טימישוארה
|
||||||||||||||||||||||||||
טימישוארה (ברומנית: Timişoara, אלפבית פונטי בינלאומי: /ti.mi'ʃǒa.ra/ (לחץ להשמעה); בגרמנית: Temeschburg או Temeschwar; בהונגרית: Temesvár; בסרבית: Temišvar או Темишвар) היא עיר במערב רומניה, הבירה למעשה (בעבר גם רשמית) של האזור באנאט, נמצאת במחוז טימיש על נחל הבגה Bega, כיום תעלה. נחל ה"טימיש" Timiş או Temes, אשר כונה על ידי הרומאים בשם Tibisis או Tibiscus, זורם בקרבתה. פעם מימיו הגיעו עד לעיר עצמה. שם העיר בשפות השונות משמעותו "המצודה של טימיש".
לפי הערכה, בשנת 2009 התגוררו בטימישוארה 312,113 תושבים [1], מה שהופך את העיר לאחת משלוש הערים המאוכלסות ביותר ברומניה. יחד עם היישובים הסמוכים האוכלוסייה מגיעה לכ-400,000 תושבים.
תוכן עניינים |
[עריכה] אתרים מרכזיים
בעיר יש מבנים מרשימים, ביניהם הקתדרלה האורתודוקסית של טימישוארה מהמאה ה-20, הדום הקתולי והכנסייה הסרבית מהמאה ה-18, בית הכנסת המאורי ובית הכנסת במצודה משלהי המאה ה-19.
[עריכה] תחבורה
את העיר טימישוארה משרת נמל התעופה טימישוארה טראיאן וויה.
מנמל התעופה טימישוארה טראיאן וויה ממריאות טיסות פנימיות ובינלאומיות של חברת קרפטאייר
[עריכה] יהודי טימישוארה
לפי הנחות מסוימות היהודים הגיעו לאזור זה כבר במאה ה-2 או במאה ה-3. אך ידוע בוודאות על קיומם של מתיישבים יהודים בעיר רק אחרי הכיבוש הטורקי במחצית הראשונה של המאה ה-16. היהודים מוזכרים לראשונה בשנת 1716, בכתב מסירת המצודה שנחתם בין הטורקים ובין האוסטרים. בבית העלמין הספרדי שבעיר, הקבר הישן ביותר הוא זה של עזריאל עשהאל Azriel Assael שנפטר בשנת 1636. מאה שנה מאוחר יותר קיים מסמך המעיד על כך ש"מאיר אמיגו" ועוד 4 יהודים מאיסטנבול קיבלו אישור להתיישב בעיר. בשנת 1743 פעלה בקרב "יהודי טמישוואר" (כפי שהייתה מוכרת העיר בכתבים היהודים, לפי הנוסח ההונגרי של שם) ,חברה של מקובלים בשם "חברים עורכי תיקון חצות". בשנת 1762 הוקמו בעיר שני בתי כנסת ראשונים - אחד ספרדי ואחד אשכנזי. השלטון של הקיסרית מריה תרזה התגלה כמדכא במיוחד כלפי יהודי טימישוארה שמצבם תואר כיותר קשה משל בני עמם בשאר הממלכה. בשנת 1776 הוצאה החקיקה מגבילה מאוד לגבי היהודים ("פקודת היהודים" - Judenordnung). אחרי 1779 כשבוטלה הפרובינציה הנפרדת של באנאט והעיר והאזור חזרו להיות חלק מ"הממלכה ההונגרית" הווירטואלית במסגרת האימפריה האוסטרית קמה בעיר "ישיבה גדולה" שפעלה במשך 7 שנים. באותה תקופה נשבה רוח יותר סובלנית כלפי היהודים הודות למדיניותו של הקיסר יוזף השני. בעדה האשכנזית כיהנו אז הרב יוחנן בה"ר יצחק, שנזכר בשו"ת "נודע ביהודה" אה"ע סי' מ"ו, וחתנו הרב בינש דייטש שהיה דיין ומנהל ה"ישיבה גדולה" [2].
