טריינספוטינג (סרט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
טריינספוטינג
Trainspotting movie.jpg
שם במקור: Trainspotting
בימוי: דני בויל
הפקה: אנדרו מקדונלד
תסריט: אירווין וולש (ספר)
ג'ון הודג' (תסריט)
שחקנים ראשיים: יואן מקגרגור
ג'וני לי מילר
רוברט קרלייל
יואן ברמנר
קווין מק'קיד
קלי מקדונלד
פיטר מולאן
מוזיקה: דיימון אלברן
פסקול הסרט
חברת הפצה: FilmFour (בריטניה)
הקרנת בכורה: 23 בפברואר 1996
משך הקרנה: 94 דקות
שפת הסרט: אנגלית
תקציב: £1,550,000‏[1]
הכנסות: 16,491,080‏$[2]
פרסים:

פרס השחקן הראשי והסרט בבאפטה הסקוטי
פרס הסרט הזר בטקס הבודיל
פרס התסריט המעובד בטקס פרסי הבאפט"א

פרס הפסקול בטקס פרסי הבריטס
דף הסרט ב-IMDb

טריינספוטינג הוא סרט קולנוע משנת 1996 המבוסס על הספר טריינספוטינג מאת אירווין וולש. הסרט, בבימויו של דני בויל, מגולל את סיפורם של קבוצת חברים המכורים לסם הרואין בעיר אדינבורו שבסקוטלנד.

עלילה ודמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מארק רנטון (יואן מקגרגור)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכונה "רנטס" או "רנט בוי" ("נער להשכרה", הכוונה כאן היא לזונה ממין זכר) - כינויים מזלזלים או ציניים המבוססים על שם המשפחה שלו. הסרט מסופר דרך עיניו של מארק, כיוון ש"הוא הכי פחות דמות" (לפי מבקרים). הוא משתמש בהרואין, אך אינו משתמש "כבד". הוא חובב סרטים ואוהד מושבע של קבוצת הכדורגל הסקוטית היברניין.

הסרט נפתח בכך שמארק מציג את תמצית החיים המשעממים על פיו: עבודה מ-9 עד 5, אישה, ילדים, חופשות חג המולד, טלוויזיה גדולה, מכשירים חשמליים למיניהם, התארחות אצל חברים, חיסכון לפנסיה, יציאה לפנסיה, מוות.

בתחילת הסרט הוא בהכחשה מסוימת בנוגע להיותו זקוק להרואין, אך בהמשך הוא נעשה יותר ויותר תלוי בסם, על אף נסיונות הגמילה שלו, הוא אינו מסוגל להיגמל, עד שלוקח מנה מחוזקת של הסם, שגורמת לו להלם ולעילפון. בקטע זה בסרט מושמע שירו של לו ריד "Perfect day", והחלק הזה בסרט נחשב למשמעותי ביותר מבחינת העלילה, הצילום והמוזיקה.

לאחר שהוריו נועלים אותו בחדרו הישן על מנת לגמול אותו, הוא מצליח להיגמל בתהליך ארוך ורצוף הזיות. לאחר שנגמל, עובר ללונדון ועובד בחברה להשכרת בתים. בתקופה זו בחייו הוא מציג את כל מה שהציג בתחילת הסרט כמה שיש לו, או עתיד להיות לו. אולם כאן מגיע הסיבוך השני: "בגבי", "סיק בוי" ו"ספאד" משכנעים אותו להצטרף לתוכנית שלהם לקניית סמים מסוחר מסוים, ומכירתם ברווח מרובע.

דניאל מרפי (יואן ברמנר)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכונה "ספאד" (תפוד) כיוון שלפני שהוא וחבריו החלו להשתמש בסמים, היה השמן והמוצק ביותר מבין חבריו. הוא חברו הטוב של רנטס, כיוון שהוא גם "פחות דמות" כמוהו. בסוף הסרט רנטס משאיר לו 2,000 פאונד מתוך השלל שגנב לחבורה.

