לייב גלנץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לייב גלנץ
לוחית זיכרון ללייב גלאנץ על ביתו בשדרות בן-גוריון 56 בתל אביב

לייב (לייבלה) גלנץ (1898, קישיניב - 27 בינואר 1964, תל אביב), מגדולי החזנים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לייבלה גלנץ גדל כילד פלא למשפחת חזנים. אביו היה חזן וחסיד טאלנא, שהנחיל לבנו את יסודות החזנות והניגונים החסידים.

גלנץ היה פעיל ציוני נלהב עוד בנעוריו, והשתתף בכנסים ציוניים רבים. בשנות ה-20 היגר לארצות הברית, אך המשיך לבקר מספר פעמים בארץ ישראל. בשנת 1954 עלה לארץ, השתקע בתל אביב, כיהן כחזן בבית הכנסת "תפארת צבי", ולימד חזנות בבית ספר לחזנות שהקים. בתחילת שנת 1964, חש בלבו באופן מפתיע בעת הופעה על הבמה, ונפטר לאחר כמה ימים.

סגנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

לייב גלנץ פיתח כחזן סגנון ייחודי משלו. גלנץ היה קשוב לסגנונות שונים במוזיקה הקלאסיתז'אנר הרומנטי, הז'אנר הא-טונאלי וכו'), לזמר העברי והישראלי המתחדש ולניגוני עדות ישראל השונות. את ההשפעות הללו יצק ללחניו החזניים.

עד שנות ה-30 נהג גלנץ להלחין את פרקי החזנות שלו בהברה אשכנזית, אך בהשפעת המשוררים העבריים הצעירים (כאלתרמן ושלונסקי) עבר להלחין בהברה ספרדית, בה שר עד סוף ימיו.

גלנץ גם הלחין נעימות, שחלקן נחשבות קשות לביצוע, למילותיהם של משוררים עבריים מפורסמים כביאליק וטשרניחובסקי.

ניתן להמחיש את השוני בין סגנונו המוקדם יחסית של גלנץ לסגנונו המאוחר, באמצעות היצירות "שמע ישראל" משנות ה-30, ו"אהבתי כי ישמע ה'" משנות ה-40:

בעוד ש"שמע ישראל" היא יצירה הבנויה על היסודות הקלאסיים של החזנות האשכנזית (וירטואוזיות, השתפכות הנפש עד לכדי "בכיינות" במידת מה), הרי ש"אהבתי" היא יצירה הרבה יותר מופשטת, מהורהרת ומופנמת, ואף שגם בה ישנו חלק של השתפכות נפש וזעקה ממעמקים, הרי שלא ניתן להגדירה כמלודרמטית.

פרקי החזנות של לייב גלנץ מושרים עד היום בקונצרטים לחזנות בארץ ובעולם, על ידי חזנים ידועי-שם.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קובץ לזכר לייב גלנץ זהרים בעריכת אליעזר שטיינמן בהוצאת מכון תל אביב למוזיקה יהודית האקדמיה לחזנות מיסודו של לייב גלנץ 1965-באדיבות אתר הספרים בוקספר