קריאת התורה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קריאה בתורה בספר תורה ספרדי

קריאת התורה היא הקראה של פרשה מתוך ספר תורה, לפני ציבור- לפחות מניין. קריאת התורה היא אחת התקנות העתיקות ביותר ביהדות. קריאת התורה נעשית בתפילת שחרית של שבת ושל ימים טובים (קריאה של פרשה ארוכה), וכן במנחה של שבת, ומדי יום שני וחמישי בתפילת שחרית (קריאה קצרה). בנוסף נערכת קריאה בתורה במועדים מיוחדים, כגון בשחרית של ראש חודש, חנוכה ופורים, ובתעניות (בשחרית ובמנחה).

קריאת התורה נעשית מתוך ספר תורה בו כתובים הפסוקים ללא ניקוד, פיסוק וטעמי המקרא. הקורא בתורה מכונה "בעל קורא" ותפקידו לקרוא בתורה באופן מדויק, על פי הניקוד, הפיסוק וטעמי המקרא אותם הוא משנן בעל פה.

קריאה בתורה ועלייה לתורה מהוות מרכיב מרכזי בטקסי בר מצווה כיום.

מקור הדין[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיקון קוראים. ספר שמשמש לאימון בקריאה בתורה. בספר שתי עמודות בכל דף, ובהן טקסט מנוקד וטקסט בכתב של ספר תורה, זה לצד זה.

קריאה בתורה במועדים קבועים היא תקנת חז"ל,‏[1] אם כי ישנם דעות לפיהם חיוב קריאת כמה מארבע פרשיות הוא מהתורה. בזמן שבית המקדש היה קיים נהגה מצוות הקהל, שעיקרה קריאה בתורה על ידי המלך במוצאי יום טוב ראשון של סוכות בשנה שאחרי שנת השמיטה (פעם ב־7 שנים) בבית המקדש.

על פי המסורת, התקנה הראשונית של קריאת התורה בכל שבת, שני, וחמישי, מיוחסת לנביאים בתקופת דור המדבר,‏[2] לאחר שנותרו בני ישראל שלושה ימים ללא לימוד תורה,‏[3] והקריאה במועדים את הקטע המתאים לאותו מועד מיוחסת למשה עצמו.‏[4] לעזרא הסופר מיוחסת תוספת פסוקים בכל קריאה, וכן תוספת במספר האנשים העולים לתורה.‏[5] כן מיוחסת לעזרא הנהגת טעמי המקרא ופיסוקו[דרוש מקור].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

איזכור של קריאת התורה בתנ"ך עצמו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אירוע ובו קריאה בתורה בפומבי מוזכר גם בתנ"ך עצמו, כפי שמסופר בספר נחמיה, פרק ח', על קריאת תורה המונית שנעשתה בתחילת ימי בית המקדש השני:

Cquote2.svg

ויאספו כל העם כאיש אחד אל הרחוב אשר לפני שער המים ויאמרו לעזרא הסופר להביא את ספר תורת משה אשר צוה ה' את ישראל. ויביא עזרא הכהן את התורה לפני הקהל, מאיש ועד אשה וכל מבין, לשמוע ביום אחד לחדש השביעי. ויקרא בו לפני הרחוב אשר לפני שער המים מן האור עד מחצית היום נגד האנשים והנשים והמבינים. ואזני כל העם אל ספר התורה...

Cquote3.svg

על פי התיאור בנחמיה, קריאה פומבית זו הייתה למטרת לימוד המון העם את חוקי התורה והמצוות, ובעקבותיה נערכו שינויים בנושאים שונים.

איזכור במקורות חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזכור לקריאת התורה מופיע בכתבי יוספוס פלביוס, ופילון האלכסנדרוני, שניהם מהמאה הראשונה לספירה (סוף ימי בית שני). גם מחברים רומאים אחרים בני התקופה מוסרים כי היהודים עוסקים בבתי הכנסת בקריאה בתורה ובלמידת חוקיה, אף שתפילת הציבור עדיין אינה מוזכרת בוודאות. על פי זה נראה שהנהגת קריאת התורה מוקדמת לתפילה בציבור.

פעם בכמה זמן מסיימים את התורה?[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקריאה בתורה נהגה בשבתות, וכן בימים שני וחמישי, כאשר קראו חלק קצר מתחילת הפרשה של אותה שבוע. בימי התלמוד נמסר לנו על שני מנהגים מקבילים: בארץ ישראל היו מסיימים את התורה אחת לשלוש שנים (או אחת לשלוש וחצי שנים), ואילו בבבל היו מסיימים אותה אחת לשנה, בשמחת תורה. לפיכך, הפרשיות שקראו כל שבת בארץ ישראל היו קצרות יותר. ככל הנראה מנהג בבל התקבל בארץ ישראל במאה ה-13 בעקבות עולים שעלו לארץ ישראל באותה תקופה.‏[6]

צורת הקריאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגבהת ספר תורה אשכנזי בכותל המערבי

