בעלבכ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בעלבכ
بعلبك‎
Baalbek(js) 19.jpg
מראה בבעלבכ
מדינה / טריטוריה Flag of Lebanon.svg לבנון
מחוז מחוז אל-בקאע
נפה נפת בעלבכ
שטח 37.42 קמ"ר
גובה 1,170 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר
 ‑ במטרופולין

82,608‏  (נכון ל-2008)
105,000‏
קואורדינטות 34°00′25″N 36°12′17″E
אזור זמן UTC +2

בעלבכ (ערבית بعلبك‎) היא עיר בלבנון השוכנת בבקעת הלבנון בקרבת הגבול הסורי, בגובה 1,170 מטר מעל פני הים. העיר נמצאת על השבר הסורי אפריקני סמוך לקו פרשת המים שבין נהר הליטאני, הזורם דרומה, ובין נהר העאסי (אורונטס), הזורם צפונה. בעלבכ היא בירת מחוז אל-בקאע, ומשמשת כמרכז השלטוני והכלכלי של צפון בקעת הלבנון. היא משמשת גם כמרכז לגידול ולשיווק חשיש וכמעוז החזבאללה‏‏‏[1]. אוכלוסײת העיר שהוערכה בשנת 2008 ב-81,052 איש, היא ברובה שיעית. העיר ידועה במתחם המקדשים שבה, שהוקם על ידי הרומאים בין המאה ה-1 למאה ה-3, ובזכותם הוכרזה בשנת 1984 כאתר מורשת עולמית.

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור שם העיר הוא בימי הפיניקים ובצרוף שמו של האל בעל עם שם המקום "בקע", כלומר "אדון הבקע". ייתכן כי "בקע" היא בקעה או ארץ, אך, לפי גרסה אחרת, משמעותה של המלה היא "עיר"‏‏‏[2]. בתקופה ההלניסטית והרומית כונתה העיר בשם "הליופוליס", כלומר "עיר השמש". בעל בכ זוהתה כ"בעל גד", ששכנה בשטח הצפוני ביותר שכבש יהושע בן נון‏. ‏כך טענו חוקר ארץ ישראל הרב ישראל-זאב הורוביץ‏‏‏[3], זאב וילנאי[4] וכך פירש גם יהודה קיל ב"דעת מקרא"‏‏‏[5], אולם כיום מזוהה המקום עם אתר דרומי יותר, אולי עם זה של בניאס. שם זה מורכב משמו של הבעל, וגד, אליל המזל:

"וַיִּקַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת-כָּל-הָאָרֶץ הַזֹּאת, הָהָר וְאֶת-כָּל-הַנֶּגֶב וְאֵת כָּל-אֶרֶץ הַגֹּשֶׁן, וְאֶת-הַשְּׁפֵלָה, וְאֶת-הָעֲרָבָה; וְאֶת-הַר יִשְׂרָאֵל, וּשְׁפֵלָתֹה. מִן-הָהָר הֶחָלָק, הָעוֹלֶה שֵׂעִיר, וְעַד-בַּעַל גָּד בְּבִקְעַת הַלְּבָנוֹן, תַּחַת הַר-חֶרְמוֹן; וְאֵת כָּל-מַלְכֵיהֶם לָכַד, וַיַּכֵּם וַיְמִיתֵם."

יהשוע י"א, ט"ז-י"ז

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העת העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרידי שני יישובים כנענים התגלו מתחת למקדש יופיטר בבעלבכ - האחד מתקופת הברונזה המוקדמת (2900-2300 לפה"ס)‏[6], והאחר מתקופת הברונזה האמצעית (1900-1600 לפה"ס), לאחר שהפיניקים הגיעו לאזור. שם העיר בא ככל הנראה משם מקדש או של אורקל אשר ניצב במקום, ואשר הוקדש לבעל או לענת. אף שהעיר הוקמה במקום אסטרטגי, סמוך לקו פרשת המים בבקעת הלבנון, לא נודע לה, לפחות בימיה המוקדמים, מעמד מסחרי חשוב, והיא לא נזכרה במקורות אשורים או מצרים.

