לואנג וויצ'יטוואתאקאן

לואנג וויצ'יטוואתאקאן
หลวงวิจิตรวาทการ

לידה	11 באוגוסט 1898 Uthai Thani, תאילנד
פטירה	31 במרץ 1962 (בגיל 63) בנגקוק, תאילנד
מדינה	תאילנד
השכלה	סורבון
תפקיד	Minister of Finance of Thailand (29 בנובמבר 1951–8 בדצמבר 1951) שר החוץ של תאילנד (19 ביוני 1942–18 באוקטובר 1943) שגריר תאילנד באוסטריה
מפלגה	חאנה ראטסאדון
חתימה

מייג'ור-גנרל לואנג ויצ'יטוואתאקאן (בתאית: หลวงวิจิตรวาทการ, ידוע גם בשם וויצ'יט וויצ'יטוואתאקאן; 11 באוגוסט 1898 – 31 במרץ 1962) היה פוליטיקאי, דיפלומט, היסטוריון, סופר ומחזאי תאילנדי. וויצ'יטוותאקאן היה אחד האנשים המובילים בשינוי שם המדינה מסיאם לתאילנד.

Wichitwathakan לפני 1959

לואנג וויצ'יטוואתאקן היה דמות בולטת בפוליטיקה של תאילנד והיה בזמנו הדמות החשובה ביותר בעיצוב וביסוס הלאומיות התאית והזהות התאילנדית בשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-20. הוא היה האידאולוג הראשי ויצר קמפיינים בתחום התרבות במהלך שלטונו של פילדמרשל פלאק פיבולסונגגרם.

שנותיו הראשונות

ויצ'יטוואתאקאן נולד בשם קים ליאנג (בסינית: 金良) בשנת 1898. הוא היה בנו של סוחר ממוצא סיני במחוז אותאי תאני.

הוא קיבל את השכלתו היסודית במקדש בודהיסטי באוטאי תאני והמשיך את לימודיו הבודהיסטיים במקדש וואט מהאט בבנגקוק שם הצטיין בלימודיו, והיה למסיים הראשון בממלכה. בסיום לימודיו הוא קיבל תעודה מהמלך ראמה השישי (Vajiravudh).

בעודו נזיר בוואט מהאט, כתב וויצ'טוואתאקן חיבורים אשר הופצו בין הנזירים. מרבית החיבורים נכתבו באנגלית, צרפתית או בגרמנית והיו אף לעיתים מסיתים כנגד חוקים ותקנות המקדש. כחלק מניסיונותיו של אב המנזר למגר את ההסתה, הוחלט לאסור על שימוש בשפות זרות בתחומי המקדש.

בגיל 20 עזב ויצ'יטוואתקאן את עולם הנזירות והצטרף למשרד החוץ כפקיד זוטר ב-1918.

שירותו בצרפת

ב-1921 הוצב ויצ'יטוואתאקן בנציגות ממלכת סיאם (שווה ערך לשגרירות של ימינו) בפריז, כמזכיר שלישי. במהלך חמש שנותיו באירופה, שימש ויצ'יטוואתאקאן כחבר במשלחת הסיאמית שהשתתפה בדיוני חבר הלאומים בז'נבה. במקביל, למד משפטים ומדעי המדינה באוניברסיטת פריז. בפריז פיתח קשרי ידידות קרובים עם המהפכנים העתידיים, פרידי פאנומיונג, אשר למד גם הוא משפטים בסורבון, ו פלאק פיבונסונגקראם, קצין ארטילריה אשר למד באקדמיה הצבאית בצרפת.^{[דרוש מקור]}

נישואיו

בהיותו בפריז, וויצ'יטוואתאקן לקח שיעורי צרפתית מלוסיין לאפיט (לבית גיום), גברת צרפתייה מטופחת שהייתה משכילה ובעלת כישורים מוזיקליים. לאחר מכן, הם נישאו וחזרו יחד לסיאם ב-1927. בזמן שוויצ'יטוואתאקן המשיך לעבוד במשרד החוץ, מאדאם לוסיאן שיתפה עמו פעולה בכמה מהפרסומים ההיסטוריים החשובים שלו, ובראשן Prawatsart Sakon (היסטוריה אוניברסלית). הוא הביא עימה שני ילדים, בן ובת. אך לאחר שש שנות נישואין, נישואיהם עלו על שרטון, ומאדאם לוסיאן חזרה לצרפת עם שני ילדיה. לואנג וויצ'יטוואתאקן התחתן לאחר מכן עם פראפאפן רפיפן, מורה להיסטוריה ובתו של קון וורסרנדארנקיט אשר היה אחראי על מערכת החינוך בצפון סיאם תחת המלך ראמה החמישי.

