פלק פיבונסונגרם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-emblem-development-2.svg הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.
פלק פיבונסונגרם

לואנג פלק פיבונסונגרם או לואנד פלק פיבולסונגרם מכונה לפעמים בקיצור פיבון, ידוע גם בכינוי "פום צ'ום פור". שמו בלידה - פלק קיתסאנגחה , (בתאית:จอมพล แปลก พิบูลสงคราม באנגלית:Plaek Phibunsongkhram ‏ 14 ביולי 1897 נונתאבורי - 11 ביוני 1964 טוקיו) היה קצין ופוליטיקאי תאילנדי, בעל שורשים סיניים. הוא כיהן כראש ממשלת תאילנד ודיקטטור צבאי של מדינה זו בשנים 1944-1938 ו-1957-1948. החל בשנת 1941 הועלה לדרגת פלדמרשל ("פום צ'ום").

כקצין תותחנים צעיר למד פיבונסונגרם באקדמיות צבאיות בצרפת. הפך לחבר ב"מפלגה העממית" החוקתית ואחרי הצלחת המהפכה הסיאמית משנת 1932 זכה להשפעה רבה בזירה הפוליטית ובצבא. אחרי דיכוי נסיון הפיכה מלוכני בשנת 1934 התמנה לשר ההגנה. בשנת 1938 בחר בו הפרלמנט לראש ממשלה.

שלטונו היה אוטוריטרי, דגל באידאולוגיה לאומנית מאוד ומיליטריסטית. ונקט באמצעים דרסטיים לכיוון מודרניזציה תרבותית. שימשו לו כדוגמה המשטרים הפאשיסטים מגרמניה הנאצית ואיטליה, וכן המשטר האוטוריטרי ביפן. פיבון שאף להרחיב את גבולות המדינה ל"תאילנד רבתי" ודרש ויתורים טריטוריאליים מהשטחים השכנים שהשתייכו אז לאימפריה הבריטית (מלזיה,בורמה) ו אימפריה הקולוניאלית הצרפתית (לאוס,קמבודיה). בשנים 1940-1941 ניהל מלחמה נגד צרפת.בשנת 1942 נכנס למלחמת העולם השנייה לצידה של יפן. ביולי 1944 נאלץ להתפטר.

בשנת 1948 הפיכה צבאית החזירה את פיבון לשלטון. הוא התמנה כראש ממשלה והנהיג שוב שלטון אוטוריטרי, אולם הפעם בברית עם ארצות הברית. אחרי שהחל משנת 1955 נשט בצעדים לדמוקרטיזציה, הוא הודח על ידי פלג יריב בצבא ונמלט ליפן. נפטר בגלות בטוקיו.

שנות ילדותו וצעירותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פּלק פּיבונסונגרם נולד בשנת 1897 תחת השם פלק קיתאסאנגה בנונתאבורי, פרבר צפוני של בנגקוק,בירת ממלכת סיאם. אביו, קיד קיתסאנגחה , היה בן למהגר סיני דובר סינית קנטונית שהתחתן עם תאילנדית. להורי האב היו בעלי פרדסים של עצי דוריאן. פלק קיבל את שמו - שמשמעותו בשפה התאית "מוזר". זאת מפני צורה מיוחדת של אוזניו. מאוחר יותר נחשב פלק דווקא לנער טוב מראה. מילדותו הייתה לפלק חולשה למדים

