כוכב הקופים: המרד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כוכב הקופים: המרד
Rise of the Planet of the Apes Poster.jpg
כרזת הסרט
שם במקור: Rise of the Planet of the Apes
בימוי: רופרט וויאט
הפקה: אמנדה סילבר
ריק ג'אפה
פיטר צ'רנין
דילן קלארק
תסריט: אמנדה סילבר
ריק ג'אפה
עריכה: קונרד באף
מרק גולדבלט
שחקנים ראשיים:

ג'יימס פרנקו

פרידה פינטו
ג'ון לית'גאו
אנדי סירקיס
טום פלטון
בריאן קוקס
דיוויד היולט
מוזיקה: פטריק דויל
צילום: אנדרו לסני
חברת הפצה: פוקס המאה ה-20
מדינה: Flag of the United States.svg ארצות הברית
אולפן: פוקס המאה ה-20
הקרנת בכורה: 5 באוגוסט 2011
משך הקרנה: 105 דקות
שפת הסרט: אנגלית
תקציב: 93 מיליון דולר
הכנסות: 481,800,873 דולר
הסרט הבא בסדרה: כוכב הקופים: השחר

כוכב הקופים: המרדאנגלית: Rise of the Planet of the Apes) הוא סרט קולנוע אמריקאי המשתייך לסוגת המדע בדיוני, בבימויו של רופרט ויאט. הסרט יצא לאקרנים בארצות הברית וקנדה ב-5 באוגוסט 2011. זהו הסרט השביעי בסדרת סרטי "כוכב הקופים".

עלילת הסרט מתרחשת בסן פרנסיסקו של ימינו. ד"ר ויל רודמן (מגולם על ידי ג'יימס פרנקו), הוא מדען צעיר אשר מנסה לפתח תרופה לאלצהיימר באמצעות עריכת ניסויים גנטיים על קופים, בהם שימפנזה אותו הוא מכנה סיזר (סיזר מגולם באמצעות טכנולוגיית לכידת-תנועה על ידי אנדי סירקיס). התרופה יוצרת בהמשך זן חדש של קופים בעלי אינטליגנציה יוצאת דופן. הניסוי יוצא מכלל שליטה לאחר שסיזר משתחרר מהכלוב שלו, מפיץ את התרופה בקרב הקופים האחרים ומוביל אותם להתאגד ולמרוד בשלטון בני האנוש.

הסרט, אשר מבוסס במקור על הספר "כוכב הקופים" מאת פייר בול, אינו סרט המשך לקודמו משנת 2001 "כוכב הקופים" בבימויו של טים ברטון, אלא איתחול מחודש אשר מהווה למעשה פריקוול לסרט הראשון בסדרת סרטי "כוכב הקופים" המקורית.

עלילת הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויל רודמן הוא מדען אשר מנסה למצוא תרופה לאלצהיימר, ולכן הוא מפתח תרופת רטרו וירוס הנקראת 1-12. התרופה יוצרת שינוי גדול אצל השימפנזות עליהן רודמן מבצע ניסויים, וגורם להן להפוך לחכמים בצורה אנושית ואף מעבר לכך. לאחר שאחת מהשימפנזות משתחררת ותוקפת את המדענים, לאחר שהיא מאמינה שהם רוצים לפגוע בתינוקה, היא נורית למוות על ידי מאבטחים, ותינוקה נותר יתום. הבוס של רודמן, ג'ייקובס, פוקד עליו לבטל את הפרויקט, ולהרוג את שאר השימפנזות. רודמן מרחם על התינוק ולוקח אותו לביתו. אביו של רודמן, צ'ארלס (בגילומו של ג'ון לית'גאו), חולה באלצהיימר, וזו גם הסיבה שרודמן כה נחוש למצוא תרופה למחלה. רודמן ואביו מחליטים לגדל את הקוף, וקוראים לו "סיזר", על שם המחזה "יוליוס קיסר", אותו קורא האב. רודמן מגלה כי מאחר שאמו של סיזר עברה מספר טיפולים מהתרופה, תכונותיה עברו באופן גנטי לסיזר, וכך גם הוא זכה לאינטליגנציה גבוהה. ואכן, סיזר גדל להיות קוף חכם בצורה בלתי רגילה, כמעט ברמה אנושית. לאחר שסיזר נפצע, רודמן לוקח אותו לטיפול אצל וטרינרית בשם קרולינה (פרידה פינטו). השניים מתאהבים והופכים לזוג.

