פלק פיבונסונגרם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-emblem-development-2.svg הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.
פלק פיבונסונגרם

לואנג פלק פיבונסונגרם או לואנד פלק פיבולסונגרם מכונה לפעמים בקיצור פיבון, ידוע גם בכינוי "פום צ'ום פור". שמו בלידה - פלק קיתסאנגחה , (בתאית:จอมพล แปลก พิบูลสงคราม באנגלית:Plaek Phibunsongkhram ‏ 14 ביולי 1897 נונתאבורי - 11 ביוני 1964 טוקיו) היה קצין ופוליטיקאי תאילנדי, בעל שורשים סיניים. הוא כיהן כראש ממשלת תאילנד ודיקטטור צבאי של מדינה זו בשנים 1944-1938 ו-1957-1948. החל בשנת 1941 הועלה לדרגת פלדמרשל ("פום צ'ום").

כקצין תותחנים צעיר למד פיבונסונגרם באקדמיות צבאיות בצרפת. הפך לחבר ב"מפלגה העממית" החוקתית ואחרי הצלחת המהפכה הסיאמית משנת 1932 זכה להשפעה רבה בזירה הפוליטית ובצבא. אחרי דיכוי ניסיון הפיכה מלוכני בשנת 1934 התמנה לשר ההגנה. בשנת 1938 בחר בו הפרלמנט לראש ממשלה.

שלטונו היה אוטוריטרי, דגל באידאולוגיה לאומנית מאוד ומיליטריסטית. ונקט באמצעים דרסטיים לכיוון מודרניזציה תרבותית. שימשו לו כדוגמה המשטרים הפאשיסטים מגרמניה הנאצית ואיטליה, וכן המשטר האוטוריטרי ביפן. פיבון שאף להרחיב את גבולות המדינה ל"תאילנד רבתי" וטען להחזרת שטחים מאוכלסים בתאילנדים שהשתייכו אז לאימפריה הבריטית (מלזיה,בורמה) ו אימפריה הקולוניאלית הצרפתית (לאוס,קמבודיה). בשנים 1940-1941 ניהל בהצחלה מלחמה נגד צרפת. בשנת 1942 נכנס למלחמת העולם השנייה לצידה של יפן. ביולי 1944 נאלץ להתפטר.

בשנת 1948 הפיכה צבאית החזירה את פיבון לשלטון. הוא התמנה כראש ממשלה והנהיג שוב שלטון אוטוריטרי, אולם הפעם בברית עם ארצות הברית. אחרי שהחל משנת 1955 נקט בצעדים לדמוקרטיזציה, הוא הודח על ידי פלג יריב בצבא ונמלט ליפן. נפטר בגלות בטוקיו.

שנות ילדותו וצעירותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פּלק פּיבונסונגרם נולד בשנת 1897 תחת השם פלק קיתאסאנגה בנונתאבורי, פרבר צפוני של בנגקוק,בירת ממלכת סיאם. אביו, קיד קיתסאנגחה , היה בן למהגר סיני דובר קנטונית שהתחתן עם תאילנדית. הורי האב היו בעלי פרדסים של עצי דוריאן. פלק קיבל את שמו - שמשמעותו בשפה התאית "מוזר". זאת מפני צורה מיוחדת של אוזניו. מאוחר יותר נחשב פלק דווקא לנער טוב מראה. מילדותו הייתה לו חולשה למדים