פיבונסונגרם בצעירותו

הוא למד בבית הספר שליד המקדש הבודהיסטי "וואט חמה פיראטארם" ומגיל 12 נרשם לבית ספר לחיל הרגלים באקדמיה הצבאית המלכותית צ'ולאצ'ומקלאו. הוא סיים את לימודיו בשנת 1917 בגיל 19 וקיבל את הדרגה של סגן משנה בחיל התותחנים. הוצב בחטיבה 7 של חיל התותחנים בפהיטסאנולוק. בתקופה זו הכיר פלק מורה צעירה בשם לה-יד בנדוקראבי והתחתן איתה. לזוג נולדו בהמשך שלושה בנים ושלוש בנות. הקצין הצעיר התחבב על סובביו בהשכלתו, חריצותו ודייקנותו. אולם בגלל קומתו הקטנה, לא בלט כל כך כדמות של מנהיג. בשנת 1921 הוא נשלח לשרת במטה הכללי של הצבא. לאחר מכן נשלח בשנים 1927-1924 עם מלגה ללמוד טקטיקה צבאית באקדמיות הצבאיות בפואטייה ופונטנבלו בצרפת. בצרפת יצר קשרים עם סטודנטים תאילנדים אחרים שהתשייכו כמוהו בעיקר למעמד הבורגני ולא לאצולה. בהשפעת הסביבה הפוליטית בצרפת פיתח פלק הצעיר רתיעה כלפי המונרכיה האבסולטית בארצו. התוודע, בין השאר, לפרידי פהאנומיונג, אז סטודנט למשפטים, שעמד בראש איחוד הסטודנטים התאילנדים בצרפת. שניהם התידדו והקשר ביניהם התפתח במרוצת הזמן ליחס אמבווילנטי של ידידות-תחרות. פרידי ופראיון פהאמומונטרי, שלמד גם הוא בצרפת, נמשכו לרעיונות מהפכניים ושיתפו את פלק בתוכניותיהם לבצע הפיכה במולדתם. .

אחרי ששב לסיאם, עלה פיבון לדרגת קפטן ובשנת 1928 זכה לתואר האצולה "לואנג" - שקול כנגד התואר האירופי "ויקונט" - מידי המלך פראג'אדיפוק (ראמה השביעי). מאז הוא מוכר כלואנג פיבונסונגרם ושינוי השם ציין שיפור במעמדו החברתי. משמעות השם פיבוסונגרם הוא "מלחמה רחבה".

הוא קודם בהמשך כמייג'ור (רב סרן) במטה הכללי והתמנה לאחראי על סוסי הנסיך נאריס ולמורה באקדמיה הצבאית.

הדחת המלך[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיבוסונגרם הצטרף למפלגת העם, (חאנה ראטסאדון), תנועה לרפורמות חוקתיות מורכבת מקצינים, אקדמאים ופקידים. יחד עם קצין הפרשים לואנד טסנאי היה הלטננט-קולונול פלק פיבונסונגרם אחראי על ארגון ההפיכה הצבאית בשנת 1932 שהביאה 3 שנים אחר כך, בשנת 1935 להתפטרות המלך פראג'אדיפוק לטובת אנאנדה מהידול. המלך החדש היה ילד שלמד באותן השנים בשווייץ. לכן מינה הפרלמנט כעוצרים את הנסיך אנואטג'אטורונג, שנשא דרגת קולונל, את הנסיך אתיהאיה דיבהבהה, גם הוא קצין בכיר, ואת צקאו פראיה יומאראג' (פון סוחום). אחרי ניצחון ההפיכה בשנת 1932 והמעבר מן המונרכיה האבסולטית אל המונרכיה החוקתית, התמנה פיבוסונגרם לסגן מפקד חיל התותחנים ולא מילא תפקידים פוליטיים כלשהם.

מפקד ומנהיג פוליטי 1938-1932[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיילים תאילנדים באת דיכוי המרד של הנסיך בובוראדט, 1933

פיבון שיחק תפקיד מפתח בהפיכה הצבאית מיוני 1933 שבאה להגן על החוקה החדשה ועל משטר האגף הצבאי של מפלגת העם נגד רסטורציה של שלטון המלוכנים. בעקבות זאת התחזקה השפעתו בצבא ובזירה הפוליטית. תפקידו המוביל בדיכוי המרד של הנסיך בובוראדט באוקטובר 1933 הוסיפה לו הערצה רבה בקרב אנשי הצבא. הוא הועלה לדרגת קולונל והתמנה לסגן מפקד הצבא. בשנת 1934 נכנס כשר ההגנה לממשלה בראשות פראיה פאהון פונפאיוהאסנה. בתפקיד זה היה לאיש החזק השני במדינה.

