עלילות גילגמש
עלילות גילגמש הוא אפוס שומרי, מהיצירות הספרותיות המוקדמות ביותר בתולדות האנושות, המתארת את קורותיו האגדתיות של גילגמש, מלך ארך בסביבות אמצע האלף השלישי לפנה"ס. הנוסח העתיק של היצירה, אשר רק קטעים ספורים ממנו שרדו, נכתב בתקופה הבבלית העתיקה, בסביבות המאה ה-18 לפנה"ס, והגרסאות המאוחרות והשלמות יותר- בסביבות המאה ה-13. עלילת גילגמש נמצאה ב-1849 בספריית אשורבניפל שבחורבות נינווה שבאשור, על ידי הארכאולוג האנגלי אוסטן הנרי לייארד, אך נראה שהייתה ידועה בימי קדם.
תוכן עניינים |
העלילה [עריכה]
על פי המסופר, היה גילגמש שליש אדם ושני שלישים אל ולא היה דומה לו. הוא מלך על עמו בארך (אורוכ), שבדרום מסופוטמיה. נתיניו של גילגמש לא היו מרוצים מהעבודה הקשה שהשית עליהם וגם מכך שמלכם ניסה לנצל את זכות הלילה הראשון על נשותיהם. הם התפללו לאלים שיקימו יריב לגילגמש.
לשם כך ירד לעולם הגיבור אנכּידו, אשר התנהג כחיה וחי בחברת החיות. כמו כן, ניצל את יתרונו על מנת להפריע לפעולת הציידים, בכך שפינה את המלכודות אותם טמנו לחיות. הצייד, שמקור פרנסתו נפגע, ביקש למתן את התנהגותו של אנכידו בכך שקרבו לחברה האנושית: הוא הביא עמו את שמחת הקדשה, כוהנת לאלה אשתר, ותוצאת המעשה היא יחסי מין שנמשכו שישה ימים ושבעה לילות. אנכידו עבר לחיות עם הציידים שהתגוררו מחוץ לעיר ולמד לחיות כבן אדם. בשלב הבא שמחת הקדשה הביאה את אנכידו העירה והוא נאבק עם גלגמש, בלא הכרעה. לאחר המאבק צמחה ביניהם ידידות מופלאה ושותפות גורל, והם יצאו להיאבק יחדיו במפלצת חמבבה ששכנה ביער הארזים. השניים הביסו את המפלצת וכרתו את העץ שבמרכז היער, והביאו אותו חזרה לארך. בארך הם נאבקו עם מפלצת מיתולוגית נוספת - "שור השמים", שנשלח על מנת להטיל רעב וצמא על הארץ, בתגובה על סירובו של גלגמש לחיזוריה של אשתר.
לבסוף, אנכידו חלה לפתע על מנת להבהיר להם את מעמדם כבני תמותה, וכך סיים את חייו. בעקבות מותו גילגמש מצטער צער רב וקורא בכאב: "מה מועילים לי הגרזן, הרומח, החרב". גילגמש פורע את שיער ראשו, ואחרי שבעה ימי אבל יוצא למסע אל אותנפישתים, אחד מאבות-אבותיו, למסע אל עבר גילוי סוד חיי הנצח.
מסעות גילגמש [עריכה]
המבול [עריכה]
 |
ערך מורחב – אותנפישתים |
בסופו של מסע מסוכן, ארוך ומייגע מגיע גילגמש אל אותנפישתים בן האלמוות, אך לזה אין מילות תנחומים עבורו. במקום תשובה הוא מספר לו על תולדות הארץ: לפני עידן ועידנים גמרו בליבם האלים לשלוח מבול בתושבי גדות נהר הפרת כדי לדלל את האוכלוסייה הגדולה שהפריעה את מנוחתם, אך אל מי התהום והחוכמה "אֶא" (Ea) הזהיר את בן חסותו אותנפישתים לפני. אותנפישתים בנה לו ספינה גדולה בצורת קובייה, העמיס עליה את משפחתו, משרתים וצאן. לכל מי ששאל הוא אמר שאנליל זועם עליו ולכן מגלה אותו למקום אחר.
אחרי שישה ימים ושישה לילות של שיטפון שבהם הפרת עלה על גדותיו והחריב את הארץ, הגיע היום השביעי. ספינתו של אותנפישתים עגנה על הר ניציר (דרומית להר אררט). מקץ שבעה ימים נוספים בהם עגנה הספינה על צלע ההר פתח אותנפישתים חלון ושלח יונה, אולם היא חזרה. לא היה לה מקום לעגון בו. לאחר מכן שלח סנונית, אולם גם היא חזרה. רק משנשלח עורב מאוחר יותר, ידע אותנפישתים שהארץ מתייבשת. הוא יצא מהספינה והקריב קורבן לאלים ש"נאספו כזבובים" אל ריח הקורבן.