פיבונסונגרם בצעירותו

הוא למד בבית הספר שליד המקדש הבודהיסטי "וואט חמה פיראטארם" ומגיל 12 נרשם לבית ספר לחיל הרגלים באקדמיה הצבאית המלכותית צ'ולאצ'ומקלאו. הוא סיים את לימודיו בשנת 1917 בגיל 19 וקיבל את הדרגה של סגן משנה בחיל התותחנים. הוצב בחטיבה 7 של חיל התותחנים בפהיטסאנולוק. בתקופה זו הכיר פלק מורה צעירה בשם לה-יד בנדוקראבי והתחתן איתה. לזוג נולדו בהמשך שלושה בנים ושלוש בנות. הקצין הצעיר התחבב על סובביו בהשכלתו, חריצותו ודייקנותו. אולם בגלל קומתו הקטנה, לא בלט כל כך כדמות של מנהיג. בשנת 1921 הוא נשלח לשרת במטה הכללי של הצבא. לאחר מכן נשלח בשנים 1927-1924 עם מלגה ללמוד טקטיקה צבאית באקדמיות הצבאיות בפואטייה ופונטנבלו בצרפת. בצרפת יצר קשרים עם סטודנטים תאילנדים אחרים שהתשייכו כמוהו בעיקר למעמד הבורגני ולא לאצולה. בהשפעת הסביבה הפוליטית בצרפת פיתח פלק הצעיר רתיעה כלפי המונרכיה האבסולטית בארצו. התוודע, בין השאר, לפרידי פהאנומיונג, אז סטודנט למשפטים, שעמד בראש איחוד הסטודנטים התאילנדים בצרפת. שניהם התידדו והקשר ביניהם התפתח במרוצת הזמן ליחס אמבווילנטי של ידידות-תחרות. פרידי ופראיון פהאמומונטרי, שלמד גם הוא בצרפת, נמשכו לרעיונות מהפכניים ושיתפו את פלק בתוכניותיהם לבצע הפיכה במולדתם. .

אחרי ששב לסיאם, עלה פיבון לדרגת קפטן ובשנת 1928 זכה לתואר האצולה "לואנג" - שקול כנגד התואר האירופי "ויקונט" - מידי המלך פראג'אדיפוק (ראמה השביעי). מאז הוא מוכר כ"לואנג פיבונסונגרם" ושינוי השם ציין שיפור במעמדו החברתי. משמעות השם פיבוסונגרם הוא "מלחמה רחבה".

הוא קודם בהמשך כמייג'ור (רב סרן) במטה הכללי והתמנה לאחראי על סוסי הנסיך נאריס ולמורה באקדמיה הצבאית.

הדחת המלך[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיבוסונגרם הצטרף למפלגת העם, (חאנה ראטסאדון), תנועה לרפורמות חוקתיות מורכבת מקצינים, אקדמאים ופקידים. יחד עם קצין הפרשים לואנד טסנאי היה הלטננט-קולונול פלק פיבונסונגרם אחראי על ארגון ההפיכה הצבאית בשנת 1932 שהביאה 3 שנים אחר כך, בשנת 1935 להתפטרות המלך פראג'אדיפוק לטובת אנאנדה מהידול. המלך החדש היה ילד שלמד באותן השנים בשווייץ. לכן מינה הפרלמנט כעוצרים את הנסיך אנואטג'אטורונג, שנשא דרגת קולונל, את הנסיך אתיהאיה דיבהבהה, גם הוא קצין בכיר, ואת צקאו פראיה יומאראג' (פון סוחום). אחרי ניצחון ההפיכה בשנת 1932 והמעבר מן המונרכיה האבסולטית אל המונרכיה החוקתית, התמנה פיבוסונגרם לסגן מפקד חיל התותחנים ולא מילא תפקידים פוליטיים כלשהם.

מפקד ומנהיג פוליטי 1938-1932[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיילים תאילנדים באת דיכוי המרד של הנסיך בובוראדט, 1933

פיבון שיחק תפקיד מפתח בהפיכה הצבאית מיוני 1933 שבאה להגן על החוקה החדשה ועל משטר האגף הצבאי של מפלגת העם נגד רסטורציה של שלטון המלוכנים. בעקבות זאת התחזקה השפעתו בצבא ובזירה הפוליטית. תפקידו המוביל בדיכוי המרד של הנסיך בובוראדט באוקטובר 1933 הוסיפה לו הערצה רבה בקרב אנשי הצבא. הוא הועלה לדרגת קולונל והתמנה לסגן מפקד הצבא. בשנת 1934 נכנס כשר ההגנה לממשלה בראשות פראיה פאהון פונפאיוהאסנה. בתפקיד זה היה לאיש החזק השני במדינה.

