אברהם שלונסקי

הדף "שלונסקי" מפנה לכאן. לערך העוסק בפסנתרנית, ראו ורדינה שלונסקי.

אברהם שלונסקי, 1952

אברהם שְלוֹנְסקי (בכתיב יידי: שלאָנסקי; ה' באדר ב' תר"ס, 6 במרץ 1900 – ט"ז באייר תשל"ג, 18 במאי 1973) היה משורר ישראלי יליד אוקראינה, מן המשוררים החשובים בשירה העברית החדשה, שהטביע את חותמו על חיי הספרות בארץ גם בתחומי התרגום, העריכה והמחזאות, וקנה את עולמו כחדשן של השפה העברית, והודות לכך זכה לכינוי "לשונסקי".

קורות חייו

שלונסקי נולד בשנת 1900 במזרח אוקראינה, בעיירה קריוּקוֹבוֹ (Крюково) שעל יד העיר קרמנצ'וג, אז בפלך פולטבה שבתחום המושב של האימפריה הרוסית לטוביה, חסיד חב"ד, ולצפורה לבית ברברמק, משפחה יהודית מסורתית ציונית. (הוא נקרא על שם סבו, הרב אברהם דוד לבוט, רבה של העיר ניקולאייב (מיקולאייב) שבאוקראינה). הושפע מאביו, אשר היה ציוני רוחני ובעל כישורים מוזיקליים (חיבר בין השאר לחן על מילות שירו של שאול טשרניחובסקי, "אני מאמין"), ומאמו, צפורה, שבצעירותהּ הייתה פעילה בתנועה הסוציאליסטית. למד עם קרובו מנחם מנדל שניאורסון בחדר.

בהיותו בן 13 נשלח אברהם לארץ ישראל כדי ללמוד בגימנסיה העברית הרצליה בתל אביב, ועם פרוץ מלחמת העולם הראשונה חזר לרוסיה. שם השלים לימודי התיכון בגימנסיה ביקטרינוסלב. אחר כך נדד ברוסיה ופולין.

את שירו הראשון פרסם שלונסקי בשנת 1919 בעיתון "השילוח" שהופיע אז בברלין. ב-1921 עלה ארצה כחלוץ, חבר בגדוד העבודה ותושב הקיבוץ עין חרוד. עבד בחקלאות, בסלילת כבישים ובעבודות בניין. כעבור כשנה החליטו הוא ואשתו לוסיה לעזוב את העמק ולעבור לתל אביב, שם התערה בחיי התרבות בארץ בצורת פזמונים לבמות הסאטיריות שפעלו אז, כמו גם לנשפי הפורים של תל אביב, שהיו מסורת בתל אביב הקטנה. כבר אז ניכרה אצלו הנטייה לכתיבה שובבה, ששובצו בה המצאות לשוניות. כמו כן ערך את המדורים הספרותיים בעיתונים אחדים - "דבר", "הארץ", "על המשמר" ואחרים.

אברהם שלונסקי, 1936

בתל אביב התגורר ברחוב פרוג ואחר ברחוב גורדון.

אט אט הפך להיות נציג הקבוצה "המורדת" בשירת ביאליק ודורו, בעיקר בקלישאות שאפיינו אותה, וניסה ליצור שירה תוססת חדשה וצעירה, שלא התקבלה על ידי הממסד הספרותי בארץ. עובדה זו באה לידי בטוי בכך ששירת שלונסקי לא נלמדה במשך שנים בבתי הספר לצד שירתם של ביאליק, טשרניחובסקי, שמעוני ואחרים.

בשנת 1933 ייסד שלונסקי את השבועון הספרותי "טורים", המזוהה עם חבורת "יחדיו", שבה היו חברים גם נתן אלתרמן ולאה גולדברג. כעורך נתן שלונסקי למשוררים בראשית דרכם הזדמנות לפרסם את שיריהם. דליה רביקוביץ זכתה להזדמנות כזו, כששירה הראשון פורסם ברבעון הספרותי "אורלוגין" בעריכתו.

שלונסקי נרתם לעזרתו של המשורר בוריס גפונוב שתרגם את האפוס הגרוזיני "עוטה עור הנמר" (מאת שותא רוסתוילי). הוא יזם את הוצאת התרגום העברי של היצירה, והיה בין הפעילים להתרת עלייתו של גפונוב ארצה. גפונוב, שלמד עברית מהאזנה לשידורי "קול ישראל", עלה בסופו של דבר לארץ כשהוא חולה מאוד וימיו ספורים.

