטים הפואטיים" של איגור סבריאנין.‏[16][17] מאוחר יותר התאהב בכוכבת הראינוע ורה חולודנאיה לה הקדיש רבים במשיריו‏[18], ביניהם שירו המפורסם "Ваши пальцы пахнут ладаном" (לאצבעותיך ניחוח של קטורת)שהתפרסם אחרי מותה בשנת 1919.

בינתיים, אחרי פריצת מלחמת העולם בשנת 1914, התנדב כחובש ושרת בבית חולים של רשות מסילות הברזל - "הרכבת הסניטרית" מספר 68 בפיקודו של הרוזן ניקיטה טולסטוי. ביומן העבודה נמצא שבתוקף תפקידו ביצע לא פחות מ-35,000 תחבושות. נפצע קל ביבואר 1915 חזר למוסקבה‏[19]. אז התמכר זמנית לקוקאין אך נגמל וחזר לפעילותו האמנותית במוסקבה. שם נודע לו על מות אחותו ממנת יתר של קוקאין. הוא עצמו הצליח להיגמל.‏[20].

זמן קצר לפני מהפכת אוקטובר המציא ורטיסנקי דמות תיאטרלית של "פיירו השחור" ויצא לסיורי הופעות ברחבי רוסיה ואוקראינה, שבהם ביצע אלגיות "דקדנטיות" עם שיק קוסמופוליטי כמו "קוקאינטקה" (צורכת הקוקאין) והטנגו "מגנוליה" ("בסינגפור צהובת הבבנות...") שיריו שפעו בדימויים של דקלים, צפורים טרופיות, ערי נמל זרות, לובי של בתי מלון מכוסי פילוסין, ונטילטורים ושקיעות חמה מעל ים צבוע בוורוד, שהיו חביבים על הקהל בימי המלחמה.

הקריירה בגלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי עליית הבולשביקים לשלטון, בימי מלחמת האזרחים שפרצה ברוסיה, בנובמבר 1920 יצא ורטינסקי לגלות יחד עם רבים ממעריציו מהמעמד הבינוני וגבוה. הופיע בעיקר מול קהלים זרים ושל גולים רוסים באיסטנבול ובמהלך סיור בבסרביה שאוחדה באותם ימים עם רומניה, גורש על ידי השלטונות הרומנים כ"סוכן סובייטי". בשנת 1923 שר בערי פולין וגרמניה, ולאחר מכן עבר לגור בפריז שהייתה מרכז חשוב של המהגרים הרוסים במערב אירופה. הופיע שם במשך כ-9 שנים בקברטים ברובע מונמארטר. בשנת 1926 הקליט ורטינסקי אחת מההקלטות המוקדמות של השיר "הדרך הארוכה" (דורוגוי דלינויו - "Дорогой длинною"), על לחן של בוריס פומין (1948-1900) ומלים של קונסטנטין פודרבסקי, שהפך ללהיט גדול בכל העולם בתרגום לאנגלית ולשפות אחרות.

אחרי כמה סיורים הופעות מוצלחים במזרח התיכון, כולל ארץ ישראל, בעקבות גולים רוסים אחרים, היגר ורטינסקי לארצות הברית , שם הופיע לראשונה בפני קהל שכלל ידועי-שם כמו סרגיי רחמנינוב, פיודור שליאפין ומרלן דיטריך. אולם השפל הגדול אילץ אותו לנדוד הלאה אל קהילת הגולים הרוסים בסין, בעיר שנחאי. שם פגש את אשתו ושם נולדה ביתו הבכורה, מריאנה.