כשר ההגנה דחף פיבונסונגרם לחיזוק התעמולה הלאומנית והמיליטריסטית, לרבות בתוכנית הלימודים בבתי הספר. בשנת 1935 הורה משרד ההגנה שבראשותו להפיק את הסרט "דם החיילים התאילנדים" (לואט תאהאן תאי) שבמרכזו מתקפה של ארץ דמיונית על תאילנד ומעשי הגבורה של מגני המדינה. הוא עודד את הסופר ויצ'יט ויצ'יטוואטאקאן, לימים האידאולוג והתעמלן שלצידו, לכתוב את מחזות התיאטרון "הדם של סופאן"(לואט סופאן) ו"הנסיכה מחסנווי" (צ'אוינג הסנווי). המחזה הראשון היה שיר הלל לרוח ההקרבה והגבורה של האדם הפשוט התאילנדי בעת הדיפת פלישה של בורמה לארצו. המחזה השני הדגיש את הסלוידריות ההיסטורית בין העם התאילנדי והעם שאן מבורמה, המקורב אליו. פובון הקים אנדרטאות לזכר מלכים כמו נארסואן וטאקסין, שהיו בעיניו דמויות מופת כמנהיגים קרובים לעם ומנצחים בשדה הקרב.

עוד לפני עלייתו לצמרת השלטון ניצל פיבונסונגרם מכמה ניסיונות התנקשות. בשנת 1934 הוא נורה בעת משחק כדורגל של הצבא. נתגלה קשר של סמלים שנטען כי ביקשו לירות בכל חברי הממשלה. בנובמבר 1938 ניסה נהג של פיבון לירות בו, וכעבור חודש נעשה עוד ניסיון לחסלו על ידי הרעלה. כשבשנת 1938 פרצה שערוריה בנוגע למכירת הרכוש המוחרם של המלך המודח פראג'אדיפוק, נפלה ממשלת פראיה פאהון פונפאיוהאסנה. פיבון, שהיה מעורב בפרשה, נסוג מן העסקה והצליח לצאת זכאי. בהמשך נבחר על ידי רוב מובהק בפרלמנט לראשות הממשלה וב-16 בדצמבר 1938 התמנה בתפקיד על ידי מועצת העוצרים.

שלטון אוטוריטרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

כהונתו הראשונה כראש ממשלה 1944-1938[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממשלת פיבונסונגרם הראשונה

אחרי שהגיע לראשות הממשלה בדרך חוקתית, במקום פראיה פהאפהול, השליט פיבונסונגרם בפועל משטר אוטוריטרי. הוא מינה כמה מחברי הסיעה הצבאית של מפלגתו בתפקידי מפתח בממשלה. מלכתחילה ניצל את מעמדו החדש כדי להיפטר מהמתנגדים הפוליטיים.נעצרו כ-40 מתנגדים פוליטיים, מלוכנים וגם דמוקרטים. הוא ביים נגדם משפט בגין בגידה -על קשירת קשר נגד המלך הצעיר אננדה, אותו ביקשו כביכול להדיח לטובת המלך הקודם פראג'אדיפוק. על ספסל הנאשמים ישבו מלוכנים ונציגי האצולה שתמכו במשטר הישן, לרבות דודו של המלך, הנסיך ראנגסיט, שתמך בעבר בקולונל פראיה סונגסוראדט,וכן ראשי אופוזיציה מן האסיפה הלאומית. אחרי הליכים מפוקפקים בית דין מיוחד דן 18 נאשמים לעונש מוות ועוד 52 לעונשים כבדים אחרים. עשרות נכלאו על האי הבודד טראוטאו. המחנה השמרני-המלוכני האופוזיציוני הורחק מן הזירה הפוליטית ואף כוחם של נציגים בעלי דעות מלוכניות בתוך מפלגת העם נחלש.

