גביע העולם בכדורגל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גביע העולם בכדורגל
ענף כדורגל
שנת יסוד 1930
ארגון מפעיל פיפ"א
מספר מתמודדים 32
אלוף/ה נוכחי/ת Flag of Spain.svg  ספרד (זכייה ראשונה)
הכי הרבה זכיות Flag of Brazil.svg  ברזיל (חמש זכיות)

גביע העולם בכדורגל (ספרדית: Copa Mundial de Fútbol, אנגלית: FIFA World Cup), הידוע גם בשמות מונדיאל או גביע העולם של פיפ"א[1], הוא טורניר הכדורגל החשוב ביותר בעולם, שבו מתמודדות 32 מתוך כלל הנבחרות הלאומיות לגברים החברות בפיפ"א, הגוף הבינלאומי המנהל את תחרויות הכדורגל הרשמיות. הטורניר נערך לראשונה ב-1930, ומאז הוא נערך אחת לארבע שנים, למעט ביטולו ב-1942 וב-1946 בשל מלחמת העולם השנייה.

במתכונתו הנוכחית משתתפות בטורניר 32 נבחרות המתחרות במספר אצטדיונים במדינה שנבחרת מראש‏[2], ומשכו כחודש אחד. שלב המוקדמות, הנמשך כשנתיים, משמש לקביעת 31 הנבחרות שיעפילו לטורניר ביחד עם הנבחרת המייצגת את המדינה המארחת. בטורניר המוקדמות משתתפות כ-200 נבחרות, המחולקות לשישה אזורים שונים לפי שיוכן היבשתי וקונפדרציית הכדורגל שאליה הן משתייכות. בעבר היה נהוג כי הנבחרת שזוכה בטורניר מעפילה אוטומטית לטורניר הבא, אך מנהג זה בוטל בתחילת שנות ה-2000, כך שנבחרת ברזיל, שזכתה במונדיאל 2002, הייתה צריכה להתמודד במוקדמות מונדיאל 2006.

ב-19 המונדיאלים שנערכו עד כה זכו שמונה נבחרות. נבחרת ברזיל זכתה במונדיאל חמש פעמים, והיא גם הנבחרת היחידה שהשתתפה בכל המונדיאלים. נבחרת איטליה זכתה בארבעה מונדיאלים, ומתחת לה נמצאת נבחרת גרמניה עם שלוש זכיות. האלופות האחרות הן נבחרת אורוגוואי, מנצחת המונדיאל הראשון, ונבחרת ארגנטינה, עם 2 זכיות כל אחת, ונבחרת אנגליה, נבחרת צרפת ונבחרת ספרד עם זכייה אחת כל אחת.

המונדיאל הוא אחד מאירועי הספורט הנצפים ביותר בעולם, כאשר במשחק הגמר של מונדיאל 2006, שנערך בגרמניה, צפו כ-715 מיליון אנשים‏[3].

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמו הרשמי של הטורניר הוא "גביע העולם של פיפ"א", ובעבר הוא היה ידוע בעברית כ"גביע העולם בכדורגל", "גביע העולם" או "הגביע העולמי". בסביבות אמצע שנות השמונים החל השימוש במילה מוֹנדיאל, שהיא שיבוש של המילה הספרדית Mundial, המהווה קיצור של השם הספרדי לטורניר - Copa Mundial de Fútbol, והמילה הצרפתית monde שמשמעותה עולם. החל ממונדיאל 1994, שנערך בארצות הברית, הפך השם מונדיאל לגרסה הנפוצה בעברית של שם הטורניר‏[4].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אצטדיון המרקאנה בריו דה ז'ניירו, בו הפסידה ברזיל לאורוגוואי במשחק המכריע על הזכייה במונדיאל 1950. במשחק זה נכחו כ-200,000 צופים, שיא שטרם נשבר.
פסל באצטדיון של וסטהאם יונייטד להנצחת שחקניה שזכו עם נבחרת אנגליה במונדיאל 1966
ברטי פוגטס ויוהאן קרויף נאבקים בגמר מונדיאל 1974
לותר מתאוס הגרמני מבקיע פנדל ברבע גמר מונדיאל 1994 מול בולגריה
דייוויד בקהאם מבקיע את שער הניצחון של אנגליה מול ארגנטינה בשלב הבתים של מונדיאל 2002

התהוות המונדיאל[עריכת קוד מקור | עריכה]

משחק הכדורגל הבינלאומי הראשון נערך בגלאזגו שבסקוטלנד ב-1872, ובו התמודדו נבחרת סקוטלנד ונבחרת אנגליה. הטורניר הבינלאומי הראשון בהיסטוריה היה אליפות הבית הבריטית, שנערכה לראשונה ב-1884. בתקופה זו הכדורגל היה נפוץ בעיקר בממלכה המאוחדת. בשלהי המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 הפך הכדורגל לספורט נפוץ ופופולרי ברחבי העולם, ובאולימפיאדת פריז (1900) ואולימפיאדת סנט לואיס (1904) התקיימו טורנירי ראווה ללא הענקת מדליות, שהוענקו מאוחר יותר באופן רטרואקטיבי על ידי הוועד האולימפי הבינלאומי.

ב-1904 הוקמה פיפ"א, וזמן קצר לאחר הקמתה היא ניסתה לארגן טורניר כדורגל בינלאומי בין המדינות השונות מחוץ למסגרת האולימפית, שהיה אמור להיערך בשווייץ ב-1906. תקופה זו הייתה ראשיתו של הכדורגל הבינלאומי, ובהיסטוריה הרשמית של פיפ"א הוא מתואר ככישלון‏[5]. באולימפיאדת לונדון ב-1908 הפך הכדורגל לתחרות רשמית. הטורניר אוּ‏רגן על ידי התאחדות הכדורגל האנגלית, המנהלת את הכדורגל באנגליה, והיה מיועד עבור שחקנים חובבנים בלבד. הממלכה המאוחדת, שיוצגה על ידי נבחרת החובבים של אנגליה בכדורגל, זכתה במדליות הזהב. הישג זה חזר על עצמו גם בטורניר הכדורגל של אולימפיאדת סטוקהולם ב-1912, שאורגן על ידי התאחדות הכדורגל של שבדיה.

גם הטורנירים האולימפיים הבאים היו מיועדים עבור קבוצות חובבניות, וכתוצאה מכך נוסד גביע סר תומאס ליפטון בטורינו ב-1909. טורניר ליפטון היה אליפות בין מועדוני כדורגל (ולא נבחרות לאומיות) ממדינות שונות, שייצגו כל אחד מדינה שלמה. תחרות זאת נחשבת לעתים כמונדיאל הראשון‏[6], והתחרו בה מועדונים בכירים מאיטליה, גרמניה ושווייץ, אך ללא קבוצות מאנגליה לאור סירובה של ההתאחדות המקומית. ליפטון הזמין לטורניר קבוצה אנגלית חובבנית בשם וסט אוקלנד. היא זכתה בטורניר ב-1911 והגנה על תוארה בפעם הבאה שנערך הטורניר, ולפיכך קיבלה את הגביע לחזקתה לצמיתות לפי כללי הטורניר.

ב-1914 הסכימה פיפ"א להכיר בטורניר הכדורגל האולימפי כ"אליפות כדורגל בינלאומית לחובבנים", ונטלה את האחריות על ניהולו‏[7]. דבר זה הוביל לתחרות הכדורגל הבינלאומי הראשונה בהיסטוריה, שנערכה באולימפיאדת אנטוורפן ב-1920, ובה התמודדו מצרים ו-13 נבחרות אירופיות, כשבלגיה זוכה בטורניר. אורוגוואי זכתה בטורניר הכדורגל באולימפיאדת פריז (1924) ובאולימפיאדת אמסטרדם (1928).

בעקבות ההצלחות של הטורניר האולימפי החליטה פיפ"א, בראשותו של הנשיא ז'יל רימה, לנסות פעם נוספת לארגן טורניר כדורגל עצמאי בינלאומי מחוץ לאולימפיאדה. ב-28 במאי 1928 נערך קונגרס פיפ"א באמסטרדם, ובו התקבלה ההחלטה הרשמית לארגן טורניר אליפות עולם בחסות פיפ"א‏[8]. בתקופה זו הייתה אורוגוואי אלופה אולימפית פעמיים ברציפות, ועל מנת לחגוג את יובל המאה לכתיבת הגרסה הראשונה של חוקת אורוגוואי ב-1930 הוחלט לתת לה לארח את טורניר המונדיאל הראשון אי פעם.

עד מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התאחדויות הכדורגל של מספר מדינות נבחרות הוזמנו לשלוח נבחרת לטורניר, אך משמעות בחירתה של אורוגוואי הייתה מסע ארוך ויקר לאורך האוקיינוס האטלנטי עבור נבחרות אירופיות. למעשה, עד חודשיים לפני הטורניר לא הסכימה אף מדינה אירופית לשלוח נבחרת לטורניר. רימה הצליח לשכנע את בלגיה, צרפת, רומניה, ויוגוסלביה לשלוח נבחרות. בסך הכל השתתפו בטורניר 13 נבחרות: שבע מדרום אמריקה, ארבע מאירופה ושתיים מצפון אמריקה. שני המשחקים הראשונים בטורניר נערכו במקביל ב-13 ביולי 1930, ובהם ניצחו נבחרת צרפת (4 - 1 על נבחרת מקסיקו) ונבחרת ארצות הברית (3 - 0 על נבחרת בלגיה). השער הראשון בתולדות המונדיאל הובקע על ידי הצרפתי לוסיאן לורן. במשחק הגמר גברה אורוגוואי על נבחרת ארגנטינה בתוצאה 4 - 2 לעיני קהל במונטבידאו שמנה 68,346 צופים‏[9] (או 93,000 צופים לפי גרסה אחרת‏[10]), ובכך הפכה למדינה הראשונה שזוכה במונדיאל.

בעקבות ייסוד המונדיאל נשקלה האפשרות לא לערוך טורניר כדורגל באולימפיאדת לוס אנג'לס ב-1932, בעקבות הפופולריות הנמוכה של הכדורגל בארצות הברית ועליית קרנו של הפוטבול. פיפ"א והוועד האולימפי הבינלאומי לא הסכימו גם על מעמדם החובבני של השחקנים, ולפיכך הוצא הכדורגל מהאולימפיאדה‏[11]. הטורניר האולימפי התחדש באולימפיאדת ברלין ב-1936, אך חשיבותו הייתה נמוכה בהשוואה למונדיאל. הבעיות העיקריות שהיו במונדיאלים הראשונים היו קשיי המסע הבין-יבשתי והמלחמה. נבחרות דרום אמריקניות בודדות היו מוכנות להגיע למונדיאל 1934 ולמונדיאל 1938 באירופה, בהם הייתה נבחרת ברזיל הנציגה היחידה של היבשת. המונדיאלים הללו היו היחידים בהיסטוריה של הטורניר שנערכו בלי שלב בתים בכלל, והחלו ישירות משמינית הגמר. האלופה המכהנת אורוגוואי סירבה להשתתף במונדיאל 1934 בעקבות סירובן של הנבחרות האירופיות לבוא לאורוגוואי במונדיאל הקודם, ובכך הייתה לאלופה היחידה אי פעם שלא משתתפת בטורניר העוקב. הטורניר, שנערך באיטליה, הסתיים בניצחונה של הנבחרת המארחת. מונדיאל 1938, שנערך בצרפת, היה אמור לכלול גם כן 16 נבחרות, אך בסופו של דבר פרשה אוסטריה בעקבות האנשלוס (הסיפוח לגרמניה הנאצית). איטליה הוכתרה כאלופת העולם, והשלימה שתי זכיות רצופות. המונדיאלים ב-1942 וב-1946 בוטלו בעקבות מלחמת העולם השנייה והשלכותיה.

