מאניץ'
 |
ערך שניתן לשפר את מקורותיו
| |
| ערך שניתן לשפר את מקורותיו | |
מאניץ' (ברוסית: Маныч) היא מערכת של נהרות ואגמים בדרום רוסיה הכוללת בתוכה את הנהרות מאניץ' המערבי, מאניץ' המזרחי ומספר אגמים. השטח הכולל של המערכת הוא כ-480.2 אלף קמ"ר.[דרוש מקור]
מערכת זו משתרעת על שקע קומה-מאניץ' (אנ') שמפריד בין המישור האירופי לבין מרגלות הרי הקווקז. בחלק מהמקורות שקע זה נחשב לגבול הטבעי בין אירופה לבין אסיה.
הנהרות הגדולים במערכת הם נהר מאניץ' המערבי ומאניץ' המזרחי. בעבר הם היו קשורים באמצעות נהר קלאוס. במהלך המאה ה-20 נבנו באזור סכרים שהפרידו בין הנהרות וכיום מי הנהר קלאוס מגיעים למאניץ' המערבי בלבד.
מאניץ' מערבי[עריכת קוד מקור | עריכה]
46°29′N 42°30′E / 46.483°N 42.500°E
נהר מאניץ' מערבי (ברוסית: Западный Маныч) זורם ממזרח למערב ומהווה את היובל השמאלי של נהר דון. האורך הכולל של הנהר הוא כ-219 ק"מ ושטח אגן ניקוז של הנהר הוא כ-35.4 אלף קמ"ר. לאורך הנהר נבנו מספר מאגרי מים וסכרים. עד להקמת מערכת זו בתקופת הקיץ חלק משמעותי של הנהר היה מתייבש. החל משנת 1948 הנהר מקבל כמויות מים משעותיות מנהר קובן ואף מנהר דון באמצעות תעלות שנבנו. בהתאם לחישובים ומדידות ספיקת המים בנהר לאחר הקמת המערכת הנדסית גדלה פי 8.3. העיר הגדולה לשפת הנהר - פרולטרסק. לאורך כ-180 ק"מ הנהר מתאימה להעברת ספינות.
אגם מאניץ'-גודילו[עריכת קוד מקור | עריכה]
46°19′N 42°52′E / 46.317°N 42.867°E
אגם נאניץ'-גודילו (ברוסית:Маныч — Гудило) הוא אגם עם מים מלוחים בגבול חבל מנהלי סטברופול, מחוז רוסטוב וקלמיקיה. השטח הכולל של האגם הוא 344 קמ"ר והעומק הממוצע בו היה כ-0.6 מ'. לאחר הקמת מאגר מים פרולטרסקי מפלס המים באזור עלה ועתה האגם מהווה חלק של המאגר האמור. האגם הוא חלק של גוף מים עתיק ענק שהיה מקשר בין הים הכספי לבין הים השחור. בעבר (בשנים 1898 ו-1936) האגם התייבש לחלוטין בתקופת הקיץ. החל משנת 1988 נרשמת ירידה מתמשכת בגובה המים באגם.
שטחים נרחבים על שפת האגם הוכרזו כשטח מוגן. האקלים בסביבת האגם הוא קונטיננטלי קיצוני - בחורף הטמפ' יורדת עד 30 מעלות מתחת לאפס ובקיץ עולה עד 40 מעלות.
האגם הוא מקום חשוב לקינון ציפורים רבים ונמצא בדרך נדידה של מספר רב של ציפורים. הוא מהווה אזור הגדול באירופה בו מתגורר אווז לבן מצח וסוגי אווזים נוספים. להגנת על החי והצומח בשנת 1995 האזור הוכרז כשמורת טבע.
גופי מים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- נהר מאני'ץ מזרחי - (ברוסית:Восточный Маныч) זורם ממערב למזרח אך לא מגיע לים הכספי. אורך הנהר הוא כ-141 ק"מ והוא מסתיים באזור אגמים סוסטינו (Состинские озёра). שטח אגן ניקוז הוא כ-12.5 אלף קמ"ר. החל משנות ה-60 הנהר מקבל מים ממערכת תעלות שקשרו אותה עם נהר הטרק. לאחר הקמת מערכת זו, ספיקת המים בנהר גדלה פי 4.3.
- מאגר מים צ'וגראי (ברוסית:Чограйское водохранилище) מאגר מים בשטח של 185 קמ"ר ובאורך של 49 ק"מ. נבנה בשנים 1969-1973 לצורכי הסדרת השקיה של השטחים חקלאים באזור. עתה, לאחר 40 שנות שימוש המאגר נמצא במצב ירוד. מכיוון שהוא לא קשור עם שום נהר עמוק יחסית קיימת בעיה להביא לשיקומו מערכות צפות.
- אגם מלי מאניץ' בשטח של 79 קמ"ר
- אגם מאניץ' בשטח של 11 קמ"ר.
תעלת אזוב-כספי[עריכת קוד מקור | עריכה]
רעיון להקמת מעבר ימי בין הים האזוב לבין ים הכספי הועלה עוד במאה ה-18 על ידי פטר פאלאס, גאוגרף רוסי ממוצא גרמני. הוא הציע לחבר את הנהרות מאניץ' המערבי ומאניץ' המזרחי.
בשנת 1932 הממשל הסובייטי החליט על יישום הרעיון. בשנים 1934-1937 עובדו תוכניות והחלה הקמה. בהתאם לתוכנית הפרויקט חולק ל-3 חלקים. החלק הראשון מנהר דון ועד לסכר צ'וגראי (Чограй) באורך של 448 ק"מ תוכנן כרצף של מאגרי מים. החלק השני באורך של 73 ק"מ מסכר צ'וגראי ועד לנהר קומה היה צריך להיות תעלה ברוחב של 67 מ' ובעומק של 3 מ'. החלק השלישי מנהר קומה ועד לים הכספי באורך 150 ק"מ היה צריך להיות תעלה פתוחה. בסיום התעלה בים הכספי היה מתוכנן להקים נמל חדש. בשנת 1936 נכנסה לניצול מערכת תעלות ומאגר מים באזור אוסט-מאניץ' ובשנת 1941 מערכות וסלובסקי ופרולטרסקי. בסופו של דבר, לקראת שנת 1941 הסתיימה בנייה של 329 ק"מ של החלק הראשון של הפרויקט. אומנם עם תחילת מלחמת העולם השנייה הופסקו העבודות. לאחר סיום המלחמה הם לא חודשו כי הוחלט על כריית תעלה אחרת שמקשרת בין וולגה לבין דון. מאגר מים וסכר צ'וגראי נבנו רק בשנים 1969-1973. המערכת נמצאת בניצול גם כיום אך ברמת שימוש נמוכה.
לאחרונה לאור כך שהתעלה הקיימת בין הוולגה לבין הדון כבר לא מספיקה להיקף הספינות שרוצות לעבור בה, נשקלת מחדש הקמת התעלה - ראה תעלת אירואסיה.
