חנוכה

ערך זה עוסק בחג יהודי. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו חנוכה (פירושונים).

חגי ישראל ומועדיו: חנוכה
שם:	חנוכה
נחגג ב:	כ"ה בכסלו ונמשך שמונה ימים עד ב' או ג' בטבת
סיבה:	ניצחון היהודים על היוונים, טהרת המקדש וחנוכת המזבח, נס פך השמן, חלופה לחג הסוכות שלא נחוג.
סמלים:	חנוכייה, נרות חנוכה, אור, לביבות וסופגניות, סביבונים.
מתקשר ל:	פורים, שגם הוא חג שנקבע על ידי חז"ל

חג החנוכה הוא חג יהודי של שמונה ימי הודאה, אותם תיקנו חכמי ישראל בזמן בית המקדש השני לזכר הניצחון במרד החשמונאים, חנוכתו מחדש של בית המקדש ונס פך השמן. החג מצוין באמירת הלל והודאה וכן בהדלקת נרות חנוכה, בשמונת הימים מכ"ה בכסלו עד ב' בטבת או ג' בטבת.‏ חנוכה נחשב כמצווה דרבנן.

שמו של החג

מקור שמם של ימי החנוכה הוא כנראה מלשון חנוכת המזבח, שנערכה לאחר כיבושו וטיהורו של בית המקדש על ידי המכבים, שלזכרה ובתאריך בו התרחשה נחגג החג, כפי שמתואר בספר מקבים א', בדומה לחנוכת המשכן ולחנוכת מקדש שלמה‏‏,‏‏ ובהתאמה לחנוכת בית המקדש השני שהייתה בתאריך דומה‏.

שם נוסף לחג המקובל בעברית החדשה הוא "חג האוּרים". שם זה מובא לכאורה כבר אצל ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו.‏ אולם יש חוקרים הסבורים שאין קשר בין השם הזה, מלשון אש, לכוונתו של יוסף בשימושו במילה היוונית fora, שהייתה לדעתם להתגלות ולהופעה האלוהית המפתיעה ולא לאש.‏

רקע היסטורי

מרד החשמונאים וקביעת החנוכה

המחשת חנוכת בית-המקדש בחגיגות חג החנוכה בניו-יורק, שנת 1880

ערך מורחב – מרד החשמונאים

בשנת 167 לפנה"ס החלו החשמונאים להנהיג את ההתקוממות נגד השלטון הסלאוקי בארץ ישראל, שכונתה "מרד החשמונאים", על רקע גזירות השמד, איסורים שהוטלו על ידי השלטון הזר על קיום מצוות יהודיות עיקריות. בשנת 164 לפנה"ס (שנת ג' תקצ"ז בלוח העברי) הצליחו המורדים לשחרר את ירושלים ובית המקדש משלטון היוונים והמתיוונים, שתחת שלטונם שבת בית המקדש מפעילות כשלוש שנים. אף שהמרד לא נגמר, והלחימה בארץ ישראל המשיכה כעשרים שנים נוספות, נקבע תאריך החג בימי השיא של המאבק - ימי שחרור המקדש וירושלים‏.

לפי המסורת היהודית ניצחו החשמונאים את היוונים בשנת ג'תרכ"ב (138 לפנה"ס), ובשנה שאחרי חנוכת המקדש קבעו לחגוג את חג החנוכה.‏

אזכור חנוכה במקורות קדומים

ציור מהמאה השמונה עשרה המתאר את חג החנוכה

חנוכיות שונות

המקורות הראשוניים לחנוכה הם ספרי המקבים. בספר מקבים א' מסופר על טיהור בית המקדש וחנוכתו בכ"ה כסלו, קביעת חג שמונת ימים באותה שנה, וקביעת החג לשנים הבאות על ידי יהודה המכבי ו'קהל ישראל'.