כשר ההגנה דחף פיבונסונגרם לחיזוק התעמולה הלאומנית והמיליטריסטית, לרבות בתוכנית הלימודים בבתי הספר. בשנת 1935 הורה משרד ההגנה שבראשותו להפיק את הסרט "דם החיילים התאילנדים" (לואט תאהאן תאי) שבמרכזו מתקפה של ארץ דמיונית על תאילנד ומעשי הגבורה של מגני המדינה. הוא עודד את הסופר ויצ'יט ויצ'יטוואטאקאן, לימים האידאולוג והתעמלן שלצידו, לכתוב את מחזות התיאטרון "הדם של סופאן"(לואט סופאן) ו"הנסיכה מחסנווי" (צ'אוינג הסנווי). המחזה הראשון היה שיר הלל לרוח ההקרבה והגבורה של האדם הפשוט התאילנדי בעת הדיפת פלישה של בורמה לארצו. המחזה השני הדגיש את הסלוידריות ההיסטורית בין העם התאילנדי והעם שאן מבורמה, המקורב אליו. פובון הקים אנדרטאות לזכר מלכים כמו נארסואן וטאקסין, שהיו בעיניו דמויות מופת כמנהיגים קרובים לעם ומנצחים בשדה הקרב.

עוד לפני עלייתו לצמרת השלטון ניצל פיבונסונגרם מכמה נסיונות התנקשות. בשנת 1934 הוא נורה בעת משחק כדורגל של הצבא. נתגלה קשר של סמלים שנטען כי ביקשו לירות בכל חברי הממשלה. בנובמבר 1938 ניסה נהג של פיבון לירות בו, וכעבור חודש נעשה עוד נסיון לחסלו על ידי הרעלה. כשבשנת 1938 פרצה שערוריה בנוגע למכירת הרכוש המוחרם של המלך המודח פראג'אדיפוק, נפלה ממשלת פראיה פאהון פונפאיוהאסנה. פיבון, שהיה מעורב בפרשה, נסוג מן העסקה והצליח לצאת זכאי. בהמשך נבחר על ידי רוב מובהק בפרלמנט לראשות הממשלה וב-16 בדצמבר 1938 התמנה בתפקיד על ידי מועצת העוצרים.

שלטון אוטוריטרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

כהונתו הראשונה כראש ממשלה 1944-1938[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממשלת פיבונסונגרם הראשונה

אחרי שהגיע לראשות הממשלה בדרך חוקתית, במקום פראיה פהאפהול, השליט פיבונסונגרם בפועל משטר אוטוריטרי. הוא מינה כמה מחברי הסיעה הצבאית של מפלגתו בתפקידי מפתח בממשלה. מלכתחילה ניצל את מעמדו החדש כדי להיפטר מהמתנגדים הפוליטיים.נעצרו כ-40 מתנגדים פוליטיים, מלוכנים וגם דמוקרטים. הוא ביים נגדם משפט בגין בגידה -על קשירת קשר נגד המלך הצעיר אננדה, אותו ביקשו כביכול להדיח לטובת המלך הקודם פראג'אדיפוק. על ספסל הנאשמים ישבו מלוכנים ונציגי האצולה שתמכו במשטר הישן, לרבות דודו של המלך, הנסיך ראנגסיט, שתמך בעבר בקולונל פראיה סונגסוראדט,וכן ראשי אופוזיציה מן האסיפה הלאומית. אחרי הליכים מפוקפקים בית דין מיוחד דן 18 נאשמים לעונש מוות ועוד 52 לעונשים כבדים אחרים. עשרות נכלאו על האי הבודד טראוטאו. המחנה השמרני-המלוכני האופוזיציוני הורחק מן הזירה הפוליטית ואף כוחם של נציגים בעלי דעות מלוכניות בתוך מפלגת העם נחלש.

