טסית דם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

טסיות דם (בלועזית: תרומבוציטים) הן אחד ממרכיבי הדם.

מימין לשמאל:
תא דם לבן, טסית דם ותא דם אדום.
צולם באמצעות מיקרוסקופ אלקטרוני סורק (SEM).

אלו הן תאי הדם הקטנים ביותר, והן אחד משלושת סוגי "תאי הדם" שניתן לראות במיקרוסקופ כאשר מביטים בטיפת דם. הדם למעשה הוא תערובת של חומרים המומסים בנוזל ובו נמצאים גם תאי הדם. מלבד תאי הדם, המהווים יחד כ-45% מהדם, קיימת הפלזמה, נוזל הדם, המהווה את שאר נפח הדם, ובתוכו חלבונים, שומנים, מלחים וחומרים נוספים שאינם נראים במיקרוסקופ.

תפקיד הטסיות הידוע הוא בקרישת הדם שבה משתתפים גם חלבונים הנמצאים בפלזמת הדם. הטסיות מצטברות במקום בו כלי הדם נפרץ או נקרע, סותמות את החור כמו "פקק" ומפרישות חומרים המעודדים את ריפוי כלי הדם שנפגע. בנוסף, טסיות הדם מפרישות חומרים שונים המשפעלים את המשך תהליך הקרישה.

מחלות מסוימות נובעות ממבנה לא תקין, מהרס או מקצב ייצור לקוי של טסיות הדם. מחלות אלו גורמות לקרישה מוגברת או לקרישה מועטה מדי של הדם ובעקבותיה דימומים. לטסיות תפקיד גם בחסימה לא רצויה של כלי דם, למשל אוטם שריר הלב או אוטם מוחי מערבים בדרך כלל טסיות המתפקדות באופן תקין, אך פועלות בזמן ובמקום הלא נכונים.

תוכן עניינים

אנטומיה [עריכה]

הטסיות הן תאים חסרי גרעין. הגודל הממוצע של טסית דם הוא בין 1 ל-3 מיקרומטר, ככל שטסית צעירה יותר הנפח שלה גדול יותר וככל שהיא מזדקנת הנפח קטן יותר. הטסיות מכילות מיטוכונדריות, מערכת תעלות ומספר גרנולות:

פיזיולוגיה [עריכה]

ייצור טסיות הדם בגוף [עריכה]

טסיות הדם נוצרות במח העצם ביחד עם כדוריות הדם האדומות ותאי הדם הלבנים. הטסיות עצמן נוצרות מתאי ענק במח העצם הנקראים מגהקריוציטים, בתהליך מיוחד בו המגהקריוציטים מיצרים שלוחות פלסמטיות שבקצותן מתארגנות הטסיות. המבנה מכונה פר-טסיות.

ריכוז הטסיות בדם נע בין 150 ל-400 אלף טסיות למיקרוליטר (מילימטר מעוקב) דם. ייצור הטסיות מואץ על ידי טרומבופויאטין, הורמון המופרש בעיקר על ידי הכבד, שנקשר לטסיות בזרם הדם.

מחזור חיים [עריכה]

אורך חיי הטסיות נע בין שבוע ל-10 ימים. בתום תקופה זו, הטסיות מעוכלות על ידי הטחול. לכן, פגיעה בתפקוד הטחול עשויה לגרום לעלייה בכמות הטסיות בדם, בעוד שפעילות יתר של הטחול (היפרספלניזם), (המתרחשת, למשל, במחלת גושה ובלוקמיה), יכולה להביא לסילוק מוגבר של הטסיות ולרמות נמוכות שלהן בספירת הדם.

תפקוד [עריכה]

טסיות הדם מופעלות כאשר הן באות במגע עם חומר מפעיל. חומרים עיקריים אשר יכולים לגרום להפעלה של טסיות דם הם:

כתוצאה מההפעלה, טסיות הדם משחררות פקטורי קרישה וחומרים אשר מפעילים טסיות דם נוספות. ההפעלה גורמת גם להעברה של פוספוליפידים טעונים שלילית מהצד הפנימי לצד החיצוני של ממברנת הטסית, אשר יוצרים סביבה כימית הנחוצה לפעילות הקומפלקסים טנאז ופרוטרומבינאז. חלבונים נוספים המבוטאים בדופן הטסיות עוזרים להן להידבק זו לזו וליצור פקק. בזמן הצטברות הטסיות, ריכוזי המיוזין והאקטין הגבוהים עוברים שפעול שגורם לכיווץ התאים, אשר מאפשר את התכווצות הקריש לאחר שנוצר.