	ויהי ביום החמישי ועשרים לחדש התשיעי הוא כסלו, בשנת שמונה וארבעים ומאה, וישכימו בבוקר ויעלו עולות על המזבח החדש כמשפט. ויחנכו את המזבח בעצם היום אשר טמאו אותו הגויים, ויהללו לה' בשירים ובכינורות בחלילים ובמצלצלים, ויפלו על פניהם וישתחוו לה' על אשר נתן להם עוז ותשועה, ויחוגו את חנוכת המזבח שמונת ימים. ויעלו עולות ותודות בשמחת לבבם, ויפארו את פני ההיכל בעטרות ובמגיני זהב ויחטאו את השערים ואת לשכות הכוהנים, וישימו את הדלתות. ותהי שמחה גדולה בכל העם כי גלל ה' את חרפת הגויים מעליהם. ויצווה יהודה ואחיו וכל קהל ישראל לחוג את חנוכת המזבח ביום החמישה ועשרים לחדש כסלו שמונת ימים מדי שנה בשנה בהלל ובתודה לה'.
– ספר מקבים א' פרק ד' פס' נ"א- נ"ז

בספר מקבים ב' מסופר גם כן על טיהור המקדש, אך מופיע טעם נוסף לקביעת שמונת ימי החנוכה, כהשלמה לחג הסוכות אותו לא זכו היהודים לקיים באותה שנה:

	(ח) ומאת ה' הייתה זאת לחטא את הבית בעצם היום ההוא אשר טימאו אתו הגויים, והוא יום העשרים וחמשה לירח כסלו. (ט) ויחוגו חג לה' שמונת ימים כימי חג הסוכות, ויזכרו את הימים מקדם בחגגם את חג הסוכות בהרים ובמערות, ויתעו בישימון כבהמות שדה. (י) ויקחו ערבי נחל וכפות תמרים וישירו שיר שבח והודיה לה', אשר נתן להם עוז ותשועה לטהר את בית מקדשו. (יא) ויעבירו קול בכל ערי יהודה לחוג את החג הזה מדי שנה בשנה.
– ספר מקבים ב' פרק י' פס' ח-י"א

הספר אף מצטט איגרת שנשלחה מאנשי ארץ ישראל לאנשי מצרים, בה הם קוראים להם לחוג את חג החנוכה:

	(כא) ועתה כי יש את נפשנו לחוג את יום חנוכת המזבח בעשרים וחמש לחודש כסלו. לא חדלנו מהודיע אתכם לחוג אותו עמנו. (כב) וחגותם אותו כימי חג הסוכות, וכיום אשר מצא בו נחמיה את אש הקודש בשובו לבנות את המקדש ואת המזבח, ויקרב עליו עולות וזבחים לאלוהים
– ספר מקבים ב' פרק א' פס' כ"א-כ"ב

מקור קדום נוסף הוא מגילת תענית בה נאמר בקצרה:

	בעשרין וחמשה ביה חנכת תמניא יומין, די לא למספד בהון
– מגילת תענית כסליו

מקור נוסף המתאר את החנוכה המחודשת של המקדש ואת קביעת החג לדורות הוא יוסף בן מתתיהו בספרו "קדמוניות היהודים":

	ולאחר שטיהרו בקפדנות הכניס בו כלים חדשים: מנורה, שולחן, מזבח, עשויים זהב... אף הרס את המזבח ובנה חדש מאבנים שונות שלא סותתו בברזל. ובעשרים וחמישה לחודש כסלו, שהמוקדונים קוראים לו אפלאיוס, הדליקו נרות במנורה והקטירו על המזבח... וקרה המקרה ודברים אלה נעשו לאחר שלוש שנים באותו יום, שבו נהפכה עבודת-הקדש של היהודים לעבודת-שיקוץ טמאה. כי בית המקדש שהושם על ידי אנטיוכוס, עמד בשממונו שלוש שנים: שאותם דברים אירעו בבית המקדש בשנת מאה ארבעים וחמש, בעשרים וחמישה בחודש אפלאיוס, באולימפיאדה המאה וחמישים ושלש, ובית המקדש נחנך באותו יום, עשרים וחמישה בחודש אפלאיוס, בשנת מאה ארבעים ושמונה, באולימפיאדה המאה וחמישים וארבע... ויהודה חגג עם בני עירו את חידוש הקורבנות בבית המקדש במשך שמונה ימים, ולא הניח שום צורה של שמחה, אלא היטיב לבם בזבחים מפוארים שעלו בדמים מרובים. וכיבד את אלוהים בשירי תהילות ומנגינות עלי נבל ושימח את העם. וגדולה כל כך הייתה חדוותם על חידוש מנהגיהם, שניתנה להם הרשות לאחר זמן רב, בלי שציפו לכך, לעבוד את אלוהיהם, עד שחוקקו חוק לדורות אחריהם לחוג את חידוש העבודה במקדש במשך שמונה ימים. ומאותו זמן ועד היום הננו חוגגים את החג וקוראים לו חג האורים (=fora, חג האש/ההתגלות). ונראה לי שנתנו את הכינוי הזה לחג משום שאותה הזכות (לעבוד את אלוהינו) הופיע לנו בלי שקיווינו לה.
– יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר י"ב

חנוכה מוזכר באופן אגבי בברית החדשה, בשורה על-פי יוחנן (י, כב)‏, כחג שנחוג בתקופת הבית:

	"אותה עת חגגו בירושלים את חג החנוכה. חורף היה."

