האיים האזוריים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
|
|||||
| מוטו לאומי: עדיף למות חופשי מלחיות משועבד | |||||
 |
|||||
| שפה רשמית | פורטוגזית | ||||
| עיר בירה | פונטה דלגדה | ||||
| מושל | קרלוס סזאר | ||||
| שטח - סה"כ - % מים |
108 בעולם (חלק מפורטוגל) 2,333 קמ"ר זניח |
||||
| אוכלוסייה - סה"כ (2006) - צפיפות |
243,018 104/קמ"ר |
||||
| מטבע | אירו | ||||
| אזור זמן | UTC -1 | ||||
| סיומת אינטרנט | PT. | ||||
| קידומת טלפון | 351+ | ||||
האיים האֲזוֹרִיים (בפורטוגזית: Açores) הם ארכיפלג של תשעה איים במרכז האוקיינוס האטלנטי. האיים נמצאים במרחק 1,500 ק"מ מליסבון ובערך 3,900 ק"מ מהחוף המזרחי של אמריקה הצפונית. האיים התגלו בשנת 1427 בידי אחד מרבי-החובלים שהפליגו עם אנריקה הנווט. שטח האיים כ-2,300 קמ"ר, ואוכלוסייתם הכוללת מונה 241,763 תושבים (נכון ל-2001). עיר הבירה היא פונטה דלגדה הממוקמת באי סאו מיגל, האיים משתרעים לאורך 645 קילומטר בערך.
האיים הם אוטונומיה פורטוגזית. הם שוכנים בקו הרוחב של ליסבון, לפיכך הם נהנים מאקלים מתון, עם שינויים קלים במהלך השנה.
האיים האזוריים יושבו על ידי הפורטוגזים במאה ה-15 (ראו האימפריה הפורטוגזית). לפני כן הם לא היו מיושבים. משטר הרוחות בין האיים האזוריים ואירופה היווה זירת התנסות חשובה לנווטים שחצו את האוקיינוס האטלנטי. השייט לאזוריים לימד את נווטי התקופה כי בקווי רוחב שונים נושבות הרוחות בכיוונים מנוגדים. גילוי זה איפשר את קיצור משמעותי בזמן ההפלגה מערבה ומזרחה, והתלות בשרירותה לכאורה של כיוון נשיבת הרוח פחתה משמעותית. במאות השש עשרה והשבע עשרה התחוללו באזור קרבות ימיים בין הבריטים לבין הספרדים. האיים נכבשו והוחזקו על ידי הספרדים משנת 1580 ועד 1640 ושימשו בסיס יציאה לצי הספרדי.
הכלכלה מבוססת בעיקר על חקלאות והגידולים העיקריים הם פירות (בננה, אננס), טבק ויין. בסאו מיגל פועלות תחנות כח גאותרמיות המספקות את רוב תצרוכת החשמל של האי.
במהלך מלחמת יום הכיפורים אפשרה פורטוגל למטוסי חיל האוויר האמריקני שהפעילו את הרכבת האווירית לישראל להשתמש באיים האזוריים כבסיס תדלוק, אחר שמדינות מערביות אחרות סירבו לסייע והותירו את ארצות הברית ללא מיקום חלופי לתדלק בו את מטוסיה לישראל.
[עריכה] שטח ואוכלוסייה
| 9 האיים האזוריים לפי שטחם | |
|---|---|
| האי | שטח (km²) |
| סאו מיגל - Sao Miguel | 759 |
| פיקו - Pico | 446 |
| טרסיירה - Terceira | 403 |
| סאו חורגה - Sao Jorge | 246 |
| פאיאל - Faial | 173 |
| פלורס - Flores | 143 |
| סנטה מרייה - Santa Maria | 97 |
| גרסיוסה - Graciosa | 62 |
| קורבו - Corvo | 17 |
| אוכלוסיית האיים האזוריים | |||
|---|---|---|---|
| האי | אוכלוסייה (2002) |
העיר הגדולה | רשויות מקומיות |
| סאו מיגל | 130,154 | Ponta Delgada | 6 |
| פיקו | 14,579 | Madalena | 3 |
| טרסיירה | 54,996 | Angra do Heroísmo | 2 |
| סאו חורגה | 9,522 | Velas | 2 |
| פאיאל | 14,934 | Horta | 1 |
| פלורס | 3,949 | Santa Cruz das Flores | 2 |
| סנטה מרייה | 5,490 | Vila do Porto | 1 |
| גרסיוסה | 4,708 | Santa Cruz da Graciosa | 1 |
| קורבו | 435 | Vila do Corvo | 1 |
[עריכה] לקריאה נוספת
- The Macmillan Encyclopedaia, 2000 Edition, Market House Books Limited, ISBN 0-333-725-794.
- The 1996 Grolier Multimedia Encyclopedia