תפקידו בהפיכת 1932

כאשר פרידי פאנומיונג, בירוקרט תאי זוטר שלמד משפטים בצרפת, הקים את המפלגה החשאית בשם קאנה רטסאדון (מפלגת העם) והציע לחבריו התאיים בפריז פילדמרשל פיבונסונגקראם, וויצ'יטוואתאקאן, פראיון פאמומונטרי ותסנאי מיטראפאקדי, להצטרף למחתרת החשאית. מטרתה של המחתרת הייתה להפיל את המלוכה האבסולוטית התאית. וויצ'טוואתאקן, בשלב זה, שמר על נאמנות למלך ראמה השביעי (Prajadhipok) והיה בעד גישה פייסנית יותר מול מוסד המלוכה. ויצ'יטוואתאקאן, אשר היה מודאג מהאידאולוגיה הסוציאליסטית והקומוניסטית של פרידי, הקים מפלגה אשר הייתה נאמנה למשפחת המלוכה ומבוססת על עיקרון השוק החופשי בשם Kana Chart (המפלגה הלאומית), ובמקביל המשיך להשתתף בפגישות החשאיות של מפלגת העם.

לאחר חזרתו לסיאם, ויצ'יטוואתאקאן נפגש שוב עם פרידי ופיבונסונגקראם, אך לא לקח חלק פעיל במהפכה נגד המלך ראמה השביעי, פראג'אדהיפוק ב-1932.

לאחר מרד בווראדט, אשר נערך בשנת 1933בהנהגתו של הנסיך בווראדט, להשיב את השלטון המלוכני האבסולוטי, וויצ'יטוואתאקאן ויתר על נאמנותו למלך כדי ליישר קו עם הממשלה החדשה בהנהגתה של מפלגת העם.

וויצ'יטוואתאקאן היה יו"ר הוועדה שהציעה לשנות את שמה של המדינה מסיאם לתאילנד בשנת 1939. הוא הוביל מסע פרסום חסר תקדים לאחר שהוצגה לו מפה, שהופקה על ידי Ecole Francaise d'Extreme Orient, המציגה את מיקומו הגאוגרפי של הלאום התאי בשטחי סיאם, לאוס, בורמה ודרום סין. וויצ'טוותאקאן העריך ממפה זו כי ישנם כ-60 מיליון תושבים תאים המאכלסים את אדמות דרום סין ודרום מזרח אסיה, ובאמצעות קמפיינים שערך במסגרת תפקידו כיו"ר הוועדה הפרלמנטרית האחראית על שינוי השם, הצליח לשנות את שם המדינה מסיאם לתאילנד ב-1939.

תפקידו בזמן מלחמת העולם השנייה

וויצ'יטוותאקאן (עומד באמצע) ודיפלומטים גרמנים, 1943

בשנת 1942 הפך ויצ'יטוואתאקאן לשר החוץ תחת ראש הממשלה פילדמרשל פיבונסונגקראם. במסגרת תפקידו ניהל משא ומתן מול ממשלת יפן על מעבר חופשי במדינה עבור הצבא היפני, בתמורה לשמירה על ריבונותה ועצמאותה של תאילנד. לאחר מכן הוא מונה לשגריר תאילנד ביפן.

עם כניעתה של יפן לבעלות הברית בתום מלחמת העולם השנייה, ויצ'יטוואתאקאן נעצר על ידי כוחות הכיבוש האמריקאיים יחד עם שגריר גרמניה, שגריר איטליה והקבינט היפני. אשתו, קוניינג וויצ'יטוואתאקאן, השיגה פגישה אישית עם הגנרל דאגלס מקארתור שבמהלכה הצליחה להסביר לו שכשר חוץ, לבעלה לא הייתה ברירה אלא לנהל משא ומתן על הסכם מעבר חופשי בתמורה לשמירה על עצמאותה של תאילנד. מקארתור שחרר את וויצ'יטוואתאקן ואיפשר לו לחזור לתאילנד במטוס אמריקאי.

ויצ'יטוואתאקאן נעצר עם הגעתו לתאילנד ונכלא על ידי הממשלה החדשה תחת הנהגתו קואנג אפאיוונג (Khuang Aphaiwong), אשר הוקמה לאחר מלחמת העולם השנייה. הוא נכלא עם ראש הממשלה לשעבר פיבונסונגקראם, ונשפט כפושע מלחמה. הבריטים והצרפתים דרשו שפיבונסונגקראם וויצ'יטוואתאקאן יוצאו להורג, בעוד שארצות הברית התעקשה לערוך משפט. בסיומו של המשפט כל האישומים נגדם בוטלו מחוסר ראיות. פילדמרשל פיבונסונגקראם ולואאנג וויצ'יטוואתאקאן זוכו מכל האשמות ושוחררו.

שירותו לאחר המלחמה

לאחר שזוכה, וויצ'יטוואתאקן פרש זמנית מהפוליטיקה התאילנדית והפך למחזאי, סופר והיסטוריון בולט במדינה. רוב מחזותיו, שיריו, ספריו, כמו גם ספרי ההיסטוריה והדת שלו הולחנו במהלך שלוש השנים שלאחר שחרורו מהכלא.