1950 - 1986: שלוש זכיות ברזילאיות וטוטאל פוטבול הולנדי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במונדיאל 1950, שנערך בברזיל, השתתפו לראשונה נבחרות בריטיות. הנבחרות הבריטיות פרשו מפיפ"א ב-1920, בין השאר בגלל סירובן לשחק נגד מדינות עמן בריטניה הייתה במלחמה וכמחאה על השפעות זרות על כדורגל‏[12], אך חזרו ב-1946 בעקבות הזמנה של פיפ"א‏[13]. בטורניר זה השתתפה גם האלופה הראשונה אורוגוואי, שהחרימה את שני הטורנירים הקודמים. היא גם זכתה בטורניר לאחר שגברה על המארחת ברזיל במשחק המכריע, שבו נערך שלב בתים שני במקום שלב נוקאאוט כמקובל. במונדיאל זה השתתפו 13 נבחרות במקום 16, לאחר פרישתן של הודו, סקוטלנד וטורקיה. סיפורה של הודו נחשב עד היום ליוצא דופן, מאחר שהיא פרשה בעקבות סירובה של פיפ"א להתיר לשחקניה לשחק יחפים. בכך הייתה הודו לנבחרת היחידה אי פעם שמעפילה למונדיאל ומעולם לא שיחקה בו בפועל.

מונדיאל 1954 נערך בשווייץ, והתאפיין במספר השערים הגבוה שהובקע בו. ב-26 משחקי המונדיאל הובקע ממוצע שיא של 5.4 שערים למשחק, ומאז חלה ירידה הדרגתית בממוצע השערים למשחק בכל מונדיאל. טורניר זה היה הראשון שבו נקבעה הארכה במקרה שהמשחק הסתיים בתיקו, ובאופן חריג למונדיאלים נקבע גם כי כל נבחרת תשחק נגד 2 מתוך 3 יריבותיה בשלב הבתים, ובמקרה של שוויון נקודות ייערך משחק פלייאוף. הונגריה, בראשותו של פרנץ פושקש, נחשבה למועמדת הבכירה לזכות בטורניר. היא אף גברה על גרמניה המערבית 8 - 3 בשלב הבתים, אך הפסידה לה במשחק הגמר למרות שהובילה 2 - 0. מונדיאל 1958 היה המונדיאל האחרון שנערך בפעם השנייה ברציפות באותה יבשת. מונדיאל זה זכור בעיקר בזכות הופעתו של הכדורגלן הברזילאי פלה, שבגיל 17 הוביל את ברזיל לזכייה הראשונה בתולדותיה במונדיאל.

במונדיאל 1962, שנערך בצ'ילה, זכתה ברזיל לאחר ניצחון על צ'כוסלובקיה במשחק הגמר, והייתה לנבחרת השנייה מלבד איטליה שמצליחה להגן על תוארה. פלה המשיך לככב בשורותיה, אך נפצע בשלב הבתים והוחלף על ידי גארינצ'ה, שהצליח להצטיין למרות הנכות ברגלו. מונדיאל 1966 נערך באנגליה, הנחשבת למקום הולדתו של הכדורגל. במהלך ההכנות לטורניר נגנב גביע ז'יל רימה, ולבסוף נמצא על ידי כלב בלונדון. הנבחרת המפתיעה של הטורניר הייתה קוריאה הצפונית, שהעפילה עד רבע הגמר. בשלב זה היא התמודדה מול פורטוגל, ועל אף שהובילה 3 - 0 הסתיים המשחק בתוצאה 3 - 5 לרעתה, בעיקר בזכות רביעייה של אוסביו, שסיים כמלך השערים של הטורניר עם 9 שערים. במשחק הגמר בין אנגליה לגרמניה המערבית הבקיע ג'ף הרסט האנגלי שלושער לזכות נבחרתו, והוביל אותה לזכייתה הראשונה בטורניר. עם זאת, השער השלישי של אנגליה (והשני של הרסט) הובקע בזמן ההארכה, ועד היום קיים ספק האם הכדור אכן עבר את קו השער.

נבחרת ברזיל זכתה במונדיאל 1970 שנערך במקסיקו לאחר ניצחון 4 - 1 על איטליה בגמר, תוך שהציגה את אחת מקבוצות הכדורגל הטובות בהיסטוריה שכללה שחקנים כגון פלה, ז'אירזיניו, ריבלינו וטוסטאו. מאחר שהייתה זו זכייתה השלישית היא קיבלה את גביע ז'יל רימה לצמיתות, אך גביע זה נגנב ממשרדי התאחדות הכדורגל הברזילאית, ועד כה לא ידוע מה אירע לו. במונדיאל 1974, שנערך בגרמניה המערבית, נוסף שלב בתים שני לפני שלב הנוקאאוט. המונדיאל זכור במיוחד בזכות סגנון הטוטאל פוטבול של הולנד בהנהגתם של יוהאן קרויף ויוהאן ניסקנס, שהעפילה עד שלב הגמר והפסידה בו למארחת גרמניה המערבית. מונדיאל 1978 נערך בארגנטינה, ובסיומו זכתה הנבחרת המארחת בתואר הראשון בתולדותיה. בעקבות מחלוקות על טוהר המשחק המכריע בשלב הבתים בין ארגנטינה לפרו, ומשחק נוסף במונדיאל הבא, החליטה פיפ"א כי כל המשחקים המכריעים בשלב זה יתחילו באותה שעה בדיוק. מונדיאל 1982, שנערך בספרד, היה האחרון שבו נכלל שלב הבתים הנוסף לפני שלב הנוקאאוט. בחצי הגמר הדיחה גרמניה המערבית את צרפת לאחר דו-קרב פנדלים, שהיה הראשון בתולדות המונדיאלים. במשחק הגמר היא הפסידה לאיטליה, שזכתה בתואר בפעם השלישית והשתוותה לברזיל מבחינת מספר הזכיות.

בטורנירים שבין 1934 ל-1978 היו רוב המשתתפות מאירופה ומדרום אמריקה, וכן מיעוט מבין מדינות צפון אמריקה, אפריקה, אסיה ואוקיאניה. לרוב, נבחרות אלה נוצחו על ידי הנבחרות מאירופה ומדרום אמריקה. עד מונדיאל 1982 הנבחרות היחידות מחוץ לאירופה ודרום אמריקה שהתקדמו מעבר לשלב הראשון היו נבחרת ארצות הברית (חצי גמר ב-1930), נבחרת קובה (רבע גמר ב-1938), נבחרת קוריאה הצפונית (רבע גמר ב-מונדיאל 1966), ונבחרת מקסיקו (רבע גמר ב-1970). החל ממונדיאל 1986 זכו הנבחרות מאפריקה, אסיה וצפון אמריקה להצלחה רבה יותר, ואלו שהגיעו לשלב רבע הגמר הן מקסיקו (1986), קמרון (1990), קוריאה הדרומית (מקום רביעי ב-2002), סנגל וארצות הברית (2002), וגאנה (2010). עם זאת, הנבחרות האירופיות והדרום אמריקניות נותרו החזקות ביותר, ובמונדיאל 2006 כל אלו שהשתתפו ברבע הגמר היו מיבשות אלה. במונדיאל זה זכתה נבחרת איטליה. מונדיאל 1986, שנערך במקסיקו ובו זכתה ארגנטינה, זכור בעיקר בשל המשחק בין ארגנטינה לאנגליה. דייגו מראדונה הארגנטינאי הבקיע את שני השערים במשחק, כשהראשון מביניהם מובקע באמצעות היד וזוכה לכינוי "שער יד האלוהים".

החל משנות ה-90[עריכת קוד מקור | עריכה]

מונדיאל 1990, שנערך באיטליה, נחשב עד היום כאחד המונדיאלים הכושלים ביותר. הנבחרות שיחקו בסגנון הגנתי נוקשה, וממוצע השערים למשחק בטורניר (2.21) היה הנמוך ביותר אי פעם. בטורניר זה נשלף גם מספר שיא של 16 כרטיסים אדומים. במשחק בבית ו' בין אירלנד למצרים החזיק השוער האירי בכדור במשך 6 דקות, ובעקבות כך קבעה פיפ"א כי אסור לשוער להרים את הכדור בידו אם נמסר לו על ידי אחד משחקני קבוצתו. חידוש נוסף היה הענקת שלוש נקודות לניצחון במקום 2 נקודות. במשחק הגמר התמודדו גרמניה המערבית וארגנטינה. המשחק התנהל כששתי הנבחרות מנסות בכל כוחן להימנע מספיגת שער, ורק בעקבות פנדל 6 דקות לסיום המשחק ניצחה גרמניה. בעקבות ניצחון זה טבע גארי לינקר האנגלי את האמרה הידועה "כדורגל משחקים 90 דקות ובסוף גרמניה מנצחת"‏[14].

מונדיאל 1994 נערך בארצות הברית. הנבחרת המפתיעה בטורניר הייתה בולגריה, שלאחר 15 הפסדים ברציפות במונדיאלים הקודמים שהשתתפה בהם הצליחה להעפיל עד חצי הגמר, ובמשחק על המקום השלישי הובסה על ידי שבדיה בתוצאה 4 - 0. עוד קודם לכן נתפס הכוכב הארגנטינאי דייגו מראדונה על שימוש בסמים והורחק מהטורניר, דבר שהוביל לסיום מאכזב לקריירה המצליחה שלו. משחק הגמר בין ברזיל לאיטליה היה הראשון בהיסטוריה שהסתיים ללא שערים, ובדו-קרב הפנדלים שנערך בסיום ההארכה ניצחה ברזיל לאחר החטאה של רוברטו באג'ו. ברזיל העפילה גם לגמר מונדיאל 1998 בצרפת, והובסה בו 0 - 3 על ידי נבחרת צרפת בעיקר בזכות שני שערים של זינדין זידאן, שהיקנו לו את עיקר פרסומו כאחד מגדולי הכדורגלנים הצרפתים בהיסטוריה.

מונדיאל 2002 היה הראשון שנערך באסיה, וגם הראשון שנערך בשתי מדינות במקביל: יפן וקוריאה הדרומית. הברזילאי רונאלדו סיים את הטורניר כמלך השערים עם 8 הבקעות (המספר הגבוה ביותר למלך השערים מאז מונדיאל 1970), והוביל את נבחרתו לניצחון בגמר על גרמניה עם 2 שערים. המונדיאל הזה ידוע גם בזכות הקמפיין המפתיע של טורקיה וקוריאה הדרומית, שזכו במקום השלישי והמקום הרביעי בהתאמה. גרמניה אירחה את מונדיאל 2006, שהסתיים בניצחון של איטליה על צרפת לאחר דו-קרב פנדלים. בטורניר זה הבקיע רונאלדו הברזילאי 3 שערים, שהביאו אותו לסך של 15 שערים ולשבירת שיאו של הגרמני גרד מילר (14 שערים). מונדיאל 2010 היה הראשון שנערך באפריקה, ובסיומו זכתה ספרד בתואר הראשון בתולדותיה לאחר שגברה 1 - 0 על הולנד משער של אנדרס אינייסטה בדקה ה-117'. היה זה הניצחון 1 - 0 הרביעי ברציפות של ספרד במונדיאל זה. מנגד, היה זה הפסדה השלישי של הולנד במשחק הגמר של המונדיאל. מונדיאל 2014 עתיד להיערך בברזיל, שתהיה המדינה החמישית שמארחת את הטורניר פעמיים (האחרות הן איטליה, צרפת, מקסיקו וגרמניה).

