טירת סאו ז'ורז'ה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
טירת סאו ז'ורז'ה
ציור של העיר והטירה מתחילת המאה ה-16
דגל פורטוגל מתנוסס על אחד ממגדלי הטירה
הברביקן, ומאחוריו חומות הטירה ומגדל

טירת סאו ז'ורז'ה (פורטוגזית: Castelo de São Jorge) היא טירה בליסבון, בירת פורטוגל. הטירה עומדת על הגבעה הגבוהה ביותר במרכז ההיסטורי של העיר, והיא אחת מאתרי התיירות המרכזיים בה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העת העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הביצורים הראשונים על פסגת הגבעה בליסבון נבנו במאה ה-2 לפנה"ס, אך חפירות ארכיאלוגיות הראו כי התיישבות האדם במקום החלה עוד במאה ה-6 לפנה"ס: בתחילה שבטים קלטים ואיברים, ולאחר מכן רומים, שוואבים, ויזיגותים ומורים.

ימי הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת הרקונקיסטה, כבש אפונסו הראשון, בעזרתם של צלבנים אירופים, את ליסבון ואיתה את הטירה מידי המורים, כחלק ממסע הצלב השני. המצור על ליסבון, שהתרחש ב-1147, היה הצלחתם היחידה של הצלבנים. על פי אגדה מפורסמת, האביר מרטים מוניז הבחין כי אחת מדלתות הטירה נפתחה ומנע בגופו, תוך כדי הקרבת חייו, מהדלת להסגר ואפשר לנוצרים להיכנס לטירה.

הטירה סייעה לליסבון למנוע התקפות מצד המורים בשלהי המאה ה-12. כשבשנת 1255 הפכה ליסבון לבירת הממלכה, הפכה הטירה למושב משפחת המלוכה (Alcáçova). בשנת 1300 שיפץ אותה המלך דיניש הראשון בצורה רחבה. בין 1373 ל-1375 בנה פרננדו הראשון חומה חדשה סביב ליסבון, ששרידים מעטים ממנה עדיין עומדים. החומה החדשה החליפה את חומת המורים הישנה וכיסתה חלקים נוספים מהעיר שבעבר לא היו מוגנים, היו לה 77 מגדלים והיקפה היה כ-5400 מטרים. החומה והטירה סבלו מהתקפות הצבא הקסטליאני מספר פעמים במהלך המאה ה-14, ב-1373 וב-1383-4.

בסוף המאה ה-14, המלך ז'ואו הראשון קרא לטירה על שם גאורגיוס הקדוש (סאו ז'ורז'ה בפורטוגזית).

מהמאה ה-14 ועד תחילת המאה ה-16, הכיל אחד ממגדלי הטירה, הטורה אלברה (Torre Albarrã), את הארכיון המלכותי. מסיבה זו, נקרא הארכיון הלאומי של פורטוגל "טורה דה טומבו" (Torre do Tombo - מגדל הארכיון).

בשל היותה הארמון המלכותי, אירחה הטירה את קבלת הפנים שעשה מנואל הראשון, מלך פורטוגל לואסקו דה גאמה, מגלה ארצות פורטוגזי, הראשון שגילה דרך ימית להודו, כששב ממסעו ב-1498. כמו כן, בשנת 1502 הופיע בטירה השחקן והמחזאי ז'יל ויסנטה לרגל הולדת בנו של מנואל הראשון, ז'ואו השלישי.

העת החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאה ה-16 בנה עמנואל הראשון ארמון חדש בסמוך לנהר הטז'ו - ארמון הריביירה. עם בנייתו, החלה הטירה לאבד מחשיבותה. ב-1531 ניזוקה הטירה מרעידת אדמה, ומעמדה ירד אך יותר. ב-1569 הורה סבשטיאו מלך פורטוגל על בניית הטירה מחדש כארמון מלכותי, כך שיוכל לשהות בה כיאות. החל מתקופת המאבק על הכתר ב-1580, שימשה הטירה כמבצר וכבית סוהר.

רעידת האדמה בליסבון בשנת 1755 פגעה בטירה קשות. מ-1780 עד 1807, ישב בטירה מוסד הצדקה "קסה פיה" (Casa Pia), שמטרתו הייתה להעניק חינוך לילדים עניים. ב-1788 נבנה באחד ממגדלי הטירה מצפה כוכבים, מהראשונים בפורטוגל.

הזנחת הטירה הסתיימה בשנות ה-40 של המאה ה-20, כשנעשו בה שיפוצים מקיפים. רוב המבנים הלא מתאימים שהוספו לטירה במאות הקודמות נהרסו. כיום, הטירה היא אתר תיירות שמושך תיירים רבים, בעיקר בשל הנוף המדהים של ליסבון שנשקף ממנה.

אדריכלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטח הטירה מרובע, ובמקור הוקף לחלוטין על ידי חומה, מה שהפך את האזור למצודה. השטח בתוך החומות מכיל את הטירה עצמה (castelejo) מספר בניינים, גנים וכיכר גדולה, בה טרסות לצפייה בליסבון. הכניסה הראשית למצודה היא דרך שער, שנבנה במאה ה-19, עליו מוטבעים סמל פורטוגל, שמה של מלכת פורטוגל מריה השנייה ותאריך בנייתו, 1846. השער מוביל לכיכר הראשית, בה עומדים תותחים ישנים ופסלו של כובש הטירה, אפונשו הראשון. בסמוך לכיכר נמצאים שרידי הארמון המלכותי, אשר בתוכם מוצג כיום מופע מולטימדיה על היסטוריית ליסבון.

בקצהו הצפון-מערבי של אזור המצודה, בנקודה הגבוהה ביותר בו, נמצאת הטירה. אם במהלך מצור על מצודה הצליחו התוקפים לחדור את חומותיה, הייתה הטירה למחסום נוסף בפניהם.

לטירה עשרה מגדלים, אחד מהם נמצא על חומה שחוצה את הטירה לשניים, כשדלת מחברת בין שני החלקים. גרם מדרגות מאפשר למבקרים לעלות וללכת על חומותיה ובין מגדליה של הטירה, משם נשקף נופה של ליסבון. המגדל בו אוכסן בעבר הארכיון הלאומי הוסב לפריסקופ שמאפשר לתיירים מבט של 360 מעלות מעלות על העיר.

מלבד החומה, מגן על הטירה מדרום וממזרח ברביקן, מעין חומה קדמית שמנעה מכלי מצור להתקרב אל החומות. בצפון ובמערב לא היה צורך בברביקן מכיוון שמכיוונים סיפקה לה גבעה תלולה הגנה. בנוסף, הטירה מוקפת בחלקה על ידי חפיר, שכיום יבש. הכניסה הראשית לטירה היא דרך גשר אבן.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קואורדינטות: 38°42′50″N 9°08′01″W / 38.71389°N 9.13361°W / 38.71389; -9.13361