ימי הודאה
 |
ערך מחפש מקורות
| |
| ערך מחפש מקורות | |
ימי הודאה הם ימים מיוחדים בלוח השנה העברי, שנקבעו כדי להודות לאלוהים על הנסים שעשה לעם ישראל.
למעשה, שם זה כולל את חנוכה ואת פורים, שמהווים ימי הודאה מוסכמים לכל הדעות, ואת יום העצמאות ואת יום ירושלים, לדעות מסוימות.
שוני מהחגים[עריכת קוד מקור | עריכה]
כדי להעניק לימי ההודאה את מעמדם הנכון, יש להבחין ביניהם לבין החגים. ישנן דעות על-פיהן בחנוכה ובפורים אין זה נכון לאחל "חג שמח", אלא "חנוכה שמח" ו"פורים שמח", אולם דעה זו אינה מקובלת על כל הרבנים.[1] הברכה היידית "א ליכטיגע חנוכה" תתורגם לעברית כ"חנוכה מאיר" או "חנוכה מלא אור". הבחנה זו אינה מקובלת בציבור כיום.
שוני מהותי[עריכת קוד מקור | עריכה]
ימי ההודאה שונים במהותם מהחגים. עם זאת שהתורה נותנת לחלקם טעם של זכירת יציאת מצרים, לחגים שציוויָם מן התורה שבכתב ישנה משמעות מכוננת כמעצבי יסוד של הדת היהודית; אולם ימי ההודאה הם בעלי אופי מכוון, משום שהתייסדו כהתייחסות לאירוע שאירע לאחר מתן תורה.
ימי הודאה שלא שרדו[עריכת קוד מקור | עריכה]
במגילת תענית שחוברה בסוף ימי בית שני, מצוינים ימי חג שמקצתם נהוגים גם בימינו, אך רובם אינם נהוגים עוד. חנוכה ופורים הם שני ימי ההודאה הנהוגים כיום שנזכרים במגילת תענית, וכמו כן נזכר ט"ו באב כיום שמחה, יום שעדיין מצוין לפעמים כיום של שמחה. הימים הנזכרים במגילת תענית נקבעו כימי הודאה ציבוריים, לעומת ימי הודאה פרטיים ומשפחתיים. חנוכה ופורים הפכו לחלק אינטגרלי מלוח השנה היהודי, אולם ימים רבים שנקבעו על ידי חז"ל כימי הודאה לא שרדו, למשל ז' באייר. גישות שונות הועלו לפתרון השאלה מדוע דווקא חנוכה ופורים שרדו[2].
תקנת ימי הודאה חדשים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ריכוז עם ישראל, או התשועה שנוצרה למכלול עם ישראל בעקבות מלחמת העצמאות עוררה פולמוס. כך, דעות מסוימות שאפו לקבוע את יום ה' באייר (יום העצמאות) ליום הודאה כללי הנחגג על ידי מכלול עם ישראל; בהמשך לכך תמכו בקביעת יום כ"ח באייר (יום ירושלים) כיום הודאה כלל יהודי. היו שהתנגדו לקביעות אלו, מטעמים הלכתיים והשקפתיים, והוויכוח במישור ההלכתי וההשקפתי מתקיים אף כיום. תרחישים שונים הובילו לשינוי השקפתי ובעקבותיו לפסילת חלק מימי ההודאה החדשים; כך בעקבות ביצוע תוכנית ההתנתקות והאכזבה מהמדינה, חלקים מן הציבור החרד"לי הצהירו כי לא יקיימו יותר את יום העצמאות כיום הלל והודאה.
ימי הודאה פרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
במשך שנות הגלות נתקנו ונקבעו ימי הודאה שונים על ידי אנשים פרטיים. כך לדוגמה הרמב"ם קבע את יום הצלתו כיום הודאה לו ולצאצאיו. הדבר התקיים בגלל חוסר הריכוזיות של עם-ישראל, והיותו מפורד. בחלק ניכר מהימים תיקנו, או שאפו לתקן, אישים אלו שאותם ימי הודאה פרטיים ימשיכו להיזכר אף על ידי צאצאיהם.
הוספות בתפילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – על הנסים
מהותם של ימי ההודאה השונה משל החגים באה לידי ביטוי גם במיקום ההוספה המיוחדת לאירוע, בתפילה ובברכת המזון. בראש חודש ובחגים מוסיפים את תפילת יעלה ויבוא, ובחנוכה ופורים את תפילת על הנסים (מעטים הנוהגים להוסיפה גם ביום העצמאות). בחנוכה ובפורים קוראים בתורה, וקריאת ההלל נהוגה בחנוכה, ולדעות מסוימות גם בימי הודאה אחרים.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מאמר על אמירת הלל בליל יום העצמאות כיום הודאה, מאת הרב זכריה זרמתי באתר תורת אמ"ת
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ שאל את הרב - חג שמח בחנוכה ופורים, באתר "כיפה".
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף י"ח, עמוד ב'.