טימישוארה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
טימישוארה
Timişoara
סמל העיר
Timisoara - Figure on Piata Libertati.jpg
ככר החירות בטימישוארה עם בניין ה"עירייה הישנה" ופסלו של הקדוש יאן מנפומוק לרגלי מרים הבתולה
מדינה / טריטוריה Flag of Romania.svg  רומניה
חבל ארץ באנאט
מחוז מחוז טימיש
ראש העיר פרופ' ניקולאיה רובו (האיחוד הסוציאל-ליברלי USL, משנת 2012)
שטח 129.20 קמ"ר
גובה 89 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר
 ‑ במטרופולין
 ‑ צפיפות

303,708‏  (נכון ל-2010)
365,493‏  (נכון ל-2010)
2,350 נפש לקמ"ר (נכון ל-2010)
קואורדינטות 45°45′35″N 21°13′48″E / 45.7597222222222°N 21.23°E / 45.7597222222222; 21.23קואורדינטות: 45°45′35″N 21°13′48″E / 45.7597222222222°N 21.23°E / 45.7597222222222; 21.23
אזור זמן UTC +2
www.primariatm.ro

טימישוארהרומנית: Timişoara, אלפבית פונטי בינלאומי: /ti.mi'ʃǒa.ra/ (לחץ להשמעה); ביידיש טמשוואר, בגרמנית: Temeschburg או Temeschwar; בהונגרית: Temesvár; בסרבית: Temišvar או Темишвар) היא עיר במערב רומניה, הבירה בפועל (בעבר גם הבירה רשמית) של האזור באנאט. העיר נמצאת במחוז טימיש, על נחל הבגה Begaמאה ה-21, תעלה). נחל ה"טימיש" Timiş או Temes, אשר כונה על ידי הרומאים בשם Tibisis או Tibiscus, זורם בקרבתה. בעבר מימיו הגיעו עד לעיר עצמה. משמעות שם העיר בשפות השונות "המצודה של טימיש".

לפי הערכה, בשנת 2009 התגוררו בטימישוארה 312,113 תושבים‏[1], מה שהופך את העיר לאחת משלוש הערים המאוכלסות ביותר ברומניה. יחד עם היישובים הסמוכים האוכלוסייה מגיעה לכ-400,000 תושבים.

כמעט כל 12,000 תושביה היהודים בעת מלחמת העולם השנייה שרדו. למרות רדיפות וגזרות אנטישמיות, לא גורשו בסופו של דבר למחנות השמדה, בדומה לרוב יהודי דרום טרנסילבניה ו"הממלכה הישנה" הרומנית. הם נטשו את העיר דרך הגירה בשנות הדיכוי הכללי של המשטר הקומוניסטי.

אתרים מרכזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיר יש מבנים מרשימים, ביניהם בניין באופרה והתיאטרון הלאומי, הקתדרלה האורתודוקסית של טימישוארה מהמאה ה-20, הקתדרלה הרומית-קתולית והכנסייה הסרבית מהמאה ה-18 בככר האחדות ("פיאצה אונירי"), בית הכנסת ברובע פבריק ובית הכנסת במצודה משלהי המאה ה-19.

בעיר פועלת אוניברסיטת ווסט של טימישוארה, אחת מארבע האוניברסיטאות המרכזיות ברומניה.

תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

את העיר טימישוארה משרת נמל התעופה טימישוארה טראיאן וויה.

מנמל התעופה טימישוארה טראיאן וויה ממריאות טיסות פנימיות ובינלאומיות של חברת קרפטאייר

יהודי טימישוארה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי הנחות מסוימות היהודים הגיעו לאזור זה כבר במאה ה-2 או במאה ה-3. אך ידוע בוודאות על קיומם של מתיישבים יהודים בעיר רק אחרי הכיבוש העות'מאני במחצית הראשונה של המאה ה-16. היהודים מוזכרים לראשונה בשנת 1716, בכתב מסירת המצודה שנחתם בין העות'מאנים ובין האוסטרים. בבית העלמין הספרדי שבעיר, הקבר הישן ביותר הוא זה של עזריאל עשהאל Azriel Assael שנפטר בשנת 1636. מאה שנה מאוחר יותר קיים מסמך המעיד על כך ש"מאיר אמיגו" ועוד 4 יהודים מאיסטנבול קיבלו אישור להתיישב בעיר. בשנת 1743 פעלה בקרב "יהודי טמישוואר" (כפי שהייתה מוכרת העיר בכתבים היהודים, לפי הנוסח ההונגרי של שמה),קבוצת מקובלים בשם "חברת תיקון חצות". בשנת 1762 הוקמו בעיר שני בתי כנסת רשמיים ראשונים - אחד ספרדי ואחד אשכנזי. השלטון של הקיסרית מריה תרזה התגלה כמדכא במיוחד כלפי יהודי טימישוארה שמצבם תואר כקשה יותר משל בני עמם בשאר הממלכה. בשנת 1776 נחקקו חוקי "פקודת היהודים" - (Judenordnung), קובץ חוקים מגבילים נגד היהודים. אחרי 1779 כשבוטלה הפרובינציה הנפרדת של באנאט והעיר והאזור חזרו להיות חלק מ"הממלכה ההונגרית" הווירטואלית במסגרת האימפריה האוסטרית קמה בעיר "ישיבה גדולה" שפעלה במשך 7 שנים. באותה תקופה נשבה רוח סובלנית יותר כלפי היהודים, הודות למדיניותו של הקיסר יוזף השני. בעדה האשכנזית כיהנו אז הרב יוחנן בה"ר יצחק, שנזכר בשו"ת נודע ביהודה[2], וחתנו הרב בינש דייטש שהיה דיין ומנהל ה"ישיבה גדולה"‏[3].