למרות היותו יוצר "שובב" לא התנתק שלונסקי מהמציאות הטראגית שסביבו והביא אותה לידי ביטוי ביצירותיו. בפואמה "דווי" הוא מבכה את גורל הקורבנות במלחמת העולם הראשונה ואת גורל היהודים שסבלו מפוגרומים באוקראינה בימי המהפכה הבולשביקית.

בתקופת השואה הוציא קובץ שירים בשם "ממחשכּ‏ים", בו ביטא את רגשותיו מהתקופה האפלה, ובפרט ביכה את גורל יהדות אירופה.

שלונסקי היה עורך ראשי בהוצאת "ספרית הפועלים" ויחד עם לולה לוקסמבורג ייסד את המועדון "צוותא" בתל אביב. כמו כן היה חבר באקדמיה לשפה העברית.

בשנת 1967 זכה שלונסקי בפרס ישראל לספרות.

אברהם שלונסקי נפטר בתל אביב בשנת 1973, ונקבר בבית הקברות קריית שאול.

אחותו ורדינה שלונסקי התפרסמה כמלחינה ופסנתרנית.

מיצירתו

נדר
על דעת עיני שראו את השכול ועמסו זעקות על לבי השחוח על דעת רחמי שהורוני למחול עד באו ימים שאיימו מלסלוח נדרתי הנדר: לזכור את הכל לזכור - ודבר לא לשכוח. דבר לא לשכוח - עד דור עשירי עד שוך עלבוני עד כולם עד כולהם עדי יכלו כל שבטי מוסרי. קונם אם לריק יעבור ליל הזעם קונם אם לבוקר אחזור לסורי ומאום לא אלמד גם הפעם.

יצירתו של שלונסקי מתאפיינת בחדשנות רבה. השפה העברית הורחבה בעזרתה רבות, בייחוד לנוכח הדור הקודם ולסגנונו המליצי. רעננותו אומנם הניבה הרבה שעשועי לשון שיכולים להתפרש כחוסר רצינית אך עם זאת כתביו גדושים בהגות, רמיזות מקראיות ורבים אחרים. כך שלצד משפטים כ-"עטישה של מטה" (לתיאור נפיחה), הגה גם: "קַיִן אַיֶכָּה! קַיִן אַיֶכָּה! וְקַיִן מַחְרִישׁ."

באמצע ימיו, בספרו "אבני בֹהו", המשורר בוחר להציב עצמו כמעט לבדו אל מול קצב התפתחותה המהיר של העיר. תחילה מנסה לקלוט ולתאר את הדברים כפי שהם ולאחר מכן להביע עליהם ביקורת:

	"וְאֵיךְ בֵּין רְחוֹבוֹת בִּסְאֹן וּדְהֹר יָהִימוּ הָלַךְ סוֹמָא עָנִי (קְלָלָה לוֹ אוֹ בְּרָכָה?) וְכֶלֶב- רֵעַ הוֹבִילוֹ בְּרִחְימוּ מִמִּדְרָכָה אֶל מִדְרָכָה."
– "עלבונות", אבני בֹהו- כְּרַכִּיאֵל.

קובץ שיריו "אבני גוויל" כולל את יצירותיו כמשורר בוגר. "משירי הפרוזדור הארוך" הוא קובץ הרהורים על מהות החיים.

שלונסקי היה גם משורר לילדים. מכתביו:"עלילות מיקי מהו", "אני וטלי בארץ הלמה".

המחזה "עוץ לי גוץ לי", על גמד רשע, גיבור אגדה גרמנית (רוּמְפֶּלְשְׁטִילִצִכֶן), הפך לקלסיקה במחזאות הילדים. בתרגום של שלונסקי למחזה כל המונולוגים והדיאלוגים נאמרו בחרוזים, וכללו משחקי לשון מתוחכמים ומשלב גבוה של עברית. דוגמה אופיינית לקטע מהמחזה:

	"יֵדְעוּ כָּל עִיר, כָּל כְּפָר וָפֶלֶךְ: רֵאשִׁית חָכְמָה – מִסִּים לַמֶּלֶךְ! מִסִּים, מִסִּים וְעוֹד מִסִּים – וְאֵין חָסִים עַל הַכִּיסִים!"
– מלך עוץ, "עוץ לי גוץ לי"

בתרגום יצירות זרות ניכרת הייחודיות של שלונסקי וכבר מהשורות הראשונות בולט הסגנון השלונסקאי. שלונסקי תרגם ממיטב הקלסיקה העולמית: שייקספיר, צ'כוב, פושקין, גוגול, רומן רולן ועוד.