המשטר שהנהיג פיבונסונרם שאב השראה מהמשטרים הפאשיסטים באירופה - ובראשם איטליה וגרמניה,מהמשטרים הלאומני חילוני של אטאטורק בטורקיה והמשטר הלאומני הצבאי ביפן. הוא התבסס על תעמולה לאומנית קיצונית ועל פולחן אישיות של המנהיג שהתחיל לטפח אותו החל משנת 1939 בעזרת שר התעמולה שלו, לואנג ויצ'יטואטאקאן ("מהדורת כיס של גבלס", כפי שכינה אותו השגריר הבריטי). המלך לשעבר פאג'אדיפוק הוכרז "אישיות בלתי רצויה" ותמונותיו הורחקו מן המרחב הציבורי. לעומת זאת הרחובות והמוסדות התמלאו בתמונות של פיבונסונגרם ונאומיו וסיסמאותיו הופצו ללא הפסקה בעיתונים וברדיו. להבדיל מהפאשיסטים באירופה ובצורה שהזכירה את המשטרים הקומוניסטים בעתיד, השתמש פיבוסונגרם במילה "דמוקרטיה" בהגדרת משטרו. אחרי תבוסתו של מה שהוא קרא "מרד סונסוראדט", הקים פיבון במרכז בנגקוק, באמצע שדרות ראצ'אדמנון, אנדרטת ענק לדמוקרטיה כסמל ל"ניצחון החוקתיות על המונרכיה האבסולטית". ה"דמוקרטיה" משמעותה בעיניו הייתה מעל לכל שלטון מפלגת העם, ובמיוחד של אגפה הימני, הפעלת פרלמנט שחבריו ממונים, במסגרת חוקת 1932, ורעיון השלטון של המעטים ה"נאורים".

נתגלו מחלוקות גם בשורות מפלגת העם. בעיקר בין המחנה של פיבון, ובין זה של חברו מהלימודים, פרידי פהאנומיונג, שייצג את האגף האזרחי והליברלי. מחד גינה גם פרידי את התערבות המונרכיה בפוליטיקה ואישר את הקמת בית הדין המיוחד ששפט את הקושרים כביכול נגד הסדר החוקתי, אך מאידך מתחו האינטלקטואלים הפרוגרסיביים שמסביבו בקורת על התפקיד הדומיננטי של אנשי הצבא ודרשו את קיצוץ תקציב הביטחון.

פיבון הקרין סביבו כריזמה בסגנון נפוליאוני, בפוליטיקה ידע להשתמש לסירוגין בשיטות מעודנות וברוטליות, בדרך כלל הופעתו הייתה מאופקת, נהג במגעיו, אפילו לפי עדות מבקריו, בגישה אישית שנראתה צנועה, אדיבה ואף כובשת.

מודרניזציה ולאומנות רדיקלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

רפורמת הלבוש - פוסטר משנות שלטונו של פובונסונגרם:תלבושות "ראויות" (מימין) מול תלבושות "לא מתורבתות" (משמאל)

תעמולת המשטר שילבה בצורה מיוחדת לאומנות עם שאיפה למודרניזציה ולחיקוי התרבות המערבית. על מנת להרים את המורל הלאומי של העם ולעודד את השאיפה ל"קידמה" ולמודרניזציה בחיי תאילנד, הוציאה ממשלת פיבונסונגרם מתחת ידיה פקודות בתחום התרבות. דרכן היא עודדה את התאילנדים להצדיע לדגלי הלאום במקומות ציבוריים, ללמוד היטב את ההמנון הלאומי החדש, להשתתף במצעדים ולהעדיף את השפה התאילנדית על ניבים ושפות אזוריים. הנוער גויס לארגונים פארא-צבאיים. ביחסי חוץ הביע המשטר התאילנדי תביעות טריטוריאליות כלפי הארצות השכנות, מלוות באיומים. המשטר חילק בבתי הספר מפות שעליהן היו מסומנים "האזורים האבודים" של תאילנד, כמו אלו שסופחו בשנים 1909-1907 למושבות השכנות של צרפת ובריטניה. תחנת הרדיו של הצבא קראה להקמת "אימפריה פאן-תאילנדית" (מאהה אנאצ'ק תאי). גישת המשטר שאבה השראה ממדיניותו של היטלר ומסיפוח אוסטריהאנשלוס) לגרמניה. הפוליטיקה הלאומנית עלתה בגישתה התוקפנית אפילו על זו שבימי המלך וג'ראבוד מתחילת המאה ה-20. ויצ'טואטאקאן חיבר דרמות לאומניות עוד מקורב של פיבון שהעריץ את גרמניה הנאצית היה פראיון פאמונמונטרי, שהיה בן לאם גרמניה.

