מאיר שיף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הרב מאיר בן יעקב שיף (נודע בכינוי מהר"ם שיף) היה רב, ראש ישיבה, ופרשן תלמוד בגרמניה. הוא התפרסם בחריפותו הרבה, ולימודו הוא לימוד קלאסי בשיטת הפלפול. כתב חיבורים רבים בתלמוד, בהלכה, ובקבלה, אך רובם נשרפו או אבדו. חיבורו הידוע ביותר הוא "חידושי מהר"ם שיף" המודפסים בסוף כל מסכת מהתלמוד הבבלי בדפוס האלמנה והאחים ראם.

נולד בפרנקפורט שעל המיין למשפחה נודעת ומיוחסת. על תאריך לידתו יש מסורות חולקות, אך נראה שנולד בשנת 1605.‏[1] בשנת 1622 התמנה לרב וראש ישיבה בפולדה, שם יצא שמו ברחבי אירופה ומאות תלמידים למדו בישיבתו. לפני מותו נתמנה לכהן כרבה של פראג, אך נפטר בפתאומיות בגיל צעיר, בכ' באדר שנת ה'ת"א.

תמצית משיעוריו על כל התלמוד שמסר לבני תלמידי הישיבה כתב, ושרידיהם הם חידושיו שנדפסו על חלק מ-11 מסכתות בתלמוד בבלי בתוך מהדורות התלמוד בבלי הנפוצות בשם חידושי מהר"ם שיף, ונחשבים בין ספרי היסוד של עולם הישיבות. ספרו אף מתכבד בפירוש שנכתב עליו על ידי רבי מרדכי מארדוש.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מאיר וונדר, מאורי גליציה, חלק ה', עמ' 241.
P vip.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.