ניתן למצוא אזכורים קדומים נוספים לחנוכה במספר מקומות במשנה‏, אך ללא פירוט משמעותי על מצוות החג. מההתייחסויות במשנה ניכר כי חנוכה נחגג כחג בהדלקת נר מחוץ לבית, אך ללא הסבר נוסף. לעצם השאלה מדוע רבי יהודה הנשיא לא ייחד מסכת שלמה לחנוכה כפי שייחד לפורים ישנן תשובות שונות בספרות הרבנית והמחקרית‏. בגמרא ישנה התייחסות מפורטת יותר למצוות חנוכה ולעניינים נוספים אשר נקשרו בה ובמלכות בית חשמונאי.

נס הניצחון ונס פך השמן

ערך מורחב – נס פך השמן

בסכוליון, הפירוש קדום למגילת תענית, מצוין חנוכה בפירוט, ובו גם מופיע לראשונה סיפור נס פך השמן: כאשר ביקשו החשמונאים לחדש את פעילות בית המקדש הם נתקלו בבעיה כיון שלא היה בידם שמן זית טהור להדלקת המנורה, עד שלבסוף נמצא פך אחד, שהכיל שמן שהיה צריך להספיק ליום אחד בלבד, אך בפועל, בדרך ניסית הדליקו ממנו את נרות המנורה במשך שמונה ימים, בעקבות נס זה קבעו חכמים להדליק נרות בחנוכה למשך שמונה ימים‏‏:

	"כשנכנסו יונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה יד בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד שהיה מונח בחותמו של כהן גדול שלא נטמא, ולא היה בו להדליק אלא יום אחד, ונעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום שמונה ימים טובים.ומה ראו לעשות חנכה שמונה ימים, והלא חנוכה שעשה משה במדבר לא עשה אלא שבעת ימים, שנאמר ומפתח אהל מועד לא תצאו שבעת ימים וגומר, ואומר ויהי המקריב ביום הראשון את קרבנו וגומר, ובשביעי הקריב אפרים?! וכן מצינו בחנוכה שעשה שלמה, שלא עשאה אלא שבעת ימים, שנאמר כי חנכת המזבח עשו שבעת ימים, והחג שבעת ימים. מה ראו לעשות חנכה זו שמנה ימים? אלא בימי מלכות יון נכנסו בני חשמונאי להיכל, ובנו את המזבח, ושדוהו בשיד ותקנו בו כלי שרת והיו מתעסקין בו שמונה ימים"
– מגילת תענית, על חודש כסלו, בתרגום לעברית

במקור זה, נס פך השמן אינו מופיע כהסבר בלעדי לכך שהחג נחגג שמונה ימים, ובצידו מופיע ההסבר שזהו זכר לשמונת ימי חידוש המזבח בידי בני חשמונאי.

תיאור זה, המוכר בעיקר ממסכת שבת בתלמוד הבבלי, שונה מהמסופר במקורות הקדומים יותר, והוא הראשון שמספר על נס פך השמן, ומוסיף אותו לצד הניצחון במלחמה המתואר כבר במקורות הקודמים.

בעל הניסים, תוספת לתפילת שמונה עשרה ולברכת המזון הנאמרת בימי החנוכה, מודגש הניצחון הניסי במלחמה, שמלחמת השחרור משעבוד מלכות יוון הושגה באופן ניסי.

