מאיר טפירו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מאיר טפירו
Tapiro1.jpg

מאיר טפירו, 2010

תאריך לידה 28 במרץ 1975
עמדה רכז, קלעי
גובה 1.92 מטר
מספר 12
קבוצות
1993 - 1994
1994 - 1996
1996 - 1998
1998 - 2000
2000 - 2003
2003 - 2004
2004 - 2005
2005 - 2007
2007 - 2009
2009 - 2010
2010 - 2012
2012 - 2013
2013-
מכבי קריית מוצקין
הפועל תל אביב
הפועל אילת
מכבי חיפה
הפועל ירושלים
בני השרון
נאנסי
הפועל ירושלים
בני השרון
מכבי ראשון לציון
מכבי אשדוד
הפועל ירושלים
עירוני נס ציונה
הישגים שחקן העונה של ליגת העל בכדורסל (2002)
שחקן העונה הישראלי בליגת העל (2002, 2004)
חמישיית העונה בליגת העל (2002, 2004, 2008)
מלך האסיסטים של ליגת העל (1998, 2004, 2006, 2010)
מלך הסלים הישראלי של ליגת העל (2003)
שחקן העשור של ליגת העל (2010)

מאיר טפירו (נולד ב-28 במרץ 1975) הוא כדורסלן ישראלי המשחק בעמדות הרכז והקלעי בקבוצת עירוני נס ציונה מליגת העל הישראלית. גובהו 1.92 מטר. טפירו נחשב לאחד מגדולי הכדורסלנים הישראלים בכל הזמנים‏[1] והוא הראשון שזכה בתואר שחקן העונה של ליגת העל.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טפירו התחיל את קריירת הכדורסל שלו במחלקת הנוער באליצור קריית אתא ובמכבי קריית מוצקין בבוגרים. במהלך הקריירה שיחק בקבוצות רבות ביניהן הפועל תל אביב, הפועל אילת ואחרות.

טפירו התפרסם בתחילת הקריירה המקצוענית שלו כאשר קלע סל ניצחון במדי קבוצתו הפועל תל אביב במשחק הדרבי העירוני נגד מכבי תל אביב בהיותו בן 19 בלבד. כמו כן, טפירו נחשב לשחקן הישראלי הראשון שהצליח להשיג טריפל דאבל[2] כאשר ב-1 בפברואר 1999 קלע 16 נקודות, קלט 12 כדורים חוזרים ומסר 10 אסיסטים במדי מכבי חיפה. כמו כן היה לישראלי הראשון שהשיג טריפל דאבל בגביעי אירופה השונים - בניצחון הבית של הפועל ירושלים 118-95 על אודסה מהליגה האוקראינית, בשלב הבתים של גביע האתגר של 2003. טפירו שחזר את ההישג גם בניצחון 79-88 על ז'לזניק בלגרד הסרבית, במשחק הראשון של רבע גמר גביע יול"ב 2007. ושוב חזר על ההישג בניצחון קבוצתו מכבי אשדוד על בני השרון 90:85 בעונת 2011. עד היום השיג טפירו 6 טריפל דאבלים.

במהלך הקריירה שיחק טפירו בנבחרות ישראל השונות כולל בנבחרת הצעירה בה הגיע לגמר אליפות אירופה ובנבחרת ישראל, עימה שיחק 4 פעמים באליפות אירופה כאשר מיקום השיא בשנים אלו היה בשנת 2003 אז הגיעה הנבחרת למקום השביעי.

בין הישגיו של טפירו: העפלה לחצי גמר גביע יול"ב עם הפועל ירושלים, בעונת 2005-2006. הישג קבוצתי נוסף שטפירו היה שותף לו, היא ההעפלה לחצי גמר גביע ספורטה, גם היא עם הפועל ירושלים, בעונת 2001/02. בחו"ל רשם טפירו עוד הישג נאה, כשזכה בגביע הליגה בצרפת עם נאנסי והעפיל גם למשחק האליפות של הליגה, בעונת 2004-2005. את האליפות הפסידה קבוצתו לשטרסבורג של אפיק נסים הישראלי. בעונת 2006/07 זכה טפירו לראשונה בקריירה בתואר ישראלי, כשהוביל את הפועל ירושלים לזכייה בגביע המדינה לאחר ניצחון בגמר נגד בני השרון.

לאחר סיום העונה הודיע מאיר טפירו על עזיבתו את הפועל ירושלים, וחזר לשחק בקבוצת בני השרון. הוא סייע לקבוצה זו להגיע לחצי גמר הפיינל פור של ליגת העל ב-2008.

ב-27 במאי 2009 הודיע טפירו במסיבת עיתונאים על פרישתו מנבחרת ישראל. בסך הכל היו לטפירו 116 הופעות במדי הנבחרת (כולל 4 השתתפויות באליפות אירופה) בהן קלע 976 נקודות. בספטמבר אותה שנה הוא עבר לשחק במכבי ראשון לציון, תחת מאמנו לשעבר אפי בירנבוים.

לאחר עונה אחת במדי ראשון לציון, חתם טפירו לשנתיים בעולה החדשה לליגת העל, מכבי אשדוד. עם אשדוד הגיע טפירו בעונה הראשונה (2010/11) לחצי גמר גביע המדינה. ובעונה השנייה (2011/12) עד לגמר הפיינל פור הישראלי, בו הפסידה למכבי תל אביב.

ב-27 במאי 2010 הוכתר טפירו לשחקן העשור, בטקס שנערך לפני משחק הגמר של הפיינל פור של עונת 2009/10.

ב-11 ביולי 2012, הודיע טפירו כי הוא חוזר לקדנציה שלישית בהפועל ירושלים,‏[3] אך בתום העונה שוחרר ממנה.


בחודש יולי 2013 חתם לשנתיים בעירוני נס ציונה.

משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשוי לענבל ואב לשלושה ילדים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מאיר טפירו שחקן העשור באתר מנהלת ליגת העל
  2. ^ בעיתון ישראל היום מה16.03.2011 (עמוד 56) נטען, כי השחקן הראשון שהשיג טריפל דאבל היה המתאזרח בוב פליישר, שהשיג טריפל דאבל בניצחון מכבי תל אביב על הפועל רמת גן במארס 1978.
  3. ^ רועי גלדסטון, ‏אמיר הוכפלד מונה למנכ"ל הפועל י-ם, באתר ספורט 5, ‏11 ביולי 2012
שחקן העונה של ליגת העל בכדורסל

2002: טפירו | 2003: מינלנד | 2004: פארקר | 2005: יאסיקביצ'יוס | 2006: באוורס | 2007: ניילון | 2008: טאקר | 2009: פרקינס | 2010: כדיר | 2011: מקל | 2012: אליהו | 2013: מקל | 2014: סמית'