המשטר שהנהיג פיבונסונרם שאב השראה מהמשטרים הפאשיסטים באירופה - ובראשם איטליה וגרמניה,מהמשטרים הלאומני חילוני של אטאטורק בטורקיה והמשטר הלאומני הצבאי ביפאן. הוא התבסס על תעמולה לאומנית קיצונית ועל פולחן אישיות של המנהיג שהתחיל לטפח אותו החל משנת 1939 בעזרת שר התעמולה שלו, לואנג ויצ'יטואטאקאן ("מהדורת כיס של גבלס", כפי שכינה אותו השגריר הבריטי). המלך לשעבר פאג'אדיפוק הוכרז "אישיות בלתי רצויה" ותמונותיו הורחקו מן המרחב הציבורי. לעומת זאת הרחובות והמוסדות התמלאו בתמונות של פיבונסונגרם ונאומיו וסיסמאותיו הופצו ללא הפסקה בעיתונים וברדיו. להבדיל מהפאשיסטים באירופה ובצורה ההזכירה את המשטרים הקומוניסטים, השתמש פיבוסונגרם במילה "דמוקרטיה" בהגדרת משטרו. אחרי תבוסתו של מה שהוא קרא "מרד סונסוראדט", הקים פיבון במרכז בנגקוק, באמצע שדרות ראצ'אדמנון, אנדרטת ענק לדמוקרטיה כסמל ל"ניצחון החוקתיות על המונרכיה האבסולטית". ה"דמוקרטיה" משמעותה בעיניו הייתה מעל לכל שלטון מפלגת העם, ובמיוחד של אגפה הימני, הפעלת פרלמנט שחבריו ממונים, במסגרת חוקת 1932, ורעיון השלטון של המעטים ה"נאורים".

נתגלו מחלוקות גם בשורות מפלגת העם. בעיקר בין המחנה של פיבון, ובין זה של חברו מהלימודים, פרידי פהאנומיונג, שייצג את האגף האזרחי והליברלי. מחד גינה גם פרידי את התערבות המונרכיה בפוליטיקה ואישר את הקמת בית הדין המיוחד ששפט את הקושרים כביכול נגד הסדר החוקתי, אך מאידך מתחו האינטלקטואלים הפרוגרסיביים שמסביבו בקורת על התפקיד הדומיננטי של אנשי הצבא ודרשו את קיצוץ תקציב הביטחון.

פיבון הקרין סביבו כריזמה בסגנון נפוליאון בונפרטה, ידע להשתמש בתחום הפוליטי בשיטות מעודנות ולעתים גם ברוטליות, בדרך כלל הופעתו הייתה מאופקת, נהג במגעיו, אפילו לפי עדות מבקריו,בגישה אישית שנראתה צנועה, אדיבה ואף כובשת.

מודרניזציה ולאומנות רדיקלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

רפורמת הלבוש - פוסטר משנות שלטונו של פובונסונגרם:תלבושות "ראויות" (מימין) מול תלבושות "לא מתורבתות" (משמאל)

תעמולת המשטר שילבה בצורה מיוחדת לאומנות עם שאיפה למודרניזציה ולחיקוי התרבות המערבית. על מנת להרים את המורל הלאומי של העם ולעודד את השאיפה ל"קידמה" ולמודרניזציה בחיי תאילנד, הוציאה ממשלת פיבונסונגרם מתחת ידיה פקודות בתחום התרבות. דרכן היא עודדה את התאילנדים להצדיע לדגלי הלאום במקומות ציבוריים, ללמוד היטב את ההמנון הלאומי החדש, להשתתף במצעדים ולהעדיף את השפה התאילנדית על ניבים ושפות אזוריים. הנוער גויס לארגונים פארא-צבאיים. ביחסי חוץ הביע המשטר התאילנדי תביעות טריטוריאליות כלפי הארצות השכנות, מלוות באיומים. התושבים חונכו לאמץ תלבושת מערבית, במקום הלבוש המסורתי, חונכו להשתמש בארוחות במזלגות ובסכינים מבמקום בידיים, כפי שהיה נהוג בעבר. בשנת 1941 בעיצומה של מלחמת העולם השנייה החליף פיבון גם את לוח השנה. מכאן ואילך התחילה השנה ב-1 בינואר ולא בסונקראן המסורתית שחלה ב-13 באפריל. פיבונסונגרם ראה את כל האמצעים האלה כהכרחיים לטובת הקידמה, ולמען שינוי תדמיתה של תאילנד בעיני העולם - מזו של ארץ נחשלת ו"ברברית" לזו אל מדינה מתוקנת ומודרנית.