יוסף בן מתתיהו הזכיר את מסע אלכסנדר מוקדון דרך בעלבכ, בדרכו לדמשק‏‏‏[6]. בתקופה ההלניסטית הוקמה העיר מחדש, וכונתה "הליופוליס" (Ηλιούπολης - "עיר השמש"). היא זוהתה עם אל השמש המצרי רע ועם מקבילו היװני הליוס. היװנים הקימו במה ענקית שיועדה ככל הנראה להקמת מקדש מרכזי, אך זה לא נבנה‏‏ בתקופתם‏[7]. העיר נכבשה בידי גנאיוס פומפיוס מגנוס בשנת 64 לפה"ס, וסופחה לאימפריה הרומית. המקום שמר על חשיבותו כמרכז דתי והמשיך לשמש כאתר עליה לרגל, תוך שהאלים הכנענים מוחלפים ברומײם. בשנת 15 לפה"ס זכתה העיר למעמד קולוניה והייתה לחלק מ"קולוניה יוליה אוגוסטה ביריטוס" (Colonia Iulia Augusta Felix Beritus), היא ביירות של ימינו‏‏‏[8]. מקדש מרכזי נבנה והוקדש ליופיטר, ודמות האל, אשר כונה "יופיטר מהליופוליס", שמרה על מאפײני האלים המקומײם הקדומים. הוא תואר ללא זקן כשהוא אוחז בידיו בשוט, בברק ובענפי חיטה, לצד זוג השװרים שסימלו את הבעל.

מקדש בכחוס

מקדש יופיטר נבנה ברבע השלישי של המאה ה-1 והושלם ככל הנראה בימי נירון קיסר‏‏‏[7]. בד בבד נבנו המגדל והמזבח שבקדמת המקדש והם הושלמו בשנת 100 לערך‏‏‏[9]. בתקופת טריאנוס נבנתה החצר הגדולה ובתקופת אנטונינוס פיוס נבנה מקדש בכחוס. מקדש ונוס הוקם בשלב מאוחר יותר והסתײם בתקופתו של הקיסר קרקלה בתחילת המאה ה-3. החצר המשושה והפרופילאה הוקמו בתקופת פיליפוס הערבי, וסמוך לאתר המרכזי נבנה גם מקדש למרקוריוס. ספטימיוס סוורוס העניק לעיר מעמד עצמאי - היא כונתה "קולוניה יוליה אוגוסטה פליקס הליופוליס" (Colonia Iulia Augusta Felix Heliopolis) והייתה לעיר החשובה בפרובינקיה סוריה שהוקמה בשנת 194.

עם עלײת הנצרות והכרזתה כדת האימפריה בשנת 313, החלו המקדשים לאבד מחשיבותם והם נפגעו מרעידות אדמה. אוסביוס מקיסריה דיװח כי הקיסר קונסטנטינוס הורה על הקמת כנסייה בבעלבכ, ותאודוסיוס הראשון אחריו הרס את פסלי האלילים ואת המזבח בחצר הגדולה, כדי לפנות מקום לבזיליקה נוצרית. הבזיליקה הוקמה תוך שימוש בחומרי הבנײן של המקדשים, והוקדשה ליוחנן בן זבדי. לבסוף הורה יוסטיניאנוס הראשון על העברת שמונה מעמודי מקדש יופיטר אל איה סופיה בקונסטנטינופול.

ימי הבינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערבים כבשו את בקעת הלבנון בשנת 637, לאחר שהביסו את הצבא הביזאנטי בקרב הירמוך. אתר המקדשים בוצר וזכה בשם "אל-קלעה" (الﻗﻠﻌﺔ - "המצודה"), ובחלקו המערבי הוקם במאה ה-7 ובמאה-8 מסגד ומינרט בסגנון אומיה‏‏‏[10]. יוחנן הראשון צימיסקס בזז את העיר בשנת 975 ובשנת 1090 כבשו אותה הסלג'וקים, אך לבסוף השתלט עליה צלאח א-דין בשנת 1187. הצלבנים ניסו לכבשה מספר פעמים אך ללא הצלחה, והיא נותרה בחזקת האיובים. העיר חרבה בסדרת שלוש רעידות אדמה במהלך המאה ה-12, אך נבנתה מחדש. המונגולים בהנהגת הולאגו חאן בזזו את העיר ב-1260 וב-1282 השתלטו עליה הממלוכים. אלה שלטו בה ברציפות, למעט כיבוש קצר מועד בידי טימור לנג ב-1401, עד הכיבוש העות'מאני ב-1517.

העת החדשה והיסטוריה עכשוית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מראה בבעלבכ לאחר תקיפת צה"ל ב-2006

לעיר לא נודעה חשיבות מיוחדת בתקופה העות'מאנית, והיא נשלטה בידי המתואלים. רעידת אדמה קשה פקדה אותה בשנת 1759, והחל במאה ה-18 היא החלה למשוך חוקרים ומבקרים מאירופה. באוקטובר 1898 ביקר בה וילהלם השני בדרכו לארץ ישראל. הוא התרשם מהאתר ושלח אליו צװת ארכאולוגים. זה הגיע לאתר חודש בודד לאחר הביקור, וחקר אותו עד 1905. החל ב-1922 חקרו את האתר צװתים צרפתים, ומאז עצמאות לבנון המשיך המחקר במקום בידי חוקרים מקומײם.