השיבה למולדת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1943, בעיצומה של המלחמה להגנת המולדת, הרשו השלטונות הסובייטים לוורטינסקי לחזור לרוסיה. ללא כיסוי תקשורתי כלשהו ערך כ-2000 הופעות ברחבי ברית המועצות, מן האי סחלין במזרח ועד קלינינגרד במערב. כדי להתפרנס הופיע בסרטים סובייטיים, לעתים קרובות בתפקידים של אריסטוקרטים מלפני המהפכה, כמו למשל, בגרסה הקולנועית של סיפורו של צ'כוב "Анна на шее" ‏ (1955). משחקו בתפקיד של קרדינל אנטיקומוניסט בסרט העלילתי התעמולתי "קנוניית המורשעים" של מיכאל קאלאטוזוב זיכתה אותו בפרס סטלין בשנת 1951.

אלכסנדר וירטינסקי נפטר ב 21 במאי 1957 במלון אסטוריה בלנינגרד. הובא לקבורה בבית הקברות נובודוויצ'י במוסקבה. שתי בנותיו, מריאנה ואנה ורטינסקאיה , עשו קריירות מצליחות כשחקניות בקולנוע הסובייטי. למריאנה ורטינסקאיה הייתה פרשת אהבה מפורסמת עם הבמאי אנדריי קונצ'לובסקי ואנסטסיה ורטינסקאיה נישאה לאחיו של קונצ'לובסקי, במאי הקולנוע ניקיטה מיכלקוב.

אלכסנדר וירטינסקי השאיר חותם ארוך-שנים על התרבות המוזיקלית הרוסית. זמרים ידועים כמו ולדימיר ויסוצקי ובוריס גרבנשיקוב ביצעו את שיריו. אף קיימת גרסה של מוזיקה אלקטרונית של שיריו , בביצוע הלהקה "קוסמוס סאונד קלאב" (Cosmos Sound Club).

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקליטורים:

  • 1969 Александр Вертинский אלכסנדר ורטינסקי - (מלודיה) Мелодия, Д 026773-4 (ברית המועצות)
  • 1989 Александр Вертинский אלכסנדר ורטינסקי - מלודיה, М60 48689 001; М60 48691 001 (ברית המועצות)
  • 1994 То, что я должен сказать (מלודיה, MEL CD 60 00621 ) ("מה שעלי להגיד") (רוסיה)
  • 1995 Песни любви (RDM, CDRDM 506089; Boheme Music, CDBMR 908089 | ("שירי אהבה") (רוסיה)
  • 1996 Vertinski - Le Chant du Monde, LDX 274939-40 | (צרפת)
  • 1999 Легенда века (Boheme Music, CDBMR 908090 אגדת המאה (רוסיה)
  • 2000 Vertinski (Boheme Music, CDBMR 007143 ורטינסקי (רוסיה)

מקורות וקישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ל.מ.שצ'מליובה - הערך "אלכסנדר ורטינסקי" ב"סופרים רוסים במאה ה-20 - לקסיקון ביוגרפי",(עורך:פ.א. ניולאייב) הוצאת האנציקלופדיה הרוסית הגדולה, מוסקבה, הוצאת "רארנדוו-אם", 2000 ע' 148-149

(ד.ק. סאמין - המהגרים המפורסמים של רוסיה, הוצאת וצ'ה, 2000 ע' 254-262)(ברוסית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ האתר "clubs.ya.ru"
  2. ^ ד.ק. סאמין ע' 254
  3. ^ א.ר. סקאצ'בה
  4. ^ ג. סקורוחודוב
  5. ^ שם
  6. ^ שם
  7. ^ km.ru
  8. ^ א.ר. סקאצ'בה
  9. ^ ג. סקורוחודוב
  10. ^ Steve Shelokhonov
  11. ^ שם
  12. ^ ד.ק. סאמין ע' 255
  13. ^ Steve Shelokhonov
  14. ^ שם
  15. ^ ל.מ.שצ'מליובה ע' 148
  16. ^ א.ר.סקאצ'בה
  17. ^ ל.מ.שצ'מליובה ע' 148
  18. ^ Steve Shelokhonov שם
  19. ^ ל.מ.שצ'מליובה שם
  20. ^ Steve Shelokhonov שם