טסית דם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מימין לשמאל:
תא דם לבן, טסית דם ותא דם אדום.
צולם באמצעות מיקרוסקופ אלקטרוני סורק (SEM)

טסיות דם (בלועזית: תרומבוציטים) הן שברי תאים המהווים את אחד המרכיבים של הדם. תפקיד הטסיות הוא בקרישת הדם שבה משתתפים גם חלבונים הנמצאים בפלזמת הדם. הטסיות מצטברות במקום בו כלי הדם נפרץ או נקרע, סותמות את החור כמו "פקק" ומפרישות חומרים המעודדים את ריפוי כלי הדם שנפגע. בנוסף, טסיות הדם מפרישות חומרים שונים המפעלים את המשך תהליך הקרישה.

מחלות מסוימות נובעות ממבנה לא תקין, מהרס או מקצב ייצור לקוי של טסיות הדם. מחלות אלו גורמות לקרישה מוגברת או לקרישה מועטה מדי של הדם ובעקבותיה דימומים, תרומת טסיות דם (טרומבוציטים) מתורם יחיד עשויה לעזור לחולים. לטסיות תפקיד גם בחסימה לא רצויה של כלי דם, למשל אוטם שריר הלב או אוטם מוחי מערבים בדרך כלל טסיות המתפקדות באופן תקין, אך פועלות בזמן ובמקום הלא נכונים.

פיזיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ייצור טסיות הדם בגוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

טסיות הדם נוצרות במח העצם ביחד עם כדוריות הדם האדומות ותאי הדם הלבנים. הטסיות עצמן נוצרות מתאי ענק במח העצם הנקראים מגהקריוציטים, בתהליך מיוחד בו המגהקריוציטים מיצרים שלוחות פלסמטיות שבקצותן מתארגנות הטסיות. המבנה מכונה פרה-טסיות.

ריכוז הטסיות בדם נע בין 150,000 ל-400,000 טסיות למיקרוליטר (מילימטר מעוקב) דם. ייצור הטסיות מואץ על ידי טרומבופויאטין, הורמון המופרש בעיקר על ידי הכבד, שנקשר לטסיות בזרם הדם.

מחזור חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורך חיי הטסיות נע בין שבוע ל-10 ימים. בתום תקופה זו, הטסיות מעוכלות על ידי הטחול. לכן, פגיעה בתפקוד הטחול עלולה לגרום לעלייה בכמות הטסיות בדם, בעוד שפעילות יתר של הטחול (היפרספלניזם), (המתרחשת, למשל, במחלת גושה ובלוקמיה), יכולה להביא לסילוק מוגבר של הטסיות ולרמות נמוכות שלהן בספירת הדם.

תפקוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

טסיות הדם מופעלות כאשר הן באות במגע עם חומר מפעיל. חומרים עיקריים אשר יכולים לגרום להפעלה של טסיות דם הם:

כתוצאה מההפעלה, טסיות הדם משחררות פקטורי קרישה וחומרים אשר מפעילים טסיות דם נוספות. ההפעלה גורמת גם להעברה של פוספוליפידים טעונים שלילית מהצד הפנימי לצד החיצוני של ממברנת הטסית, אשר יוצרים סביבה כימית הנחוצה לפעילות הקומפלקסים טנאז ופרוטרומבינאז. חלבונים נוספים המבוטאים בדופן הטסיות עוזרים להן להידבק זו לזו וליצור פקק. בזמן הצטברות הטסיות, ריכוזי המיוזין והאקטין הגבוהים עוברים שפעול שגורם לכיווץ התאים, אשר מאפשר את התכווצות הקריש לאחר שנוצר.

רמות חריגות של טסיות דם ומחלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספירת דם, הרמות התקינות של הטסיות הן בין 150,000 ל-450,000 טסיות לכל מיקרוליטר (מילימטר מעוקב) של דם. ל-95% מהאנשים הבריאים, רמת טסיות הדם תמצא בטווח זה. בעוד שייתכן שלאדם בריא רמת הטסיות תחרוג מתווך זה, החריגה יכולה גם להצביע על מצב של מחלה.

רמות נמוכות באופן חריג של טסיות דם (תרומבוציטופניה) קשורות לבעיה בייצור טסיות (בזמן זיהום וירלי, בעיות במח העצם, מחסור בוויטמין, השפעת תרופות ועוד), הרס מוגבר של הטסיות (ייצור נוגדנים עצמיים נוגדי טסיות, הרס טסיות בכלי דם בזמן מחלה דלקתית), צריכה מוגברת של טסיות לאחר חבלה קשה או בזמן מחלה קשה, הרס טסיות בטחול מוגדל ועוד. בדרך כלל ירידה ברמת הטסיות לא תגרום תסמינים ותתגלה במקרה בספירת דם, אך מתחת ל-50,000 טסיות למיקרוליטר יכולים להופיע שטפי דם תת-עוריים, ונטייה לדמום מוגבר בזמן חבלה, ומתחת ל-10,000 עלולים להופיע דימומים פנימיים. מתחת ל-5000 (מצב נדיר בדרך כלל) הסכנה בדמום פנימי ספונטני גבוהה מאוד ודרוש טיפול מיידי, עירוי של טסיות או טיפול כנגד נוגדנים ההורסים את הטסיות כמו קורטיזון או עירוי של IVIG לווריד.

רמות גבוהות באופן חריג של הטסיות (תרומבוציטוזיס) יכולות לנבוע ממגוון מחלות, כגון זיהומים, מחלות דלקתיות, מחלות גידוליות, חסר ברזל ועוד). ברמה גבוהה מאוד של טסיות הדם עלולים להיווצר קרישי דם באופן ספונטני בגוף. לרוב, מצב זה נגרם ברמת טסיות מעל 1,000,000 (מיליון) למיקרוליטר, רמה שבדרך כלל נובעת ממחלה ספציפית ונדירה של מח העצם הנקראת תרומבוציטוזיס ראשוני.

ירידה בתפקוד הטסיות יכולה לנבוע מטיפול תרופתי (למשל אספירין ופלאביקס, המיועדים למעשה להפחית את תפקוד הטסיות על מנת למנוע קרישת יתר), מאי ספיקת כליות ועוד.

הטיפול ברמות נמוכות של טסיות כולל לרוב מעקב אחר רמתן בדם, טיפול בגורם לירידה ברמתן, הפסקת תרופות הפוגעות בייצור הטסיות, ובמקרים מיוחדים עירוי דם - כאשר הספירה היא מתחת ל-5,000 טסיות למילימטר מעוקב, במצב שבו נגרמה חבלה חמורה לגוף או לפני ניתוח בו קיימת סכנה לדמום.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הראשון שתיאר את טסיות הדם היה הרופא הגרמני מקס שולצה. הוא תיאר את הטסיות כתאים הקטנים בהרבה מתאי הדם האדומים, ואשר משתתפים לעתים ביצירה של חומר פיברילי. בהתבסס על ממצאים אלה, גיליו ביזוזרו (1846 - 1901), שחקר את זרימת הדם בדו-חיים, צפה לראשונה במיקרוסקופ בהצטברות של תאים אלה באתרים של פגיעה בצינורות הדם, וביצירה של קרישי דם. תצפיות אלה אישרו את תפקידן של הטסיות בתהליך הקרישה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]