דיימון אלברן
| דיימון אלברן | |
|---|---|
 דיימון אלברן ב־2010 |
|
| מידע כללי | |
| תאריך לידה | 23 במרץ 1968 |
| מקום לידה | קולצ'סטר  |
| שנות פעילות | 1988— היום |
| סוגה | בריטפופ, היפ הופ, מוזיקה אלקטרונית, מוזיקה אפריקאית |
דיימון אלברן (נולד ב-23 במרץ 1968) הוא מוזיקאי, זמר ומפיק בריטי, זוכה פרס הגראמי. במהלך הקריירה שלו כמוזיקאי, אלברן היה שותף למספר הרכבים מצליחים: הוא הקים את להקת הבריטפופ בלר, שותף בלהקה הווירטואלית הגורילז (תחת השם הבדיוני "2D"), ובלהקת סופרגרופ חסרת שם, שהוציאה את האלבום The Good, the Bad & the Queen.
תוכן עניינים |
[עריכה] תחילת דרכו
אלברן נולד בוואיטצ'אפל בשנת 1968, ולאחר מכן עזב עם משפחתו לקולצ'סטר. בבית הספר למד פסנתר, גיטרה, וכינור. בתקופה זו הכיר את גראהם קוקסון, כשהיה בן 12.[1] בהמשך למד דרמה, והצטרף להרכב הסינת'פופ "Two's a Crowd". בגיל 15 הוא זכה בתואר "המלחין הצעיר של השנה" בתחרות אזורית.
[עריכה] עם בלר
 |
ערך מורחב – בלר |
בזמן שהיה תלמיד, הקים יחד עם חברו קוקסון את הלהקה "The Circus" ("הקרקס"). בהמשך הוסיפו ללהקה את המתופף דייב רוונטרי ואת הבסיסט אלכס ג'יימס, ושינו את שם הלהקה ל־"Seymour". לאחר זמן קצר, שינו שוב את שם הלהקה, הפעם ל־"Blur". אלבומם הראשון, Leisure (1991), אשר נטה בסיגנונו למוזיקת שוגייז קיבל ביקורות חיוביות לרוב, אך אלבומיהם הבאים Modern Life Is Rubbish (1993), Parklife (1994) ו־The Great Escape (1995) הביאו להם תהילה ופרסום בבריטניה ובעולם, כשהלהקה הייתה מחלוצות הבריטפופ, והייתה שותפה ל"קרב על הבריטפופ" יחד עם אואזיס.
אלבומם החמישי, Blur (1997), הציג שינוי סגנון המוזיקלי נוסף, הפעם ללו-פיי, ואלבומם הבא, 13 (1999), הושפע ממוזיקה אלקטרונית. אלבום זה מציג את הלהקה בפעם האחרונה בהרכבה המקורי, כשלפני הקלטת האלבום הבא והאחרון שלהם, Think Tank (2003), עזב קוקסון את הלהקה.
הלהקה התפרקה בשנת 2003, והתאחדה בהרכבה המלא למספר מצומצם של הופעות בשנת 2009,[2] כשעדיין לא ברור האם האיחוד יימשך להוצאת אלבום חדש.
מבין להיטיהם: "There's No Other Way" "Song 2", "Beetlebum", "Coffee & TV", "Girls & Boys", ו־"The Universal".
[עריכה] עם הגורילז
|
|
ערך מורחב – גורילז |
בשנת 1998 הקים אלברן יחד עם האנימטור ג'יימי האוולט את הגורילז, להקת רוק אלטרנטיבי / היפ-הופ בידיונית. הלהקה היא למעשה שיתוף פעולה עם מספר מוזיקאים, כשאלברן הוא המוזיקאי היחידי הקבוע בלהקה. בין היתר, מתארחים בלהקה גם שלושת חברי Deltron 3030, שאלברן השתתף באלבום הבכורה שלהם.
הגורילז הוציאו שלושה אלבומים: אלבום הבכורה הנושא את שמם, יצא בשנת 2001. האלבום היה מועמד לפרס מרקיורי, אך המועמדות הוסרה לבקשת הלהקה.[3] אלבומם השני "Demon Days", יצא בשנת 2005. האלבום היה מועמד לחמישה פרסי מרקיורי,[4], מתוכם זכה בתואר שיתוף הפעולה הטוב ביותר בפופ.[5]. אלבומם השלישי Plastic Beach והרביעי The Fall, יצאו ב2010.
מבין להיטיהם: "Tomorrow Comes Today", "Clint Eastwood", "19-2000", "Feel Good Inc.", ו־"Stylo".
[עריכה] פרויקט "הטוב, הרע והמלכה"
ב־2005 התחיל לעבוד עם המפיק דיינג'ר מאוס על אלבום סולו, אך בהמשך הפך הפרויקט להרכב סופרגרופ, עם צירופם של בסיסט הקלאש לשעבר פול סימונון, הגיטריסט והקלידן של הוורב סיימון טונג, והמתופף טוני אלן. ההרכב הוציא את האלבום "The Good, the Bad and the Queen", אלבום קונספט על חיי לונדון, בשנת 2007.
[עריכה] קריירת סולו וכמפיק
בשנת 2002 הוציא את אלבום הסולו הראשון שלו, "Mali Music". האלבום הוקלט במאלי, במהלך שהותו במדינה בשנת 2000 במסגרת פרויקט אוקספם. באותה שנה, כשהיה בניגריה, הקליט עם המתופף טוני אלן, לימים שותפו באלבום "The Good, the Bad & the Queen". בשנת 2003 הוציא את אלבום האוסף "Democrazy", אלבום שכולו הקלטות דמו שהקליט בבתי מלון בארצות הברית במהלך סיבוב ההופעות של בלר לקידום האלבום "Think Tank".
מבין שיתופי הפעולה שלו ניתן למנות את האמנים דלטרון 3030, מאסיב אטאק ואחרים.
במרץ 2010, הדמות הווירטואלית מורדוק ניקלס מהגורילז הודיעה כי אלברן התחיל לעבוד על אלבום סולו, תחת השם Prince Barry.[6]
אלברן הוזכר כאחד מהמועמדים הסופיים לבימוי טקס הפתיחה באולימפיאדת לונדון 2012.[7]
[עריכה] קישורים חיצוניים
- רז ישראלי, קינג קונג: מה סוד ההצלחה של דיימון אלברן?, באתר nrg מעריב, 8 בנובמבר 2011
[עריכה] הערות שוליים
- ^ הביוגרפיה של דיימון אלברן באתר All Music Guide.
- ^ בלר מתאחדים , מאת אלכס פולונסקי, באתר נענע 10.
- ^ גורילז מוותרים על המועמדות למרקיורי , מתוך האתר של ה־BBC.
- ^ המועמדים לפרס המרקיורי שנת 2005.
- ^ רשימת הזוכים בפרס המרקיורי, 2005
- ^ Damon Albarn is going solo as Prince Barry, מתוך אתר NME.
- ^ דיימון אלברן מועמד לבימוי טקס פתיחת האולימפיאדה, מתוך אתר NME.
