מחלת גושה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מחלת גושה
Acid beta glucosidase.png
Acid beta-glucosidase
שם בלועזית Gaucher's disease
ICD-10
(אנגלית)
E75.2
ICD-9
(אנגלית)
272.7
OMIM
(אנגלית)
231000, 230900
DiseasesDB
(אנגלית)
5124
MedlinePlus
(אנגלית)
00564
eMedicine
(אנגלית)
ped/837 derm/709 
MeSH
(אנגלית)
D005776

מחלת גושהאנגלית: Gaucher's disease) היא מחלת אגירה ליזוזומלית מטאבולית תורשתית, הנפוצה ביותר מבין המחלות הקשורות באחסון ליפידים בתא. המחלה נגרמת מפגם באנזים גלוקוצרברוזידאז שכתוצאה ממנו נוצרת הצטברות של הליפיד גלוקוצרברוזיד בטחול, בכבד, בכליות, במח העצם, בריאות ואף במוח. המחלה פוגעת בצורה שווה בגברים ובנשים. המחלה קיבלה את שמה מהרופא הצרפתי פיליפ גושה שגילה אותה ב-1882.

תסמינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תסמיני המחלה כוללים:

סוגי המחלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סוג 1 - הסוג השכיח ביותר (יותר מ-99% מהמקרים, 1 ל-50,000 איש) נפוץ בעיקר ביהודים אשכנזים (1 ל-1,000 לידות חי בקרב יהודים ממוצא אשכנזי במדינת ישראל). הסימפטומים יכולים להתחיל בשלב מוקדם בחיים או בבגרות וכוללים כבד וטחול מוגדלים, אנמיה ולויקופניה, נטייה לדימום, נטייה לשברים והפרעות נוספות בריאות ובכליות. אין פגיעה במוח בסוג זה של מחלת גושה. המחסור בטסיות הדם יכול לגרום לעייפות מוגברת אצל חולים. חלק מהחולים יכולים לחיות שנים רבות עם סוג זה של המחלה. אצל חולים רבים הסימפטומים של המחלה הם משניים ואצל מקצתם אין סימפטומים כלל.
  • סוג 2 - סוג זה פוגע כבר בגיל ינקות (כ-6 חודשים בממוצע) וגורם לנזק מוחי קשה אשר מביא למוות, בדרך כלל לפני גיל שנתיים. בנוסף לנזק המוחי, קיימים טחול וכבד מוגדלים, פגיעה בתנועות העין וקושי בבליעה וביניקה.
  • סוג 3 - סוג זה מופיע בעיקר בגיל הנעורים. התסמינים דומים לאלו של סוג 2 אך המחלה מופיעה בגיל מאוחר יותר והתפתחותה איטית יותר. בנוסף, נצפית נפיחות בכבד ובטחול, פגיעה בקואורדינציה, פגיעות בשלד, בתנועת העין, בדם ובריאות. סוג זה נפוץ בעיקר בשבדיה.

אבחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוכלוסיות שבהן המחלה נפוצה, כגון יהודים אשכנזים, שבדים מאזור נורבוטן ושבטים מסוימים באפריקה, ניתן לזהות אוכלוסיות בסיכון בקרב קרובי משפחה של חולים. מקרים ספורדיים לעתים סובלים מאבחון מאוחר בגלל האופי הלא ממוקד של התסמינים השונים. אבחון גנטי מתבצע על ידי בדיקה של הגן גלוקוצרברוזידאז. מכיוון שמוטציות שונות בגן יכולות לגרום למחלה, לעתים יש צורך בריצוף DNA לאבחון ודאי. מאחר שבסוגים קלים אין פגיעה בתוחלת החיים ואף לא פגיעה מהותית באיכות החיים, אין סיבה לבצע הפלה מלאכותית אם כי ניתן לגלות את המחלה כבר באמצעות בדיקה במהלך ההיריון. על כן אין המלצה לערוך בדיקת סקר גנטית לגילוי נשאות סמויה למחלה זו.

פאתופיזיולוגיה וגנטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחלה נגרמת מפגיעה בגן המקודד לאנזים גלוקוצרברוזידאז (בטא-גלקטוזידאז), הממוקם על כרומוזום מספר 1 (באזור 1q21). אנזים זה אחראי על פירוק גלוקוצרברוזיד, מרכיב בקרום התא של תאי דם לבנים ואדומים. כתוצאה מהמוטציה, המקרופאגים שאחראים על סילוק תאים אלה אינם מסוגלים לפרק ליפיד זה שמצטבר למבנים דמויי סיב והופכים לתאי גושה שניתן לראות במיקרוסקופ. במוח (בסוגים 2 ו-3) הפגיעה באנזים פוגעת בהתפחות הנוירונים ובשכבות המיאלין. הגלוקוצרברוזידאז החסר במחלת גושה הוא אנזים המצוי בתוך אברון תוך-תאי בשם ליזוזום. לפיכך הצטברות הגלקוצרברוזיד בתאי גושה תהיה בתוך הליזוזומים של התאים המקרופאגים.

ידועות מוטציות שונות שגורמות לפגיעות שונות ביעילות האנזים ולכן לפנוטיפ שונה אצל הנשאים של המוטציה. בסך הכול ידועות כ-80 מוטציות שונות, שכולן גורמות למחלה בצורה רצסיבית. משמע, אם שני ההורים הם נשאים של אלל פגום של האנזים, קיים סיכוי של 25% שצאצא שלהם יחלה במחלה. היום מעריכים כי ל-1 מכל 14 יהודים אשכנזים קיים עותק פגום של הגן בטא-גלקטוזידאז.

לאחרונה פורסמו מחקרים המראים קשר בין מוטציות בגלוקוצרברוזידאז לבין מחלת פרקינסון.

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימים בשוק מספר סוגים יעילים של טיפול אנזימי חלופי למחלת גושה 1. הטיפולים מקטינים את גודל הכבד והטחול, מעלים את רמת ההמוגלובין ומשפרים פגיעות נוספות של המחלה כגון מחלת העצם. הטיפול ניתן בעירוי תוך ורידי אחת לשבועיים:

  • אימיגלוסרז (imiglucerase ובשמה המסחרי סרזיים) של חברת ג'נזיים הינו הטיפול הראשון שהוצע.
  • ולהגלוסראז אלפא (Velaglucerase alfa, שם מסחרי ויפריב) הינו תכשיר המיוצר על ידי חברת Shire הבריטית. ויפריב קיבל את אישור הFDA בינואר 2010 וכלול בסל התרופות הישראלי.
  • טליגלוסראז אלפא (Taliglucerase alpha) של חברת פרוטליקס הישראלית.

טיפול אחר הוא השתלת מח עצם, כיוון שהוא מוסיף מונוציטים עם אנזים תקין שיכולים לעכל את הצברים של גלוקוצרברוזידאז. טיפול זה נדיר בשל הסיכון היחסי הרב שבו. הסרת טחול מתבצעת במקרים מסוימים. עירוי דם יכול לעזור לחולים אנמים. טיפולים נוספים נועדו לטפל בתסמינים ספציפיים של המחלה. לא קיים טיפול יעיל עבור הפגיעות במוח בסוגים 2 ו-3, זאת משום שהאנזים החלופי המוזרק לוריד אינו חוצה את המחסום הדמי-מוחי ועל כן אינו מגיע למוח.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.