טורנירים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך השנים נוסדו טורנירים בינלאומיים שונים בעקבות המונדיאל. הטורניר המקביל בכדורגל נשים, מונדיאל הנשים, נערך לראשונה בסין ב-1991. טורניר הנשים קטן יותר בהשוואה לטורניר הגברים, אך חשיבותו גדלה במשך השנים; מספר הנרשמות למוקדמות הטורניר ב-2007 היה 120, יותר מפי שניים בהשוואה לטורניר הראשון. גביע הקונפדרציות של פיפ"א הוא טורניר הנערך שנה אחת לפני המונדיאל במדינה (או המדינות) המארחת כחזרה גנרלית לקראת המונדיאל הקרוב. בטורניר זה משתתפות הנבחרות שזכו באליפות שש הקונפדרציות של פיפ"א (כגון אליפות אירופה בכדורגל), הנבחרת שזכתה במונדיאל הקודם והמדינה שאמורה לארח את המונדיאל. פיפ"א מארגנת גם אליפויות עולם לקבוצות גיל נמוכות יותר, כגון המונדיאל עד גיל 20 ומונדיאל עד גיל 17, מונדיאל הנערות, מונדיאל הנערות עד גיל 17, אליפות העולם לקבוצות (עבור מועדונים), וכן אליפויות עבור וריאנטים של כדורגל.

כדורגל היה חלק מכל המשחקים האולימפיים, למעט אולימפיאדת אתונה ב-1896 ואולימפיאדת לוס אנג'לס ב-1932. בניגוד לענפי ספורט אחרים הכדורגל לא מיוצג ברמתו הגבוהה ביותר, ולמעט 1992 השתתפו באולימפיאדות רק הנבחרות עד גיל 23. כדורגל נשים הפך לענף אולימפי באולימפיאדת אטלנטה ב-1996, ובניגוד לכדורגל הגברים מתמודדות בו נבחרות הנשים הבכירות של כל מדינה, ללא מגבלת גיל.

תוצאות הטורנירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוסיאן לורן, כובש השער הראשון בתולדות המונדיאלים.

בסך הכל השתתפו 76 נבחרות במונדיאל אחד לכל הפחות[15]. שמונה מתוכן זכו במונדיאל, והן הוסיפו למדים שלהן כוכב אחד עבור כל זכייה. אורוגוואי היא היחידה שהוסיפה ארבעה כוכבים למרות שלרשותה רק שתי זכיות במונדיאלים, והם אמורים לייצג גם את שתי זכיותיה בטורנירי הכדורגל של אולימפיאדת פריז ב-1924 ואולימפיאדת אמסטרדם ב-1928. ברזיל היא הנבחרת המצליחה ביותר עם חמש זכיות במונדיאל, והיחידה שהשתתפה בכל המונדיאלים עד כה. איטליה (1934 ו-1938) וברזיל (1958 ו-1962) הן גם הנבחרות היחידות שזכו בשני מונדיאלים רצופים. ברזיל וגרמניה ניצבו במקום הראשון במספר ההופעות בגמרים (7), וגרמניה היא הנבחרת שסיימה הכי הרבה פעמים בין ארבע הראשונות (12).

שש מתוך שמונה המדינות שזכו במונדיאל זכו בתואר אחד לפחות במדינה שלהן, למעט ברזיל שסיימה במקום השני בביתה לאחר הפסד במשחק המכריע במונדיאל 1950 וספרד שהודחה בסיבוב השני במונדיאל 1982. אורוגוואי (1930), איטליה (1934) וארגנטינה (1978) זכו בתואר הראשון שלהן כמארחות ולאחר מכן גם במדינות אחרות, ואילו גרמניה (1974) זכתה כמארחת בתואר השני שלה. אנגליה (1966) וצרפת (1998) זכו בתואר היחידי שלהן כשאירחו את המונדיאל. מדינות נוספות זכו להצלחה כשאירחו את המונדיאל. שבדיה (מקום שני ב-1958), צ'ילה (מקום שלישי ב-1962), קוריאה הדרומית (מקום רביעי ב-2002), מקסיקו (רבע גמר ב-1970 וב-1986) ויפן (שמינית הגמר ב-2002) השיגו את התוצאות הטובות ביותר בתולדותן כשאירחו את הטורניר. נבחרת דרום אפריקה, מארחת מונדיאל 2010, היא הנבחרת המארחת היחידה עד כה שלא עברה את הסיבוב הראשון.

נכון למונדיאל 2010 השתתפו במשחק הגמר רק נבחרות מאירופה ומדרום אמריקה, כשמאזן הניצחונות עומד על 10 - 9 לטובת אירופה. רק שתי נבחרות מחוץ ליבשות אלה העפילו לחצי גמר המונדיאל: ארצות הברית ב-1930 וקוריאה הדרומית ב-2002. התוצאה הטובה ביותר של נבחרת מאפריקה היא הגעה לרבע הגמר: קמרון ב-1990, סנגל ב-2002 וגאנה ב-2010. רק נבחרת אחת מאוקיאניה, אוסטרליה ב-2006, העפילה לסיבוב השני של הטורניר. הנבחרות האירופיות, למעט ספרד, זכו רק במונדיאלים שנערכו באירופה, ונבחרות דרום אמריקאיות, למעט ברזיל, זכו רק במונדיאלים שנערכו באמריקה. ברזיל היא אחת החריגות לכלל זה, בזכיותיה ב-1958 באירופה וב-2002 באסיה. הנבחרת השנייה שעשתה זאת היא ספרד ב-2010.

הזכיות במונדיאל מתחלקות באופן הבא:

  1. ברזיל (1958, 1962, 1970, 1994, 2002) זכתה ב-5 מונדיאלים.
  2. איטליה (1934, 1938, 1982, 2006) זכתה ב-4 מונדיאלים.
  3. גרמניה המערבית זכתה בשלושה מונדיאלים (1954, 1974, 1990), ולאחר איחודה עם גרמניה המזרחית נזקפו הזכיות לזכות הנבחרת המאוחדת.
  4. ארגנטינה (1978, 1986) ואורוגוואי (1930, 1950) זכו בשני מונדיאלים כל אחת. זכייתה השנייה של אורוגוואי הייתה היחידה בהיסטוריה של המונדיאל שנעשתה לא באמצעות משחק גמר, כיוון ששלב הגמר של מונדיאל 1950 היה בשיטת בתים.
  5. אנגליה (1966), צרפת (1998) וספרד (2010) זכו במונדיאל פעם אחת כל אחת.

כל הנבחרות שהשתתפו בשני גמרים ומעלה הפסידו במשחק אחד לכל הפחות.

ארבע הנבחרות הראשונות לפי טורנירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

להלן טבלה המסכמת את ארבע הנבחרות הראשונות בכל מונדיאל, וכן את מיקומו והשנה בה נערך.

שנה מיקום גמר מקומות 3-4
זוכה תוצאה פיינליסטית מקום 3 תוצאה מקום 4
1930 אורוגוואי Flag of Uruguay.svg
אורוגוואי
4 - 2 Flag of Argentina.svg
ארגנטינה
Flag of the United States.svg
ארצות הברית
לא נערך[16] Flag of SFR Yugoslavia.svg
יוגוסלביה
1934 איטליה Flag of Italy (1861-1946).svg
איטליה
2 - 1
הארכה
Flag of the Czech Republic.svg
צ'כוסלובקיה
Flag of the German Empire.svg
גרמניה
3 - 2 Flag of Austria.svg
אוסטריה
1938 צרפת Flag of Italy (1861-1946).svg
איטליה
4 - 2 Flag of Hungary.svg
הונגריה
Flag of Brazil.svg
ברזיל
4 - 2 Flag of Sweden.svg
שבדיה
1950 ברזיל Flag of Uruguay.svg
אורוגוואי
לא נערך[17] Flag of Brazil.svg
ברזיל
Flag of Sweden.svg
שבדיה
לא נערך[17] Flag of Spain (1945 - 1977).svg
ספרד
1954 שווייץ Flag of Germany.svg
גרמניה המערבית
3 - 2 Flag of Hungary.svg
הונגריה
Flag of Austria.svg
אוסטריה
3 - 1 Flag of Uruguay.svg
אורוגוואי
1958 שבדיה Flag of Brazil.svg
ברזיל
5 - 2 Flag of Sweden.svg
שבדיה
Flag of France.svg
צרפת
6 - 3 Flag of Germany.svg
גרמניה המערבית
1962 צ'ילה Flag of Brazil.svg
ברזיל
3 - 1 Flag of the Czech Republic.svg
צ'כוסלובקיה
Flag of Chile.svg
צ'ילה
1 - 0 Flag of SFR Yugoslavia.svg
יוגוסלביה
1966 אנגליה Flag of England.svg
אנגליה
4 - 2
הארכה
Flag of Germany.svg
גרמניה המערבית
Flag of Portugal.svg
פורטוגל
2 - 1 Flag of the Soviet Union (1923-1955).svg
ברית המועצות
1970 מקסיקו Flag of Brazil.svg
ברזיל
4 - 1 Flag of Italy.svg
איטליה
Flag of Germany.svg
גרמניה המערבית
1 - 0 Flag of Uruguay.svg
אורוגוואי
1974 גרמניה המערבית Flag of Germany.svg
גרמניה המערבית
2 - 1 Flag of the Netherlands.svg
הולנד
Flag of Poland.svg
פולין
1 - 0 Flag of Brazil.svg
ברזיל
1978 ארגנטינה Flag of Argentina.svg
ארגנטינה
3 - 1
הארכה
Flag of the Netherlands.svg
הולנד
Flag of Brazil.svg
ברזיל
2 - 1 Flag of Italy.svg
איטליה
1982 ספרד Flag of Italy.svg
איטליה
3 - 1 Flag of Germany.svg
גרמניה המערבית
Flag of Poland.svg
פולין
3 - 2 Flag of France.svg
צרפת
1986 מקסיקו Flag of Argentina.svg
ארגנטינה
3 - 2 Flag of Germany.svg
גרמניה המערבית
Flag of France.svg
צרפת
4 - 2
הארכה
Flag of Belgium (civil).svg
בלגיה
1990 איטליה Flag of Germany.svg
גרמניה המערבית
1 - 0 Flag of Argentina.svg
ארגנטינה
Flag of Italy.svg
איטליה
2 - 1 Flag of England.svg
אנגליה
1994 ארצות הברית Flag of Brazil.svg
ברזיל
0 - 0
(3 - 2 בפנדלים)
Flag of Italy.svg
איטליה
Flag of Sweden.svg
שבדיה
4 - 0 Flag of Bulgaria.svg
בולגריה
1998 צרפת Flag of France.svg
צרפת
3 - 0 Flag of Brazil.svg
ברזיל
Flag of Croatia.svg
קרואטיה
2 - 1 Flag of the Netherlands.svg
הולנד
2002 קוריאה הדרומית
ויפן
Flag of Brazil.svg
ברזיל
2 - 0 Flag of Germany.svg
גרמניה
Flag of Turkey.svg
טורקיה
3 - 2 Flag of South Korea.svg
קוריאה הדרומית
2006 גרמניה Flag of Italy.svg
איטליה
1 - 1
(5 - 3 בפנדלים)
Flag of France.svg
צרפת
Flag of Germany.svg
גרמניה
3 - 1 Flag of Portugal.svg
פורטוגל
2010 דרום אפריקה Flag of Spain.svg
ספרד
1 - 0
הארכה
Flag of the Netherlands.svg
הולנד
Flag of Germany.svg
גרמניה
3 - 2 Flag of Uruguay.svg
אורוגוואי
2014 ברזיל


מפת המדינות לפי ביצועיהן, כולל המארחות.