רפורמות תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסגרת קידום ההמוגניזציה של התרבות התאילנדית, נדרשה העלמות כל איזכור רשמי של ההבדלים התרבותיים בין אזורי המדינה - למשל מרכז, צפון-מזרח וצפון (תאי יואן). השלטון כפה את השימוש בניב המרכזי של השפה התאית בכל הארץ. נדרשה הפסקת השימוש בכתב לאו באזור איסאן בצפון-מזרח המדינה ובאלפבית לאנה או דהאמה בצפון, ששימשו עדיין בכתיבת השפות האזוריות. פיבון הקים קבוצת עבודה שהגתה רפורמה ופישוט של הכתב התאילנדי המסובך ושינויים באי-סדירויות של הכתיב התאי. רפורמת הכתב נועדה להקל על חלקים שונים של האומה התאילנדית ועל המיעוטים ללמוד את השפה הלאומית הרשמית של המדינה. אולם בגלל התנגדותם של אנשי הרוח וכהני הדת לאיושמו חידושים מקיפים בתחום זה.

בשנים 1942-1939 הוציא פיבון צווים ("ראתאניום") שהורו לאוכלוסייה לשנות הרגלי לבוש והתנהגות בפומבי. הוא ההנהיג לבישת תלבושות בסגנון אירופי שכללו חולצות וחצאיות לנשים, חולצות ומכנסיים לגברים ומגבעות לשני המינים. פיבון העריך במיוחד את סגנון הלבוש הצרפתי. הוא סבר שאי שימוש בעניבות וגרוע מכך בחולצות מעמידות את תושבי תאילנד באור שלילי, כנמצאים בפיגור לעומת האירופים המודרניים. הוא קיווה שסגנון הלבוש האירופי יהפוך את עמו למפותח ו"מתורבת" יותר. השלטון נקט בעונשי משמעת נגד לבישת תלבושות מסורתיות.כללי הלבוש הוצאו לפועל עם הסתייגות אחת בנוגע לחבישת מגבעות שנותרה בלתי פופולרית. בכפרים נאסרה הלעיסה הנפוצה של אגוזי Areca catecha ונאסרה גם הישיבה על הקרקע בצדי הסמטאות, שנראתה בעיני המשטר סימן פיזי לחולשת העם. התאילנדים חונכו להשתמש בארוחות במזלגות ובסכינים במקום בידיים, כפי שהיה נהוג בעבר. כמו כן למדו למחות כפיים אחרי נאומים או מופעים שנכחו בהם. פיבון ביקש שהגברים התאילנדים יתיחסו במחוות כבוד כלפי נשותיהם. למשל ,לפי המנהג האירופי, שינשקו אותן בברכן. הוא כינה את האשה התאילנדית "פרח האומה" והנהיג תחרויות יופי שאחת המטרות שלהן הייתה גם קידום הרפורמה בלבוש.

בסיום בשנת 1941 בעיצומה של מלחמת העולם השנייה החליף פיבון גם את לוח השנה לפי הדגם האירופי. מכאן ואילך התחילה השנה ב-1 בינואר ולא בסונקראן המסורתית שחלה ב-13 באפריל. הונהגה גם ברכה חדשה במפגשים בין אנשים: "סוואטדי". לפני שמות הגברים התחיל להיות נהוג להגיד את מלת הנימוס "חראפ" ולפני שמות השנים "חא". פיבונסונגרם ראה בכל האמצעים האלה הכרח לטובת הקידמה, ולמען שינוי תדמיתה של תאילנד בעיני העולם - מזו של ארץ נחשלת ו"ברברית" לזו אל מדינה מתוקנת ומודרנית. העם קיבל בדרך כלל בהבנה את ההוראות החדשות. פיבון חיפש עבור העם כתובת הזדהות חדשה במקום המונרכיה האבסולטית שהודחה. במקום חגיגות המלוכה הקודמות הנהיג חגיגות "לאומיות". יום המהפכה משנת 1932 הוכרז כחג לאומי. לצד המנון המלוכה נוצר המנון הלאום - "פלנג צ'אט", המושר עד ימינו, המדגיש את אחדות האומה ואת רוח ההקרבה של ה"גזע" התאילנדי. כל בוקר בשעה 8 וכל ערב בשעה 18 מושמע ההמנון ברדיו וברמקולים והתושבים נדרשים לעמוד ולהצדיע. בו זמנית בבניינים הציבוריים מתקיימים טקסי הרמת הדגל בבקרים והורדתו בערבים.