רודמן מחליט לתת את התרופה לאביו צ'ארלס, והיא משפרת באופן ניכר את מצבו, אך בהמשך המחלה חוזרת בגלל שהמערכת החיסונית שלו דוחה את התרופה. צ'ארלס נכנס למאבק עם שכנו, וסיזר מנסה להגן עליו ותוקף באלימות את השכן. בעקבות תקרית זו, סיזר נשלח למתקן כליאה לקופים, המנוהל על ידי ג'ון לנדון. בנו של לנדון, דודג' (מגולם על ידי טום פלטון), שעובד במקום, מתעלל בקופים באכזריות. שאר הקופים במתקן אינם מקבלים את סיזר, וחלק אפילו תוקפים אותו. המתקן הקשה משנה את סיזר, וגורם לו לרצות למרוד בבני האדם. לאחר מספר שבועות במתקן, סיזר מתחיל לתכנן כיצד יברח מהמקום וישחרר את שאר הקופים. הוא חוטף את האולר של חברו של דודג', ומשתמש בו כדי לפתוח את מנעול התא שלו. כך הוא גם כורת ברית עם גורילה מאיימת, שעוזרת לו להפוך למנהיג של כל שאר הקופים.

בינתיים, רודמן מצליח לשכנע את ג'ייקובס לאפשר לו להתחיל את הניסויים מחדש, על שימפנזות חדשות. התרופה הופכת את השימפנזות לחכמות יותר, בדומה לסיזר. המדענים מתחילים בתהליך הייצור של התרופה, אך אינם יודעים כי היא מסוכנת מאד לבני אדם. ג'ייקובס איננו מקשיב לאזהרותיו של רודמן לבל ישתמשו בחופזה בתרופה, ולכן רודמן מתפטר.

סיזר מבין כי על אף שהקופים במתקן רואים בו כמנהיג, הם עדיין לא ברמת החוכמה שלו. לכן הוא מתגנב לביתו של רודמן, גונב מספר מבחנות של התרופה, ומשתמש בה על הקופים שבמתקן, ההופכים לחכמים הרבה יותר ולכן בעלי יכולת לשתף פעולה ולציית לסיזר מנהיגם. סיזר מחליט כי הגיעה העת למרד ולבריחה מהמתקן ועובר שלב נוסף בהתפתחותו, כשהוא מצליח לצעוק "לא!". במהלך הבריחה מתחשמל דודג' למוות. לאחר שהקופים בורחים, הם משחררים גם את הקופים בגן החיות המקומי ובמתקן הניסוי של התרופה.

המשטרה מנסה למנוע מהקופים את הבריחה ליערות שמעבר לגשר שער הזהב, ומתפתח קרב בין הקופים ובני האדם, בסופו מצליחים הקופים לפרוץ את המחסום ולברוח ליערות. ג'ייקובס, המפקד על מסוק המנסה להרוג במקלעים את הקופים הבורחים, נהרג בהתרסקות המסוק לצד הגורילה. לאחר הניצחון בגשר, מגיעים הקופים ליער. רודמן מגיע גם הוא לדבר עם סיזר ומבקש ממנו להפסיק במרד ולחזור הביתה. סיזר מחבק את רודמן, ולוחש באוזנו "סיזר כבר בבית". השניים נפרדים, והמרד של הקופים ממשיך, כאשר הוא מתפשט לכל העולם, במקביל להתפשטות המחלה, שעתידה לחסל את מרבית האנושות ולהביא לשלטון הקופים בכדור הארץ.

שחקנים ודמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בני אנוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ג'יימס פרנקו - בתפקיד ויל רודמן, מדען שמנסה למצוא תרופה למחלת האלצהיימר.
  • פרידה פינטו - בתפקיד קרולין ארהא, פרימטולוגית שמתחילה מערכת יחסים עם ויל ועם הקוף שאותו הוא מגדל, סיזר.
  • ג'ון ליתגו - בתפקיד צ'ארלס רודמן, אביו של ויל החולה באלצהיימר ומורה למוזיקה לשעבר שמתחיל להתיידד עם סיזר.
  • בריאן קוקס - בתפקיד ג'ון לנדון, מנהל מקלט הפרימטים בסן ברונו בו נמצא סיזר.
  • טום פלטון - בתפקיד דודג' לנדון, בנו של ג'ון ומטפל בעלי חיים במקלט שנהנה לטפל בקופים באכזריות.
  • דיוויד אויילו - בתפקיד סטיבן ג'ייקובס, הבוס החמדן של ויל, הנבל הראשי של הסרט.