הישגי הנבחרות המארחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד למונדיאל 2010 הצליחו כל הנבחרות המארחות לעבור את השלב הראשון על גלגוליו השונים. דרום אפריקה, מארחת מונדיאל 2010, הייתה הנבחרת הראשונה בתולדות הטורניר שהודחה כבר בשלב הראשון, אם כי הצליחה לגבור על צרפת, שסיימה במקום השני במונדיאל 2006, ובכך להדיח גם אותה. בטבלה שלהלן מפורטים הישגי המארחות בכל אחד מהטורנירים:

שנה מארחת מיקום סופי
1930 אורוגוואי מקום 1
1934 איטליה מקום 1
1938 צרפת רבע גמר
1950 ברזיל מקום 2
1954 שווייץ רבע גמר
שנה מארחת מיקום סופי
1958 שבדיה מקום 2
1962 צ'ילה מקום 3
1966 אנגליה מקום 1
1970 מקסיקו רבע גמר
1974 גרמניה המערבית מקום 1
שנה מארחת מיקום סופי
1978 ארגנטינה מקום 1
1982 ספרד סיבוב 2
1986 מקסיקו רבע גמר
1990 איטליה מקום 3
1994 ארצות הברית שמינית גמר
שנה מארחת מיקום סופי
1998 צרפת מקום 1
2002 קוריאה הדרומית מקום 4
יפן שמינית גמר
2006 גרמניה מקום 3
2010 דרום אפריקה שלב הבתים

בחירת המדינה המארחת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת המדינות המארחות

מארחות המונדיאלים הראשונים נקבעו בפגישות של קונגרס פיפ"א. בחירת המיקום גררה מחלוקות, בין השאר בגלל מסע השיט הממושך בין דרום אמריקה ואירופה, שני מרכזי הכוח הראשיים בכדורגל. לדוגמה, ההחלטה על עריכת המונדיאל הראשון באורוגוואי הובילה לכך שרק ארבע מדינות אירופיות הסכימו להשתתף‏[18]. שני המונדיאלים הבאים נערכו באירופה. ההחלטה לערוך את מונדיאל 1938 בצרפת הייתה שנויה במחלוקת, מאחר שהמדינות מאמריקה האמינו שאירוח המונדיאל יהיה ברוטציה בין שתי היבשות. כתוצאה מכך החליטו ארגנטינה ואורוגוואי, האלופה המכהנת, להחרים את הטורניר‏[19].

על האירוח של מונדיאל 1934 התמודדו איטליה ושבדיה, שפרשה מההתמודדות והותירה את איטליה כמועמדת היחידה. הבחירה אושררה על ידי קונגרס פיפ"א שנערך ב-14 במאי 1932, והתאחדות הכדורגל האיטלקית קיבלה את האירוח באופן רשמי ב-9 באוקטובר. צרפת, ארגנטינה וגרמניה הנאצית התמודדו על האירוח של מונדיאל 1938. קונגרס פיפ"א התכנס בברלין ב-13 באוגוסט 1936, ובחר את צרפת לאחר סבב הצבעות אחד מאחר שקיבלה את רוב הקולות. שני המונדיאלים הבאים בוטלו בעקבות מלחמת העולם השנייה, ולא נערכו דיונים בסוגיית המארחת.

ברזיל הגישה הצעה רשמית לאירוח מונדיאל 1942 שבוטל. מונדיאל 1950 היה אמור להיערך ב-1949, אך לאחר בחירת ברזיל (שהתמודדה לבד) בקונגרס פיפ"א שנערך בלוקסמבורג סיטי ב-26 ביולי 1946 הוא הועבר ל-1950. ההחלטה על מארחת מונדיאל 1954 התקבלה באותו יום, ובו נבחרה שווייץ שהייתה המתמודדת היחידה. ב-27 ביולי הוחלט להזיז גם את המונדיאל הזה בשנה אחת, מ-1953 ל-1954. שבדיה, שוויתרה על אירוח המונדיאל הראשון, הייתה המתמודדת היחידה על אירוח מונדיאל 1958, בדומה למונדיאלים הקודמים. ההחלטה אושררה בקונגרס שנערך בריו דה ז'ניירו ב-23 ביוני 1950.

על אירוח מונדיאל 1962 התמודדו ארגנטינה, צ'ילה וגרמניה המערבית, שפרשה לפני ההצבעה שנערכה בליסבון ב-10 ביוני 1956. בהצבעה שנערכה גברה צ'ילה על ארגנטינה. על האירוח של מונדיאל 1966 התמודדו אנגליה, גרמניה המערבית וספרד, שפרשה מההתמודדות לפני ההצבעה שנערכה ברומא ב-22 באוגוסט 1960. גם הפעם נדרש סיבוב הצבעה אחד, שבו גברה אנגליה על גרמניה. בהצבעה שנערכה בטוקיו ב-8 באוקטובר 1964 גברה מקסיקו על ארגנטינה בהתמודדות על אירוח מונדיאל 1970. בצירוף מקרים יוצא דופן נבחרו מארחות שלושת המונדיאלים הבאים בקונגרס שנערך בלונדון ב-6 ביולי 1966. ספרד וגרמניה, שהיו היחידות להתמודד על אירוח המונדיאלים ב-1974 וב-1982, הסכימו לפרוש באופן הדדי מאחת ההתמודדות על מנת להבטיח את זכיית כל אחת מהן. ספרד פרשה מההתמודדות על מונדיאל 1974, וגרמניה מזו של מונדיאל 1982. מקסיקו, שזכתה באירוח של מונדיאל 1970, הסכימה לפרוש מההתמודדות על מונדיאל 1978 לטובת ארגנטינה, עליה גברה בהצבעה הקודמת.

המועמדות של קולומביה, המתמודדת היחידה על אירוח מונדיאל 1986, אושררה ב-9 ביוני 1974. אולם, קולומביה ביטלה את החלטה ב-5 בנובמבר 1982 בעקבות בעיות כלכליות. קנדה, מקסיקו וארצות הברית נענו לקריאת פיפ"א להגשת הצעות חוזרות, ובקונגרס שנערך בציריך ב-20 במאי 1983 נבחרה מקסיקו פה אחד, לראשונה בתולדות המונדיאל (למעט במקרים של מתמודדת יחידה). על האירוח של מונדיאל 1990 התמודדו ברית המועצות, איטליה, אנגליה ויוון, כשהשתיים האחרונות פרשו לפני הקונגרס שנערך בציריך ב-19 במאי 1984. גם הפעם נדרש סיבוב הצבעה אחד, ובו ניצחה איטליה. על אירוח מונדיאל 1994 התמודדו ברזיל, מרוקו וארצות הברית, ובהצבעה שנערכה בקונגרס פיפ"א בציריך ב-4 ביולי 1988 ניצחה ארצות הברית לאחר סיבוב אחד. בהצבעה שנערכה בציריך ב-1 ביולי 1992 גברה צרפת לאחר סיבוב אחד על מרוקו ושווייץ. בקונגרס שנערך בציריך ב-7 ביולי 1996 גברה ההצעה המשותפת של דרום קוריאה ויפן על זו של מקסיקו.

על האירוח של מונדיאל 2006 התמודדו דרום אפריקה, מרוקו, גרמניה, אנגליה וברזיל, שפרשה שלושה ימים לפני ההצבעה. ב-7 ביולי 2000 נערך הקונגרס, ובו נדרשו שלושה סבבי הצבעה שבסיומם גברה גרמניה על דרום אפריקה ברוב של קול יחיד, בהחלטה שגרמה למחלוקת. צ'ארלס דאמפסי, נציג ניו זילנד בקונגרס, היה אמור להצביע עבור דרום אפריקה, אך נעדר מההצבעה ברגע האחרון. לו היה מצביע לדרום אפריקה היה נוצר תיקו, ובמצב זה ההכרעה הייתה עוברת לנשיא פיפ"א ספ בלאטר, שנחשב כתומך של דרום אפריקה‏[20]. היעדרותו של דאמפסי גררה ביקורת נוקבת בקונפדרציית הכדורגל של אוקיאניה, והוא אף הואשם בקבלת שוחד‏[21]. לקראת מונדיאל 2010 ומונדיאל 2014 הוחלט להגביל את הבחירה באופן רוטציוני בין אפריקה לדרום אמריקה. מדיניות זו נקבעה לאחר המחלוקת שהתעוררה בסוגיית הבחירה בגרמניה על פני דרום אפריקה כמארחת מונדיאל 2006. עם זאת, מדיניות הרוטציה היבשתית תתבטל לאחר מונדיאל 2014, כך שכל מדינה, למעט כזו שמשתייכת לקונפדרציה שאירחה את שני המונדיאלים הקודמים הרלוונטיים, יכולה להתמודד על אירוח הטורניר החל מ-2018‏‏[22]. דבר זה נועד למניעת האירועים שקדמו למונדיאל 2014, כאשר ברזיל נותרה המתמודדת הרשמית היחידה.

על האירוח של מונדיאל 2010 התמודדו מצרים, לוב וטוניסיה (הצעה משותפת), מרוקו, ניגריה ודרום אפריקה. לוב וטוניסיה פרשו ב-8 במאי 2004, לאחר שפיפ"א הודיעה כי לא תתיר יותר מועמדות משותפת‏[23]. בהצבעה שנערכה בציריך ב-15 במאי 2004 גברה דרום אפריקה על מרוקו ברוב של 14 - 10, כשמצרים לא קיבלה ולו קול אחד. ברזיל הייתה המתמודדות היחידה על אירוח מונדיאל 2014, לראשונה מאז ההתמודדות על מונדיאל 1986, ומועמדותה אושררה פה אחד בהצבעה שנערכה ב-30 באוקטובר 2007 בציריך, בפעם השמינית ברציפות.

מאז מונדיאל 1958, על מנת להימנע מחרמות או מחלוקות, החלה פיפ"א במדיניות אירוח רוטציוני של המונדיאל בין האמריקות לאירופה, שנמשכה עד מונדיאל 1998. מונדיאל 2002, שנערך במשותף בדרום קוריאה וביפן, היה הראשון שנערך באסיה, והיחיד שנערך ביותר ממדינה אחת. מונדיאל 2014 שייערך בברזיל יהיה הראשון בדרום אמריקה מאז 1978, והפעם הראשונה שבה שני מונדיאלים רצופים ייערכו מחוץ לאירופה. המדיניות הנוכחית של פיפ"א היא לבחור את המדינה המארחת באמצעות הוועדה המבצעת של הארגון, דבר המבוצע על ידי שיטת הקול היחיד הנייד (Single transferable vote). התאחדות הכדורגל של המדינה המעוניינת לארח מקבלת "הסכם אירוח" מפיפ"א, בו מפורטים הצעדים והדרישות המצופים מהצעה טובה. לאחר הגשת המועמדות ממנה פיפ"א קבוצת משקיפים, ושולחת אותה למדינה הרלוונטית על מנת לבדוק האם היא עומדת בדרישות ולקבל ממנה דו"ח מצב. ההחלטה על זהות מארחת המונדיאל מתקבלת כשש או שבע שנים לפני הטורניר. עם זאת, ב-2 בדצמבר 2010 החליטה פיפ"א כי רוסיה תארח את מונדיאל 2018 וקטאר תארח את מונדיאל 2022.

מקסיקו, איטליה, צרפת וגרמניה הן היחידות שאירחו את המונדיאל פעמיים, וברזיל אמורה להצטרף אליהם ב-2014. אצטדיון האצטקה שבמקסיקו סיטי הוא היחיד שבו נערכו שני משחקי גמר של המונדיאל.