בתרגומו הייחודי ל"המלט" (שלעברית תרגמוהו עוד ששה מתרגמים עד כה) ניכרת גם ייחודיות לשונו. שלונסקי תירגם את שייקספיר מרוסית וצרפתית, שכן לא שלט בשפה האנגלית.

כשהמלט פונה לאמו גרטרוד בבקשה שלא תשכב עם דודו קלאודיוס, רוצח אביו, נוקט שלונסקי בנוסח:

	מנעי דודייך מדודי

. בתרגום אחר מופיע הנוסח: "אל תעלי על יצועי דודי." במקום אחר, כשפולוניוס מספר לו ששיחק בנעוריו את יוליוס קיסר שנרצח בידי ברוטוס בקפיטוליום‏ משיב לו המלט:

	אֵיזֶה מַעֲשֶׂה בְּרוּטָלִי לִרְצֹחַ עֵגֶל כָּל־כָּךְ קַפִּיטָלִי

איכות תרגום הספר, "יבגני אוניגין", מוצגת בדבריה של המשוררת לאה גולדברג:

	בעיני היה תמיד תרגום 'יבגני אוניגין' כמין נס. דייקנותו במסירת תוכן הדברים, במסירת הריתמוס עד לכל הפסקות הנשימה שבו, ללא כל אונס לגבי הלשון העברית, ההזדהות של היכולת הטכנית עם היכולת למסור את רוח הדברים כמו שהם ללא ויתור, הוא כמעט מעשה שלא יעשה. ואף על פי כן הנה הוא שריר וקיים לפנינו.

על שיריו המוכרים של שלונסקי שהולחנו נמנים "בואי כלה" ("שיר שבת") שהלחין יאיר רוזנבלום עבור המופע "ג'אמבו", "יום אחרון" שהלחינו מאיר אריאל ושלום חנוך, "לילה בגלבוע" ("לא אורחת גמלים") שהלחין מרק לברי ו"בוקר טוב" שהלחין דובי זלצר עבור המחזה "עוץ לי גוץ לי". כמו כן מוכרים תרגומיו של שלונסקי לשירים "את חכי לי ואחזור", "תכול המטפחת", "שיר הפרטיזנים" ו"מקי סכינאי".

משפחתו

לאחר שובו מארץ ישראל לרוסיה, בהיותו בן 15 פגש שלונסקי באחת מחברותיה של אחותו פאניה, לוסיה לייקין שהייתה בת 17 והתאהב בה. אמו, ציפה, קיבלה אותה מיד ואהבה אותה כבת. ב-1921 עלו שניהם לארץ ישראל כזוג והצטרפו לגדוד העבודה. אחרי כשנה החליטו לעזוב ועברו לתל אביב, שם התקבלה לוסיה כשחקנית בתיאטראון האהל.

במחצית שנות ה-30 של המאה ה-20, נוצר קשר אינטימי בין שלונסקי לבין מירה הורביץ (לבית לוין), אשתו של יעקב הורביץ. מירה נפרדה מבעלה וב-1936 נולדה בתם, רות . שלונסקי המשיך לחלוק את חייו עם שתי נשותיו עד שלוסיה התאבדה ב-8 באוקטובר 1953. מירה נפטרה ב-1970.

את המחזמר "עוץ לי גוץ לי" הקדיש לנכדתו, סיגי אשל

מֵחידושי שלונסקי

• מילים וביטויים בשימוש יום-יומי: איגרוף, איפור, התאפיין, התאקלם, אי-פעם, אהיל, אפסנאי, בוגדני, גיבוב, גלישה, דהוי, הדהים, הודלף, הימור, זהו-זה, חבוב, חדגוני, חיזור, חוקיות, כדורת, כותפת, כמו-כלום, כפכף, ליטוף, מחזורי, מנוע, מעקב, מפגן, מרדף, מצוף, סבירות, סגרירי, סובלנות, עגורן, מה העניינים?, הפגיז, פיברק, פזילה, התפלמס, פזמונאי, פתחון-לב, צוֹפָר, צניחה, צפור-נפש, קהילתי, הוקסם, קשוח, קשקוש, רֹאשן, רוב תודות, רגישות, נרכש, שבשבת, שוויוני, השוויץ, שקשוק, שרירותי, שתיין, תהליך, תורשתי, תאורה, תרשים, תשתית וכו'...