	על הניסים, ועל הפורקן, ועל הגבורות, ועל התשועות, ועל הנפלאות, ועל הנחמות ועל המלחמות שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה... כשעמדה מלכות יוון הרשעה על עמך ישראל להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך ואתה ברחמיך הרבים עמדת להם בעת צרתם... מסרת גיבורים ביד חלשים, ורבים ביד מעטים, וטמאים ביד טהורים, ורשעים ביד צדיקים, וזדים ביד עוסקי תורתך, ולך עשית שם גדול וקדוש בעולמך, ולעמך ישראל עשית תשועה גדולה ופורקן כהיום הזה. ואחר כן באו בניך לדביר ביתך ופינו את היכלך וטיהרו את מקדשך והדליקו נרות...
– תפילת שמונה עשרה וברכת המזון

במהלך הגלות קיבלו נס פח השמן ונצחיות תורת ישראל הדגשה והבלטה ואילו השחרור והחירות פחות הובלטו^{[דרוש מקור]}. יש המסבירים^{[דרוש מקור]} את השינוי בדגשים אלה בכך שלאחר הכיבוש הרומאי היה קשה ומסוכן לחגוג חג בעל משמעות לאומית ולכן בחרו חז"ל להדגיש פן אחר של ימי החנוכה, כזה שיש לו משמעות גם בזמן החורבן והגלות.

שמונת ימי החג

הסברים נוספים לכך שחג החנוכה נמשך שמונה ימים מופיעים בספרי חשמונאים. לפי ספר חשמונאים א (פרק ד), חנוכת המזבח שעשו המכבים במשך שמונה ימים (כמו חנוכת המשכן וחנוכת בית המקדש הראשון שנמשכו שמונה ימים) נקבעה לדורות.

ספר חשמונאים ב (פרק י), מציע הסבר נוסף: כיוון שלא יכלו לחגוג באותה שנה את חג הסוכות, עשו לו זכר לאחר שחרור ירושלים:

	ויחוגו את שמונת הימים בשמחה כחג הסוכות בזכרם את רעותם לפני זמן מה בחג הסוכות בהרים ובמערות כחיות השדה. ועל כן בענפי עץ עבות ובענפי הדר ובכפות תמרים בידיהם הודו לאשר הצליח בידם לטהר את מכונו. ובדעת כולם נמנו וקבעו לכל עם היהודים לחג מידי שנה בשנה את הימים האלה.
– ספר חשמונאים ב', פרק י'

חג החורף

בתלמוד הבבלי ובמדרש בראשית רבה יש אזכורים לחגי אמצע החורף שלא בהקשר לחנוכה. ציון התקופה בה הימים מפסיקים להתקצר ומתחילים להתארך. בתקופה זו מתחדשת האופטימיות כיוון שהעולם שהלך ושקע בחשיכה מתחיל להתמלא בהדרגה באור. המדרשים בתלמוד מספרים על אדם הראשון שראה את השמש השוקעת לראשונה בחייו ונבהל, ומקשרים את הסיפור לחג אמצע החורף:

	תנו רבנן: לפי שראה אדם הראשון יום שמתמעט והולך, אמר: אוי לי, שמא בשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי וחוזר לתוהו ובוהו, וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים, עמד וישב ח' ימים בתענית ובתפלה, כיון שראה תקופת טבת וראה יום שמאריך והולך, אמר: מנהגו של עולם הוא, הלך ועשה שמונה ימים טובים, לשנה האחרת עשאן לאלו ולאלו ימים טובים. הוא קבעם לשם שמים, והם קבעום לשם עבודת כוכבים.
– מסכת עבודה זרה ח ע"א

חנוכה חל סמוך ל-22 בדצמבר, שהוא יום ההיפוך החורפי, שבו בחצי הכדור הצפוני הימים מתחילים להתארך. מכאן גם ברור מוטיב האור והדלקת הנרות שבחג, המסמלים את גירוש החושך. המדרש בבראשית רבה מזכיר גם את האש כמתנה שנתן האל לאדם החושש מהחשכה, במעשה שמזכיר את המיתוס היווני אודות פרומתאוס.

היסוד החקלאי

על פי הרב יואל בן נון חג החנוכה קשור לסיום מסיק הזיתים והפקת השמן.‏ על פי המשנה (ביכורים א, ו), חנוכה היה סוף מועד הבאת הביכורים: "מהחג ועד חנוכה, מביא ואינו קורא; רבי יהודה בן בתירה אומר, מביא וקורא" ובפרט הבאת ביכורי הזית שזמן מסיקתו חל בין סוכות לבין חנוכה. לפי הבנתו במועד זה היה חג חקלאי שבו הדליקו נרות בשמן זית, כנראה כבר מתקופת בית ראשון. גם ד"ר ישראל רוזנסון סובר כי לפני מרד החשמונאים היה חג שמן קדום שנדחק מפני ניצחונם של החשמונאים.‏