במהלך המאה ה-19 היו קיימת בטימישוארה ישיבות קטנות פחות ידועות. באמצע המאה חל הפילוג של יהדות הונגריה בין שלשה זרמים. בשנים 1862 - 1865 נבנה בית כנסת אשכנזי מפואר ששרת את הקהילה הנאולוגית שהתפלגה מזו האורתודוקסית, שבראשה עמד אב בית הדין הרב צבי הירש אופנהיים, תלמידו של הרב מרדכי באנעט. ב1889 נחנך עוד בית כנסת גדול בשכונת פבריק שהשתייך תחילה לזרם הקרוי "סטסטוס קוו אנטה" ושהפך בהמשך גם כן לבית כנסת נאולוגי.

תחת השלטון הרומני שהתחיל בפועל בשנת 1920, בין השנים 1941-1935 התקיימה ישיבה אורתודוקסית חדשה בהנהגת הרב אשר יונה וינברגר. אחד הרבנים הספרדים, הרב יצחק צבי סופר, היה בוחן את התלמידים כל שבוע בפני נציגי הקהילה כדי לעקוב אחרי התקדמותם. רבי יצחק צבי סופר שרד את השואה ונודע כרב מטמשוואר‏[4] בספרו שו"ת מספר הסופר ישנן תשובות הלכתיות לניצולי שואה, וביניהן התרת נשים עגונות לנעדרים בעקבות השואה, גביית עדויות על השואה, ועוד‏[5].

לאחר מלחמת העולם הראשונה התפתחה בטימישוארה קהילה חסידית גדולה, מחצרות חסידות ויז'ניץ חסידות דעש וגם חסידות מקומית חסידות טמשוואר אחד מענפי חסידות נדבורנה.

טימישוארה הפכה למרכז ציוני חשוב. כאן פעלה הנהגת הציונים, קרן היסוד והקרן הקימת של כל חבל טרנסילבניה. גם מפלגת היהודים של רומניה הייתה פעילה מאוד כאן וזכתה בתמיכה רבה מיהודי העיר. בשנת 1936 אנשי משמר הברזל הימני-קיצוני תקפו את הקהל היהודי של להקת תיאטרון ופוצץ בתוכו פצצה שהרגה שני צופים ופצעה רבים אחרים.

לאחר מתן זכויות אזרח באימפריה האוסטרו-הונגרית, התרבו יהודי טימישוארה והגיעו למניין של 7000 נפש (10% מהאוכלוסייה) בתקופת מלחמת העולם הראשונה. בעת מלחמת העולם השנייה מספר היהודים בעיר הגיע לכ-12,000.

החל משנת 1940 עקב הגבלות כלכליות והפקעות רכוש, מעמדם של יהודי העיר הידרדר. משנת 1941 עם הדחת המלך קרול ותפיסת השלטון בידי הגנרל יון אנטונסקו, משמרות הברזל החלו לפעול באופן גלוי ותקיפת יהודים הפכה להיות נפוצה, כולל הרוגים ופצועים בודדים, שוד רכוש והשפלה ציבורית‏[6]. באמצע ספטמבר 1941 יהודים שגורשו מהאזורים הכפריים מסביב נאלצו לעבור לגור בטימישוארה. 30 יהודים - גברים ונשים - מטימישוארה נספו במחנות בטרנסניסטריה, שקלטו בעיקר יהודים מאזור צפון מערב רומניה (בוקובינה ובסרביה). גברים רבים בני 16-40 נשלחו למחנות עבודת כפיה מקומיים וברחבי רומניה, ושרדו את השואה.