רדיפות נגד הסינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גישה לאומנית וגזענית זו יושמה גם בתחום הכלכלי. השלטונות הטיפו לאוטרקיה כלכלית. הונהגה מדיניות עוינת לכל העסקים הזרים ובמיוחד נגד אלו של המהגרים הסינים בממלכה. הוצהר על שאיפה להפוך את תאילנד לאומה הומוגנית מבחינה אתנית

פיבון עצמו חלם על מדינה פאן-תאילנדית שתאחד בתוכה את כל השטחים המאוכלסים על ידי ענפי האומה התאילנדית. זאת הייתה אחת הסיבות שבגללן ב-24 ביוני 1939 שינה פיבון את שמה של המדינה מסיאם לתאילנד.במסגרת ה"תאיזאציה" הופעלו לחצים על התושבים ממוצא סיני לשנות את שמות המשפחה לשמות תאילנדים. המשטר הפעיל מעין חרם על ההון הסיני והקים חברות ממלכתיות ומונופולים על ענפים שלמים בכלכלה, מה שגרם לקשיים רבים ואף לפשיטות רגל של סוחרים ומפעלי ייצור סינים. בשנים 1939 ו-1940 נאסר על סינים לעסוק במקצועות ותחומי עיסוק מסוימים. התאילנדים נדרשו להעדיף תוצרת של תאילנדים על סחורות של סינים בכל ענפי הכלכלה. הוטלו מסים גבוהים במיוחד בענף המסחר שהיה נשלט במידה רבה על ידי סינים.

המשטרה פעלה תכופות נגד פעילים פוליטיים סינים. התקשורת ובתי הספר הסינים הועמדו תחת פיקוח הדוק של משרדי הממשלה. בשנת 1939 הרשויות סגרו 25 בתי ספר סינים. באותה שנה נהגה המשטרה לפשוט על מוסדות חינוך, על מערכות עיתונים ובתי דפוס סינים ועצרה מאות אנשים, שחלק מהם נידונו בהמשך לעונשי מאסר. בנאום ב-1938 לואנג ויצ'יטואטאקאן, הוא עצמו ממוצא סיני, הציג את הסינים כגורם שלילי, "יהודי המזרח", תוך השוואתם ליהודי גרמניה. בנסיבות אלה ירדה ההגירה הסינית לתאילנד. ב- 1937-1938 עדיין הגיעו לתאילנד 60,000 מהגרים סינים. למעשה הקרבנות העיקריים של המדיניות האנטיסינית היו בעיקר הפועלים והסוחרים הקטנים, בעוד שאנשי העסקים הגדולים ידעו לעמוד בפרץ. בהמשך חלה התבוללות הולכת וגבורת של בני המיעוט הסיני בחברה התילאנדית.

מלחמת תאילנד -צרפת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנדרטת הניצחון בבנגקוק לזכר מלחמת תאילנד-צרפת בשנת 1940

בנובמבר 1940 פתח פיבון במלחמה נגד הכוחות הקולוניאליים הצרפתים בהודו-סין, שהיו נאמנים למשטר וישי. החיילים הצרפתים בדרום מזרח אסיה היו נתונים באותה תקופה בהשפעת כניעת ארצם בפני גרמניה הנאצית ביוני 1940.יפן כבר ניצלה זאת וכפתה על הצרפתים בהודו סין את זכותה להשתמש במנלים ובשדות התעופה של המושבה לצרכיה הצבאיים. מבחינה פורמלית הכירה יפן בשלטון וישי כאחראי על הודו סין. המשטר התאילנדי חשש שיפן תשתלט גם על לאוס וקמבודיה שהיו חלק מהודו סין הצרפתית, ויבטלו כל סיכוי של תאילנד לספח בחזרה את השטחים שאיבדה לטובת צרפת בארצות אלה בשנת 1907. בנסיבות אלה החליט פיבון לתקוף. חיל הים התאילנדי הוכה בקרב ימי במרפץ תאילנד, אולם באוויר וביבשה נחל צבא תאילנד ניצחון. יפן הביא הת שני הצדדים שהיו בני חסותה לסיים את העמות ותיווכה את המשא ומתן ביניהם. בהתאם להסכם שהושג בדרך זו, נאלצה צרפת לוותר לטובת תאילנד על האזורים בלאוס מערבה מן הנהר מקונג ועל צפונה ומערבה של קמבודיה. הישג חשוב במיוחד היה סיפוח המחוז בטאמבנג העשיר בגידולי אורז. שאר השטחים המסופחים היו ברובם מכוסים ג'ונגל. החלק ממחוז סיאם ראפ שסופח על חשבון קמבודיה קיבל את השם "מחוז פיבוסונגרם" לכבוד המרשל. יתרה מזו, הורה פיבון על הקמת אנדרטת ניצחון בבנגקוק לזכר הניצחון על צרפת..