במהלך המאה ה-19 היו קיימת בטימישוארה ישיבות קטנות פחות ידועות. באמצע המאה חל הפילוג של יהדות הונגריה בין שלשה זרמים. בשנים 1862 - 1865 נבנה בית כנסת אשכנזי מפואר ששרת את הקהילה הנאולוגית שהתפלגה מזו האורתודוקסית. ב1889 נחנך עוד בית כנסת גדול בשכונת פבריק שהשתייך תחילה לזרם הקרוי "סטסטוס קוו אנטה" ושהפך בהמשך גם כן לבית כנסת נאולוגי. תחת השלטון הרומני שהתחיל בפועל בשנת 1920, בין השנים 1941-1935 התקיימה ישיבה אורתודוקסית חדשה בהנהגת הרב אשר יונה וינברגר. אחד הרבנים הספרדים, יצחק צבי סופר, היה בוחן את התלמידים כל שבוע בפני נציגי הקהילה כדי לעקוב אחרי התקדמותם.
טימישוארה הפכה למרכז ציוני חשוב. כאן פעלה הנהגת הציונים, קרן היסוד והקרן הקימת של כל חבל טרנסילבניה. גם מפלגת היהודים של רומניה הייתה פעילה מאוד כאן וזכתה בתמיכה רבה מיהודי העיר. בשנת 1936 אנשי משמר הברזל הימני-קיצוני תקפו את הקהל היהודי של להקת תיאטרון ופוצץ בתוכו פצצה שהרגה שני צופים ופצע רבים אחרים.
לאחר מתן זכויות אזרח באימפריה האוסטרו-הונגרית, התרבו יהודי טימישוארה והגיעו למניין של 7000 אנשים (10% מהאוכלוסייה) בתקופת מלחמת העולם הראשונה. בעת מלחמת העולם השנייה מספר היהודים בעיר הגיע לכ-12,000.
החל משנת 1940 עקב הגבלות כלכליות והפקעות רכוש מעמדם של יהודי העיר הידרדר. ב1941 גברים יהודים רבים נשלחו למחנות לעבודת כפיה. יהודים שגורשו מהאזורים הכפריים מסביב נאלצו לעבור לגור בטימישוארה. פרט לארגונים הגזעניים הרומנים, עד לשנת 1945 היו חזקים בעיר גם ארגונים נציונל - סוציאליסטים של הגרמנים המקומיים. בימי השואה הנסיבות גרמו לכך שכמעט כל יהודי טימישוארה ניצלו מסכנת הגירוש וההשמדה בטרנסניסטריה או במחנות פולין. הגברים נשלחו למחנות עבודה בכפייה. כ-30 יהודים שהואשמו בפעילות קומוניסטית או בכך שביקשו אשרה לברית המועצות (על מנת להגר לארץ שלישית), גורשו לטרנסניסטריה, שם יותר ממחציתם הוצאו להורג.
גם בטימישוארה הארגון הקרוי "הועד הדמוקרטי היהודי" , כלי שרת של המפלגה הקומוניסטית שתפסה את השלטון תודות לנוכחות הצבאית הסובייטית, ניהל מערכה נגד הציונות ובתמיכת המשטר החדש. פעילים ציונים ויהודים אחרים נעצרו בתירוצים שונים ונשלחו לבתי כלא. בשנת 1947 מספר היהודים בעיר הגיעה ל 13,600. האוכלוסייה היהודית הלכה וקטנה במהלך השנים בעקבות הגירתם לארץ ישראל או לארצות אחרות.
אחרי השחרור משלטון הנאצים והשלטת המשטר הקומוניסטי, רוב היהודים עלו במספר גלים לישראל וחלק קטן היגרו למערב אירופה, כולל גרמניה, צפון אמריקה ודרום אמריקה. במשך חמישים השנים האחרונות חיי הקהילה היהודית התנהלו בהנהגת הרב ארנסט נוימן, שהתמסר לחינוך הנוער ולהוראת השפה העברית. לאחרונה נותרו בטימישוארה מאות ספורות של יהודים, רובם קשישים. רק בית כנסת אחד עדיין פעיל - בית הכנסת האורתודוקסי משכונת יוזפין. בית הכנסת הניואלוגי הגדול משכונת המצודה נמצא בתהליך ארוך של שיפוצים, בעוד בית הכנסת הנאולוגי הגדול השני, ה"חדש", בסגנון נאו-מאורי גם הוא, משכונת פבריק, נמצא במצב של התפוררות המסכנת את קיומו.
[עריכה] ערים תאומות
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
[עריכה] הערות שוליים
- ^ מהן עשר הערים הגדולות ברומניה?, 2 בפברואר 2010 (ברומנית)
- ^ הרב דר מנחם מ. ברייאר - הישיבות ברומניה - בספר "מוסדות תורה באירופה בבניינם ובחרבנם בעריכת שמחה מירסקי, אתר דעת