מבנה הטורניר[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלב המוקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז מונדיאל 1934 נערכו טורנירי מוקדמות על מנת לצמצם את מספר הנבחרות בטורניר הגמר. הטורנירים נערכים לפי ששת האזורים היבשתיים של פיפ"א, בפיקוחן של הקונפדרציות האזוריות המתאימות: אופ"א (אירופה), קונפדרציית הכדורגל של אפריקה, קונפדרציית הכדורגל של אסיה, CONCACAF (צפון אמריקה, מרכז אמריקה והאיים הקאריביים), CONMEBOL (דרום אמריקה), ואוקיאניה. לקראת כל טורניר מחליטה פיפ"א על מספר המקומות שיוקצה לכל קונפדרציה אזורית, בדרך כלל לפי הצלחת הנבחרות החברות בה.

טורניר המוקדמות עשוי להתחיל עד שלוש שנים לפני טורניר הגמר, והוא נמשך כשנתיים. מבנה המוקדמות משתנה בין הקונפדרציות השונות. בדרך כלל נהוג שמקום אחד או שניים נשמר למנצחות הפלייאוף הבין-יבשתי. לדוגמה, המנצחת של אזור אוקיאניה והנבחרת במקום החמישי באסיה התמודדו על מקום במונדיאל 2010. החל ממונדיאל 1938 מעפילה הנבחרת של המדינה המארחת באופן אוטומטי. זכות ההעפלה האוטומטית הוענקה גם לאלופה המכהנת בין מונדיאל 1938 למונדיאל 2002, אך בוטלה החל ממונדיאל 2006. ברזיל, אלופת 2002, הייתה הנבחרת הראשונה שהייתה צריכה להעפיל מטורניר מוקדמות במטרה להגן על תוארה‏[24].

המשחק הראשון במוקדמות המונדיאל נערך ב-11 ביוני 1933 בסטוקהולם, ובו גברה נבחרת שבדיה על נבחרת אסטוניה בתוצאה 6 - 2. מאז טורניר זה גדל מספר הנבחרות המעפילות למונדיאל בהדרגה: 16 בין 1934 - 1978, 24 בין 1982 ל-1994, ו-32 החל מ-1998. הרחבה זו נועדה לתת מקומות נוספים לנבחרות שאינן מדרום אמריקה או מאירופה. 198 מדינות התמודדו במוקדמות מונדיאל 2006, ובמוקדמות מונדיאל 2010 התמודדו מספר שיא של 204 מדינות‏[25].

להלן טבלה‏[26] המסכמת את מספר המקומות שהוענקו לכל אזור בטורנירי המוקדמות השונים. המקומות בפלייאוף הבין-יבשתי מחושבים כחצי מקום. המספרים המודגשים מציינים את המנצחת בפלייאוף. האות א מציינת שאחד מהמקומות נשמר לנבחרת שזכתה באליפות במונדיאל הקודם, והאות מ מציינת שאחד המקומות שמור לנבחרת המארחת.

אזור 1934
(16)
1938
(15)‏‏[27]
1950
(13)‏‏[28]
1954
(16)
1958
(16)
1962
(16)
1966
(16)
1970
(16)
1974
(16)
1978
(16)
1982
(24)
1986
(24)
1990
(24)
1994
(24)
1998
(32)
2002
(32)
2006
(32)‏‏[29]
2010
(32)
2014
(32)
חלוקת המקומות
אפריקה 1 / / / 0.5‏‏[30] 0.5‏‏[31] 1 1 1 1 2 2 2 3 5 5 5 6
מ
5
אסיה 1 1‏‏[28] 1 0.5‏‏[31] 1 1 1 2 2 2 2 3.5 2.5
4.5 4.5 4.5
אוקיאניה / / / / / / 0.5 0.5 0.25‏‏[32] 0.5 0.5 0.5 0.5 0.5
אירופה 12 11‏[27]
אמ
7‏‏[28]
א
11
מ
9.5‏‏[30]
אמ
9‏‏[31] 9
מ
8
א
8.5
מ
8.5
א
13
מ
12.5
א
13
מ
12
א
14
מ
13.5
א
13
מ
13 13
צפון ומרכז אמריקה
והקאריביים
1 1 2 1 1 0.5 1 1
מ
1 1 2 1
מ
2 1.25‏‏[32]
מ
3 3 3.5 3.5 3.5
דרום אמריקה 2 1 4
מ
1
א
3 3.5
אמ
3
א
3 2.5
א
2.5
מ
3
א
4 2.5
א
3.5‏‏[32] 4
א
4.5 4.5 4.5 5.5 מ
סך הכל 16 16 16 16 16 16 16 16 16 16 24 24 24 24 32 32 32 32 32

טורניר הגמר[עריכת קוד מקור | עריכה]

במבנהו הנוכחי מתחרות במונדיאל 32 נבחרות במשך חודש אחד בקירוב במדינה או המדינות המארחות. המונדיאל מחולק לשני שלבים, שלב הבתים ושלב הנוקאאוט.

בשלב הבתים מחולקות הנבחרות לשמונה בתים בני ארבע נבחרות כל אחד. הנבחרות מחולקות לארבע קבוצות דירוג לפי שיטה המבוססת על נוסחה הקשורה לדירוג העולמי של פיפ"א ו/או על הישגים במונדיאלים הקודמים, כך ששתי נבחרות מאותה קבוצת דירוג לא יוגרלו לאותו בית. שמונה הנבחרות הטובות ביותר מוגדרות כראש בית‏[33], ואחת מהן, גם אם אינה מתאימה מבחינת הישגיה, היא תמיד הנבחרת של המדינה המארחת. מאז מונדיאל 1998 נקבע כלל ולפיו לא יהיה בית שבו למעלה משתי נבחרות אירופיות או יותר מנבחרת אחת מכל קונפדרציה אחרת. הרעיון העומד בבסיס השיטה הוא למנוע את האפשרות ששתי נבחרות בכירות ייפגשו כבר בשלב הבתים של הטורניר, ולצמצם במידת האפשר את המקרים שבהם שתי נבחרות מאותה קונפדרציית יבשת משובצות לבית אחד. במונדיאלים קודמים היו פחות מקומות וכן היה יחס גדול יותר לטובת הנבחרות האירופיות, כך שלעתים אירע ששלוש נבחרות מאירופה שובצו באותו בית. דבר זה קרה, למשל, ב-1986 (גרמניה המערבית, סקוטלנד ודנמרק), 1990 (איטליה, צ'כוסלובקיה ואוסטריה) וב-1994 (איטליה, אירלנד ונורבגיה)‏[34].

כל אחד מהבתים מתנהל לפי שיטת "כולם נגד כולם", כך שכל נבחרת משחקת לפחות שלוש פעמים. סיבוב המשחקים האחרון של כל בית נערך באותה שעה בדיוק על מנת לשמור על ההגינות הספורטיבית בין כל ארבע הנבחרות. שתי הנבחרות הראשונות בכל בית, מבחינת מספר הנקודות, מתקדמות לשלב הנוקאאוט. מאז מונדיאל 1994 מוענקות שלוש נקודות עבור ניצחון, נקודה עבור תיקו ואפס עבור הפסד, כאשר קודם לכן ניתנו שתי נקודות לניצחון. דירוג הנבחרות בכל בית נקבע לפי הפרמטרים הבאים‏[35]:

  1. מספר נקודות שנצברו במשחקי הבית בטורניר.
  2. הפרש שערים במשחקי הבית.
  3. סך השערים שהובקעו במהלך משחקי הבית.
  4. אם לאחר יישום הקריטריונים שפורטו עדיין יש שתיים או שלוש נבחרות עם נתונים זהים, דירוגן ייקבע כמפורט להלן:
    א. מספר הנקודות במשחקים בין הנבחרות.
    ב. הפרש שערים במשחקים בין הנבחרות.
    ג. מספר השערים שהובקעו במשחקים בין הנבחרות.
  5. במקרה וגם לאחר הפעלת כללי סעיף 4 יש שוויון, הדירוג ייקבע באמצעות הגרלה.

בשלב הנוקאאוט מתמודדת כל נבחרת מול יריבתה פעם אחת בלבד, כאשר המפסידה מודחת מהטורניר. במקרה שהמשחק מסתיים בתיקו הוא מוארך בחצי שעה, ואם התוצאה נותרת בעינה ההכרעה תבוצע באמצעות דו-קרב פנדלים. שלב הנוקאאוט מתחיל בשמינית הגמר (המכונה גם הסיבוב השני), בה מתמודדות מנצחות הבתים עם הסגניות. לאחר מכן נערך רבע הגמר, חצי הגמר, המשחק על המקום השלישי (בו מתמודדות מפסידות חצי הגמר), והגמר. המנצחת במשחק זה מוכתרת כאלופת העולם בכדורגל.

מבנה המונדיאל השתנה רבות במשך השנים. בטבלה שלהלן מפורט המבנה של כל אחד מהטורנירים.

מונדיאל מארחת נבחרות סיבוב ראשון סיבוב שני השלבים הסופיים
1930 אורוגוואי 13 ארבעה בתים של שלוש או ארבע נבחרות נוקאאוט של ארבע נבחרות (מנצחות שלב הבתים)‏[36]
1934 איטליה 16 נוקאאוט‏[37]
1938 צרפת 16‏‏[38] נוקאאוט‏[37]
1950 ברזיל 16‏‏[39] ארבעה בתים של ארבע נבחרות בית של ארבע נבחרות (מנצחות שלב הבתים)
1954 שווייץ 16 ארבעה בתים של ארבע נבחרות נוקאאוט של שמונה נבחרות (מנצחות וסגניות שלב התבים)
1958 שבדיה
1962 צ'ילה
1966 אנגליה
1970 מקסיקו
1974 גרמניה המערבית 16 ארבעה בתים של ארבע נבחרות שני בתים של ארבע נבחרות (מנצחות וסגניות השלב הראשון) גמר (מנצחות השלב השני)‏[40]
1978 ארגנטינה
1982 ספרד 24 שישה בתים של ארבע נבחרות ארבעה בתים של שלוש נבחרות (מנצחות וסגניות השלב הראשון) נוקאאוט של ארבע נבחרות (מנצחות השלב השני)
1986 מקסיקו 24 שישה בתים של ארבע נבחרות נוקאאוט של 16 קבוצות (מנצחות וסגניות שלב הבתים בנוסף לארבע הטובות ביותר במקום השלישי)
1990 איטליה
1994 ארצות הברית
1998 צרפת 32 שמונה בתים של ארבע נבחרות נוקאאוט של 16 נבחרות (מנצחות וסגניות שלב הבתים)
2002 דרום קוריאה ויפן
2006 גרמניה
2010 דרום אפריקה


הגביע[עריכת קוד מקור | עריכה]

העתק של גביע ז'יל רימה שנמסר לנשיא ברזיל ב-1984, כתחליף לגביע המקורי שנגנב

גביע ז'יל רימה היה הפרס המקורי שהוענק לנבחרת הזוכה במונדיאל. שמו הראשון היה ויקטורי (ניצחון בעברית), אך הוא היה ידוע גם כגביע העולם. ב-1946 שונה שמו של הגביע, והוא כונה מאז גביע ז'יל רימה לכבוד נשיא פיפ"א ז'יל רימה, שיזם ותמך בייסוד המונדיאל. הגביע עוצב על ידי אבל לפלר (Abel Lafleur), שיצר אותו מזהב על בסיס כחול מלפיס לזולי. גובה הגביע היה 35 סנטימטרים, ומשקלו 3.8 קילוגרמים‏[41]. הוא הורכב מגביע מתומן הנתמך על ידי דמות מכונפת שייצגה את ניקה, אלת הניצחון במיתולוגיה היוונית. גביע ז'יל רימה הובא לאורוגוואי לקראת המונדיאל הראשון על סיפון הקונטה ורדה, שהפליגה מווילפרנש-סור-מר (Villefranche-sur-Mer), דרומית לניס, ב-21 ביוני 1930. ספינה זו הובילה גם את ז'יל רימה ואת הנבחרות של צרפת, רומניה ובלגיה שהשתתפו בטורניר. הקבוצה הראשונה שקיבלה את הגביע הייתה אורוגוואי, מנצחת המונדיאל הראשון. במהלך מלחמת העולם השנייה הוחזק הגביע על ידי נבחרת איטליה, שזכתה במונדיאל 1938. אוטוריו באראזי, איטלקי שכיהן כסגן-נשיא פיפ"א ונשיא התאחדות הכדורגל האיטלקית, לקח את הגביע בחשאי מבנק ברומא והחביא אותו בקופסת נעליים מתחת למיטה שלו על מנת למנוע מהנאצים לגנוב אותו‏[42].