מצוות ומנהגי החג

הדלקת נר חנוכה

האדמו"ר מסאטמר הרב אהרן טייטלבוים בהדלקת נרות חנוכה

נרות חנוכה דולקים בחנוכיה

ערך מורחב – הדלקת נרות חנוכה

הדלקת נר חנוכה היא המצווה המאפיינת אותו במיוחד, ולפיה יש להדליק נר בכל ערב מערבי החנוכה (החל מיום כ"ד בכסלו בערב, ואילך) לאחר שקיעת החמה (למעט בערב שבת בו מדליקים קודם שקיעת החמה). ההדלקה היא בבית, במקום הנראה כלפי חוץ, כגון בפתח הבית או בחלון הנראה אל רשות הרבים, מכיוון שמטרתה של ההדלקה היא לפרסם את הנס.‏‏‏ מצווה זו מופיעה באופן מרומז כבר במשנה, אולם כתובה באופן מפורש רק בתלמוד. מקובל להשתמש בחנוכייה לצורך הדלקת הנרות, אך הדין המקורי מדבר על נרות בודדים.

מעיקר הדין מספיק להדליק נר אחד בכל לילה, עבור כל בני הבית, ואילו המהדרין במצווה מדליקים נר אחד עבור כל אחד מדיירי הבית, והמהדרין מן המהדרין מוסיפים בכל יום נר נוסף לכל אדם, וכך התקבל המנהג בתפוצות ישראל שכולם נוהגים כמהדרין מן המהדרין‏. על פי הרמ"א מנהג המהדרין מן המהדרין קובע שכל אחד מבני הבית החייבים במצוות מדליק וממצוות חינוך גם קטן המגיע לגיל חינוך מדליק‏. בעדות המזרח נהגו על פי פסקו של השולחן ערוך שכל בני הבית יוצאים ידי חובה בהדלקת בעל הבית‏.

הלל הודאה וקריאת התורה

המצווה העיקרית‏ בחנוכה היא אמירת ההלל. בכל אחד משמונת ימי החנוכה אומרים הלל שלם לאחר תפילת העמידה של תפילת שחרית, ומברכים ברכה לפני ה"הלל" ולאחריו, כמו בשלוש רגלים. בכל אחת מתפילות העמידה ובכל עת שאומרים ברכת המזון לאחר סעודה, אומרים בהן את "על הניסים" כהודאה על הניסים שארעו לנו. בכל אחד מימי החנוכה קוראים בתורה ומעלים שלושה אנשים. הקריאה בתורה מספרת על קרבנות הנשיאים בחנוכת המשכן המוזכרים בפרשת "נשא" בספר במדבר. שנים עשר נשיאי השבטים חנכו את עבודות המשכן ואת עבודת הקורבנות שנעשתה בו, ובכל אחד משמונת ימי החג קוראים את סדר התנדבותו של אחד הנשיאים. ביום השמיני קוראים את הקטע "ביום השמיני" עד לסיום הפרשה כולה. וכן מוסיפים לכך את הפסוקים הראשונים של הפרק הבא בספר במדבר, המדברים על הדלקת הנרות במנורת המשכן על ידי אהרן הכהן.

שמונת ימי חנוכה נחשבים ל"ימים טובים" מדרבנן, ולפיכך אסורים בהספד ובתענית, ואולם מותרים בעשיית מלאכה. ונוהגות הנשים שלא לעשות מלאכה בזמן שהנרות דולקים.

משחק בסביבון

סביבון חנוכה

ערך מורחב – סביבון

הילדים נוהגים לשחק בחנוכה בסביבון, שעליו מופיעות אותיות בשתי גרסאות. בישראל האותיות הן נגה"פ, שפירושן "נס גדול היה פה", ובגולה: נגה"ש, שפירושן "נס גדול היה שם" (ויש אומרים שאין אלה אלא כללי המשחק בסביבון בשפת יידיש).

דמי חנוכה

ערך מורחב – דמי חנוכה

נהוג לתת לילדים "דמי חנוכה" (או "מעות חנוכה"), שהם באופן מסורתי מטבעות בשווי נמוך. שוקולטיירים אמריקאיים מן המאה העשרים עיצבו מטבעות שוקולד עטופות בעטיפת מתכת דקה בצבע זהב או כסף, שמשמשים לפעמים כתחליף למטבעות אמיתיים.