בשנת 1947, וויצ'יטוואתאקאן סייע לפילדמרשל פיבונסונגקראם בהפיכה שהפילה את הממשלה מהשלטון. הוא כיהן בממשלתו השנייה של פיבונסונגקראם כשר האוצר וכשר הכלכלה, ולאחר מכן הפך לשגריר בהודו ב-1952 ולשגריר בשווייץ, אוסטריה ויוגוסלביה ב-1953. הוא גם הלחין סדרה של יצירות תיאטרליות לאומניות, במטרה לאחד את הלאום התאי הרחב, המכונה סדרת "Anupap", שהוצגו בתיאטרון הלאומי. סדרת מחזות זו, שכותרתה "Anupap Porkoon Ramkamhaeng" (כוחו של המלך Ramkamhaeng), "Anupap Haeng Kwam Seasala" (כוח ההקרבה), "Anupap Haeng Kwam Rak" (כוח האהבה) הולחנה בתמיכתו של פיבונסונגקראם, במטרה לחזק את האחדות והלכידות של העם התאי.^{[דרוש מקור]}

בשנת 1958, לואנג וויצ'יטוואתאקאן השתתף בהפיכה שערך פילדמרשל סרית תאנאראט שהדיחה את פיבונסונגקראם מהשלטון. ויצ'יטוואתאקן קיבל את התואר פאלאדבונצ'אגארן או מזכיר קבוע. הוא שירת כיועצו הקרוב ביותר של סריט ומילא תפקיד משמעותי בקידום הלאומיות התאילנדית.

וויצ'יטוותאקאן מת בשנת 1962 בגיל 64 לאחר מחלת לב ממושכת.

מינויים

• 1934–1942: מנכ"ל המחלקה לאמנויות יפות
• 1942–1943: שר החוץ
• 1943–1945: שגריר ביפן
• 1951–1952: שר האוצר
• 1952: שר הכלכלה
• 1952–1953: שגריר בהודו
• 1953–1957: שגריר בשווייץ, אוסטריה ויוגוסלביה
• 1957–1962: Paladbunchagarn – משרד ראש הממשלה

יצירות שפורסמו

מחזות

• Leod Supan (דם סופאן)
• Rachamanu
• Suek Talang (קרב טלאנג)
• Pra jao Krung Thon (מלך ת'ונבורי)
• Tai Dab Na (מוות בחרב הבאה)
• Po Kun Pa Mueng (המלך פא מואנג)
• Petch Pra Narai (יהלום של המלך נאראי)
• Lan Leod Lan Rug (טריטוריית הדם, טריטוריית האהבה)
• Sriharajdecho
• Dab Saen Mueng (חרב מאה אלף ערים)
• Pra Naresuan Pragard Issrapap (המלך Naresuan מכריז על עצמאות)
• Sriharajdecho (הבת המלכותית של פרא רואנג)
• Jao Ying Gannigar (הנסיכה גניגר)
• Jao Ying Sanwee (הנסיכה סנווי)
• Krut Dum (גארודה השחור)
• Anupap Po Kun Ramkamhang (כוחו של המלך Ramkamhang)
• Anupap hang Kwam Rug (כוח האהבה)
• Anupap Hang Kwam Seasara (כוח ההקרבה)

ספרות

• Pan Tong Rong Leod (כלי זהב לדם)
• Dok Fa Jampasak(הפרח השמימי של ג'מפאסק)
• Ballang Chieng Rung (כסאו של צ'יאנג רונג)
• Morasum Hang Cheevit (סערת חיים)
• Petch Pra Narai (היהלום של המלך נאראי)
• Plee Cheep Pue Choo (הקרבה למען המאהב)
• Huang Rug Hav Luek (Bond of Love Deep Crevice)
• Fak Fa Salawin (אופק של סלאווין)
• Athit Asadong (שקיעה מערבית)
• Lek Lang Kan(ברזל לנקמה)

ספרי עיון

• Mun Samong (מוח)
• Puttanupap (כוח הבודהיזם)
• Jittanupap (כוח הנפש)
• Manusapatiwat (המהפכה האנושית)
• Mahaburus (אנשים גדולים)
• Kong Dee Nai India (דברים טובים בהודו)
• Vicha Paed Pragarn (שמונה מקורות ידע)
• Vicha Krong Ruen Krong Rug (מדע של ביתיות ואהבה)
• Vitee Tam Ngarn lae Srang Anakot (דרך לעבוד ולבנות עתיד)
• Anakot kong Chart (עתיד האומה)
• Sangsawang Nai Kwam Mued (בהירות בחושך)
• Sassana Sagol (דת אוניברסלית)
• Prawatsart Sagol (היסטוריה אוניברסלית)
• Watanatum Sukothai (התרבות של סוקוטאי)
• Kwam Fun (חלום)

מקורות

• Baker, Chris; Phongpaichit, Pasuk (2005). A History of Thailand. Cambridge University Press. ISBN 0-521-81615-7.
• Barmé, Scot (1993). Luang Wichit Wathakan and the Creation of a Thai identity. Social Issues in Southeast Asia. Institute of Southeast Asian studies. ISBN 981-3016-58-2.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא לואנג וויצ'יטוואתאקאן בוויקישיתוף