סיימון ויליאמסון (ג'וני לי מילר)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכונה "סיק בוי" (בחור חולה) כיוון שהוא נחשב למשתמש הכבד יותר בחבורה, הוא הגס והוולגארי ביותר מבין חבריו, הוא מרבה להשתמש באלימות מילולית או פיזית. "סיק בוי" נוהג לערוך השוואות בין הסרטים השונים של שון קונרי ומהם הוא מסיק תאוריות שונות. הוא אינו עובר שינוי משמעותי ולא ממש מתבגר לאורך כל הסרט, בניגוד לרנטון.

פרנסיס בגבי (רוברט קרלייל)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכונה "פרנקו" בעיקר כיוון שלא נותן לאף אחד לקרוא לו "פרנסיס". הוא האלים והפרובוקטיבי ביותר מבין כל החבורה, הוא נוטה לחפש עם מי ואיפה להתחיל קטטות, ונוטה לחתוך את האנשים עימם רב, אך לא להרוג אותם. עם כל זאת, הוא היחידי שאינו משתמש בסמים לאורך כל הסרט, אך אוהב להשתכר ובעיקר במצב זה מתחיל קטטות.

טומי מק'נזי (קווין מק'קיד)[עריכת קוד מקור | עריכה]

אין לו כינוי. טומי נחשב לאורך רוב הסרט לבחור ההגון והבריא, היחיד שבאמת מתאמן, לא מעשן, ממעט לשתות אלכוהול, והוא היחיד שהיה במערכת יחסים עם בחורה שנמשכה "יותר מכמה חודשים". לקראת סוף הסרט חברתו עוזבת אותו כיוון ששכח את יום הולדתה והלך להופעה של איגי פופ וגם איבד את קלטת הסקס של הזוג (אשר נגנבה על ידי מארק). בחלק זה הוא מתחיל להשתמש בהרואין, עד שלבסוף נדבק באיידס ומת משבץ.

הביקורות בעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

יציאתו של הסרט עוררה מחלוקות במדינות שונות בעולם, ביניהן בריטניה, אוסטרליה וארצות הברית בשאלה האם הוא מעודד שימוש בסמים או לא. הסנטור האמריקני בוב דול גינה את השחיתות המוסרית והצורה החיובית בה מוצגים הסמים בסרט במהלך קמפיין הבחירות האמריקני של 1996, למרות שהודה שלמעשה כלל לא צפה בו. בסופו של דבר, למרות כל הוויכוחים והמחלוקות זכה הסרט לשבחים על המקוריות והאפקטיביות הגבוהה בהן ניחן והיה אף מועמד לפרס התסריט המעובד הטוב ביותר בטקס פרסי האוסקר של אותה שנה. הסרט נבחר כסרט הבריטי הטוב ביותר במשאל בין אנשי קולנוע בריטיים. ‏‏[3]

פרסום ועריכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יציאתו של הסרט בבריטניה לוותה בקמפיין יחסי ציבור מקורי במהלכו חולקו עלוני פרסומת בהשפעת תרבות הרייב ונמכרו פוסטרים נפרדים של כל הדמויות הראשיות. קווין מק'קיד, שגילם את דמותו של טומי בסרט, יצא לחופשה עם תום צילומי הסרט ולא השתתף לאחר מכן בצילומים לפוסטרים.

לפני יציאת הסרט בארצות הברית נערכו מחדש 20 הדקות הראשונות והוחלפו בהן הדיאלוגים, מחשש שהצופים האמריקנים יתקשו להבין את המבטאים הסקוטים הכבדים והסלנג בהם משתמשות הדמויות. הדיאלוגים המקוריים הוחזרו לאחר מכן עם יציאתו מחדש של הסרט בגרסת במאי ב-DVD בשנת 2004.

