טיסה 447 של אייר פראנס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אסון תעופה
טיסה 447 של אייר פראנס
PKIERZKOWSKI 070328 FGZCP CDG.jpg
מטוס האיירבוס A-330-200 של חברת אייר פראנס,
אשר התרסק בתאונה, בתמונה משנת 2007
סיכום
תאריך 1 ביוני 2009
גורם טעות אנוש
אתר מעל האוקיינוס האטלנטי, בדרך מברזיל לצרפת
מוצא נמל התעופה הבינלאומי גלאו, ריו דה ז'ניירו
יעד נמל התעופה שארל דה גול, פריז
הרוגים 228
ניצולים 0
כלי טיס
סוג כלי הטיס איירבוס A330-200
מפעיל אייר פראנס
מספר שלדה F-GZCP
נוסעים 216
אנשי צוות 12
מסלול הטיסה המתוכנן של טיסה 447

טיסת אייר פראנס 447 (Air France Flight 447) הייתה טיסה מסחרית של מטוס נוסעים מדגם איירבוס A330-200, מנמל התעופה הבינלאומי גלאו בריו דה ז'ניירו, ברזיל לנמל התעופה שארל דה גול, ליד פריז, צרפת אשר התרסק אל האוקיינוס האטלנטי ב-1 ביוני 2009. כל 216 הנוסעים ו-12 אנשי הצוות של המטוס נספו בהתרסקות. תאונה זו הייתה החמורה ביותר בהיסטוריה של חברת התעופה אייר פרנס ותוארה כאסון האווירי החמור בתולדות התעופה הצרפתית. הייתה זו התאונה הקטלנית הראשונה בתולדות מטוס הנוסעים איירבוס A330, מאז שנכנס לשירות.

נכון לאפריל 2012, עדיין לא פורסם דין וחשבון סופי של חקירת התאונה, אולם מדו"חות ביניים שפורסמו על ידי המשרד לחקר וניתוח ביטחון התעופה האזרחית בצרפת עולה שהמטוס התרסק לאחר הזדקרות אשר נגרמה כתוצאה מנתוני מהירות לא עקביים על צגי תא הטייס, הפסקת פעולת טייס אוטומטי, ופעולת אחד מטייסי המשנה שהביאה להתרוממות אף המטוס למרות אזהרות אוטומטיות מפני הזדקרות. פעולת טייס המשנה הביאה לירידת מהירות הטיסה ולנפילה מהירה של המטוס מגובה הטיסה. הדו"ח אף קובע כי טייסי המטוס לא קיבלו אימון מתאים להטסת ידנית של המטוס במטרה למנוע הזדקרות בעת טיסה בגובה רב וכי מיומנות זו לא הייתה חלק מתוכנית האימון של טייסי מטוסים מדגם זה, קודם למועד התאונה.

לא התברר הגורם לתקלה בעטיה הפסיקו להופיע נתונים על מהירות הטיסה בתא הטייס, אולם חוקרי התאונה הניחו כי התקלה נגרמה כתוצאה מהצטברות קרח בתוך צינורות הפיטו, דבר שמנע מחיישני המהירות למדוד את לחץ האוויר הנוצר בעת תנועת המטוס לפנים. חקירת התאונה התעכבה כיוון שלא נותרו בחיים עדי ראייה לתאונה, או רישומי ראדאר, והיה קושי באיתור הקופסאות השחורות, אשר נמשו מקרקעית האוקיינוס רק בחודש מאי 2011, כמעט שנתיים לאחר התאונה.

פרטי הטיסה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטוס האיירבוס A330-200, שסימונו F-GZCP, טס לראשונה ב-25 בפברואר 2005. בעת המראתו לטיסה 447 צבר המטוס 18,870 שעות טיסה. המטוס המריא מריו דה ז'ניירו ב-31 במאי 2009, בשעה 19:03, זמן מקומי (22:03 UTC). זמן הנחיתה המתוכנן בפריז היה 11:10, זמן מקומי (9:10 UTC).