קריאה התורה בבתי הכנסת נעשית מתוך ספר תורה כשר, הכתוב על קלף בדיו מיוחד. הקריאה נעשית באמצעות ניגון טעמי המקרא, כאשר המנגינה של הטעמים שונה מעדה לעדה. בעבר כל עולה לתורה היה קורא בעצמו את חלק הקריאה שלו, אולם מאחר שספר התורה אינו כולל ניקוד, פיסוק ואת טעמי המקרא, על הקורא לשנן אותם בעל פה לפני הקריאה. בשל הקושי התפתח הנוהג המקובל כיום לפיו כל הפרשה נקראת על ידי"בעל קורא", בעוד העולה לתורה קורא יחד עמו בלחש. אצל יהודי תימן השתמר המנהג המקורי, והם עדיין נוהגים שהעולה לתורה קורא בעצמו. גם אצל הספרדים נהוג שעולה לתורה המכיר את הקריאה קורא אותה בעצמו במקום הקורא. נהוג להסתייע במהלך הקריאה ב"יד" מוכספת איתה מצביעים על מקום הקריאה. הקריאה נעשית רק כאשר יש מניין, כלומר עשרה יהודים גברים מבוגרים בנמצא (אצל האורתודוקסים, בזרמים קונסרבטיביים ורפורמים גם נשים משתתפות במניינים).

הקריאה בשבת, שהיא הקריאה המרכזית בימות השבוע מחולקת לשבע חלקים ("עליות"), כאשר לכל עליה מוזמן אדם אחד, המברך ברכה לפני הקריאה וברכה לאחריה וקורא בלחש עם בעל הקורא (או קורא בעצמו בקול רם). הברכות קרויות "ברכות התורה". הגבאי עומד בסמוך לבעל הקורא ואחראי לקריאת האנשים לעלות לתורה אצל האשכנזים נהוג שלאחר הקריאה מגביהים את ספר התורה ומציגים אותו לציבור - "הגבהה", ולאחר מכן גוללים אותו - "גלילה". אצל הספרדים מגביהים את הספר לפני הקריאה, והכינוי לכך הוא "הקמת ספר תורה". אצל התימנים הספר שוכב על התיבה, ומגביהים את היריעה בלבד ולא את כל ספר התורה.

לאחר הקריאה בתורה בשבתות קוראים פרק מיוחד מספרי הנביאים - "הפטרה", הקרויה כך כי היא נוספת לקריאה הרגילה.

נהוג בקהילות אשכנז לעמוד לפני קריאת הפסוק האחרון בכל אחד מחמישה חומשי תורה, וכשהבעל קורא מסיים את קריאת החומש אומר הקהל "חֲזַק חֲזַק וְנִתְחַזָּק", ולאחר מכן חוזר על כך הבעל קורא. מנהג זה מבוסס על דברי הראשונים[7] שהסתמכו על הפסוק בספר יהושע "לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ... הֲלוֹא צִוִּיתִיךָ חֲזַק וֶאֱמָץ" (א', ח-ט). בעבר היה נהוג לומר "חזק חזק חזק", ובדורות האחרונים התגבש נוסח המבוסס על הפסוק בספר שמואל ב' "חֲזַק וְנִתְחַזַּק בְּעַד עַמֵּנוּ וּבְעַד עָרֵי אֱלֹהֵינוּ, וַיהוָה יַעֲשֶׂה הַטּוֹב בְּעֵינָיו" (י', י"ב).‏[8]

ליהודי תימן מספר מנהגים מיוחדים בקריאת התורה:

  • שימור המנהג המקורי לפיו העולה לתורה קורא בעצמו.
  • שימור המנהג שהחל מימות עזרא, לפיו לאחר כל פסוק בתורה נקרא בקול תרגום אונקלוס (ובהפטרה תרגום יונתן), למעט בשני וחמישי ורוב הקריאות שאינן בשחרית. נהוג כי הקורא את התרגום הוא נער או ילד.
  • נהוג שילד עולה שישי.

קריאת התורה נהוגה גם בשבתות וגם בכל שאר החגים, וכן בצומות. גם בתפילת השחרית בימי שני וחמישי קוראים את החלק הראשון מתוך שבע העליות של הפרשה, ומעלים שלושה אנשים. בחגים קוראים מענייני החג, וכך גם בצומות.

סביב קריאת התורה בשבתות התפתחה מסורת של לימוד "פרשת השבוע", כלומר הפרשה שקוראים באותה שבוע. לפיכך, נהוג לחלק את התורה ל"פרשות", ולא לפרקים וכדומה.

עיכוב קריאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – עיכוב קריאה

מרכזיותה של הקריאה בתורה בתפילה הפכה אותה גם למוקד חברתי משפטי. לפי מנהג אשכנז התאפשר למי מבני הקהילה (כולל נשים) שמחה כנגד עוול שנגרם לו על ידי חבר אחר בקהילה או אפילו הציבור עצמו, למנוע את הקריאה בתורה עד אשר התחייב הקהל או אחד מן הפרנסים לסייע בידי הקובל.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ליתר דיוק - תקנת נביאים, ראו בהמשך הערך
  2. ^ כאן וראה את ההקשר בדברי התלמוד שבמקור הבא
  3. ^ בבא קמא פ"ב א
  4. ^ כאן - מסתמך על הפסוק הזה
  5. ^ ראו כאן פירוט תוספות עזרא
  6. ^ חיים סיימונס, הבדלים בקריאת הפרשיות בין בני א"י ובין בני חו"ל, סיני ק"ו (1990), עמ' לד
  7. ^ המנהיג לב ע"א; ארחות חיים, הלכות שני וחמישי אות טו; הובאו בבית יוסף אורח חיים קל"ט וברמ"א שם סעיף יא
  8. ^ "דברי קהלת", פרנקפורט תרכ"ב, עמ' 89


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.