ב-20 במרץ 1966, ארבעה חודשים לפני פתיחת מונדיאל 1966 באנגליה, נגנב הגביע במהלך תערוכה ציבורית בכנסייה בווסטמינסטר. הוא התגלה שבוע לאחר מכן כשהוא עטוף בעיתון בגן נוי באזור נורווד עילית שבדרום לונדון. התאחדות הכדורגל האנגלית החליטה לנקוט באמצעי ביטחון והורתה להכין העתק מדויק של הגביע עבור החגיגות שלאחר הזכייה. ההעתק שימש גם בשנים שלאחר המונדיאל, עד 1970. הוא נמכר לפיפ"א במכירה פומבית ב-1997 עבור 254,000 לירות שטרלינג. המחיר הגבוה הוביל להשערות שאין מדובר בהעתק כי אם בגביע האמיתי, ובבדיקה מאוחרת יותר הצהירה פיפ"א כי הגביע שרכשה אכן היה העתק. לאחר מכן הורתה פיפ"א להציב את ההעתק במוזיאון הכדורגל הלאומי שבפרסטון[43].

נבחרת ברזיל זכתה בטורניר בפעם השלישית ב-1970, וקיבלה את הגביע המקורי לצמיתות, כפי שרצה ז'יל רימה ב-1930. אולם, הגביע נגנב ב-19 בדצמבר 1983, כאשר נלקח מתצוגה במטה התאחדות הכדורגל הברזילאית בריו דה ז'ניירו. הגביע נשמר בארון עם חזית מזכוכית משוריינת, אך חלקו האחורי, שהיה עשוי מעץ, חורר על ידי מוט ברזל. הגביע מעולם לא נמצא. פיפ"א מימנה את הכנתו של העתק חדש, שהוענק לנשיא ברזיל ב-1984‏‏[44].

לקראת מונדיאל 1974 הזמינה פיפ"א גביע חדש. 53 פסלים משבע מדינות הגישו לה הצעות. האמן האיטלקי סילביו גאזאנייה קיבל את המשימה. אורכו של הגביע החדש היה 36.5 סנטימסטרים, והוא היה עשוי מ-5 קילוגרמים של זהב 18 קרט עם בסיס בקוטר 13 סנטימטרים המכיל שתי שכבות של מלכיט. הגביע יוצר בבית המלאכה ברטוני שבמילאנו, משקלו הכולל היה 6.175 קילוגרמים, ותוארו בו שתי דמויות אנושיות המחזיקות את כדור הארץ. הגביע הוענק לראשונה לפרנץ בקנבאואר, קפטן נבחרת גרמניה המערבית שזכתה במונדיאל 1974‏‏[45].

על בסיס הגביע חרוטה הכתובת "FIFA World Cup" (גביע העולם של פיפ"א). שם המדינה שנבחרתה זכתה בטורניר נחרט בתחתית הגביע, כך שלא ניתן לראותו כאשר הגביע ניצב על בסיסו. הטקסט מציין את השנה ושם המדינה הזוכה בשפה הלאומית שלה, כגון "1974 - Deutchland" או "1994 - Brasil". נכון לשנת 2010 נחרטו על בסיס הגביע עשר זוכות. לא ידוע האם פיפ"א תחליף את הגביע כאשר יתמלא המקום בבסיסו, דבר האמור להתרחש בשנת 2038 לכל המוקדם. תקנות פיפ"א הנוכחיות קובעות כי הגביע המקורי לא יינתן לנבחרת הזוכה, שתקבל במקומו העתק מצופה בזהב‏[45].

להלן פירוט זכיית הנבחרות בגביעים השונים:

נבחרת גביע ז'יל רימה גביע המונדיאל סך הכל
Flag of Brazil.svg ברזיל 3 2 5
Flag of Italy.svg איטליה 2 2 4
Flag of Germany.svg גרמניה המערבית 1 2 3
Flag of Argentina.svg ארגנטינה 0 2 2
Flag of Uruguay.svg אורוגוואי 2 0 2
Flag of England.svg אנגליה 1 0 1
Flag of France.svg צרפת 0 1 1
Flag of Spain.svg ספרד 0 1 1
סך הכל 9 10 19

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פרסי גביע העולם בכדורגל

בכל מונדיאל מוענקים פרסים אחדים‏[46][47]. להלן העיקריים שבהם:

פלה. נבחר לשחקן הצעיר הטוב ביותר במונדיאל 1958, ונחשב כגדול הכדורגלנים בהיסטוריה
  • נעל הזהב הוא פרס המוענק למלך השערים של כל מונדיאל, החל ממונדיאל 1982. תואר מלך השערים הוכר כבר במונדיאל הראשון, ובמונדיאל 1994 שנערך בארצות הברית הוענקו פרסי כדור הכסף וכדור הברונזה לשחקנים שסיימו במקום השני והשלישי בטבלת המבקיעים. מאז 1994 מופעל כלל ולפיו במקרה שיש שוויון בין שחקנים במספר השערים הבכיר יותר הוא זה שלזכותו מספר גבוה יותר של בישולים. קבוצת המחקר הטכני של פיפ"א היא זו הקובעת האם מסירה כלשהי נחשבת כאסיסט או לא. אם גם במצב זה יש שוויון יוענק הפרס לשחקן שהשתתף בפחות דקות משחק.
  • כדור הזהב הוא פרס המוענק לכדורגלן הטוב ביותר בכל מונדיאל, שנבחר מתוך רשימה המחוברת על ידי הוועדה הטכנית של פיפ"א. המנצח נבחר על ידי נציגי התקשורת. השחקנים שסיימו במקום השני והשלישי בהצבעת אנשי התקשורת מקבלים את פרסי כדור הכסף וכדור הארד של אדידס בהתאמה.
  • פרס יאשין מוענק לשוער הטוב ביותר, והוא קרוי על שמו של שוער העבר הסובייטי המנוח לב יאשין, הנחשב לאחד מגדולי השוערים בהיסטוריה. קבוצת המחקר הטכני של פיפ"א (FIFA Technical Study Group) מכריזה על השוער הטוב ביותר בטורניר לפי ביצועיו במהלך התחרות. למרות שלשוערים יש פרס ייחודי לעמדה שלהם, הם עדיין זכאים להיבחר לכדור הזהב, כגון המקרה של אוליבר קאן ב-2002. פרס יאשין הוענק לראשונה ב-1994, אך גם לפני מונדיאל זה נבחרו שוערים לנבחרות הטורניר.
  • פרס פיפ"א למשחק הוגן מוענק לנבחרת עם הרקורד הטוב ביותר של משחק הגון במהלך הטורניר, כלומר הכי מעט כרטיסים ועברות. רק נבחרות שהעפילו משלב הבתים רשאיות להתחרות על הפרס. הנבחרת הזוכה מקבלת גביע, תעודה, מדליה לכל שחקן ואיש צוות רשמי, ומענק בסך 50,000 דולרים עבור ציוד כדורגל לשחקנים צעירים. ברזיל זכתה בפרס הכי הרבה פעמים (4, מתוכן אחת במשותף עם ספרד).
  • פרס פיפ"א לקבוצה המבדרת ביותר הוא אחד הפרסים החדשים במונדיאל. פרס זה מוענק באופן סובייקטיבי לנבחרת שעשתה את המירב על מנת לשמח את הציבור בגישה חיובית למשחק. הפרס מוענק על בסיס משאל מיוחד בהשתתפות הציבור.
  • פרס השחקן הצעיר, הניתן בחסות חברת ג'ילט, הוא פרס שהוענק לראשונה במונדיאל 2006 ללוקאס פודולסקי מגרמניה. הפרס ניתן לשחקן הטוב ביותר בטורניר שגילו לכל היותר 21 שנים. במונדיאל 2006 השחקנים שהיו כשירים לכך הם אלה שנולדו לאחר 1 בינואר 1985. הבחירה נערכה באתר האינטרנט הרשמי של המונדיאל, בסיוע צוות המחקר הטכני של פיפ"א.

שיאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקאן שוקור, מבקיע השער המהיר ביותר בתולדות המונדיאלים.

אנטוניו קרבחל המקסיקני ולותר מתאוס הגרמני הם השחקנים שהשתתפו בהכי הרבה מונדיאלים, עם חמישה מונדיאלים כל אחד. מתאוס הוא גם השחקן עם הכי הרבה הופעות, ולזכותו 25 משחקים במונדיאלים. השחקן שזכה להכי הרבה דקות משחק הוא פאולו מלדיני האיטלקי, שהיה על המגרשים במשך כ-2,200 דקות. פלה הברזילאי הוא היחיד שזכה בשלושה מונדיאלים, ובנוסף לו יש 20 שחקנים שזכו בשני מונדיאלים. עם זאת, קאפו הברזילאי הוא היחיד שהשתתף בשלושה משחקי גמר בפועל.

הטבלה שלהלן מציגה את השחקנים עם מספר השערים הגבוה ביותר בתולדות המונדיאלים, וכן את מספר המונדיאלים שבהם הם שיחקו:

נבחרת שחקן מספר שערים מספר מונדיאלים
ברזיל רונאלדו 15 4
גרמניה מירוסלב קלוזה 14 3
גרמניה גרד מילר 14 2
צרפת ז'יסט פונטיין 13 1
ברזיל פלה 12 4
גרמניה יורגן קלינסמן 11 3
הונגריה שנדור קוצ'יש 11 1
ארגנטינה גבריאל בטיסטוטה 10 3
אנגליה גארי לינקר 10 2
גרמניה הלמוט ראן 10 2
פרו תיאופילו קוביאס 10 3
פולין גז'גוז' לאטו 10 3

השערים המהירים ביותר בתולדות המונדיאלים הם‏[48]:

נבחרת שחקן יריבה שניות מונדיאל
טורקיה הקאן שוקור קוריאה הדרומית 11 2002
צ'כוסלובקיה וצלב מאשק מקסיקו 15 1962
אנגליה בריאן רובסון צרפת 27 1982
צרפת ברנאר לקומב איטליה 37 1978
פרגוואי סלסו אז'אלה ניגריה 52 1998

מאריו זגאלו הברזילאי ופרנץ בקנבאואר הגרמני הם היחידים עד כה שזכו במונדיאל כשחקן וכמאמן. זגאלו זכה ב-1958 וב-1962 כשחקן, וב-1970 כמאמן ראשי, והוא גם השתתף בהכי הרבה גמרים (4) כמאמן או כשחקן. בקנבאואר זכה ב-1974 כקפטן וב-1990 כמאמן ראשי. האיטלקי ויטוריו פוצו הוא היחיד עד כה שזכה בשני מונדיאלים כמאמן. כל המאמנים הראשיים של הנבחרות הזוכות במונדיאל היו תושבי המדינה שאת נבחרתה הובילו לניצחון.