• הגה, עת שהתבסס על ביטויים לועזיים, את שתי האמרות: "על טעם ועל ריח אין להתווכח", "אותה הגברת בשינוי האדרת".

מספר שנינויות לשון:

• נַעֲרָה יפה וּשְזופה: שְׁזִיפוֹנִית; "מָה נָאָה שְׁזִיפוֹנִית זוֹ בַּאֲרֶשֶׁת פָּנֶיהָ!" (שלונסקי, תרגום קולא, עמוד 95)
• אמבולנס: שגר־פֶּגֶר.
• פלירט: דרך־עגב.
• פרמיירה: הצגת בכורה.
• מי שהולך ורדיו־טרנזיסטור צמוד לאזנו: רדיוט.
• בגידת אשה לראשונה: קרן היסוד.
• בגידתה של אותה אשה, שהפכה לדרך־קבע: קרן קיימת.
• פרשנותו לגבי מהות בית הקפה "אררט", שבתל אביב הקטנה, שבו ישבו סופרים שהפרוטה לא הייתה מצויה בכיסם: זהו נוטריקון של אני רוצה רק טה.
• להיטותם של אנשי ספרות לקבל פרסים, זכתה מפי שלונסקי לכינוי "פרסטיטוציה", על משקל המלה הלועזית "פרוסטיטוציה" (זְנות).
• למראה שתי נערות לא מוכרות, חטובות גזרה, שנכנסו לבית הקפה שם ישב עם ידידיו: "הנה החדשות ועיקרן תחילה".
• על חידון התנ"ך, שהוא ארוע שטחי, נשען על זכירה מכנית בלבד, ללא נתוח המשמעות וכדומה: -ואם אינני יודע את מספר הטלפון של רחב הזונה, אז מה?
• על מבקרי ספרות ואמנות שאין בפיהם אלא גנויים וקטרוגים: -הללו מוצאים זרע לבטלה, שכן על הכל אומרים הם: זה רע, זה רע!

חידושי לשון נוספים שהגה שלונסקי מובאים ב"מילון לחידושי שלונסקי" שיצא לאור בכמה מהדורות.

ספריו

• דווי (1924)
• לאבא-אימא (1927)
• בגלגל (1927)
• באלה הימים (1930)
• לא תרצח (1930)
• אבני בוהו (1934)
• שירי המפולת והפיוס (1938)
• שירי הימים (1946)
• על מילאת (1947)
• עלילות מיקי מהו (1947)
• שירים (1954)
• כתבים נבחרים (1955)
• אני וטלי או ספר מארץ הלמה (1957)
• עוץ-לי-גוץ-לי (1964)
• ילקוט שירים (1967)
• אבני גוויל (1968)
• משירי הפרוזדור הארוך (1968)
• כתבים (1971)
• לאברהם שלונסקי בן השבעים (1973)
• ספר הסולמות (1973)
• מול הישימון (1973)
• כתבי אברהם שלונסקי (1973)
• פרקי יומן (1981)
• מסות ומאמרים, העשור הראשון, 1922-1933, עורכות חגית הלפרין וגליה שגיב, ספריית פועלים, הקיבוץ המאוחד, מרכז קיפ, אוניברסיטת תל אביב, 2011

מחזות שתרגם

• טרטיף, מאת מולייר, הבימה, 1932.
• רביזור, מאת ניקולאי גוגול, הבימה, 1935.
• חלום הגולם, מאת ה. לייוויק, הבימה, 1935.
• לא אמות כי אחיה, מאת דוד ברגלסון, הבימה, 1944.
• שידוכים, מאת ניקולאי גוגול, הבימה, 1945.
• המלט, מאת ויליאם שייקספיר, הבימה, 1946.
• מעבר לגבול, מאת ס. ויין, 1948.
• המלך ליר, מאת ויליאם שייקספיר, הבימה, 1955.
• הדוד ואניה, מאת אנטון צ'כוב, הבימה, 1960.
• השקיעה, מאת יצחק באבל, הבימה, 1965.
• בגנים, מאת ליאוניד ליאונוב, הקאמרי, 1949.
• כוכבים נודדים, מאת שלום עליכם, הקאמרי, 1950.
• האדרת, מאת ניקולאי גוגול, הקאמרי, 1956.
• דון ז'ואן בגיהנום, מאת ג'ורג' ברנרד שו, 1957.
• גן הדובדבנים, מאת אנטון צ'כוב, הקאמרי, 1966.