מאכלי החג

סופגניית חנוכה

נוהגים לאכול לביבות, סופגניות וספינג'. מאכלים אלה מטוגנים בשמן רב, ויש בהם כדי להזכיר את נס פך השמן. יש הנוהגים להרבות גם באכילת מאכלי חלב לזכר הנס בו יהודית הרגה את הולופרנס, שר הצבא של נבוכדנצר בעזרת האכלתו במוצרי חלב.‏

זאת חנוכה

ערך מורחב – זאת חנוכה

היום האחרון של החג קרוי במקורות שונים זאת חנוכה, משום שבקריאת התורה של יום זה נמצאות המילים "זאת חנוכת המזבח". ליום זה משמעות רבה בכתבי המקובלים והחסידות.

החנוכה בגלות ובמדינת ישראל

חנוכייה אלקטרונית ענקית שהניחו אנשי חב"ד במרכז העיר שיקגו

המסר העיקרי של חנוכה הוא ניצחון חופש הפולחן הדתי, שבו עם ישראל הצליח להתגבר על אומה פגנית שניסתה לעקור אותו מדתו. חנוכה הפך לחג מרכזי בתרבות היהודית, במפנה ההיסטורי שחל עם התעצמותו של תהליך הציונות. מוסדות החינוך הציוניים החליטו להדגיש את חשיבותו של החג, והפכו אותו לאחד מעמודי התווך של היהדות המודרנית^{[דרוש מקור]}.

ההסבר המקובל לעובדה זו הוא שימי החנוכה מצוינים לכבוד ניצחון החשמונאים על היוונים והמתיוונים. אם כך, מרד החשמונאים הינו פעולה אקטיבית אשר נקט הפלג היהודי המסורתי, כנגד שלטון חיצוני וכנגד מגמות ההתבוללות. פעולה אקטיבית שכזו, מנוגדת לאתוס הגלותי בדבר האיסור על פעולה אקטיבית לשינוי המצב. היהדות הגלותית אימצה דפוסי פעולה פאסיביים במכוון, מתוך תפיסה כי יש להשאיר לאל את הזכות לעצב את תהליכי ההיסטוריה. אם כן, רעיון המרד הפעיל נחשב לרעיון פגום מבחינה חינוכית.

על פי הסבר זה, נדחק החנוכה לתודעה משנית, שכן הוא מסמל נסיון אקטיבי לשינוי היסטורי, באופן המנוגד לתפיסת העולם הגלותית. כמו כן, עבר משקלו של נס פך השמן להיות המשמעות העיקרית של החנוכה, שכן הוא מבטא את מעורבותו של האל במרד, ומוריד ממשקלה של הפעולה האקטיבית.

יש הטוענים^{[דרוש מקור]} שחז"ל כאשר תקנו את חגיגת חג החנוכה ועיצבו את דמותו עד הציונות, עשו זאת לאחר נסיון של ארבע מרידות כושלות של יהודים באימפריה הרומית, שהאחרונה שבהן, מרד בר כוכבא, הביאה לשואה בקרב העם היהודי היושב בציון. אותן מרידות נערכו בין היתר בהשראת זכר הניצחון של מרד החשמונאים, ייתכן וכאן נעוץ ההסבר מדוע חז"ל ניסו לטשטש את עקבות ערכי המרד בחג^{[דרוש מקור]}.

לעומת דפוס החשיבה הגלותי, האתוס הציוני התמקד בנסיון אקטיבי להביא ליישוב ארץ ישראל, מתוך החלטה מודעת. על פי ההסבר המקובל, אימצה הציונות את ימי החנוכה בשל ערכם החינוכי, כמסמל תהליך בנייה מכוון של העם היהודי, על מנת לשרת את הציונות כתנועה חברתית פעילה ויוצרת.