רמות חריגות של טסיות דם ומחלות [עריכה]

בספירת דם, הרמות התקינות של הטסיות הן בין 150,000 ל-450,000 טסיות לכל מיקרוליטר (מילימטר מעוקב) של דם. (150-450 מיליארד תאים לליטר). ל-95% מהאנשים הבריאים, רמת טסיות הדם תמצא בטווח זה. בעוד שייתכן שלאדם בריא רמת הטסיות תחרוג מתווך זה, החריגה יכולה גם להצביע על מצב של מחלה.

רמות נמוכות באופן חריג של טסיות דם (תרומבוציטופניה) קשורות לבעיה בייצור טסיות (בזמן זיהום וירלי, בעיות במח העצם, מחסור בוויטמין, השפעת תרופות ועוד), הרס מוגבר של הטסיות (ייצור נוגדנים עצמיים נוגדי טסיות, הרס טסיות בכלי דם בזמן מחלה דלקתית), צריכה מוגברת של טסיות לאחר חבלה קשה או בזמן מחלה קשה, הרס טסיות בטחול מוגדל ועוד. בדרך כלל ירידה ברמת הטסיות לא תגרום תסמינים ותתגלה במקרה בספירת דם, אך מתחת ל-50,000 טסיות למיקרוליטר יכולים להופיע שטפי דם תת-עוריים, ונטייה לדמום מוגבר בזמן חבלה, ומתחת ל-10,000 עלולים להופיע דימומים פנימיים. מתחת ל-5000 (מצב נדיר בדרך כלל) הסכנה בדמום פנימי ספונטני גבוהה מאוד ודרוש טיפול מיידי, עירוי של טסיות או טיפול כנגד נוגדנים ההורסים את הטסיות כמו קורטיזון או עירוי של IVIG לווריד.

רמות גבוהות באופן חריג של הטסיות (תרומבוציטוזיס) יכולות לנבוע ממגוון מחלות, כגון זיהומים, מחלות דלקתיות, מחלות גידוליות, חסר ברזל ועוד). ברמה גבוהה מאוד של טסיות הדם עלולים להיווצר קרישי דם באופן ספונטני בגוף. לרוב, מצב זה נגרם ברמת טסיות מעל 1,000,000 (מיליון) למיקרוליטר, רמה שבדרך כלל נובעת ממחלה ספציפית ונדירה של מח העצם הנקראת תרומבוציטוזיס ראשוני.

ירידה בתפקוד הטסיות יכולה לנבוע מטיפול תרופתי (למשל אספירין ופלאביקס, המיועדים למעשה להפחית את תפקוד הטסיות על מנת למנוע קרישת יתר), מאי ספיקת כליות ועוד.

הטיפול ברמות נמוכות של טסיות כולל לרוב מעקב אחר רמתן בדם, טיפול בגורם לירידה ברמתן, הפסקת תרופות הפוגעות בייצור הטסיות, ובמקרים מיוחדים עירוי דם - כאשר הספירה היא מתחת ל-5,000 טסיות למילימטר מעוקב, במצב שבו נגרמה חבלה חמורה לגוף או לפני ניתוח בו קיימת סכנה לדמום.

היסטוריה [עריכה]

הראשון שתיאר את טסיות הדם היה הרופא הגרמני מקס שולצה. הוא תיאר את הטסיות כתאים הקטנים בהרבה מתאי הדם האדומים, ואשר משתתפים לעתים ביצירה של חומר פיברילי. בהתבסס על ממצאים אלה, גיליו ביזוזרו (1846-1901), שחקר את זרימת הדם בדו-חיים, צפה לראשונה במיקרוסקופ בהצטברות של תאים אלה באתרים של פגיעה בצינורות הדם, וביצירה של קרישי דם. תצפיות אלה אישרו את תפקידן של הטסיות בתהליך הקרישה.

ראו גם [עריכה]