דפוס ראם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

דפוס ראָם (כתיב יידי; נהגה "רוֹם"), המוכר יותר בשם דפוס והוצאת האלמנה והאחים ראָם (לפעמים גם סתם דפוס וילנה, וגם בכתיב וילנא, ווילנא או ווילנה), היה בית דפוס יהודי והוצאת ספרים שפעלו בווילנה מסוף המאה ה-18 עד תחילת המאה ה-20. הדפוס מפורסם בעיקר בזכות מהדורת התלמוד הבבלי שהוציא לאור בשנים תר"ם-תרמ"ו (18801886), מהדורה המשמשת יסוד לכל הדפסות התלמוד הבבלי עד היום.

תוכן עניינים

[עריכה] תולדות דפוס ראם

הדפוס נוסד ברישיון השלטונות הרוסים בידי ברוך בן יוסף ראם מגליציה בשנת תקמ"ט (1789) בעיירה אזאר (יז'יורי)‏[1] שליד גרודנו (הורודנא), והיה אחד מבתי הדפוס העבריים הראשונים בליטא. ב-1799 העביר ברוך ראם את הדפוס לווילנה. הוא נפטר בתקס"ג (1803), והדפוס עבר לידי בנו, מנחם מן ראם.

בשנת תקצ"ד (1834) החל להדפיס, ביחס עם המדפיס שמחה זימל מהורודנא, מהדורה חדשה של התלמוד הבבלי עם פירוש הרי"ף ופירושים נוספים. הדפסת המהדורה גרמה לסכסוך קשה על הזכויות להדפסת התלמוד בין דפוס ראם בווילנה לדפוס סלאוויטא של משפחת שפירא, שהדפיס שנים מעטות קודם לכן מהדורה שלו של התלמוד. למעלה ממאה רבנים התערבו בסכסוך, והוא הסתיים רק כשאחד הפועלים של דפוס סלאוויטא נמצא תלוי, והשלטונות הורו ב-1836 לסגור את כל בתי הדפוס בליטא וברוסיה הלבנה מלבד דפוס ראם ודפוס נוסף בז'יטומיר.

צורת הדף של התלמוד הבבלי בדפוס וילנה

מנחם מן ראם נפטר בראשית שנת תר"ב (1841), ובאותה שנה נשרף בית הדפוס. את הדפוס ניהלו מאז יוסף ראובן ראם ובנו דוד ראם. יוסף ראובן נפטר בשנת תרי"ח (1858), ובנו דוד נפטר בתר"ך (1860) בדרכו מסנקט פטרבורג, שם דאג לשמירת המונופול על הדפוס העברי בידיו. עם מותו עבר בית הדפוס לידי דבורה אלמנתו ושני גיסיה חיים יעקב ומנחם גבריאל, בניו של יוסף ראובן ראם, והחל מ-1863 נודע הדפוס כ"דפוס האלמנה והאחים ראם". דבורה ראם, ששימשה כמנהלת הכללית של בית הדפוס וההוצאה לאור, גייסה את הסופר שמואל שרגא פייגנזון (שפ"ן הסופר; 18381932) שישמש כמנהל מקצועי של בית הדפוס. המונופול על ההדפסה אבד אחרי מותו של דוד ראם, ובתי דפוס עבריים נוספים נפתחו ברחבי האימפריה הרוסית.

דפוס ראם הדפיס עוד ספרי קודש רבים נוספים, בהם תלמוד ירושלמי, מדרש רבה, סידורי תפילה, משניות, עין יעקב, ספר התניא ועוד. מלבד זאת הדפיס גם ספרי חול וספרי משכילים, כגון הרומנים העבריים של אברהם מאפו ותרגומיו של קלמן שולמאן.

כשנפטרה האלמנה ראם ב-1903 החל הדפוס לרדת מגדולתו. הוא נמכר מיד ליד עד שהוחרם בידי הרוסים ב-1940. הבניין שבו פעל בית הדפוס המשיך לשמש לצורך זה גם לאחר מלחמת העולם השנייה ועד לראשית שנות ה-90 של המאה ה-20.