לקריאה נוספת

רשימת חוקרי הספרות החשובים והמבקרים המוכרים, שכתבו על יצירתו של אברהם שלונסקי, כוללת בין השאר את: רנה לפידוס, חמוטל בר יוסף, מאיה פרוכטמן, הלל ברזל, חגית הלפרין, מנחם רגב, לאה חובב, בועז ערפלי, גליה שגיב, זיוה שמיר, ראובן שהם, אברהם בנימין יפה, יוסף שה-לבן, אריה אהרוני, שלמה יניב, אוריאל אופק, אברהם הגורני-גרין, ישראל זמורה, שלום רוזנפלד, יעקב בהט, יצחק אבינרי, שלמה אבן-שושן, דן מירון, גבריאל צפרוני, עזריאל אוכמני, עוזי שביט, חנוך ברטוב, לאה גולדברג, גדעון כצנלסון, ברוך קורצווייל, יעקב רבינוביץ, בת שבע שריף, ז'ולייט חסין, חיה שחם, יוחאי אופנהיימר, גרשון שקד, רפי וייכרט, עמינדב דיקמן, ורבים נוספים. מבחר חיבורים:

• יריב בן אהרון, זמר, מסכת על השיר "זמר", עם פירוש "גיזת הטל", הוצאת "שחרות", תשס'ח 2007.
• אברהם שלונסקי, פרקי יומן, בהוצאת ספרית פועלים.
• מכתבים למשוררת צעירה - מכתבי אברהם שלונסקי לצילה שמיר, הוצאת משכל.
• יעקב כנעני, מילון חידושי שלונסקי, הביא לדפוס: אריה אהרוני, בהוצאת ספרית פועלים.
• חגית הלפרין, מעגבנייה עד סימפוניה - השירה הקלה של אברהם שלונסקי, בהוצאת ספרית פועלים.
• א. ב. יפה, א. שלונסקי משורר וזמנו, בהוצאת ספרית פועלים.
• יוסף שה-לבן, א. שלונסקי, הנחיות לקריאה ולימוד, בהוצאת אור עם.
• אברהם שלונסקי נהג לבלות את ערביו בקפה המדורה יחד עם אמנים אחרים. ראו בראיון בעיתון 77 עם פרופ' ששון סומך
• ארי אופנגנדן, ההעדר בשירתו ובהגותו של אברהם שלונסקי, הוצאת מאגנס, 2010.
• חגית הלפרין, המאסטרו, חייו ויצירתו של אברהם שלונסקי, ספרית פועלים, הקיבוץ המאוחד, מרכז קיפ, 2011

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: אברהם שלונסקי

• תיעוד וידאו יחיד של ראיון עם שלונסקי מ - 1968, באתר הטלוויזיה החינוכית הישראלית
• אברהם שלונסקי, נדר
• אברהם שלונסקי, באנציקלופדיה ynet
• אברהם שלונסקי ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• רשימת הפרסומים של אברהם שלונסקי בקטלוג הספרייה הלאומית
• ישעיהו בן פורת, קטעים נבחרים מראיון עם אברהם שלונסקי, 1962, באתר ynet‏
• דינה ציונית, ‏אברהם שלונסקי, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
• גיטה קליינמן, עיון בשיר סופה מאת אברהם שלונסקי
• שירי הזמר של שלונסקי בפונותיקה בירושלים
• אברהם שלונסקי, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
• אלי אשד, "הכישוף מארץ עוץ:" על המחזה "עוץ לי גוץ לי " מאת שלונסקי
• יצחק לאור, כגודל החוב, כן גודל הבגידה, באתר הארץ, 24 בפברואר 2011
• יצחק לאור, דיוקן המשורר כאיש לא פרטי, באתר הארץ, 3 במרץ 2011
• יצחק לאור, נפשי כמזוזה שנמחק לה שדי, באתר הארץ, 15 באוקטובר 2010
• אילת נגב, "המאסטרו: חייו ויצירתו של אברהם שלונסקי" מאת חגית הלפרין, באתר הארץ, 30 במרץ 2011
• ליטל לוין, היום לפני 64 שנה: 13.10.1946 שלונסקי ואלתרמן זוכים בפרס טשרניחובסקי, באתר הארץ, 13 באוקטובר 2010
• האזנה לשירי אברהם שלונסקי באתר זמרשת

הערות שוליים

הקודם: נתן אלתרמן

פרס ביאליק לספרות יפה במשותף עם אליעזר שטיינמן 1959

הבא: מרדכי בן יחזקאל