הקשר המילולי האחרון עם המטוס היה כשלוש שעות לאחר ההמראה, בשעה 1:33 UTC. הדיווח היה שגרתי והצוות דיווח על כניסה מתוכננת למרחב האווירי של סנגל בעוד כ-50 דקות. בשעה 1:48 UTC עזב המטוס את תחום הכיסוי של המכ"ם בברזיל. קשר אחרון עם המטוס היה עם קליטת הודעה אוטומטית, שמסרה על קצר חשמלי וכשל במערכות האלקטרוניות. המטוס נתקל במערבולות חזקות בעת הטיסה. עם זאת, רשויות התעופה בפריז מסרו בהודעתם הראשונה כי הקשר עם המטוס אבד זמן רב לאחר מכן, בערך בשעה 6:00 UTC; בזמן כזה היה המטוס אמור להיות קרוב בהרבה לאירופה, בסביבות האיים האזוריים. בעת ניתוק הקשר טס המטוס בגובה 35,000 רגל, כ-10,670 מטרים, ובמהירות 453 קשר, מעל 800 קמ"ש.

בארבע הדקות האחרונות שבהן התקיים קשר עם המטוס, בין 23:10 ל-23:14 לפי שעון סאו פאולו, שודרו ממנו הודעות מצוקה אוטומטיות אחדות ‏‏[1].

חיפושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פקחי טיסה ברזילאים פנו לעמיתיהם בסנגל בשעה 2:20 UTC, כאשר הבחינו שהמטוס לא דיווח, כנדרש, על מעברו למרחב האווירי הסנגלי. חיל האוויר הברזילאי החל במבצע חיפוש והצלה מאיי פרננדו די נורוניה הברזילאיים. גם מטוסי סיור צרפתיים נשלחו למשימות חיפוש, בהם גם מטוסים שהוזנקו מדקר, בירת סנגל. דובר חיל האוויר הברזילאי מסר כי המכ"ם באיי כף ורדה לא קלט את המטוס על מסכיו.

עם התמשכות החיפושים, אשר העלו חרס, הלכה והתגבשה ההנחה בקרב אנשי חברת אייר פראנס כי המטוס אבד והתרסק. בהערכות ראשוניות הועלתה הסברה כי המטוס ספג פגיעת ברק, על אף שזו לבדה לא הייתה אמורה לגרום להתרסקות. כאשר המשיכו לחלוף השעות ומלאי הדלק שהיה במטוס היה אמור לאזול גם אם זה לא התרסק, הכירו השלטונות בסבירות הגבוהה להתרסקות. אלו, בכללם נשיא צרפת ניקולא סרקוזי, הביעו גם פסימיות בדבר הסיכוי למצוא ניצולים.

  • 6 ביוני 2009 - צבא ברזיל הודיע על מציאת שתי גופות ראשונות של נוסעי המטוס, כ-640 קילומטר מצפון-מזרח לאיי פרננדו די נורוניה, הנמצאים במרחק 360 ק"מ מחופי ברזיל [2].
  • 8 ביוני 2009 - צבא ברזיל מסר שמצאו סך הכול 17 גופות של נוסעי המטוס.
  • 25 ביוני 2009 - חברת התעופה הצרפתית אייר פראנס מודיעה כי זוהתה גופתו של הטייס.
  • 17 ביולי 2009 - עד כה נמצאו גופות 50 מנוסעי המטוס רשמית זוהו 43 גופות, הרשימה כוללת 17 בעלי אזרחות צרפתית בהם הטייס ושלושה אנשי צוות המטוס. לדברי הממונה על החקירה השיפוטית הקורבנות שנמצאו עד כה לא מתו כתוצאה מטביעה בים. 650 חלקים משרידי המטוס הגיעו לדרום צרפת להמשך החקירה. ‏‏[3].
  • 17 בפברואר 2010 - במסיבת עיתונאים נמסר שבאמצע חודש מרץ 2010 יחודשו החיפושים במיוחד לשם מציאת הקופסאות השחורות. החיפושים יערכו על ידי ספינות מארצות הברית ומנורבגיה וימשכו לפחות חודש [4].
  • 3 באפריל 2011 - נתגלו שרידים משמעותיים של המטוס מעט צפונה ממקום הגילוי הקודם.‏[5]
  • 1 במאי 2011 - נמשתה מן הים אחת משתי הקופסאות השחורות של המטוס. הקופסה השנייה נמשתה למחרת.‏[6]

המטוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

המטוס עבר בדיקת תחזוקה אחרונה ב-16 באפריל 2009. מטוס מדגם זה נחשב אמין ביותר ומאז שנכנס לשירות לא נרשמו שום תאונות קטלניות בהן היה מעורב, להוציא טיסת אימונים ב-1994. לאיירבוס A330 טווח טיסה ארוך והוא פופולרי מאוד לטיסות טראנס-אטלנטיות. למטוס יכולות תקשורת מגוונות, גם אם הוא נמצא מחוץ לטווח המכ"ם.

סיבת ההתרסקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוקרי התאונה לא פרסמו עדיין סיכום רשמי של החקירה, אולם בדו"חות הביניים נקבע כי הגורם לתאונה היה יכול להיות חיוויים שגויים של מהירות הטיסה, בהנחה שצינורות הפיטו נסתמו בקרח במהלך הטיסה. אף שהסדר המדויק של האירועים שהובילו להתרסקות עדיין לא ברור, על יסוד עיתוי האירועים ופיזור שברי המטוס, נראה שהמטוס איבד גובה במהירות רבה (ככל הנראה במצב הזדקרות) ובטן המטוס פגעה בפני האוקיינוס, במהירות נפילה של כ-150 קמ"ש, תוך שהמטוס מתרסק מיד עם הפגיעה‏[7].

מיד לאחר התאונה החלו בצרפת שתי חקירות:

  • חקירה פלילית על גרימת מוות, אשר נפתחה ב-5 ביוני 2009, בניהול השופטת סילבי צימרמן. חקירה פלילית היא נוהל מקובל בכל עת שמתרחשת תאונה קטלנית ואינה מניחה כוונה פלילית. החקירה נמסרה לידי הז'נדרמריה הלאומית של צרפת (Gendarmerie nationale), המנהלת אותה באגף התחבורה של הארגון. במרץ 2011 הוגשו כתבי אישום לבית משפט פלילי בצרפת, נגד חברת אייר פרנס, על גרימת מוות בתאונה זו.
  • חקירה טכנית, אשר מטרתה להגביר את בטיחות טיסות בעתיד. בהתאם ל"חוקי" ה-ICAO, כיוון שהמטוס היה צרפתי והתרסק מעל מים בינלאומיים, האחריות לחקירת התאונה מוטלת על ממשלת צרפת. הזרוע הממשלתית הצרפתית האחראית לחקירה זו היא המשרד לחקר וניתוח ביטחון התעופה האזרחית בצרפת. בהתאם לכללי ICAO מעורבים בחקירה אף נציגי ברזיל, גרמניה, בריטניה וארצות הברית. בוועדת החקירה אף משתתפים נציגי סין, קרואטיה, הונגריה, אירלנד, איטליה, לבנון, מרוקו, נורבגיה, קוריאה הדרומית, רוסיה, דרום אפריקה ושווייץ במעמד של משקיפים, כיוון שאזרחי מדינות אלה היו בין הנספים בתאונה.

צוות המטוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

צוות המטוס מנה שלושה טייסים ותשעה אנשי צוות הסיפון.

  • קפטן המטוס, מארק דוּבּוּאַה (Marc Dubois), בן 58 - נרשמו לו מעל 11,000 שעות טיסה, מהן 1,700 שעות טיסה בדגם A330 ודגם A340 הדומה לו.
  • טייס המשנה דוִד רוֹבֵּר (David Robert), בן 37, בעל ניסיון של 6,600 שעות טיסה.
  • טייס המשנה פּייר סדריק בּונָן (Pierre Cedric Bonin), בן 32, בעל ניסיון של 3000 שעות טיסה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]