פיטר שילטון (1982 - 1990) האנגלי ופביאן בארטז הצרפתי קבעו כל אחד שיא כששמרו על שער נקי ב-10 משחקים. וולטר זנגה האיטלקי הצליח לא לספוג שער במשך 517 דקות במונדיאל 1990, שהיה גם המונדיאל עם ממוצע השערים הנמוך ביותר בהיסטוריה. אנטוניו קרבחל המקסיקני ומוחמד אל-דאייה הסעודי קבעו שיא שלילי כשספגו 25 שערים במשחקיהם במונדיאלים. הונג דוק-יונג הדרום קוריאני קבע שיא שלילי למונדיאל יחיד, לאחר שספג 16 שערים במונדיאל 1954. לואיס חואבארה מורה מאל סלוודור קבע שיא שלילי למשחק יחיד לאחר שספג 10 שערים בהפסד להונגריה במונדיאל 1982. פסקל צוברבולר משווייץ הוא היחיד שלא ספג ולו שער אחד במונדיאל, כאשר העפיל עם נבחרתו עד שמינית הגמר במונדיאל 2006 והודח עמה בדו-קרב פנדלים.

אין בנמצא תיעודים רשמיים הנוגעים לאזהרות שניתנו על ידי שופטים במונדיאלים לפני תחילת השימוש בכרטיס צהוב במונדיאל 1970. ההרחקה המהירה ביותר הייתה של חוסה בטיסטה מאורוגוואי, בדקה הראשונה של המשחק מול סקוטלנד ב-1986, וההרחקה המאוחרת ביותר הייתה של ליאנדרו קופרה הארגנטינאי במשחק מול גרמניה ב-2006. קלאודיו קאניג'ה, גם כן מארגנטינה, הורחק בעודו יושב על ספסל המחליפים במשחק מול שבדיה ב-2002, והוא היחיד שהורחק באופן זה. שני השחקנים עם הכי הרבה כרטיסים הם זינדין זידאן הצרפתי וקאפו הברזילאי, עם שישה כרטיסים כל אחד. המונדיאל האלים ביותר היה מונדיאל 2006, וב-64 המשחקים שנערכו בו נשלפו על ידי השופטים 28 כרטיסים אדומים ו-326 כרטיסים צהובים (מתוכם 19 כרטיסים צהובים בפעם השנייה הגוררים הרחקה)‏[49], ובמשחק בין פורטוגל והולנד נשלפו בסך הכל 12 כרטיסים צהובים לשתי הנבחרות‏[50].

נכון לסיום מונדיאל 2010 גרמניה היא הנבחרת שהשתתפה בהכי הרבה משחקים (99), וברזיל היא הנבחרת שהבקיעה הכי הרבה שערים (210). שתי הנבחרות נפגשו רק פעם אחת, כאשר ברזיל גברה על גרמניה בגמר מונדיאל 2002 מצמד של רונאלדו. הנבחרת שהבקיעה הכי הרבה שערים במונדיאל אחד היא הונגריה, לזכותה רשומים 27 שערים במונדיאל 1954.

השפעה תרבותית וטכנולוגית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מונדיאל 1954 היה הראשון ששודר בטלוויזיה, ומאז אותה שנה הוא היה לאחד מאירועי הספורט הנצפים ביותר בעולם, ולעתים זכה גם ליותר צופים בהשוואה למשחקים האולימפיים. לדוגמה, במונדיאל 2002 נרשמו למעלה מ-28.8 מיליארד צפיות‏[51] ברחבי העולם, מתוכם כ-1.35 מיליארד צפיות של צופים ברזילאים‏[3]. במונדיאל הבא צפו בברזיל 1.72 מיליארד צפיות בסך הכל (עלייה של כ-28%), וזאת על אף שהנבחרת הודחה ברבע הגמר‏[3].

המונדיאל הוא אחד האירועים המשפיעים ביותר בעולם כיום. במדינות רבות, ובעיקר במדינה המארחת והמדינות המשתתפות, הוא נחשב לציון דרך ספורטיבי ומשמעותי. לדוגמה, הניצחון של נבחרת גרמניה המערבית בגמר מונדיאל 1954 היה אחד מסממני היציאה מהמשברים שפקדו את המדינה לאחר תבוסת גרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה. המונדיאל נוצל גם לצורכי תעמולה, דבר שבא לידי ביטוי בעיקר על ידי בניטו מוסוליני ב-1934, תקופת איטליה הפשיסטית, וכן במונדיאל 1978 שנוצל על ידי הדיקטטורה הצבאית ששלטה בארגנטינה. משחקים על ההעפלה למונדיאל היו זרז לעימותים בין מדינות. ב-1970 נערך משחק בין אל סלבדור להונדורס, שהיה אחד האירועים הראשונים בסדרת מאורעות שהובילו למלחמה הידועה כ"מלחמת הכדורגל".

למונדיאל יש הדים בינלאומיים רבים, ששימשו בעבר כמקפצה לפרסום תרבות מקומית ואירועים אמנותיים של המדינות המארחות. לדוגמה, Walk of Ideas הוא השם שניתן לתערוכה של שישה פסלים שהוצבו בברלין, ממרץ 2006 למשך תקופה של כשבעה חודשים. הפסלים תוכננו כחלק מההכנות של גרמניה למונדיאל 2006 שאותו אירחה, והם היו חלק מרכזי באירועי Welcome To Germany - Land of Ideas ("ברוכים הבאים לגרמניה, ארץ הרעיונות"), כאשר טקסי הסרת הלוט מעליהם סוקרו בהרחבה בכלי התקשורת הבינלאומיים‏‏‏[52]. מטרת התערוכה הייתה להציג בפני התיירים שהגיעו לגרמניה לרגל משחקי גביע העולם בכדורגל באותה שנה את נכסי התרבות ההיסטוריים של גרמניה, ואת החדשנות והמקוריות ברעיונות של האנשים שחיו בה. המוזיקה היא ענף תרבות נוסף בעל חשיבות במונדיאל. הזמר הדרום-אמריקני ריקי מרטין זכה לפרסום רב מחוץ לעולם הלטיני לאחר ששר את השיר La Copa De La Vida (גביע החיים), שהיה אחד משני השירים הרשמיים של מונדיאל 1998 שנערך בצרפת. המסורת של קביעת שיר רשמי למונדיאל החלה במונדיאל 1986, שנערך במקסיקו.

חשיבותו של המונדיאל הושפעה רבות גם מההתפתחות הטכנולוגית, ובעיקר על ידי הטלוויזיה שהייתה בעלת השפעה מכרעת על פריסת השידור שלו והפכה אותו לאירוע כלל עולמי. המשחקים הראשונים ששודרו היו במסגרת מונדיאל 1954. שנים אחדות קודם לכן הוקם איגוד השידור האירופי, ובזכותו שודרו משחקי אותו מונדיאל בשידור ישיר לשבע מדינות באירופה (צרפת, איטליה, בלגיה, הולנד, דנמרק, הממלכה המאוחדת, גרמניה ושווייץ שאירחה את המונדיאל). 4 שנים לאחר מכן שודר המונדיאל ל-63 מדינות בשחור-לבן. משחק הגמר של מונדיאל 1966, בו גברה אנגליה על גרמניה המערבית, היה הגמר הראשון ששודר בשידור צבעוני. עם תחילת השימוש בלווייני תקשורת שודרו המשחקים בצורה ישירה ליותר מדינות, ובהדרגה החליפה הטכנולוגיה הזו את הטכנולוגיה המיושנת יותר שהייתה נפוצה במדינות רבות. איכות השידור השתפרה במהלך השנים, ובמונדיאל 2002 נעשה לראשונה שימוש בקנה מידה גדול באינטרנט לצורך שידור המשחקים, דבר שנמשך גם במונדיאל 2006 באיכות טובה יותר. לכל אחד ממשחקי המונדיאל הוכן כדור שונה, עליו הודפסו תאריך המשחק, האצטדיון והנבחרות היריבות‏[53].

גם כדור המשחק עצמו הושפע מההתפתחות הטכנולוגית. במונדיאלים הראשונים השתמשו בכדורי עור שחוזקו בחומר שנלקח ממעיים של בעלי חיים, ששופרו במשך השנים. במונדיאל 1970 שנערך במקסיקו היו הכדורים בצבע כתום, ולאחר מכן שונה צבעם לשחור-לבן כשהחלקים השחורים מעוצבים בצורת מצולע. הכדור הראשון מסוג זה נקרא טלסטאר, לכבוד לוויין התקשורת ששידר את התחרות לרחבי העולם. במונדיאל 1986 החל השימוש בחומרים סינתטיים שנועדו להגביע את הבידוד של הכדור מהמים, ולהפוך אותו ליותר קל ומהיר בזכות הצורה שלו. הכדור ששימש במונדיאל זה, אצטקה אדידס, היה הראשון שהוכן במלואו בתפירה ידנית. הכדור של מונדיאל 2006, שנקרא טימגייסט, הורכב ממצולע בעל 14 צלעות כך שצורתו הספרית תהיה כמעט מושלמת.

ישראל והמונדיאל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – היסטוריה של נבחרת ישראל בכדורגל

נבחרת ארץ ישראל בכדורגל נרשמה למוקדמות מונדיאל 1934, והייתה אמורה להתמודד מול טורקיה ומצרים. לאחר פרישת טורקיה התמודדה הנבחרת מול המצרים בקהיר במשחקה הראשון בהיסטוריה, והובסה בו 1 - 7. במשחק השני, שנערך בתל אביב, הפסידה הנבחרת בתוצאה 1 - 4. במוקדמות מונדיאל 1938 הודחה הנבחרת בסיבוב המוקדמות הראשון לאחר שהפסידה ליוון בתל אביב ובאתונה. מוקדמות מונדיאל 1950 היה הטורניר הראשון שבו ייצגה הנבחרת את מדינת ישראל, ובו הפסידה פעמיים ליוגוסלביה. במוקדמות מונדיאל 1954 הפסידה הנבחרת פעמיים ליוון וליוגוסלביה, שסיימה במקום הראשון. במוקדמות מונדיאל 1958 התמודדה ישראל ישירות בסיבוב האחרון בגלל פרישה יריבותיה, והודחה בשני משחקים על ידי ויילס. במוקדמות מונדיאל 1962 העפילה ישראל עד סיבוב המוקדמות השלישי והמכריע, בו התמודדה והפסידה לאיטליה בשני המשחקים. במוקדמות מונדיאל 1966 הוגרלה ישראל לבית מספר 1 עם בלגיה ובולגריה, והפסידה בכל המשחקים.

במוקדמות מונדיאל 1970 שובצה ישראל לראשונה לאזור אוקיאניה, ובעקבות כך פרשה קוריאה הצפונית שהייתה אמורה להתמודד מולה. ישראל העפילה אוטומטית לסיבוב השני, בו הדיחה את ניו זילנד. בסיבוב השלישי והמכריע התמודדה ישראל מול אוסטרליה, ולאחר ניצחון ברמת גן סיימה בתיקו 1 - 1 באוסטרליה בזכות שער של מרדכי שפיגלר, ולראשונה בתולדותיה העפילה למונדיאל. בטורניר עצמו שובצה ישראל לבית ב' ביחד עם איטליה, אורוגוואי ושבדיה. במשחק מול אורוגוואי הפסידה ישראל 0 - 2, אך במשחק מול שבדיה הצליח שפיגלר להבקיע שער שוויון, והמשחק הסתיים בתוצאה 1 - 1. במשחק האחרון מול איטליה, שהעפילה עד הגמר, סיימה ישראל בתיקו 0 - 0. בסיכום משחקי שלב הבתים דורגה ישראל במקום האחרון עם 2 נקודות.

