מולייר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מולייר

ז'אן-בטיסט פּוֹקלֶן, (בצרפתית: Jean-Baptiste Poquelin), שנודע כמוֹלְיֵיר (Molière)‏; (15 בינואר 1622 - 17 בפברואר 1673), היה מחזאי, במאי ושחקן צרפתי.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אביו של מולייר, ז'אן פוקלן, היה הדקורטור-רפד של מלך צרפת לואי ה-14 והוריש לבנו תואר זה. מוליר אשר נשא את שם אביו הוטבל ב-15 בינואר 1622 בכנסיית סן-אוּסטַש (אין מידע על תאריך לידתו, אך הוריו היו נשואים באותה העת שמונה חודשים ושמונה עשר ימים). שמו שונה לז'אן-בטיסט בגיל שנתיים כשבן נוסף בעל אותו שם נולד.

אמו של מולייר, מרי קרסֶה (Marie Cressé), בת למשפחה בורגנית, ידעה קרוא וכתוב; נפטרה בהיותו בן עשר שנים. עם סיום לימודיו בבית הספר של המסדר הישועי שבפריז, פנה מולייר ללימודי משפטים בעיר אורליאן וסיים אותם עם תואר ראשון. ראשית דרכו של מולייר בתיאטרון קשורה בשמה של השחקנית מדלן בז'ר. מולייר הכיר את מדלן בערך בשנת 1640 וכאשר החל לעלות על הבמה בחר בכינוי מולייר (על מנת לא לבייש את שם משפחתו). בשנת 1643 החליט מולייר להתמסר כליל לתיאטרון. בתחילת דרכו כשחקן, הוא ומדלן שכרו מבנים ציבוריים, בעיקר מגרשי טניס, להצגת המחזות. לבסוף, ביוני 1643 קם "התיאטרון המהולל" בהשתתפותם של מולייר, מדלן ושני אחיה. לאחר זמן קצר התברר כי אין בכוחו של התיאטרון החדש להתחרות עם הלהקות המנוסות ששהו אז בפריז. "התיאטרון המהולל" נסגר ומולייר נאסר בגין חובות, עד שאביו נחלץ לעזרתו. אולם, להקת מולייר-בז'ר המשיכה להתקיים ובשנת 1645 יצאה למסע הופעות ברחבי צרפת שנמשך 13 שנה.

בשנת 1650 מולייר וִיתר על התואר "הדקורטור של המלך" לטובת אחיו הצעיר ז'אן. ב- 1653 פגש מולייר בנסיך מקונטי (שהיה מושל חבל לאנגדוק שבדרום צרפת), שהפך לפטרונו. להקתו זכתה בתואר הנכבד "שחקני הנסיך דה-קונטי" ובמשכורת קבועה מהנסיך. אך ב- 1655 הצטרף הנסיך מקונטי לאויביו של מולייר. ב- 1658 מולייר החזיר את להקתו לפריז, שם הציגה בפני המלך את מחזהו המבדח "האוהב המאוכזב" ואת הטרגדיה "ניקומד" של פייר קורניי, וב- 1659 את המחזה "הענוגות הנלעגות" שוב בנוכחותו של המלך לואי ה-14 הצעיר ואנשי חצרו. מולייר כבש את לבו של המלך במשחקו והמלך העניק לו את חסותו. להקת מולייר קיבלה מעמד של "להקת המלך".

בשנת 1662 נשא מולייר לאישה את ארמנד בז'ר בת ה-20, שלא ברור אם הייתה אחותה או בתה של מדלן (אבל לפי הפרש הגילאים, כ20 שנה, כנראה בתה). באותה שנה העלה מולייר על הבמה את המחזה "בית ספר לנשים". בשנת 1664 הועלה על הבמה המחזה של מולייר "טרטיף". מחזה זה קומם את אנשי הדת נגד מולייר ונאסר עליו להציגו בפני הציבור, אך המחזה הוצג בפני המלך ואנשי חצרו בארמון המלכות. בשנת 1665 לקה מולייר בשחפת, מחלה שסבל ממנה במשך כל ימי חייו הנותרים. על אף מחלתו המשיך מולייר לכתוב מחזות ולשחק בהם בעצמו - יתר על כן, בתקופה זו יצר את מרבית יצירותיו החשובות. בשנת 1666 הועלה על הבמה המחזה "שונא הבריות", ובשנת 1668 - "הקמצן". בשנת 1669 בוטל האיסור על הצגת המחזה "טרטיף", דבר שהיווה ניצחון של מולייר על רודפיו. בשנת 1672 נפטרה מדלן בז'ר, השחקנית הוותיקה של מולייר.

מולייר התמוטט על הבמה ב-17 בפברואר 1673, בעת ששיחק בתפקיד החולה במחזה האחרון שלו "החולה המדומה". הוא נלקח לביתו ונפטר שם באותו יום. שלטונות הכנסייה סירבו לערוך לו הלוויה דתית, והוא נקבר בלילה בנוכחותם של מאות אנשים.

לבסוף, אחרי שאשתו של מולייר ארמנד בז'ר שיכנעה את המלך לקבור את בעלה בכבוד, הוא נקבר כראוי. מצבה בבית קברות בפריז מסמלת את מותו של מולייר, אך אנשים רבים מאמינים שמקום קבורתו המקורי והאמיתי אינו ידוע.

יצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחזותיו הראשונים של מולייר הושפעו מן הקומדיה האיטלקית של זמנו. מולייר הושפע גם מן הפילוסופים, המשוררים והמחזאים של העת העתיקה, כמו לוקרטיוס וטרנטיוס. מולייר כתב קומדיות בנושא מעמדה של האישה בצרפת של זמנו, כמו "הענוגות הנלעגות" ו"בית ספר לנשים", הוא כתב גם קומדיות בלט לבקשתו של המלך לואי ה-14 כמו "האוהבים הנפלאים" ו"גם הוא באצילים". אך יצירות המופת של מולייר הן אלה המטפלות באופי האדם, כמו "טרטיף", "החולה המדומה", "שונא הבריות" ו"הקמצן". במחזות אלה מולייר חשף את הצביעות ששררה בחוגי החברה הגבוהה, השלטון ובחוגים הדתיים בצרפת של זמנו, ובמיוחד את הצביעות המתחסדת במעטה של דת. בסגנונו העוקצני והסאטירי הוא הסיר את המסכה מעל פניהם של המתחסדים למיניהם, המתחנפים והמעמידים פנים. במקום לכעוס הוא לגלג עליהם, דבר שהיווה ביקורת קשה יותר מן הכעס. לכן, הוא עורר את חמתם של חוגי החברה הגבוהה והחוגים הדתיים.

מולייר מעולם לא תקף את הנצרות במחזותיו, אך התעוררו ויכוחים בציבור בדבר נאמנותו הדתית. כך למשל, עם העלאתו על הבמה של המחזה "טרטיף" במאי 1664 פסח המלך לואי ה-14 על שני הסעיפים. מצד אחד אסר על העלאת המחזה על הבמה בפרהסיה, אולם העלים עין מהצגתו במסגרות פרטיות. רק ב-5 בפברואר 1669 הרשה המלך למולייר לשוב ולהציג בפני הציבור את המחזה "טרטיף" בגירסתו המלאה. מאז זכה מחזה זה במספר הצגות רב יותר מכל מחזה של מולייר.

רבים בתקופתו טענו שהם מופיעים במחזותיו, תחת האיצטלה של דמויות בדיוניות. מולייר הכחיש זאת מכל וכל וטען שדמויותיו, או לפחות רובן הגדול, נועדו להדגים תכונות אנושיות כלליות (לרוב שליליות) ולא להגחיך דמות ספציפית. כך, למשל, הוא מתייחס לטענות שכאלו במחזהו "אימפרוביזציה בוורסאי". במסגרת המחזה שני מרקיזים טוענים שהם המרקיז שהופיע במחזה אחר של מולייר, "ביקורת בית הספר לנשים", ומתווכחים על כך. הם הסכימו להתערב על כך ובחרו כשופט בן אצולה שלישי, שעונה להם:

Cquote2.svg

מדוע אתם קופצים־בראש לקבל דברים אלה על חשבונכם? מעניין שלא מכבר שמעתי את מולייר רוגז על כך בשיחה עם אנשים שטפלו עליו בדיוק מה שאתם טופלים עליו כעת. הוא טען שאין בעולם עניין שמרגיז אותו יותר מרנונים אלה המנחשים אל מי הוא מתכוון בדמויות שהוא מציג על הבמה. כוונתו, הוא אומר, לתאר את המידות בלי לגעת באנשים, וגבורי הקומדיות שלו הם טפוסים בדויים שאין בהם ממש, רוחות ערטילאיות שדמיונו מלביש אותן גוף ודמות הגוך, על־מנת לשעשע את הצופים והוא היה מצטער מאוד אלו פגע מעולם במישהו פגיעה כלשהי, ואם יש בעולם עניין העשוי להשניא עליו את מלאכת חיבור הקומדיות הרי זה אותו מנהג לבקש ולמצוא במחזותיו רמזים אישיים, בעוד אויביו מעירים ומעוררים לכך את הקהל, על־מנת לסכסך בינו לבין אנשים שלא עלו כלל על דעתן... מאחר שתכליתה של הקומדיה היא לתאר באופן כללי את מומיו של האדם, בייחוד את מומיהם של בני דורנו, הרי ברור כי כל דמות שמולייר מציג לפנינו אינה יכולה שלא להזכיר את מישהו ואם נגזר עליו שיאשימוהו כי הוא מרמז בכוונה־תחילה אל כל אלה שאותם מומים מצויים בהם, הרי מוטב שימשך ידו בכלל מכל אותו עסק של חבור קומדיות.

Cquote3.svg
– "אימפרוביזציה בוורסאי", תרגם נתן אלתרמן, מערכה ראשונה, תמונה רביעית

בשנת 1673 יצאו לאור 17 כרכים שכללו את כל מחזותיו של מולייר. מאת- ליאב ארמיניו

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחזות חשובים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


מבחר ממחזותיו של מולייר
הענוגות הנלעגות (1659) • בית ספר לנשים (1662) • טרטיף (1664) • שונא הבריות (1666)
הקמצן (1668) • גם הוא באצילים (1670) • החולה המדומה (1673)
Molière - Nicolas Mignard (1658).jpg