ולדיווסטוק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ולדיווסטוק
Владивосток
סמל העיר, 2012
דגל העיר, 2012
Center of Vladivostok and Zolotoy Rog.jpgולדיווסטוק במבט מהאוויר
מדינה / טריטוריה Flag of Russia.svg  רוסיה
קראי Flag of Primorsky Krai.svg  מחוז פרימוריה
ראש העיר איגור פושקריוב
שטח 331 קמ"ר
תאריך ייסוד 21 ביולי 1860
אוכלוסייה
 ‑ בעיר
 ‑ במטרופולין
 ‑ צפיפות

622,500‏  (נכון ל-2013)
1,000,000‏
1024 נפש לקמ"ר (נכון ל-2013)
קואורדינטות 43°07′00″N 131°54′00″E
אזור זמן UTC +10
http://www.vlc.ru
נמל ולדיווסטוק
תחנת הרכבת של ולדיווסטוק

ולדיווסטוק (רוסית: Владивосто́к – שליטה במזרח) היא עיר גדולה במזרח הרחוק הרוסי ברוסיה על חופו של הים היפני והיא משמשת כנמל הבית של צי האוקיינוס השקט הרוסי. העיר היא בירת מחוז פרימורסק והיא התחנה הסופית לרכבת הטרנס סיבירית.

בעיר מתגוררים 622,500 תושבים (עפ"י מפקד האוכלוסין מה-1 בינואר 2013), ובספטמבר 2012 העיר אירחה את פסגת APEC, הפורום לשיתוף פעולה כלכלי בין מדינות אסיה והאוקיינוס השקט.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ולדיווסטוק שוכנת במזרח רוסיה, לחופו של ים יפן, בקצה הדרומי של חצי האי מוראביוב אמורסקי, שאורכו 30 קילומטר ורוחבו 12 קילומטר. העיר קרובה לגבולה של רוסיה עם הרפובליקה העממית של סין ועם קוריאה הצפונית. שטח העיר הכולל הוא 600 קמ"ר.

הנקודה הגבוהה בעיר היא הר חולודילניק ("הר מקרר") שפסגתו בגובה 257 מטר מעל פני הים. הנקודה הגבוהה ביותר במרכז העיר היא על "הר קן הנשר" שגובהו 199 מטר.

המרחק מוולדיווסטוק למוסקבה בקו אווירי הוא 6,430 ק"מ, והמרחק בנסיעה ברכבת הוא 9,302 ק"מ. המרחק ממנה לסן פרנסיסקו הוא 8,400 ק"מ, לבנגקוק 5,600 ק"מ ולטוקיו – 1,050 ק"מ.

אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הטמפרטורה הממוצעת לאורך השנה: 4.3 מעלות צלזיוס
  • הטמפרטורה הממוצעת בינואר: 13.7- מעלות צלזיוס
  • הטמפרטורה הממוצעת באוגוסט: 20.2 מעלות צלזיוס
  • כמות המשקעים השנתית: 722 מילימטר

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוכלוסיית העיר מונה כ-622,500 תושבים (עפ"י מפקד האוכלוסין מה-1 בינואר 2013)

מ-1958 עד 1991 לא הורשה מי שלא היה אזרח סובייטי לחיות בעיר או אפילו לבקר בה, ואפילו אזרחים סובייטים נזקקו לאישור רשמי כדי לבקר בעיר. לפני סגר זה הייתה בעיר אוכלוסייה סינית וקוריאנית גדולה. בוולדיווסטוק אחת הקהילות הארמניות הגדולות ביותר במזרח רוסיה, ויש בעיר מספר מאפיות ומסעדות ארמניות. בעיר גם קיימת קהילה יהודית מפותחת בת כמה אלפי אנשים. לקהילה יש ספרייה, מועדון, סניפי חסד והסוכנות היהודית.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התעשיות העיקריות של העיר הן שינוע בספינות, דיג מסחרי ובסיס גדול של הצי הרוסי. מעל 80% מהתוצר המסחרי של ולדיווסטוק מקורו בדיג, וייצור מזון אחר אחראי ל-11% נוספים.

ב-1995 היה סחר החוץ הכולל של העיר 725 מיליון דולר אמריקאי, מתוכם 206 מיליון מייצוא סחורות ו-519 מיליון מייבוא. מוצרי הייצוא העיקריים הם דגים, תוצרי עץ, מתכות וספינות. מוצרי הייבוא העיקריים הם מזון, תרופות, ביגוד, הנעלה, מכוניות, ציוד לבית וספינות.

מאז התפרקות ברית המועצות נפתחו בוולדיווסטוק משרדים של חברות רבות שרצו לנצל את מיקומה. לרוע המזל שיעור הפשע ויוקר המחיה האמירו אף הם, ומאמינים שהעיר הפכה לכר פעילות של המאפיה הרוסית ולשחיתות בממשל האזורי והעירוני.

בעיר שוכן בסיס של הצי הרוסי ומטה צי האוקיינוס השקט.

תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרכבת הטרנס סיבירית נבנתה כדי לחבר את ולדיווסטוק, הנמל הראשון של רוסיה באוקיינוס השקט, עם רוסיה האירופית. קו הרכבת שבנייתו הסתיימה ב-1905 מגיע עד מוסקבה וחלק מנתיביו עוברים דרך סין.