ב-1956 ײסד נשיא לבנון כמיל שמעון את "הפסטיבל הבינלאומי של בעלבכ" הנערך בחודשים יולי ואוגוסט באתר המקדשים הרומים‏[11]. הפסטיבל לא התקײם בעת מלחמת האזרחים בלבנון, בין 1975 ל-1996 ובשנת 2006 בשל מלחמת לבנון השנייה. בפסטיבל נערכים אירועי מוזיקה קלאסית, ג'אז, אופרה, רוק, פופ, בלט, תיאטרון ומוזיקה מסורתית. ב-1984 הכריז ארגון אונסק"ו על העיר כאתר מורשת עולמית. בין נימוקיו נרשם כדלקמן:

"העיר הפניקית שבה סגדו לשלושה אלים, נודעה בשם הליופוליס בתקופה ההלניסטית. היא שימרה את תפקידה הדתי בתקופה הרומית, כאשר מקדש יופיטר מהליופוליס משך אלפי עולי רגל. בעלבכ, על מבניה העצומים, היא אחת הדוגמאות הטובות ביותר לאדריכלות הרומית הקיסרית בשיאה."‏‏‏[12]

העיר נחשבת זה שנים ל"עורף האסטרטגי" של חזבאללה, ובמקום מתגוררים בכירי הארגון. בעיר פועלים מוסדות אזרחײם וצבאײם של חזבאללה, בהם בית החולים "דאר אל-חיכמה" המשרת את לוחמי חזבאללה וכן מדרסה. במהלך מלחמת לבנון השנייה, הופצצה העיר ב-17 ביולי 2006. ב-4 באוגוסט 2006 תקפו כוחות מוסקים של צה"ל, בליװי מטריה אוירית של חיל האויר, את בית החולים. 19 בני אדם נהרגו, 22 נפצעו וחמשה אנשי חזבאללה נלקחו בשבי[1].

מתחם המקדשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעלבכ
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
Baalbek-Layout.jpg
שחזור מתחם המקדשים בבעלבכ: מקדש יופיטר בתװך, משמאל מקדש בכחוס ובקדמת התמונה הפרופילאה ושתי החצרות
מדינה Flag of Lebanon.svg לבנון
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1984, לפי קריטריונים 1, 4
Baalbey tempi.png

הפרופילאה והחצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרופילאה ניצבת בצדו המזרחי של המתחם הארכאולוגי, והגישה אליה היא באמצעות רחבת אבן בצורת חצי עיגול וגרם מדרגות משוחזר בחלקו. הפרופילאה עצמה עשויה מ-12 עמודי גרניט ומשני צדדיה ניצבו שני מגדלים. שלושה פתחים מובילים אל החצר המשושה, מקום בו 30 עמודי גרניט תמכו בעבר באנטבלטורה. בסוף המאה ה-4 או בראשית המאה ה-5 נוספה למבנה כיפה והוא הוסב לכנסייה.

החצר הגדולה הוקמה על ראשו המשוטח של התל, בין החצר המשושה ממזרח למקדש יופיטר ממערב. היא משתרעת על שטח באורך 135 מטר וברוחב 113 מטר‏[13]. מכל צדדיה למעט המערבי הוקמו מבנים מקורים בקמרון חבית אשר תמכו במשטח ושימשו לאחסון וכאורװת. במרכז החצר ניצבו שני מבנים - מזבח ומגדל מראשית המאה ה-1, שנועד ככל הנראה לאפשר מבט על התהלוכות הדתיות שהתקײמו בחצר. מצפון ומדרום לשני המבנים נחפרו בריכות טהרה. החצר הוקפה באכסדרה שבה 128 עמודים, ובגומחות שנקבעו בה נצבו פסלים.

מקדש יופיטר[עריכת קוד מקור | עריכה]

האבן הגדולה בבעלבכ

מקדש יופיטר היה המקדש הגדול והחשוב באתר. אורכו הגיע ל-88 מטר ורוחבו עמד על 44 מטר‏‏‏[13]. הוא הוקף בחומת אבנים שאורך כל אחת הגיע לעשרה מטרים ורחבן עמד על ארבעה עד חמשה מטרים. הפרוסטילון הורכב מ-54 עמודים בגובה 20 מטר כל אחד ובקוטר 2.20 מטר. עמודים אלה נשאו אנטבלטורה בגובה חמשה מטרים, ובה נקבע אפריז מעוטר באריות, שװרים ומוטיבים מעולם הצומח.

