יוהאן ויקטור קרמר
 | |
| לידה |
23 באוגוסט 1861 אדמוב, צ'כיה  |
|---|---|
| פטירה |
6 במאי 1949 (בגיל 87) וינה, אזורי הכיבוש באוסטריה |
| מקום לימודים |
האקדמיה לאמנויות בווינה |
| תחום יצירה |
ציור |
  | |
יוהאן ויקטור קרמר (בגרמנית: Johann Victor Krämer; 23 באוגוסט 1861 – 6 במאי 1949) היה צייר וצלם אוסטרי, שפעל בדרך כלל בז'אנר האוריינטליסטי. הוא היה חבר מייסד בזצסיון הווינאי, וקיבל פרסים רבים במהלך חייו.[1]
ביוגרפיה וקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קרמר נולד ב-23 באוגוסט 1861 באדמסטאל. היה בנו של אלווין קרמר, מהנדס מכונות מדרזדן, שהועסק במפעל באדמסטאל שהיה שייך ליוהאן השני, נסיך ליכטנשטיין. הוא קיבל מלגה מהנסיך, שנשאר פטרונו ולמד בבית הספר לאמנויות יישומיות בווינה בין השנים 1878–1881. גוסטב קלימט ופרנץ מאטש היו בין חבריו לכיתה.[2]
בהמשך הוא למד בבית הספר הכללי לציור (Allgemeine Malerschule) של האקדמיה לאמנויות יפות בווינה בין השנים 1881–1883, ולאחר מכן בין השנים 1883–1888, הוא היה תלמידו של הצייר ההיסטורי והאורינטליסט האוסטרי ליאופולד קרל מילר בבית הספר המיוחד לציור היסטורי. קרמר קיבל את "פרס רומא" בשנת 1888 על תיאורו את "משפטו של פאריס", וזכה במלגת הנסיעות הנלווית לפרס. הוא ביקר בפריז, לונדון, מדריד, טנג'יר ובאיטליה בין השנים 1888–1890.
הוא עבר לסטודיו בווינה בשנת 1891, אותו שמר עד מותו, ובשנת 1892 הצטרף למועדון של האמנים החזותיים. הוא הקדיש זמן כמורה אמנות למשפחתו של התעשיין קרל ויטגנשטיין. הוא הצטרף לקונסטלרהאוס בווינה בשנת 1893, והיה חבר מייסד בזצסיון הוונאי, בשנת 1897. עבודותיו הוצגו בתערוכה השנייה של הזצסיון.
בחסותה של לאופולדין ויטגנשטיין, בשנים 1898–1900 הוא היה בנסיעות במצרים ובארץ ישראל והגיע עד אבו סימבל ובעלבק. במצלמת קודאק הוא צילם צילומים רבים, שהם חלק מאוספי מוזיאון אלברטינה.[3]
בשנת 1901 התערוכה ה-11 של הזצסיון הורכבה כולה מיצירותיו, כולל תחילתו של מסע התיעוד למצרים ולארץ ישראל. גם בשנת 1901 הוצגו מספר מיצירותיו במגזין של הזצסיון – "ור סקרום". הוא המשיך להציג בתערוכות, כולל במינכן, ברלין, פראג (1902), גראץ (1904) ולינץ (1910).
בגיל 49 נישא לאמילי פרנצסקה בוהלינגר בווינה ב-1 בינואר 1911 ונולדה להם הבת מריה והבנים הנס וגוסטב. קרמר נותר פעיל גם בזקנתו, אך הוא לא נשאר באוונגרד, במיוחד לאחר שנת 1900. הוא הציג נושאים דתיים נוספים בעבודתו ככל שהתבגר. לאחר שהצטרף לקונסטלרהאוס בשנת 1939 הציג שם בתערוכה קולקטיבית בשנת 1941 בגיל 80.
הוא נפטר בווינה ב-6 במאי 1949 והשאיר אחריו אוסף גדול של עבודות, כולל ציורים בשמן, צבעי מים, גואש ופסטל, כמו כן רישומים ותצלומים רבים והתכתבויות רבות. הוא נהנה ממוניטין משמעותי בראשית חייו, אך בהדרגה פרסומו נמוג עד שנעלם.
מאז 1980, גובר העניין בציור האוריינטליסטי של המאה ה-19 ובחייו וביצירתו.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Schöny (1969). "Krämer, Johann Victor". Österreichisches Biographisches Lexikon 1815–1950 (in German). 4. pp. 185–186.
- ^ Elisabeth Mariel-Seeböck, Johann Victor Krämers Fotografien einer Studienreise in den Orient der Jahre 1898 bis 1900, 2013
- ^ Photograph of J.V. Kramer
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "יוהאן ויקטור קרמר".