הדיכוטומיה הבאה לידי ביטוי במקור ימי החנוכה, נס דתי וניצחון לאומי, משתקפת באופן ציון הימים האלו בישראל. יש המדגישים את הנס הדתי: נס פך השמן ועזרת ה' בהשגת הניצחון, ולעומתם יש המדגישים את הניצחון המלחמתי הלאומי. דוגמה להדגשת הבחינה הלאומית שבחנוכה היא השיר "אנו נושאים לפידים" (מלים: אהרון זאב, לחן: מרדכי זעירא), שהפך לאחד מסמלי החנוכה המודרניים (ומושר גם בטקס הדלקת המשואות ביום העצמאות). שיר זה מעלה על נס את האקטיביות של המורדים היהודים, ומדגיש כי "נס לא קרה לנו", באופן מנוגד לרעיון נס פך השמן:

חנוכיות וסביבונים, נר שמיני של חנוכה

	אָנוּ נוֹשְׂאִים לַפִּידִים בְּלֵילוֹת אֲפֵלִים. זוֹרְחִים הַשְּׁבִילִים מִתַּחַת רַגְלֵינוּ ... נֵס לֹא קָרָה לָנוּ - פַּךְ שֶׁמֶן לֹא מָצָאנוּ. בַּסֶּלַע חָצַבְנוּ עַד דָּם - וַיְּהִי אוֹר!

דוגמה דומה מצויה בשירה של נעמי שמר "שבחי מעוז" - שיר הלל למעוזי צה"ל שנכתב בעקבות ביקור שערכה המשוררת בשנת 1970 במעוז צה"ל בו הדליקו החיילים חנוכיה מתרמילי פגזים:

	מעוז צור ישועתי לך נאה לשבח הרחק הרחק ליד ביתי הפרדסים נתנו ריח

שמר משתמשת בביטוי "מעוז צור ישועתי", שבמקורו בפיוט "מעוז צור" מתייחס לה', ומכוונת אותו לצה"ל.

בעת החדשה בגולה השתנה מעמדו של חג החנוכה בצורה דרמטית. בעוד שעם יציאתם של היהודים לחברה הכללית בארצות אלו החלה היחלשות בציונו של חג החנוכה^{[דרוש מקור]}. סקרים סטטיסטיים^{[דרוש מקור]}, כמו גם נאומים של רבנים מזרמים שונים במאה ה19 ובתחילת המאה ה20^{[דרוש מקור]}, בארצות אירופה ובצפון אמריקה אף העידו כי חג החנוכה עתיד להיעלם מלוח השנה של מרבית היהודים במערב. הרי שבשל תהליך המסחור של חג המולד, שהתרחש במלוא עוזו לאחר מלחמת העולם השנייה הפך חנוכה לחג מרכזי בלוח השנה היהודי בגולה^{[דרוש מקור]}. היהודים שחיפשו מקבילה יהודית לחג המולד מצאו אותו דווקא בחג החנוכה, שהפך בשל כך לחג מרכזי שמקדש את ה'אור' שהפך ממסמל גבורה לכזה שמסמל חירות ונאורות. ישנם חוקרים הטוענים כי תהליך מרכוז חג החנוכה לא נגרם רק בשל הסמיכות לחג המולד אלא גם בשל השפעות ממדינת ישראל, שם חנוכה הפך לחג גבורה ציוני. במקביל התפתח במשפחות יהודיות-נוצריות בתחילה בגרמניה שלפני השואה וכיום בעיקר בארצות הברית חג בשם כריסמוכה, שהוא סינקרטיזם של חג המולד וחנוכה.

נשים בחנוכה

ילדה מדליקה נרות חנוכה

בחנוכה מתייחדות כמה הלכות המיוחדות לנשים. נשים חייבות במצוות הדלקת נר חנוכה למרות שבדרך כלל הן פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן.‏ הטעם המובא לכך הוא: "שאף הן היו באותו הנס"‏. למעשה, בדרך כלל אישה נשואה יוצאת ידי חובה בהדלקה של בן זוגה, בין לפי מנהג הספרדים ובין לפי מנהג האשכנזים משום ש"אשתו כגופו"‏. אמנם כאשר הבעל לא מדליק (בשל העדרות מהבית או בשל סיבה אחרת) חייבת האישה להדליק בעצמה, ובהדלקה זו היא מוציאה ידי חובה גם את בעלה. גם לפי מנהג האשכנזים שכל אחד מבני הבית מדליק לעצמו יש שנהגו שגם ילדות ונשים שאינן נשואות מדליקות ויש שנהגו שאינן מדליקות.‏ הלכה נוספת הקשורה להדלקת נרות היא מנהג הנשים להימנע מעשיית מלאכה בזמן שהנרות דולקים.