במוקדמות מונדיאל 1974 ניצחה ישראל ברוב משחקי הדירוג ומשחקי הבית המוקדם, אך הפסידה במשחק המכריע מול קוריאה הדרומית ולא העפילה למונדיאל. במוקדמות מונדיאל 1978 שובצה הנבחרת לבית אחד עם קוריאה הדרומית ויפן. לאחר שני ניצחונות על יפן ותיקו מול הקוריאנים ברמת גן הפסידה הנבחרת לקוריאנים במשחק המכריע בסיאול, ולא העפילה בגלל מאזן נחות יותר. במוקדמות מונדיאל 1982 התמודדה ישראל מול נבחרות מאירופה, וסיימה במקום החמישי והאחרון. במוקדמות מונדיאל 1986 חזרה ישראל לשחק באזור אוקיאניה, וסיימה במקום השני אחרי אוסטרליה בבית של ארבע נבחרות. במוקדמות מונדיאל 1990 שיחקה ישראל בבית אחד עם אוסטרליה וניו זילנד, ולאחר שסיימה במקום הראשון העפילה לפלייאוף מכריע מול קולומביה, בו הודחה בסיכום שני המשחקים. במוקדמות מונדיאל 1994, לראשונה מזה עשר שנים, חזרה ישראל לשחק בקביעות תחת אופ"א. הנבחרת שובצה לבית מספר 6 ביחד עם שבדיה, בולגריה, צרפת, אוסטריה ופינלנד, וסיימה במקום החמישי עם שישה הפסדים מתוך עשרה משחקים. הניצחון היחיד של ישראל הושג מול צרפת בפריז, והוא נחשב עד היום לאחד מהישגיה הטובים ביותר של הנבחרת. במוקדמות מונדיאל 1998 הציגה ישראל יכולת יותר טובה, וסיימה במקום השלישי מתחת לבולגריה ורוסיה ומעל קפריסין ולוקסמבורג. במוקדמות מונדיאל 2002 הייתה ישראל על סף העפלה לפלייאוף ההכרעה, אך דורגה במקום השלישי והודחה לאחר שסיימה בתיקו 1 - 1 מול אוסטריה במחזור האחרון. במוקדמות מונדיאל 2006 סיימה ישראל במקום השלישי מתחת לצרפת ושווייץ בגלל הפרש שערים נחות וללא הפסד. במוקדמות מונדיאל 2010 סיימה ישראל במקום הרביעי אחרי שווייץ, יוון ולטביה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שם זה הוא תרגום של השם הרשמי בו משתמשת פיפ"א
  2. ^ מונדיאל 2002, שנערך בצוותא ביפן ובדרום קוריאה, היה הראשון שנערך בשתי מדינות שונות.
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 2006 FIFA World Cup broadcast wider, longer and farther than ever before, באתר הרשמי של פיפ"א, 11 באוקטובר 2009
  4. ^ רוביק רוזנטלהזירה הלשונית: מהג'אבולני ועד האמאגלוגלו, באתר nrg מעריב, 10 ביוני 2010
  5. ^ History of FIFA – FIFA takes shap, באתר הרשמי של פיפ"א
  6. ^ האתר הרשמי של הכפר וסט אוקלנד. יש להקיש על הלינק History, ולאחר מכן להקיש על הלינק The World Cup
  7. ^ History of FIFA – More associations follow, באתר הרשמי של פיפ"א
  8. ^ History of FIFA – The first FIFA World Cup, באתר הרשמי של פיפ"א
  9. ^ פרטי משחק הגמר של מונדיאל 1930 באתר הרשמי של פיפ"א
  10. ^ דף מידע על השנים הראשונות של הכדורגל הבינלאומי באתר הרשמי של פיפ"א
  11. ^ The Olympic Odyssey so far... (Part 1: 1908–1964), באתר הרשמי של פיפ"א
  12. ^ סקוטלנד ומונדיאל 1950, באתר ה-BBC
  13. ^ Glanville, Brian (2005). The Story of the World Cup. Faber. p. 44. ISBN 0-571-22944-1
  14. ^ אייל לוי, 20 שנות כיבוש, מוסף סופשבוע של מעריב, 4 ביוני 2010
  15. ^ מספר זה נקבע לפי ההכרה של פיפ"א בכך שנבחרת רוסיה היא ממשיכת דרכה של ברית המועצות, סרביה ממשיכת דרכה של יוגוסלביה/סרביה ומונטנגרו, ונבחרות צ'כיה וסלובקיה הן ממשיכות דרכה של צ'כוסלובקיה
  16. ^ לא נערך משחק על המקום השלישי במונדיאל 1930. ארצות הברית ויוגוסלביה הפסידו בחצי הגמר. מאוחר יותר העניקה פיפ"א את המקום השלישי לארצות הברית בגלל יחס שערים יותר טוב. ראו גם את העמוד של מונדיאל 1930 באתר הרשמי של פיפ"א.
  17. ^ 17.0 17.1 לא נערכו משחקי הגמר וחצי הגמר של מונדיאל 1950. הוחלט שארבע נבחרות ישחקו במתכונת של בית אחד, והנבחרת שתסיים את הבית עם המאזן הטוב ביותר תזכה בגביע.
    במשחק האחרון בבית שיחקו נבחרות אורוגוואי וברזיל. הנבחרות הגיעו למשחק במצב שבו הנבחרת שתנצח במשחק תסיים את הבית במקום הראשון ותזכה בגביע (תיקו היה מעניק את הגביע לברזיל), ולכן רבים נוהגים להחשיב את המשחק הזה כמשחק הגמר של המונדיאל. אורוגוואי ניצחה את ברזיל בתוצאה 2:1 וזכתה בתואר.
  18. ^ מונדיאל 1930 באתר ה-BBC
  19. ^ מונדיאל 1938 באתר ה-BBC
  20. ^ רוברט ווגמן, FIFA president Blatter a big loser with Germany getting 2006 World Cup, באתר Soccer Times‏, 7 ביולי 2000
  21. ^ Dempsey quizzed over abstention, באתר ה-BBC‏, 7 ביולי 2000
  22. ^ Rotation ends in 2018, באתר הרשמי של פיפ"א, 29 באוקטובר 2007
  23. ^ Host nation of 2010 FIFA World Cup - South Africa, באתר הרשמי של פיפ"א, 15 במאי 2004
  24. ^ היסטוריה של מוקדמות המונדיאל באתר הרשמי של פיפ"א
  25. ^ Record number of 204 teams enter preliminary competition, באתר הרשמי של פיפ"א, 30 במרץ 2007
  26. ^ הטבלה מסתמכת על מסמך סיכום המוקדמות הרשמי של פיפ"א
  27. ^ 27.0 27.1 ב-1938 פרשה נבחרת אוסטריה לאחר העפלתה בעקבות סיפוח אוסטריה לגרמניה הנאצית. כתוצאה מכך נותרו 15 נבחרות במונדיאל, מתוכן 12 מאירופה.
  28. ^ 28.0 28.1 28.2 הודו, סקוטלנד וטורקיה פרשו לפני מונדיאל 1950 ולא הוחלפו, כך שנותרו 13 נבחרות, שש מתוכן מאירופה ואף לא אחת מאסיה.
  29. ^ החל ממונדיאל 2006 לא מקבלת הנבחרת הזוכה מקום אוטומטי בטורניר הבא
  30. ^ 30.0 30.1 לקראת מונדיאל 1958 הוענק מקום 1 לאפריקה ואסיה, ותשעה מקומות לאירופה. אולם, לאחר שישראל זכתה במוקדמות האזור האפריקני-אסייתי ללא משחקים בעקבות פרישת יריבותיה, נערך פלייאוף מיוחד בינה לבין נבחרת אירופית (ויילס). בפועל ניתן לאפריקה ואסיה חצי מקום, ולאירופה 9.5 מקומות.
  31. ^ 31.0 31.1 31.2 לקראת מונדיאל 1962 קיבלה אירופה 8 מקומות אוטומטיים ו-2 מקומות באמצעות פלייאוף בין-יבשתי, כך שבפועל היו לה 9 מקומות. שתי הנבחרות האירופיות התמודדו מול נבחרות מאפריקה ומאסיה בהתאמה, ושתיהן ניצחו. בפועל שיחקו במונדיאל זה 10 נבחרות אירופיות.
  32. ^ 32.0 32.1 32.2 לקראת מונדיאל 1994 נערכו שני סיבובים של פלייאוף בין-יבשתי. בסיבוב הראשון שיחקה נבחרת מאוקיאניה נגד נבחרת מצפון ומרכז אמריקה והקאריביים, ולאחר מכן התמודדה המנצחת מול נבחרת מדרום אמריקה.
  33. ^ רשימת ראשי הבתים באתר הרשמי של פיפ"א
  34. ^ היסטוריה של הגרלות הנבחרות במונדיאלים באתר הרשמי של פיפ"א
  35. ^ תקנות מונדיאל 2010‏ באתר הרשמי של פיפ"א
  36. ^ לא נערך משחק על המקום השלישי
  37. ^ 37.0 37.1 משחקים שהסתיימו בתיקו הוכרעו במשחק חוזר
  38. ^ אוסטריה פרשה לאחר העפלתה בעקבות סיפוחה לגרמניה
  39. ^ שלוש נבחרות פרשו והותירו את הטורניר עם בית אחד של שלוש נבחרות ובית אחת של שתי נבחרות.
  40. ^ המשחק על המקום השלישי נערך בין סגניות בתי השלב השני
  41. ^ גביע ז'יל רימה באתר הרשמי של פיפ"א
  42. ^ סקירה של מונדיאל 1950 באתר הרשמי של פיפ"א
  43. ^ סיימון קופר, Solid gold mystery awaits the final whistle, באתר הפייננשל טיימס, 14 באפריל 2006
  44. ^ Trophy as filled with history as Cup, באתר ספורטס אילוסטרייטד, 25 ביוני 2002
  45. ^ 45.0 45.1 Trophy באתר הרשמי של פיפ"א
  46. ^ פרסי המונדיאל באתר הרשמי של פיפ"א
  47. ^ פרסי פיפ"א באתר RSSSF
  48. ^ Die schnellsten WM-Tore באתר הדר שפיגל
  49. ^ נתוני הכרטיסים במונדיאל 2006 באתר הרשמי של פיפ"א
  50. ^ דו"ח המשחק באתר הרשמי של פיפ"א
  51. ^ מספר הצפיות במונדיאל אחד הוא סכום מספר הצפיות בכל המשחקים בו. מאחר שכל מונדיאל מכיל מספר רב של משחקים, מספר הצפיות גבוה ממספר בני האדם החיים בעולם.
  52. ^ הסבר על התערוכה‏, האתר הרשמי
  53. ^ טימגייסט באתר Soccer Ball World
כדורגל בינלאומי

      פיפ"א | גביע העולם | גביע הקונפדרציות | הדירוג העולמי | כדורגלן השנה

World Map FIFA.svg
     אסיה: AFCגביע אסיה
     אפריקה: CAFגביע אפריקה לאומות
     צפון ומרכז אמריקה: CONCACAFגביע הזהב
     דרום אמריקה: CONMEBOLקופה אמריקה
     אוקיאניה: OFCגביע אוקיאניה לאומות
     אירופה: UEFAאליפות אירופה
ערך מומלץ
Article MediumPurple.svg