ב-17 באוגוסט 1942, בלחץ הגרמנים, אנטונסקו אישר את העברת יתרת יהודי רומניה מטרנסילבניה לבלזץ, סוביבור וטרבלינקה. בספטמבר אותה שנה שונתה התוכנית ו-200,000 יהודים מטרנסילבניה היו אמורים להישלח לבלזץ. לא ברורה הסיבה לדחיית המשלוחים הללו, נראה שהם קשורים בשוחד שניתן לשלטונות הרומנים מהקהילה היהודית, שלטון רווי תככים ברומניה, מחאה רשמית של ממשלת ארצות הברית והקרב על סטלינגרד כחודש לאחר מכן, ששאב כוחות מן הגרמנים, וגרם לרומנים לחשוש מהיום שאחרי מפלת הגרמנים‏[7].

בערב ראש השנה ה'תש"ה (1945) ברחו יהודי העיר כפליטים אל גולוג' הסמוכה, על מנת להמלט מצפורני מתקפה נאצית צפויה, עם קריסת הצבא הגרמני, והתקדמות הצבא האדום‏[8].

רוב אוכלוסייתה היהודית המקורית של טימישוארה, אשר נותרה בעיר, שרדה את השואה, אך יש אי ודאות משמעותית לגבי פליטים וחסרי נתינות באותה תקופה, שהגיעו לעיר זו, בעיקר חסידים מרחבי רומניה והונגריה. כמו כן אחוז משמעותי של יהודים תושבי העיר עברו להונגריה, שם המצב נראה בטוח יותר, ונספה בשואת יהודי הונגריה.

פרט לארגונים הגזעניים הרומנים, עד לשנת 1945 היו חזקים בעיר גם ארגונים של הגרמנים השוואבים שהיו בעבר רוב האוכלוסייה ועדיין היוו מיעוט משמעותי בעיר.

גם בטימישוארה הארגון הקרוי "הועד הדמוקרטי היהודי" , כלי שרת של המפלגה הקומוניסטית שתפסה את השלטון הודות לנוכחות הצבאית הסובייטית, ניהל מערכה נגד הציונות ובתמיכת המשטר החדש. פעילים ציונים ויהודים אחרים נעצרו בתירוצים שונים ונשלחו לבתי כלא. בשנת 1947 מספר היהודים בעיר הגיעה ל-13,600. שלש אניות מעפילים יצאו עם מספר גדול של יהודי טמישוארה עליהם לארץ ישראל. האוכלוסייה היהודית הלכה וקטנה במהלך השנים בעקבות הגירתם לארץ ישראל או לארצות אחרות.

אחרי השחרור משלטון הנאצים והשלטת המשטר הקומוניסטי, רוב היהודים עלו במספר גלים לישראל וחלק קטן היגרו למערב אירופה, כולל גרמניה, צפון אמריקה ודרום אמריקה. במשך חמישים השנים האחרונות חיי הקהילה היהודית התנהלו בהנהגת הרב ארנסט נוימן, שהתמסר לחינוך הנוער ולהוראת השפה העברית. לאחרונה נותרו בטימישוארה מאות ספורות של יהודים, רובם קשישים. רק בית כנסת אחד עדיין פעיל - בית הכנסת האורתודוקסי בשכונת יוזפין. בית הכנסת הנאלוגי הגדול בשכונת המצודה נמצא בתהליך ארוך של שיפוצים, בעוד בית הכנסת הנאולוגי הגדול השני, ה"חדש", בסגנון נאו-מאורי גם הוא, בשכונת פבריק, נמצא במצב של התפוררות המסכנת את קיומו.

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מהן עשר הערים הגדולות ברומניה?, 2 בפברואר 2010 (ברומנית)
  2. ^ שו"ת נודע ביהודה, אה"ע סי' מ"ו
  3. ^ הרב דר מנחם מ. ברייאר - הישיבות ברומניה - בספר "מוסדות תורה באירופה בבניינם ובחרבנם בעריכת שמחה מירסקי, אתר דעת
  4. ^ רבי יצחק צבי סופר נודע גם כאדמור מטמשוור. לעומתו רבי אהרן אריה לייפר נקרא האדמו"ר מנדבורנה-טמשוואר. ניתן לראות את ספרו המקוון מספר הסופר באתר ספרים עבריים.
  5. ^ תלמידו של הרב מטמישוואר, הרב אהרן גדליה הופמן, יליד טימישוארה, היה הרב הצעיר ביותר בארץ ישראל לאחר השואה, ומאוחר יותר רבה של בודפשט, עד לרדיפות נגד היהודים בידי סטלין.
  6. ^ ברוריה בריש, חיי הנפתלים, עמודים 10-13
  7. ^ שואת יהודי רומניה (אתר מחקר השואה)
  8. ^ חיי הנפתלים, ברוריה בריש, עמוד 10, הוצאת קווים, 2010