בקצהו האחורי של המקדש מונחות שש אבנים שמשקל כל אחת מהן כ-400 טון. על אבנים אלה נחות שלוש אבנים ענקיות שמשקל כל אחת בין 750 ל-1,000 טון. שלוש האבנים המכונות ה"טריליתון" (Trilithon), הן בין האבנים המסותתות הגדולות ביותר שנתגלו עד כה‏‏‏[14]. אבן רביעית המכונה חג'ר אל-חיבלה ("האבן הדרומית") או "אבן האשה ההרה", נותרה מונחת במחצבה במרחק של כ-900 מטר מהאתר, וגדולה מעט באורכה מאבני הטריליתון - מידותיה הן 21.5 מטר על 4.3 מטר על 4.2 מטר. לפי משקל סגולי של 2.5 מוערך משקלה בכ-950 טונות. זאת האבן המסותתת הגדולה ביותר שנחצבה והוסעה ממקומה בעולם העתיק. המקדש ניצב על במה שגובהה 13 מטר מעל לסביבתו וכשבעה מטרים מעל החצר הקדמית. כל ששרד מהמקדש כיום הם ששה עמודים וחלק מהאנטבלטורה.

מקדש בכחוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

דרומית-מזרחית למקדש יופיטר שוכן מקדשו של בכחוס. הוא נבנה במחצית הראשונה של המאה ה-2 והשתמר היטב. הפולחן במקדש זה עשה שימוש ביין ובסמים כאופיום, ותבליטי גפנים וצמחי פרג מעידים על כך. המקדש בנוי על בימה בגובה חמשה מטרים ו-33 מדרגות מוליכות אליו. הוא עשוי מ-48 עמודים שגובהם 20 מטר. הכניסה אליו מתנשאת לגובה 13 מטר ורחבה 7.5 מטר. בפינתו הדרום-מזרחית ניצב מגדל ממלוכי מהמאה ה-15.

מקדש ונוס ומקדש המוזות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקדש ונוס או "המקדש העגול" ("הרוטונדה") ניצב מעט הרחק משני המקדשים האחרים, והוקדש לאלה המקומית של העיר. הכנסייה שהוקמה תחתיו על ידי הביזאנטים הוקדשה לברברה הקדושה הנחשבת עד היום לקדושה המגנה של העיר. לצד המקדש ניצבים שרידי מקדש נוסף שהוקדש למוזות.

יהודים בבעלבכ[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשנה במסכת מעשרות (פרק ה' משנה ח') דנה במעמדו של שום מיוחד וחריף המגיע מהעיר, הנקרא "שום בעל-בכי". במקורות היהודײם החל מימי הביניים יש מספר עדויות על יהודים שהתגוררו במקום. כבר בימי רבי סעדיה גאון, במאה ה-10, התקײמה במקום קהילה יהודית, וחלק מתלמידי ישיבתו באו ממנה. הנוסע בנימין מטודלה ביקר בעיר בשנת 1175, ודיװח כי המקום שימש כאתר נופש ליהודי דמשק, כמו ליהודי עלי ובחמדון. רבי משה אלשייך מספר על מספר יהודים מקומײם, ואף על שנײם מהם שהיגרו לדמשק ונהרגו שם. בשנת 1858 דיװח משה רײשר, חוקר ארץ ישראל מירושלים, על מספר יהודים ספרדים שהתגוררו במקום.

קישורים חיצונײם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שולײם[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 Behind the Battle for Baalbek
  2. ^ Ba'albek: Heliopolis
  3. ^ ‏אנציקלופדיה "ארץ ישראל ושכנותיה", עמ' 166
  4. ^ אנציקלופדיה "אריאל", כרך א-ב, עמ' 981-982
  5. ^ ‏יהודה קיל, דעת מקרא - ספר יהושע, עמ' צ', הערה 47‏.
  6. ^ 6.0 6.1 ‏‏http://content.time.com/time/world/article/0,8599,1222201,00.html?cnn=yes‏]‏
  7. ^ 7.0 7.1 The Temples in History
  8. ^ Libanon, Baalbek Museum
  9. ^ ‏Advisory body evaluation
  10. ^ The Great Mosque
  11. ^ אתר הפסטיבל
  12. ^ ‏‏אתר אונסק"ו‏
  13. ^ 13.0 13.1 The monuments of Baalbeck
  14. ^ Description of the site


דגל לבנון
סמל אונסק"ו
אתרי מורשת עולמית בלבנון

ענג'רבעלבכגבלעמק קדישה ויער ארזי האלצור