אם ובתה מדליקות נרות חנוכה

בקהילות מסוימות נהגו לציין ביום השביעי של חנוכה את גבורת הנשים כי "גם הן היו באותו הנס". מזכירים כמה מן הגיבורות הקשורות לחג, בהן יהודית, שלפי מסורות אחדות הייתה אחותם של החשמונאים, שהתחילה את המרד. נהוג גם להזכיר את יעל שהרגה את סיסרא, ועוד.‏

לקריאה נוספת

עיינו גם בפורטל:
	פורטל שבת ומועדי ישראל

• חג החנוכה ונס פך השמן: תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף כא, עמוד ב'.
• חנוכה כחג החורף: תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה ח' א' ; מדרש בראשית רבה, פרשה י"א, ב.
• יום-טוב לוינסקי, ספר המועדים, הוצאת דביר.
• "ספר התודעה", הוצאת "א" מכון להוצאת ספרים.
• שלום עליכם, "מעות של חנוכה" - סיפור המתאר את אווירת החנוכה ומנהגיו.
• אליעזר שביד, ספר מחזור הזמנים, הוצאת עם עובד, 1984 - ניתוח על משמעות החג והתפתחותו.
• חג החנוכה במקומות שונים - לפני השואה, בתקופת השואה ולאחריה, בתוך "מבעד לעדשת ההיסטוריה: מבחר תצלומים מאוספי יד ושם", אתר יד ושם
• חג החנוכה לפני השואה, בתקופת השואה ולאחריה - תערוכה מקוונת באתר יד ושם

קישורים חיצוניים

מידע על החג

• חנוכה באתר כיפה
• הערך חנוכה, באתר ויקישיבה
• חנוכה, באתר שיטים - מכון החגים
• חנוכה, באתר אמי"ת
• חנוכה, באתר אמונה
• חנוכה, באנציקלופדיה ynet
• דף המכיל שיעורים, שאלות, ספרים ועוד - הכל על חנוכה, באתר ישיבה
• חנוכה, באתר בית חב"ד
• חנוכה, באתר אחינו
• חנוכה, באתר חג שמח
• חנוכה, באתר חברותא
• חנוכה חג האורים, באתר מט"ח
• עוז אלמוג, חנן אלפר, חיים קליגר, ‏התפישה החרדית של החג, באתר "אנשים ישראל - המדריך לחברה הישראלית"
• פך השמן - נס חנוכה, באתר "חופש"

הלכות וטקסטים

• הלכות החנוכה של הרמב"ם - הרקע, ההלל, ההדלקה וחשיבות המצוה
• הלכות חנוכה בקיצור שולחן ערוך

• סדר הדלקת נרות חנוכה, רגיל, באתר ישיבה
• שאלות טריוויה על מנהגי חנוכה, אתר "ערכים"
• דפי לימוד לחנוכה באתר מדרשת
• סדר הדלקת נרות חנוכה להורדה, באתר אחינו

מולטימדיה

• קבצים להאזנה: הדלקת הנרות, מעוז צור ועוד, בנוסחים ובמסורות שונות, מאוספי הפונותיקה הלאומית
• שירי חנוכה באתר שירונט.
• אוֹר או אוּר, הרב ש"י זוין
• הרב אורי שרקי, שיעורים על חנוכה, סדרת שעורים על חנוכה, מתוך האתר של הרב אורי שרקי ואתרים אחרים.
• הקלטות, סרטים, מאמרים ועוד, הכל על פיוטי חנוכה באתר הזמנה לפיוט

מאמרים

• יוסף יהלום, "לבשר בחוצות יבנית כי קיצצה חנית כל לשון יוונית", באתר הארץ
• הרב דניאל אפשטיין, פוגה לשמונה נרות חנוכה, מאמר לאור גישתו של הפילוסוף עמנואל לוינס
• הרב שלמה יוסף זווין, אוֹר או אוּר,
• הרב אליהו רחמים זייני, "מאי חנוכה?", מאמר מקיף המאיר באור חדש את מה שהגיע לידינו בדורות האחרונים מספרות חז"ל על מהות החג, מקורו, והרקע ההיסטורי, אתר ישיבת "אור וישועה" (מתוך הספר "עץ ארז" חלק ב', תשס"ד)
• הרב אורי שרקי - "חירות ואור".
• חנוכה מזווית אחרת, אתר ערכים

הערות שוליים

ג'תרכ"ב - נס חנוכה

הבהרה: ויקיפדיה איננה מקור לפסיקות הלכה.