משמעות שם הסרט הוא "צפייה ברכבות" (Train Spotting), תחביב נפוץ בבריטניה שאינו קשור לצריכת סמים, אך אין כל התייחסות לכך בסרט עצמו. השם לקוח מפרק בספר שלא עובד לסרט הקולנוע בו הדמויות בגבי ורנטון פוגשות באביו של אחד מהם בתחנת רכבת נטושה והלה שואל בהומור אם הגיעו על מנת לצפות ברכבות.

פסקול[עריכת קוד מקור | עריכה]

Picto infobox music.png
Trainspotting #1: Music from the motion picture
Trainspottingsoundtrack.jpg
הוקלט 1996
סוגה פסקול
אורך 75:14
חברת תקליטים Capitol Records

טרייספוטינג (פסקול) הם שני אלבומים המכילים את השירים מתוך הסרט טריינספוטינג.

אופי שני האלבומים הוא פסיכדלי והם מכילים רוק פסיכדלי, פוסט פאנק, בריטפופ ומוזיקה אלקטרונית. סדר השירים באלבום הראשון זהה לזה שבסרט, מה שיוצר תחושה דומה לזו של השלבים בהם נמצאים גיבורי העלילה. הפסקול הראשון יצא ב-9 ביולי 1996 ואילו השני יצא ב-21 באוקטובר 1997. האלבום השני מכיל שירים שבהמשך הסרט ולא נכנסו לתקליט הראשון מבחינת הזמן, שירים שברקע העלילה, ושירים שלא נכנסו לשלב האחרון בסרט, אך שימשו כהשראה ליוצרי הסרט.

אלבום 1[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. "Lust for Life" - איגי פופ
  2. "Deep Blue Day" - בריאן אנו
  3. "Trainspotting" - פרימל סקרים
  4. "Atomic" - סליפר
  5. "Temptation" - ניו אורדר
  6. "Nightclubbing" - איגי פופ
  7. "Sing" - בלר
  8. "Perfect Day" - לו ריד
  9. "Mile End" - פאלפ
  10. "For What You Dream Of" (Full on Renaissance Mix)" - בדרוק מארח את KYO
  11. "2:1" - אלסטיקה
  12. "A Final Hit" - לפטפילד
  13. "Born Slippy .NUXX" - אנדרוורלד
  14. "Closet Romantic" - דיימון אלברן

אלבום 2[עריכת קוד מקור | עריכה]

Picto infobox music.png
Trainspotting #2: Music from the motion picture, Volume 2
Trainspottingsoundtrack2.jpg
הוקלט 1996
סוגה פסקול
אורך 71:56
חברת תקליטים Capitol Records
  1. "Choose Life" - פרויקט PF ויואן מקגרגור
  2. "The Passenger" - איגי פופ
  3. "Dark and Long (Dark Train)" - אנדרוורלד
  4. "Carmen Suite No.2" - ז'ורז' ביזה
  5. "Statuesque" - סליפר
  6. "Golden Years" - דייוויד בואי
  7. "Think About The Way" - אייס MC
  8. "A Final Hit" - לפטפילד
  9. "Temptation" - גן עדן 17
  10. "Nightclubbing (Baby Doc Remix)" - איגי פופ
  11. "Our Lips are Sealed" - פאן בוי 3
  12. "Come Together" - פרימל סקרים
  13. "Atmosphere" - ג'וי דיוויז'ן
  14. "Inner City Life" - גולדי
  15. "Born Slippy .NUXX" (Darren Price Mix) - אנדרוורלד

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Alexander Walker (אלכסנדר ווקר), Icons in the Fire: The Rise and Fall of Practically Everyone in the British Film Industry 1984-2000, הוצאה: Orion Books, שנת פרסום 2005 עמ' 237
  2. ^ הכנסות הסרט טריינספוטינג, מתוך אתר Box Office Mojo, כניסה אחרונה בתאריך 25/03/13
  3. ^ הסרט הבריטי הטוב ביותר: טריינספוטינג, nrg מעריב, 2/9/2009 ‏