ליפוט באומהורן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ליפוט באומהורן
בית הכנסת בסגד
כיפת בית הכנסת הגדול בסגד, מראה מבפנים
בניין לויד בטימישוארה, כיום המכון הפוליטכני

ליפוט (לאופולד) באומהורן (הונגרית Lipót Baumhorn; ‏ 28 בדצמבר 1860 - 8 ביולי 1932) היה אדריכל יהודי הונגרי. הוא נודע בשל עשרים ושניים בתי כנסת ועשרים מבנים קהילתיים או מבני דת יהודיים אחרים שתכנן ברחבי האימפריה האוסטרו-הונגרית לפני מלחמת העולם הראשונה, ולאחריה בהונגריה. בנוסף תכנן באומהורן מבנים חילוניים שונים כמו בתי דירות, בתי ספר, בנקים ווילות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליפוט באומהורן נולד למשפחה יהודית בעיירה קישבר במחוז קומארום, בצפון מערבה של הונגריה. לאחר סיום לימודי התיכון הריאלי בעיר ד'ייר, נסע לווינה שם למד בבית הספר הפוליטכני (Technische Hochschule). בהמשך השתקע בבודפשט בה עבד משך 12 שנים (1883-1894) במשרד האדריכלים של אדן לכנר וד'יולה פארטוש. בשנים 1893 ו-1899 השתלם באיטליה, ולאחר מכן, בשנת 1904, במרכז אירופה. באומהורן נפטר בעיירת הולדתו, קישבר, בגיל 72, ונקבר בבית העלמין היהודי המרכזי בבודפשט. על מצבתו נחקקה רשימת בתי הכנסת שבנה ותמונת הגדול מכולם - בית הכנסת של סגד[1].

ליפוט באומהורן היה נשוי לבלנקה לבית זינגר, בתו של זיגמונד שילר, שהיה עורך העיתון "פסטר לויד".

בתי הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

את בית הכנסת הראשון תכנן בשנת 1888 באסטרגום, מבנה שקנה לו פרסום והמשמש כיום כמכון טכני. בין בתי הכנסת שתכנן נימנים בית הכנסת ברובע פבריק בעיר טימישוארה, בית הכנסת המודרני בברשוב (1898-1901); בית הכנסת ברייקה שבקרואטיה; בתי הכנסת בסולנוק (1898-1899), בד'נד'ש (1931, כיום בית מסחר לרהיטים), באויפשט, ברובע ה-13 בבודפשט - כולם בהונגריה, וכן בתי הכנסת בנובי סאד (1906, כיום אולם קונצרטים) ובזרניאנין בסרביה. שנים עשר מבית הכנסת שהקים באומהורן ניצבים על תילם עד היום, ובהם בית הכנסת בסגד (1903) שבהונגריה, שבו 1,040 מקומות, הנחשב לפסגת יצירתו, אך לא כולם משמשים לייעודם המקורי.

עבודות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בניין "בגה" של מנהל המים בטימישוארה.
  • בית הספר התיכון לבנות בטימישוארה 1901-1902.
  • הבנק צ'ונגראד בסגד 1902-1903.
  • בניין בנק בנובי סאד 1904.
  • בית הספר ברחוב צ'אטה בבודפשט 1909-1911.
  • בניין לויד, כיום הנהלת המכון הפוליטכני, בטימישוארה, 1912.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רות אלן גרובר - סיור בעקבות באומהורן.

מקורות וקישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ליפוט באומהורן בוויקישיתוף