קופים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אנדי סירקיס - בתפקיד סיזר, שימפנזה מעורב שהאינטליגנציה נהפכת גבוהה יותר כתוצאה מהנסיוב 1-12 שגודל בידי ויל במשך 8 שנים ומוביל את מרד הקופים נגד המין האנושי.
  • קארין קונובאל - בתפקיד מוריס, אורנג אוטן ממין זכר שגויס מהקרקס שלו להשתתף בניסוי של הנסיוב 1-12 ויודע שפת סימנים שנהפך לחבר הקרוב ביותר של סיזר.
  • טרי נוטראיי - בתפקיד רוקט, השימפנזה הדומיננטית עד שסיזר מערער אותו.
  • ריצ'רד רידינגס - בתפקיד באק, גורילה ממערב הולנד שנהפך לחברו הטוב ביותר של סיזר.
  • דווין דלטון - בתפקיד קורנליה, שימפנזה ממין נקבה שנמצאת כלואה במקלט הקופים.
  • ג'יי קפוטו - בתפקיד אלפא, שימפנזה דומיננטי ממין זכר, אביו של סיזר.
  • כריסטופר גורדון - בתפקיד קובה, שימפנזה ננסי מצולק ממין זכר שהרוויח את זמנו במעבדות בני האדם ונוטר טינה נגד בני האנוש.

צילום הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתחילת הפקתו של הסרט, החליטו המפיקים כי הם אינם רוצים לצלם אנשים, בחליפות ובאיפור, שישחקו את הקופים. כמו שעשו בסרטי כוכב הקופים המוקדמים. לאחר ששקלו שימוש בקופים אמיתיים ופסלו זאת, החליטו להשתמש, באנימציה דיגיטלית מיוחדת כדי לתאר את הקופים. לכל קוף שורטט מודל מפורט, עם שלד, שריר, ורקמה מיוחדת משלו. בזכות התקדמות טכנולוגיית הצילום, הצליחו לחפות על חסרון הדמות בסצנות שצולמו עם הקופים.

הכנסות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט, שהופק בתקציב של כ-100 מיליון דולר, נחל הצלחה משמעותית ומפתיעה. ועורר מחדש את העניין סביב סדרת "כוכב הקופים". הכנסות הסרט עמדו על 500 מיליון דולר שהציבו אותו כהפתעה מבין סרטי קיץ 2011 ובעקבות כך החל להתעורר עניין בסרט המשך.

מוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

את המוזיקה לסרט הלחין וכתב פטריק דויל.

סרט ההמשך - כוכב הקופים: השחר[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – כוכב הקופים: השחר

חברת ההפקות "פוקס המאה ה-20" הודיעה בתחילת חודש מאי 2012 על הפקת סרט המשך. תאריך יציאתו המעודכן הוא 18 ביולי 2014, והסרט נקרא "כוכב הקופים: השחר" (באנגלית: Dawn of the planet of the apes). השחקן אנדי סירקיס אשר גילם את מנהיג הקופים סיזר אישר כי הוא עומד לקחת חלק בסרט ההמשך ואף רמז על כך שייתכן יותר מסרט המשך אחד, כמו כן תסריטאי הסרט אישרו כי הם עובדים על מגוון רעיונות עבור סרט ההמשך וציינו שההתלבטות העיקרית היא האם הקופים יאמצו יכולת דיבור מלאה כבר בסרט זה. במאי הסרט הוא מאט רייבס ולתפקידים השונים לוהקו השחקנים גארי אולדמן (בתור מנהיג בני האדם), ג'ייסון קלארק, קודי סמית מקפי וטרי נוטרי. באחד-עשר ביולי 2014 יצא הסרט בארצות הברית, מאוחר יותר באותו חודש יצא אף בישראל. הסרט זכה לביקורות חיוביות. ולהצלחה בבתי הקולנוע.

בזמן הפקתו פורסם, כי בשלהי 2016 ייצא סרט שלישי בסדרה זאת. בבימויו של אותו מאט רייבס.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]