לאיוש גימש

לאיוש גימש
Gimes Lajos
	אין תמונה חופשית
לידה	29 בנובמבר 1886; מישקולץ, האימפריה האוסטרו-הונגרית
פטירה	1945 (בגיל 58 בערך); בוכנוואלד, גרמניה הנאצית
שם לידה	Goldberger Lajos

לאיוש גימש (במקור גולדברגר,^[1] בהונגרית: Gimes Lajos; מישקולץ, 29 בנובמבר 1886^[2] – מחנה הריכוז בוכנוולד, 23 בפברואר 1945) היה צייר יהודי-הונגרי. הוא היה צייר מוכשר ביותר, על פי כמעט כל ביקורת וביקורת בעיתון, זוכה פרסים. הציג בעשרות תערוכות בממלכת הונגריה ובחו"ל עד מותו בשואה.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאיוש גימש נולד במשפחה יהודית כבנם של שמעון גימש (גולדברגר) (1854–1902),^[3] מורה ומזכיר הקהילה היהודית במישקולץ ושל מריה פלדמן. הוא למד בבית הספר לאמנויות שימושיות בבודפשט (כיום שמו אוניברסיטת מוהולי-נאג' לאמנות ועיצוב), ולאחר מכן המשיך את לימודיו בברלין, בבריסל ובפריז. הוא הציג לראשונה בסלון הלאומי. ב-1906 השתתף בתערוכה הבינלאומית במילאנו עם ארבעה ציורים. ב-1909 התיישב בעיר הולדתו מישקולץ (כ-160 אלף תושבים היום), שם הציג שבע תערוכות אוסף עד 1927.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדיווחים הראשונים על פעילותו האמנותית הופיעו ב-Miskoczi Napló ב-1909. שנה לאחר מכן, הוא הציג תערוכה עצמאית, שבה - כפי שדיווח כתב העת ה"אופוזיציה" (Ellenzék) - עשרים וחמש מתוך 93 התמונות שלו שהוצגו נמכרו בימים הראשונים. התערוכות במישקולץ עקבו זו אחר זו מדי שנה עד 1927,וכולן זכו להצלחה. ביוני 1913, ה"עיתון של פשט" (Pesti Hírlap) דיווח שהוא זכה ב-500 כתרים בתחרות כרזות.

ב-1911 ערך גימש את התערוכה הראשונה שלו, של נופים, בהיכל האמנות (בודפשט) שהוא היכל התערוכות הגדול ביותר בבירת הונגריה. גימש צייר תמונות נטורליסטיות הנוטות לאימפרסיוניזם.

מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא גויס כחייל במלחמת העולם הראשונה בסתיו 1914 ונפצע מהר מאוד בשדה הקרב. לאחר החלמתו חזר לחזית וצייר שם כל פעם שיכול היה. בשנת 1916 ארגנה המפקדה הצבאית תערוכה בלבוב של "יצירותיהם של ציירים הנלחמים בחזית", דיווח ה-Miskoczi Napló: "התמונות של גימש עושות רושם כללי רב". לאחר מכן, אורגנה תערוכה של תמונותיו בזמן המלחמה. בגיליון ה-19 של כתב העת "תרבות הונגרית" (Magyar Kultúra) ב-1917, ניתן מעין סיכום של תמונותיו של גימש:

"נושא התמונותיו הוא כמעט אך ורק מלחמה. הוא רואה במלחמה מוטיבים עדינים, כמעט שלווים. חבריו החיילים הפשוטים מספרים סיפורים סביב המדורה, כותבים מכתבים, מנקים את נשקם, עוברים בנופים זרים, נופי רוסיה. הוא מצייר את הנופים הרחוקים דרכם הוא צועד כחייל, אבל אנחנו לא רואים דבר מהמאבקים הגדולים, החרדות והזוועות של המלחמה".

המשך פעילותו ומותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעילותו לא פחתה גם בשנות ה-20. הוא נכח בכל התערוכות הגדולות הן בבודפשט והן במישקולץ. גם ההכרות והפרסים גדלו. הוא היה צייר מוכשר, על פי כמעט כל ביקורת וביקורת בעיתון. הוא עבד גם בבלגיה ובגרמניה.

הוא גם יצר ציורי צבעי מים אתנוגרפיים. ב-1924 הציג תערוכה במוזיאון ארנסט וב-1928 בשוב בהיכל האמנות. ב-1933 שהה חמישה חודשים בהולנד, שם ערך שלוש תערוכות, ב: האג, חרונינגן דן בוס.^[4] הוא היה חבר באומיקה - ההתאחדות הלאומית היהודית-הונגרית לחינוך ובין השנים 1939 ו-1944 הוא לא יכול היה להציג כיהודי רק בפעילות האמנות של אומיקה. הוא גורש למחנה ריכוז ב-1944.