ולדיווסטוק מקושרת בטיסות לסיאטל שבמדינת וושינגטון ולאנקורג' שבאלסקה בארצות הברית, לפיונגיאנג בירת קוריאה הצפונית, לטוקיו, לניאיגטה, לאוסקה ולטויאמה שביפן ולסיאול ולבוזן שבדרום קוריאה. ניתן להגיע לוולדיווסטוק בטיסה מכמעט כל עיר גדולה ברוסיה, למשל מוסקבה, סנקט פטרבורג, יקטרינבורג, קרסנויארסק, נובוסיבירסק, אומסק, רוסטוב על הדון וצ'ליאבינסק.

ב-28 ביוני 1908 הופעל קו טראם לאורך רחוב סווטלנסקיה בעיר, מתחנת הרכבת ברחוב לוגוביה. ב-9 באוקטובר 1912 נכנסו לשירות קרונות העץ הראשונים, שיוצרו בבלגיה. כיום פועלת בעיר תחבורה ציבורית מגוונת: חשמליות, אוטובוסים, טראם, רכבת, רכבל, מעבורות וסירות. הקווים העירוניים הראשיים הם ממרכז העיר לווטוראיה רצ'קה, לבּאליַיֵבַה וללוגוביה.

ממשל ופוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניין הדומה העירונית של וולדיווסטוק.

בהתאם לחוקי העיר, מבנה השלטון המקומי מתחלק בין שלושה גופים:

  • הדומה העירונית - שהיא המועצה המחוקקת המקומית
  • ראש העיר - המנהל את העיר
  • העירייה - גוף ההוצאה לפועל של העיר

הדומה העירונית הוקמה ב-30 בנובמבר 1875. עם נפילת משטר הצאר, הדומה העירונית פוזרה והוקמה מחדש רק ב-2001. החל מדצמבר 2007 פועל המושב השלישי של הדומה, שבה 35 חברים.

ראש העיר וולדיווסטוק הנוכחי הוא איגור פושקריוב, מאז מאי 2008. קודם לו כיהנו ראשי עיר כויקטור צ'רפקוב (1993-1994, 1996-1999), יורי קופילוב (1999-2004), ו-ולדימיר ניקולאייב (2004-2008)

העירייה מנוהלת בידי ראש העיר ואנשיה ממונים על ידי ראש העיר באישור הדומה העירונית.

אמצעי תקשורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בוולדיווסטוק מודפסים מעל 40 עיתונים ומקומונים שמצורפים לעתונים שמגיעים ממוסקבה. העיתון הגדול ביותר של מזרח רוסיה נקרא אף הוא "ולדיווסטוק" ותפוצתו (נכון ל-1996) היא 124,000 עותקים. הכתבות בעיתונים אלה מכסות נושאים מקומיים ואירועים בינלאומיים. העיתון "זולוטוי רוג" (הקרן הזהובה) מכסה חדשות כלכליות בפירוט. בקרב צעירי האזור פופולרי "נובוסטי" (ברוסית: חדשות), עיתון שרובו חדשות תרבות ובידור.

נכון ל-1999 היו בעיר שבע תחנות טלוויזיה מקומיות ושבע תחנות רדיו.

זיהום הסביבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי קבוצת מומחי אקולוגיה מקומית, "אקוסנטר", שני שלישים מפרברי ולדיווסטוק מזוהמים כל כך שהמגורים בהם הם סיכון בריאותי. אזורים מסוימים, כגון אלה שליד בתי הדפוס בפארק פּוקרובסקי וקמפוס אוניברסיטת המזרח הרחוק, מזוהמים כל כך עד שהם מוגדרים כאזורי אסון אקולוגי. רק באזורים מעטים ישנן רמות זיהום מותרות למגורים.

הדו"ח של קבוצת "אקוסנטר" הופק לאורך 10 שנים והוא כנראה המקיף מסוגו. הוא מבוסס על ניתוח יותר מ-30,000 דגימות מים, שלג, אדמה, אוויר ורקמות אנושיות בין 1985 ל-1993. מניתוח הדוגמיות עולה שלאורך תקופת איסוף הנתונים עלו משמעותית רמות של מתכות כבדות כגון קדמיום, צירקוניום, קובלט, ארסן וכספית, ואלו משפיעים לרעה על מערכת הנשימה ומערכת העצבים.

לדברי "אקוסנטר", לזיהום מספר גורמים: מסביב לוולדיווסטוק מרוכזים כ-80 אתרי תעשייה שגורמים לזיהום סביבתי רב במיוחד, כגון מספנות, תחנות כוח, בתי דפוס, בורסקאים ומכרות. בנוסף, הגאוגרפיה באזור ולדיווסטוק פגיעה במיוחד והדבר מגביר את תוצאות הזיהום - בחלק מהשכונות הצפופות ביותר של העיר, למשל פרוויה ווטוראיה רצ'קה, הרוח אינה יכולה לנשוב ולהרחיק את הזיהום, כי השכונות נמצאות באגנים שהרוח נושבת מעליהם. בחורף יש רק מעט שלג ואין עלים או דשא שיכולים לקלוט את אבק הזיהום ולגרום לו לשקוע.

אתרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יול ברינר הוא יליד ולדיווסטוק ובית ילדותו בעיר נשמר כמוזיאון.

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Trofimov, Vladimir et al, 1992, Old Vladivostok. Utro Rossii Vladivostok, ISBN 5870800048

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]