התחזקות של הרודנות ופולחן האישיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות ההישג הצבאי ונסיבות מלחמת העולם השנייה התחזק מאוד מעמד הצבא בהנהגת המדינה והשלטון האוטוריטרי של פיבונסונגרם. האגף הליברלי בראשות יריבו פרידי פאנומיונג נדחף לעמדה הגנתית. פיבונסונגרם הגיע למעמד בלתי מעורער ודיקטטורי. הוא הנהיג בפועל באמצעות צווים וללא הפרלמנט. בעוד שעד שנת 1941 היה מתפשר עם כמה מבני בריתו המסורתיים, אלו לא מצאו יותר ייצוג בממשלה אחרי אוגוסט 1941. הממשלה הורכבה בעיקר על ידי אנשי צבא והאזרחים איבדו את השפעתם. פיבונסונגרם הכריז את עצמו למפקד עליון של שלושת החילות והעלה לעצמו מדרגת מיי'גר - גנרל לפלדמרשל.

חוק הסנגהה משנת 1941 נועד להפחית את השפעת בית המלוכה על הכמורה הבודהיסטית, תוך ביטול החוק המקביל הישן משנת 1901. בוטל התפקיד המרכזי של המלך והתפקיד החשוב של מסדר תאמאיוטיקה. התמלאה המדינה בפוסטרים עם תמונות וציטוטים של המנהיג. יום הולדתו, 14 ביולי הוכרז לחג לאומי. הונהגה קריאה "סוואטדי פיבון" שהזכירה את קריאת "הייל היטלר!" בקישוטים ציבוריים התחילו להשתמש הרבה בתרנוגול, סמל אסטרולוגי סיני קשור למשפחת השליט, שהחליף תכופות את הגלגל, סמל שושלת המלוכה צ'אקרי. נעשה גם שימוש יתר בצבע ירוק נקשר במסורת ליום ד' של השבוע, שבו נולד המנהיג. בסוף כל סרט שהוצג בבתי הקולנוע הופיעה תמונתו של פיבון והקהל נדרש לקום ולהשתחוות לפניו. כל משפחה תאילנדית נדרשה להחזיק בביתה תמונה של הרודן. העיתונים חויבו לפאר אותו בכורתותיהם. החל מתחילת שנת 1942 כינה פיבון את עצמו "פו נאם" - כלומר "המנהיג", בדומה לתוארי ה"פיהרר" הגרמני וה"דוצ'ה" האיטלקי. אחת הסיסמאות הנפוצות אמרה:"האמינו במנהיג והאומה תהיה מחוץ לכל סכנה".