המשטר חילק בבתי הספר מפות שעליהן היו מסומנים "האזורים האבודים" של תאילנד, כמו אלו שסופחו בשנים 1909-1907 למושבות השכנות של צרפת ובריטניה. תחנת הרדיו של הצבא קראה להקמת "אימפריה פאן-תאילנדית" (מאהה אנאצ'ק תאי). גישת המשטר שאבה השראה ממדיניותו של היטלר ומסיפוח אוסטריהאנשלוס) לגרמניה. הפוליטיקה הלאומנית עלתה בגישתה התוקפנית אפילו על זו שבימי המלך וג'ראבוד מתחילת המאה ה-20. ויצ'טואטאקאן חיבר דרמות לאומניות עוד מקורב של פיבון שהעריץ את גרמניה הנאצית היה פראיון פאמונמונטרי, שהיה בן לאם גרמניה.

רדיפות נגד הסינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גישה לאומנית וגזענית זו יושמה גם בתחום הכלכלי. היא הטיפה לאוטרקיה כלכלית. הונהגה מדיניות עויינת לכל העסקים הזרים ובמיוחד נגד אלו של המהגרים הסינים בממלכה. הוצהר על שאיפה להפוך את תאילנד לאומה הומוגנית מבחינה אתנית

פיבון עצמו חלם על מדינה פאן-תאילנדית שלאחד בתוכה את כל השטחים המאוכלסים על ידי ענפי האומה התאילנדית זאת הייתה אחת הסיבות שבגללן ב-24 ביוני 1939 שינה פיבון את שמה של המדינה מסיאם לתאילנד.במסגרת ה"תאיזאציה" הופעלו לחצים על התושבים ממוצא סיני לשנות את שמות המשפחה לשמות תאילנדים. המשטר הפעיל מעין חרם על ההון הסיני והקים חברות ממלכתיות ומונופולים על ענפים שלמים בכלכלה, מה שגרם לקשיים רבים ואף לפשיטות רגל של סוחרים ומפעלי ייצור סינים. בשנים 1939 ו-1940 ננאסר על סינים לעסוק במקצועות ותחומי עיסוק שונים. התאילנדים נדרשו להעדיף תוצרת של תאילנדים על סחורות של סינים בכל ענפי הכלכלה. הוטלו מסים גבוהים במיוחד בענף המסחר שהיה נשלט במידה רבה על ידי סינים.

המשטרה פעלה תכופות נגד פעילים פוליטיים סינים ופעילותם.התקשורת ובתי הספר הסינים הועמדו תחת פיקוח הדוק של משרדי הממשלה. בשנת 1939 הרשויות סגרו 25 בתי ספר סינים. באותה שנה המשטרה פשטה על מוסדות חינוך, מערכות עיתונים ובתי דפוס סינים ועצרה מאות אנשים, שחלק מהם נידונו בהמשך לעונשי מאסר. בנאום ב-1938 לואנג ויצ'יטואטאקאן, הוא עצמו ממוצא סיני, הציג את הסינים כגורם שלילי, "יהודי המזרח", מתוך השוואתם ליהודי גרמניה. בנסיבות אלה ירדה ההגירה הסינית לתאילנד. ב- 1937-1938 עדיין הגיעו לתאילנד 60,000 מהגרים סינים. למעשה הקרבנות העיקריים של המדיניות האנטיסינית היו בעיקר הפועלים והסוחרים הקטנים, בעוד שאנשי העסקים הגדולים ידעו לעמוד בפרץ.בהמשך חלה הטמעה הולכת ומתחזקת של בני המיעוט הסיני בחברה התילאנדית.


פיבון וויצ'יט ופיבון העריכו כי אחרי מלחמת העולם השנייה תשרודנה רק המעצמות. לכן סברו שיש להבטיח לתאילנד מעמד הולם. "אם איננו רוצים להיות חלאות אדם , עלינו להיות מעצמה" כדברי פיבון.

ב-5 באוגוסט 1941 תאילנד הצטרפה לקבוצת הארצות שהכירו במדינת החסות שהקימו היפנים במנצ'וריה:מנצ'וקואו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Nation-building and the Pursuit of Nationalism under Field Marshal Plaek Phibunsongkhram.Thailand and the Second World War באתר של P.Klykorn

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Charnvit Kasetsiri From Siam To Thailand
  • Judith A. Stowe Siam Becomes Thailand
  • Barend Jan Terwiel Thailand's Political History