מבנה ליגות הכדורגל באיטליה

מבנה ליגות הכדורגל באיטליה הוא מבנה של מספר ליגות כדורגל באיטליה, המחוברות זו לזו על ידי שיטה שבה מדי שנה הקבוצות הראשונות עולות לליגה גבוהה יותר והקבוצות האחרונות יורדות לליגה נמוכה יותר.

באיטליה תשעה טורנירים לאומיים ואזוריים, שלושת הראשונים מקצועניים, בעוד ששת הנותרים הם חובבניים. כל הטורנירים מאורגנים על ידי התאחדות הכדורגל האיטלקית.

בתיאוריה, למועדון חובבים מקומי יכול לעלות לפסגת הכדורגל האיטלקי ולזכות באליפות איטליה. למרות שזה עשוי להיות לא סביר בפועל (לפחות, בטווח הקצר), בהחלט יש תנועה משמעותית בתוך המערכת. שתי הרמות העליונות (סרייה א' וסרייה ב') מכילות חטיבה אחת כל אחת. מהרמה השלישית ומטה, לרמות יש חלוקות מקבילות יותר בהדרגה, שכל אחת מכסה אזורים גאוגרפיים קטנים יותר בהדרגה.

היסטוריה

מועדון הקריקט והאתלטיקה של ג'נובה, שנודע לימים כמועדון הקריקט והכדורגל של גנואה, הוקם ב-7 בספטמבר 1893, קבוצת הכדורגל הרביעית הוותיקה באיטליה (אחרי טורינו FCC, נובילי טורינו ואינטרנציונלה טורינו), וקבוצת הכדורגל האיטלקית הפעילה ביותר, עם 130 שנות פעילות. במרץ 1898, פדרציית הכדורגל האיטלקית הוקמה בטורינו. עם ארבעה מועדונים שהצטרפו. מועדונים אחרים היו קיימים אבל החליטו שלא להצטרף. האליפות הראשונה התקיימה ביום אחד, 8 במאי 1898, בטורינו. בתואר זכתה גנואה.

FIGC הצטרפה לפיפ"א ב-1905 והאליפות עברה למבנה ליגה, המבוסס על אזורים, באותה שנה.

לאחר הפסקת מלחמת העולם הראשונה, הפופולריות של הכדורגל גדלה ומועדונים קטנים יותר הצטרפו. בקיץ 1921, התאחדות שנייה נוצרה לזמן קצר בתחרות עם ה-FIGC: הקונפדרציונה קלסיסטיקה איטליאנה (CCI), נוצרה מוויכוח בין מועדונים גדולים ומועדונים קטנים על מבנה הליגות הלאומיות. לכן ב-1922 היו לאיטליה שתי אלופות: פרו ורצ'לי ונובזה. שתי הליגות התאחדו בסופו של דבר מחדש בתום העונה.

המעבר למבנה ליגה לאומית אחת התרחש בשנת 1929 עם תחילה שמונה עשרה קבוצות בליגה הבכירה. האלופה הראשונה ב-1930 הייתה אינטר. הנבחרת הלאומית זכתה גם בגביע העולם ב-1934 וב-1938.

לאחר מלחמת העולם השנייה הליגה חזרה לזמן קצר למבנה אזורי עם חלוקה מצפון לדרום ופלייאוף למשך שנה אחת לפני שחזור הסרייה A. טורינו הייתה אלופת הליגה הראשונה לאחר המלחמה והמשיכה לזכות בארבעה ברציפות. עם זאת, יובנטוס, מילאן ואינטר הן ששלטו בליגה מאז מלחמת העולם השנייה, לאחר שזכו בתואר ב-57 מתוך 74 העונות.

שיטת הליגות הנוכחית מתחילה ב-1978, אז פורק המגזר החצי-מקצועני. איטליה הפכה אז למדינה היחידה שיש לה שתי ליגות כדורגל מקצועניות מובהקות, 14 שנים לפני אנגליה. ב-2010, עם הפיצול בין ליגה סרייה א' לליגה סרייה ב', איטליה הפכה למדינה היחידה עם שלוש ליגות מקצועניות. הסרייה ג' הוחזרה בשנת 2014.

מבנה

המערכת משתמשת בעיקרון של עלייה וירידה. הדרג הראשון של הכדורגל האיטלקי הוא הסרייה א', המנוהלת על ידי הליגה סרייה א' ומורכבת מ-20 קבוצות. הדרג השני הוא סרייה ב', שמאורגן על ידי ליגה סרייה ב'. שתי הליגות הללו מכסות את כל איטליה.

הדרג השלישי הוא סרייה ג'. הוא מנוהל על ידי ה-Lega Italiana Calcio Professionistico; יש לה שלוש חטיבות של 20 מועדונים כל אחת, המחולקות בדרך כלל על בסיס מיקום גאוגרפי.

בדרג הרביעי נמצאת סרייה ד', ליגה של תשע חטיבות מקבילות (בה המועדונים מחולקים לפי מיקום גאוגרפי) שמאורגנת על ידי Dipartimento Interregionale של Lega Nazionale Dilettanti . מתחת לאלה יש חמש רמות נוספות; שלוש מהן, Eccellenza, Promozione ו-Prima Categoria, מאורגנות על ידי ועדות מחוזיות של Lega Nazionale Dilettanti; ושתי הרמות האחרונות, Seconda Categoria ו-Terza Categoria, על ידי ועדות של נפות.

כל 100 מועדוני הסרייה א', הסרייה ב' והסרייה ג' הם מקצועניים.

רמה		חטיבות
		ליגות מקצועיות
1		סרייה א' (חטיבה ארצית אחת, 20 מועדונים)
2		סרייה ב' (חטיבה ארצית אחת, 20 מועדונים)
3		סרייה ג' (3 חטיבות בין-אזוריות, 20 מועדונים בכל חטיבה)
		ליגות לא מקצועיות
4		סרייה ד' (9 חטיבות בין-אזוריות, 18 מועדונים בכל חטיבה)
5		אקסלנזה (28 חטיבות אזוריות, 16–18 מועדונים בכל חטיבה)
6		פרומוציונה (53 חטיבות אזוריות, 14–18 מועדונים בכל חטיבה)
7		פרימה קטגוריה (105 חטיבות אזוריות, 16 מועדונים בכל חטיבה)
8		סקונדה קטגוריה (182 חטיבות אזוריות/מחוזיות, 16 מועדונים בכל חטיבה)
9		טרזה קטגוריה (232 חטיבות מחוזיות, 6–18 מועדונים בכל חטיבה)

מעונת 2005/2006, אם שתי קבוצות או יותר מסיימות את הליגה עם אותו מספר נקודות, המקום הסופי ניתן מהקריטריונים הבאים (שנחשבים עבור כל ליגה):

1. מאזן ראש בראש
2. הפרש שערים של מאזן ראש בראש
3. הפרש שערים של העונה הסדירה
4. שערים שהובקעו
5. הגרלה