במאי 1942 חוקק פיבון את "החוק לביטול המעמדות והתארים" לשם קץ למנהג לפיו העניק המלך תוארי אצולה לאנשי צבא או פקידים בכירים ומצטיינים. תארים אלה - "צאו פראיה", "פראיה", "פרא", "לואנג" ו"חון" בוטלו. פיבון עצמו ויתר על התואר "לואנג" והתחיל להשתמש במקומו בשמו הפרטי האזרחי "פלק". כל הפקידים הבכירים במדינה נדרשו לנהוג כמוהו. היה בכך מחווה לבני בריתו ממפלגת העם שדגלו באידאלים האנטי-אריסטוקרטיים שך מהפכת 1932. עם זאת, פיבון לא ויתר על שם הכבוד "פיבונסונגרם" אותו הפך לשם משפחה שלו.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-5 באוגוסט 1941 הצטרפה תאילנד לקבוצת הארצות שהכירו במדינת החסות מנצ'וקואו שהקימו היפנים במנצ'וריה.למרות קרבתו האידיולוגית למעצמות הציר נרתע משטרו של פיבון מלהתייצב באופן פתוח נגד בריטניה וארצות הברית, שאיתן קיימה תאילנד יחסי מסחר חשובים. כארץ יחידה בדרום מזרח אסיה שלא נשלטה על ידי הקולוניאליזם המערבי הייתה לתאילנד חשיבות גדולה באסטרטגיה של יפן. בלחץ יפן נאלצה תאילנד לבטל הסכם עם בריטניה. גם אחרי פריצת המלחמה בין יפן לבריטניה ניסה פיבון לשמור על מדיניות נייטרלית.

ב-8 בדצמבר 1941 נחתו כוחות יפנים על חופי תאילנד והציגו אולטימטום בני פיבון, שבו דרשו לאפשר נוכחות צבאית יפנית בשטחי תאילנד ומעבר כוחות חופשי במתקפת יפן נגד המושבות הבריטיות בורמה ומאלאיה. אחרי ניסיון התנגדות קצרה של הצבא התאילנדי, ב-11 בדצמבר הסכים פיבון להפסיק את הקרבות. ב-21 בדצמבר 1941 הוא חתם על ברית הגנה הדדית עם ראש הממשלה היפני הידקי טוג'ו. בתמורה לשינוי העמדה, הבטיחה יפן לערוב על עצמאותה של תאילנד, על מעמדה העצמאי של הצבא התאילנדי ושליטת הצבא התאילנדי על הבסיסים שלו. כמו כן הצהירה יפן כי תומכת בהחזרת השטחים מתאילנד שסופחו על ידי בריטניה לבורמה ולמאלאיה. אם פעל פיבון רק למען האינטרסים הלאומיים התאלינד, כדי למנוע את סיפוחה והחרבתה תוך כדי מלחמה עם יפן, או שעמדו מאחורי מדיניותו גם הקרבה האידיולוגית למשטר היפני, אינו בדיעבד מספיק ברור. הממשלה והפרלמנט של תאילנד אישרו את הברית עם יפן.

ב-25 בינואר 1942 הכרזת מלחמה של פיבון על ארצות הברית ועל בריטניה נתקלה בהתנגדות פנימית. שר האוצר פרידי פנומיונג ושר החוץ דירק ג'איאנאמה הגישו את התפטרותם. השגריר התאילנדי בוושינגטון, סני פראמוג', הכריז את הכרזת המלחמה כבלתי תקפה וסירב למסור אותה לממשלה האמריקאית. במאי 1942 כבשו הכחות התאילנדים יחד עם הצבא היפני את צפון-מזרחה של בורמה. באוגוסט 1943 העבירה יפן לתאילנדים את ארצות שאן ועוד סולטנות בצפון מאלאיה, שהיו לפני 1909 בשליטת סיאם,

מלחמת העולם השנייה פגעה מאוד בכלכלת תאילנד. היא איבדה חלק גדול מהלקוחות שקנו ממנה חומרי גלם. גם הייבוא מאירופה הצטמצם מאוד. ערך המטבע הלאומי, הבאט, ירד מאוד בהשוואה לין היפני. זה היה חמור במיוחד, מכיוון שתאילנד התחייבה במאי 1942 לנהל את כל סחר החוץ שלה במטבע יפני. במקביל להתייקרות היבוא, צנחו מחירי המוצרים התאילנדים ביפן. כלכלת המדינה הוכתה באינפלציה ובפריחת השוק השחור והשחיתות

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Charnvit Kasetsiri From Siam To Thailand
  • Judith A. Stowe Siam Becomes Thailand
  • Barend Jan Terwiel Thailand's Political History

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Nation-building and the Pursuit of Nationalism under Field Marshal Plaek Phibunsongkhram.Thailand and the Second World War באתר של P.Klykorn