בנק דם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ניידת התרמת דם בשבדיה

בנק דם הוא מאגר של דם ומרכיבי הדם שנאספו מתרומות דם. מאגר זה נאסף ונשמר לצורך שימוש עתידי בעירויי דם ובתרופות לחולי מחלות דם למיניהן כגון המופיליה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרישת הדם מנעה תרומות דם עד לגילוי סימנים סוכריים ואיתם ארבע סוגי הדם על ידי קרל לנדשטיינר ותלמידיו.

למרות שתרומת דם הראשונה נערכה ב1907 על ידי ראובן אוטנברג בבית החולים הר סיניי תופעת קרישת דם בחשיפתו מן הורידים נמשכה עד שריצ'רד לוינסון מאותו בית החולים לא מצא ציטרט נתרן כנוגד קרישה הראשון. הדבר איפשר עירוי דם לא ישירים מוריד אל וריד. בהמשך פרנסיס פייטון רואוז פיתח תמיסת ציטרט-גלוקוז שאיפשרה לשמור דם במשך מספר ימים דבר שאיפשר לפתוח פקדונות בנק בבריטניה במהלך מלחמת העולם הראשונה.

ב-23 במרץ 1930 הרופא סרגיי יודין בברית המועצות הצליח לבצע עירוי דם מגופה על סמך המחקרים הקודמים לפיהם אינו נהיה רעיל ובאותה שנה פתח בנק הדם הראשון במכון על שמו של סקליפוסובסקי. עד לאמצע שנות השלושים בברית המועצות היו קיימים כבר כ65 בנקים גדולים וכ500 תחנות קטנות יותר. על מנת לעודד את השיטה יודין עצמו פרסם כתבה בפראבדה ב1935 בה טען ליעילותה בזמן מלחמה גדולה[1].

בעקבות הפרסום ב1937 ברנרד פרטוס פתח בנק הדם האמריקאי הראשון בבית חולים קוק קאונטי בשיקגו והוא היה הראשון לתת למתקן את השם בנק דם. וילם יוהאן קולף היה הראשון שיסד בנק דם באירופה בתחילת שנות ה-40. תחילה קבלת דם מגוויות לא התקבלו במערב אך ידוע על עירויי דם בלתי חוקיים כאלו בארצות הברית בתחילת שנות ה-40[2].

בין 1937 ל 1940 קרל לנדשטיינר ואלכסנדר סולומון וינר גילו עוד גורם שיצר תגובות לא רצויות במהלך עירויי דם שבהמשך נקרא גורם רזוס על שמם של הקופים עליהם בוצע הגילוי. לאחר עוד שלוש שנים ג'ון פרימן לוטיט ופטריק מוליסון פיתחו דקסטרוז-ציטרט חומצי שהיה נוגד קרישה יעיל יותר ואיפשר העברת כמויות דם גדולות יותר לזמן ארוך יותר.

כלי זכוכית יצאו משימוש ב1950 עם פיתוח שקיות פלסטיק סטריליות על ידי קרל וולטר וו. פ. מרפי שבנוסף לבטיחות איפשרו גמישות בהכנה.

מ1979 נכנסו חומרי נוגדי קרישה יעילים יותר הכוללות אדנין.

לאחר תרומת הדם, נבדקת התרומה על מנת לזהות מחלות, ושאר גורמי מחלות. אם נמצא גורם כזה בעירוי, הוא נפסל לשימוש. לאחר הבדיקות מחלקים את הדם למנות בהתאם לסוג הדם. הדם נשמר בקירור ובתנאים סטריליים.

כיום קיימים בנקי דם ברוב מדינות העולם.

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל תרומת דם גם מקנה ביטוח לבני משפחת התורם במקרה ואחד מהם יזדקק לעירוי דם. במרכז הרפואי ע"ש שיבא בתל השומר מצוי "בנק הדם המרכזי של מדינת ישראל" בו נמצאות כל תרומות הדם הנשלחות אל בתי חולים ברחבי המדינה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ סרגיי סרגייביץ' יודין עירוי דם מגוויה, "פראבדה", 10 במרץ 1935, עמ' 3.
  2. ^ Starr, Douglas. "Blood: An Epic History of Medicine and Commerce". P.70-71
P medicine.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא רפואה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.