[עריכה] ש"ס וילנא

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
ערך מורחב – ש"ס וילנא

הדפסת המהדורה הראשונה של התלמוד הסתיימה בשנת תרי"ד (1854); בכרכים הראשונים מצוין מקום ההוצאה "ווילנא והוראדנא", ובכרכים שנדפסו בווילנה, מ-1837 ואילך, מצוין רק "ווילנא". מהדורה שנייה נדפסה בשנים תרי"ח-תרכ"ו (18581866). בשנים תר"ם-תרמ"ו (18801886) הדפיס דפוס ראם מהדורה שלישית מפוארת של התלמוד עם למעלה ממאה מפרשים. במהדורה זו נקבעה התפיסה שנוסח התלמוד צריך להיות מדויק ומבוסס על מקורות קדומים. ב"אחרית דבר" המובאת בסוף עשרים הכרכים של התלמוד מספרים האלמנה והאחים כיצד שלחו שליחים לספריות ברחבי אירופה, ובהן ספריית הוותיקן והספרייה הבודליאנית באוקספורד, כדי להעתיק ספרי קדמונים מכתבי יד ונוסחאות מדויקות. הם נסתייעו ברבים מאנשי חכמת ישראל, בהם רבי רפאל נתן נטע רבינוביץ בעל "דקדוקי סופרים", שלמה בובר, יעקב ספיר ואחרים לשם בירור הנוסח המדויק של התלמוד ומפרשיו. בסוף כל כרך הוסיפו חידושים ופירושים של רבנים ראשונים ואחרונים, בהם חידושים רבים של רבני וילנה מן הדור ההוא, כגון חידושי הרב שמואל שטראשון, שהיה סבם של האחים ראם, עם הגהות בנו מתתיהו שטראשון.

מהדורת התלמוד של דפוס וילנה נשארה עד היום המהדורה הבלעדית של התלמוד, ומלבד שינויים קלים בטיפוגרפיה כמעט אין מדפיסים מהדורות אחרות של התלמוד (אחת מן הסיבות לביקורת על מהדורת התלמוד של הרב עדין שטיינזלץ הייתה ששינה מצורת הדף של דפוס וילנה).

המשורר אברהם סוצקבר כתב ב-1943 שיר בשם "די בליינע פלאטן פון ראמס דרוקעריי" (יידיש: "לוחות העופרת של דפוס ראם") בו הוא מתאר איך בגטו וילנה מתיכים חברי המחתרת את לוחות הסדר של ש"ס וילנא כדי לייצר כדורים למרד.‏[2]

[עריכה] סדר הדורות במשפחת ראם

דף השער של הרומן "מסתרי פאריז" מאת אז'ן סי בתרגום קלמן שולמאן, נדפס בדפוס ראם בתרל"ו-1876
  • חיים יעקב בן יוסף ראובן ראם, נפטר כ"ג באלול תרכ"ט, 30 באוגוסט 1869
  • מנחם גבריאל בן יוסף ראובן ראם

[עריכה] לקריאה נוספת

  • שמואל שרגא פייגענזאהן (שפ"ן הסופר), לתולדות דפוס ראם, יהדות ליטא, כרך ראשון, תל אביב 1959, עמ' 296-268.
  • ח. בר-דיין, הארות, שם, עמ' 302-297.
  • פנחס קאן, לתולדות בית הדפוס של ראם בוילנא, קריית ספר יב, תרצ"ה.
  • חיים ליברמן, על דפוס האלמנה והאחים ראם, קריית ספר לד, תשי"ט.

[עריכה] ראו גם

[עריכה] קישורים חיצוניים

[עריכה] הערות שוליים

  1. ^ Ozëry, Belarus, באתר Jewish Gen (באנגלית)
  2. ^ לוחות העופרת מדפוס "ראם", באתר "יד ושם"
כלים אישיים

גרסאות שפה
מרחבי שם
פעולות
ניווט
קהילה
תיבת כלים
דף זה בשפות אחרות
הדפסה/יצוא