אף שבתחילה זעם האל אנליל על שאותנפישתים ניצל מהסערה, הרגיעו אותו האלים האחרים באומרם שהאלים עצמם לא יכולים להתקיים בלי האדם שישרתם. אנליל התרצה ואף בירך את אותנפישתים בחיי נצח. האלים החליטו לא להשתמש יותר בעונש המבול וסימן לכך היה תליון שלבשה האלה נינתו, במקום זאת הם החליטו לדלל את האוכלוסייה שהפריעה את מנוחתם בעזרת מחלות וחיות טרף.
צמח החיים [עריכה]
גילגמש שומע את הסיפור, אך נותר בלי פתרון למצוקתו. אשתו של אותנפישתים מעלה הצעה חדשה. בתחתית הים ישנו צמח החיים, והוא יוכל לחדש את עלומיו. גילגמש צולל לקרקעית הים וזוכה בצמח. אולם בעודו חוזר לארץ, רוחץ גילגמש במעיין ומותיר את הצמח לא מוגן. נחש מבחין בו ונוטל אותו לעצמו. מאז ועד היום מסוגלים הנחשים להשיל עורם מעליהם ולחדש את נעוריהם.
הפגישה עם אנכידו [עריכה]
גילגמש שב לארצו וכאות לשיבתו לציוויליזציה בונה את חומות ארך.
לאחר מכן מבקש גילגמש מהאלים שלפחות יאפשרו לרוח של אנכידו לבקרו. בסופו של דבר הם נעתרים לבקשתו, נפער בור באדמה ורוחו של אנכידו עולה מתוכו. אנכידו מסרב לדבר על שקורה בארץ המתים, כדי לא להעציב את חברו, אבל מודיע לו שלמעלות טובות יש תרומה גם בשאול.
עלילות גילגמש וספר בראשית [עריכה]
ישנם מספר מוטיבים משותפים עליהם עמדו החוקרים בין המסופר בעלילות גילגמש לבין הסיפורים בספר בראשית, בעיקר בסיפורי גן העדן והמבול. לדוגמה, בסיפור גן העדן- יצירת האדם מהעפר, עצי הגן, הנחש וגזילת חיי הנצח, ובסיפור המבול- הסערה, הספינה, המיקום הגאוגרפי, בקרבת הר אררט, הצלת הגיבור ובעלי החיים בחסדי האל (אלים), שילוח הציפורים לראות אם כלו המים והקרבן. עם זאת, בולט השוני בין התפיסה האלילית בעלילות גילמש, לתפיסה המונותאיסטית בסיפורי המקרא. [1] הבדלים בולטים נוספים הם: הסיבה למבול בסיפור הבבלי היא הפרעת מנוחת האלים, בעוד במקרא- חטאי בני האדם. כמו כן משך זמנו של המבול שונה - בעוד שלפי התורה נמשך המבול שנה תמימה, בעלילות גילגמש הוא נמשך שבעה ימים בלבד.
אזכורים בתרבות [עריכה]
רוברט סילברברג כתב ספר פנטזיה שהתבסס על המיתולוגיה של עלילות גילגמש. הספר יצא בתרגום לעברית של אריה חשביה בשנת 1990 בהוצאת עם עובד ונקרא "גילגמש המלך".
תרגומים לעברית [עריכה]
- ש. שפרה, יעקב קליין, בימים הרחוקים ההם, הוצאת עם עובד, 1996.
- שאול טשרניחובסקי, שירות ושירים (כל כתבי שאול טשרניחובסקי, כרך ו'), הוצאת עם עובד, 1995.
- שמואל פרידמן, עלילות גלגמש מלך ארך, הוצאת ש. פרידמן, 1992.
- ש. שפרה, עלילות גלגמש: סיפור הידידות בין גלגמש המלך וידידו אנכידו, איורים: בלהה ומנשה קדישמן, עם עובד, 2000.
לקריאה נוספת [עריכה]
- ניצה אברבנאל, גלגמש - גיבור מיתולוגי בתרבות משתנה, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 2001.
קישורים חיצוניים [עריכה]
- תקציר עלילות גלגמש מאת מתרגמת היצירה, ש. שפרה, אתר מקראנט.
- "עלילות גילגמש וסיפור המבול", מאמר באתר דעת.
- עלילות גילגמש קריאה והאזנה של האפוס הבבלי בהגייה הבבלית המקורית. שוחזר על ידי אשורולוגים.
- חלום אנגידו, מעריב, 4 במרץ 1955, קטע מהאפוס בתרגום שאול טשרניחובסקי.
הערות שוליים [עריכה]
