ימי אור האחרונים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: הגהה, ויקיזציה ועוד.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: הגהה, ויקיזציה ועוד.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.
ימי אור האחרונים
Last Days of Ur
מידע כללי
מאת נתן אלתרמן
שפת המקור עברית ישראלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מחזה
הוצאה
מקום הוצאה ישראל
תאריך הוצאה 1990
עורך עמית בן יהודה, אילנה קדמי, דבורה גילולה, הדסה מירקין
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ימי אוּר האחרונים הוא מחזה מעיזבונו של נתן אלתרמן בעריכתה של חוקרת הספרות והעורכת, דבורה גילולה, שהתפרסם ב-1990 ועוסק בכישלונה של המדינה החילונית הראשונה.[1]

אלתרמן נפטר ב-1970, בטרם סיים לכתוב את המחזה. באפריל 1980, דבורה גילולה הוזמנה למוסדו של נתן אלתרמן בידי הסופר והמתרגם מנחם דורמן, וערערו בשאלה האם ניתן להוציאו לאור. לאחר חודשים של "עבודה רצופה ומאומצת", המחזה יצא לאור בידי עמית בן יהודה, אילנה קדמי, הדסה מירקין ודבורה גילולה, אשר שיפצו ושיפרו את הטקסט, והספר יצא בהוצאת הקיבוץ המאוחד.[2][3]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דורמן נתן ליצירה ולכל הקשור בה את השם "גלגמש", כי חלק גדול של חומק ההכנה[דרושה הבהרה] עוסק בעלילות גילגמש, אך למעשה, בשלב מסוים זנח אלתרמן את עיגון היצירה בגילגמש והחליט כי גיבור המחזה יהיה המלך המחוקק אורנמו. אורנאמו, מלך אוּר, מנסה לבנות חברה חילונית, מתקדמת וצודקת. הוא מורד באלים ובכוהניהם ומתמודד עם הבעיות שנוצרו עם סילוק האלים. מפעלו נכשל ונתן אלתרמן מנסה לעמוד על סיבות כישלונה של המדינה החילונית הראשונה בהיסטוריה. הצופה (או הקורא) יבין דבר מתוך דבר, וישלים לעצמו את הנמשל. ״במידה שהדברים משל לזמננו״, כתב אלתרמן, "הרי המשל הוא גם המחשה, אפשרות לומר את הדברים מתוכם, מצד המשמעות שבהם."[4]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ימי אור האחרונים - נתן אלתרמן, באתר www.alterman.org.il
  2. ^ נתן אלתרמן, ימי אור האחרונים, ישראל: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1990, עמ' 5
  3. ^ ⁨ימי אור האחרונים ־ סיפור לא שמח ⁩ | ⁨מעריב⁩ | 16 מרץ 1990 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
  4. ^ נתן אלתרמן, באתר library.osu.edu